}

19:01

ואלס עם באשיר


"לא... זה לא רוטוסקופינג." - מישהו שעבד על "ואלס עם באשיר"
הפתעה! תודה גדולה ליוני גודמן שנתן לי לשתף כמה מקבצי העבודה על "ואלס עם באשיר". אם יש לכם פלאש, אתם מוזמנים להכנס ללינק, להוריד ולהנות לשימוש לימודי בלבד!!! ולמחקר ולא לשימושhttp://www.mediafire.com/?0oyreu8u4a1gd

יש כל מיני דרכים לעשות אנימציה בפלאש, ולכאורה, נראה שב"באשיר" נבחרה השיטה המורכבת ביותר: פירוק לגורמים בסיסיים של הדמויות המונפשות. הרבה אנשים שראו את הסרט חשבו שמדובר ברוטוסקופינג (פילטר טכני על חומר גלם של וידאו מצולם) אז לא. הכל אנימציה קאטאאוט בפלאש.
תקופה מסוימת עבדתי על הסרט כ"מפרק": העבודה היתה לקחת איורי דמויות של דוד פולונסקי (הארט דירקטור של הסרט, שאייר שוט אחרי שוט, יחד עם מיכאל פאוסט) ולעבור עליהם בפלאש כך שיהיו מפורקים לפיסות קטנות של  "drawing objects" שאחר כך יהפכו לסימבולים שיוכלו לבטא אשליה של תנועה ראליסטית ותלת מימד (במגבלות הקאטאאוט החכם).
מדובר למעשה בשימוש בפלאש בדרך שלא ניסו עד אז (וגם אחר כך לא, נראה לי) כי כל שוט מכיל המון ליירים וסימבולים בתוך סימבולים שרצים במקביל. והתוצאה מדהימה. צוות קטן, שרובו סיים את בצלאל שנה-שנתיים לפני, הרים סרט אנימציה שהגיע לאוסקר.
זה לא סרט האנימציה הדוקומנטרי הראשון ולא האחרון, אבל הוא כן אחד היחידים שהצליח בשילוב הזה לפנות לקהל רחב מאוד, מגוון מאוד, שבאופן טבעי יכולה היתה להיות לו רתיעה מאחד הרכיבים בסרט: דוקומנטרי שהוא סרט מלחמה באנימציה.

(המשך בפנים)

"למה באנימציה?"

חבר שלי ללימודים היה אומר שהוא שונא את השאלה הזו כי שימוש באנימציה לא צריך הצדקה. זה כלי לגיטימי גם בלי פילים מעופפים. נכון. ובכל זאת, בסרט הזה הבחירה בהנפשה נבעה להבנתי מכמה מישורים שונים.
על פני השטח: תקציב. סרט מלחמה כזה היה עולה כמה עשרות מליונים אם לא היה נעשה בפלאש.
ברמה הגבוהה יותר: קטעי הפנטסיה, סצינות החלום בסרט, שהן מאוד דומיננטיות מבחינת עוצמת האימג'ים, אכן דורשות אנימציה.
אבל הרמה הגבוהה היא רמת התוכן והאמירה.
הסרט בנוי מכמה שכבות: יש בו "חלום". כמו סצינת הפתיחה. יש בו "מציאות" שהיא דבר שנתון למניפולציה, כפי שהסרט מסביר. ויש "מציאות הכרתית". שהיא המקום שבו המציאות מכה בך ללא פילטרים. המקום בו המצלמה נשברת ללא הגנה. הרגע שבו אתה מבין שאתה בתוך הסרט, ולא צופה. זה המקום אליו הסרט מוביל אותך.
אם רק סצינות החלום היו מצוירות, אז קטעי ה"לייב" היו נתפסים בעיני צופה הסרט כ"מציאות". אבל מבחינת ארי פולמן, גם החיים הם חלום (כמו בסרט הנהדר  WAKING LIFE ) ולכן האנימציה היא גורם ויזואלי שגורם להזרה של מה שנראה על המסך. הזרה מהסוג שארי פולמן רוצה שנבין שעברה גם עליו, כחייל, ואולי על כולנו, כציבור שלא באמת מודע למה שקורה סביבו.
אני לא הייתי שותף להפקת הסרט (מעבר לפירוקים זמן קצר) אבל לשמחתי נכחתי בהקרנה שלפני עריכה סופית. שם ארי פולמן התלבט לגבי הסוף של הסרט: האם הוא צריך להשתמש בחומר גלם מצולם ולא מצוייר. מבחינתי, לא היה ספק. כל הסרט הוביל אותך למקום של המצלמה הנשברת. והיא חייבת להשבר. כשאתה מפסיק לצפות בסרט מצויר זה מכה בבטן. ומשלים את המהלך שהסרט בנה. זה ה"מט".
מהבחינה הזו הסרט אמר בתוכן את מה שהוא אמר גם בצורה. וזה כבר הישג גדול. מבחינת האנימציה עצמה (בלי לזלזל), אני חושב שמטרתה היתה להחיות את האימג'ים יותר מאשר אקטינג ומשחק ממש. כי הסרט הזה לא בנוי על ניואנסים של משחק אנימטיבי; הוא בנוי על אימג'ים חזקים, סיפור אישי שעובד ואמירה. זה כל מה שהיה צריך.
בכלל, נראה שעם השנים הסרט לא נשאר בזכרון (לפחות זה האישי שלי) כ"סרט אנימציה ישראלי באורך מלא", אלא פשוט כ,סרט ישראלי באורך מלא". אולי כי העובדה שהוא נעשה באנימציה היא לא באמת הסיפור פה. וטוב שכך.

על האנימציה והעיצוב בסרט עבדו האמנים הבאים:
דוד פולונסקי, יוני גודמןטל גדון, מיכאל פאוסט, ספי גייגו, אוסי ולד, ברק דרורי (שכרגע מגייס כסף לדוקואנימציה משלו), אורית שמעון, נטע הולצר, האחים חנוכה, יערה בוכמן, גלי אדלבאום, אדוה מרקוביץ, לילך שריד (סרט גמר מתוק), זוהר שחר.





סצינת הואלס:


לרכישת הסרט בוואלה שופס.

פירוק לאנימציה לסצינת הואלס:













המייקינג אוף, בשבעה חלקים:


מבנה סצינה:



"כנס העתידנים" הסרט הבא של פולמן וגודמן:


השראה לסיום: הסרט WAKING LIFE "חיים בהקיץ" (ריצ'רד לינקלייטר) הוא יצירת אנימציה מיוחדת מאוד, סרט של מלל בלתי פוסק בסוגיות פילוסופיות על מציאות, חלום ומה שבינהם. אני מת על הסרט הזה וגם הוא עושה שימוש באנימציה כדי לערער את תחושת המציאות. אבל שם זה היה רוטוסקופינג שעליו עברו עם "פרשנויות שונות" של שפה ויזואלית.
זה הטסט שעשו לסרט, והוא בנוי מסצינה שבה כל שוט אויר באופן שונה.

6 תגובות:

  1. מאוד מאוד מעניין! לא יאומן כמה עבודה נעשתה להגיע לתוצאות האלו בפלאש! תודה ששיתפת אותנו!

    השבמחק
  2. אני זוכר שכסטודנט פשוט לא יצא לי להתקל בקבצי עבודה. זה יכול כל כך לעזור לראות איך נראית עבודה של מקצוענים מבפנים. אני מקווה שיהיו לי עוד הזדמנויות לחלוק דברים כאלה.

    השבמחק
  3. מדהים!
    איזה מוח אנליטי היה דרוש כדי לחשוב על ולבנות את זה ככה.
    זה לא היה פשוט יותר כבר לצייר פריים ביי פריים?
    ברור לי שלאו דווקא נבחרה הטכניקה בגלל הפשטות, אבל זה באמת מעניין אותי מה אתה חושב כאנימטור.

    וכמובן שתודה רבה על השיתוף.

    השבמחק
    תשובות
    1. לטכניקה הזו יש כמה יתרונות קריטיים: אתה לא תלוי ברמת האיור של כל אנימטור. אמנם אנימטור צריך "לשמור על הדמות" ככה שלא תתעוות אבל לא כמו באנימציה קלאסית שם כולם צריכים לצייר באופן דומה. הדבר השני שאני יכול לחשוב עליו זה התיקון בקלות יחסית של האנימציה. והדבר השלישי: צביעה וניקוי הריים: שני דברים שלא צריך לעשות בפלאש. אם אני לא טועה, סצינת הואלס היתה היחידה שהיתה כמעט קלאסית, ושימי לב שגם אותה עשה למעשה המאייר (פולונסקי) ולא האנימטור. כך להבנתי.

      מחק
  4. יוני,

    זה בדיוק כמו שיעור של פאוסט, רק מבוסס כולו על הסרט הזה...

    גם גדון עשה לנו סוג של פירוק כזה, אבל רק על דמות אחת.

    אנקדוטה משעשעת- יש אצלנו בחור בכיתה, שהאצבע שלו נחתכה כשהיה ילד

    והוא אמר על הדמות שגדון הראה לנו "הי, חסרה לו אצבע!" וגדון אמר:

    "אתה מספר לי? אני חתכתי אותה..."

    ברכה והצלחה, ע.ל.ח

    השבמחק
    תשובות
    1. :) רגע, אז פאוסט מלמד בבצלאל? חשבתי שבמקום אחר. אני כבר לא עוקב.

      מחק