דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר, 2013

בשוטף נובמבר 2013

והפעם אני מנסה משהו שונה ואני ממש צריך פידבק האם זה לטובה או לא: FLIPBOARD עם עדכונים שוטפים. (נוח לצפייה בעיקר בנייד)
https://flipboard.com/section/%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%94-bkgtRS

תהנו ותנו פידבק. בסדר? אני צריך את זה הפעם. יופי.

זומבים חמודים מחפשים מוח - משחק ישראלי חדש!

שני חברים טובים שלי יצרו אפליקציית משחק חדשה. היא נקראת "בריינבינג'" וצריך לעזור לזומבים לאכול מוחות של יצורים חמודים. האנימציה נעשתה באפטר על ידי דרור סטוויסקי לפי איורים של שירז פומן הסופר-מוכשרת שציירה בצבעי מיים. תסתכלו על הארט למטה, זה פשוט יפהפה. כמו כן תמצאו פה פירוט של תהליך העבודה על העיצוב והאנימציה.
להורדת המשחק! (חינם למשך שבוע!)
הדף של סטודיו "טינקה טינקה" והאתר של "טינקה טינקה"
הפורטפוליו של שירז פומן

עוד...

בת גלים, אנטרופיה וספין. שלושה חדשים מבצלאל 2013

דיאלוג מתוך "מעוף הקונקורד":
-לשיר שכתבתי קוראים "אני אעשה הכל בשבילך".
-זה נכון? אתה באמת תעשה הכל בשבילה?
-לא. זו מטאפורה.
-למה?
-לזה שאני אעשה הכל בשבילה.

משלים ומטאפורות הם מרכיב סיפורי שכדאי להיות זהירים איתו. לפעמים הם מתקשרים ולפעמים לא. לפעמים הם ספציפיים מדי ומאכילים בכפית ולפעמים הם מכניסים רבדים נוספים לנושא בו הם עוסקים. והסכנה הכי גדולה: שהסיפור מפסיק להיות אישי וספציפי.
שלושה סרטי תלת מעניינים מבצלאל. ניתן למצוא בינהם דמיון קונספטואלי. משלים מהורהרים חצי סוריאליסטים על הקיום. האם יש קשר בין זה לבין העובדה שהם בתלת? אין לי זמן כרגע לחשוב על תשובה הולמת.
(הביקורת הרמוזה אינה אומרת שאני לא אוהב את הסרטים)

אודי קסלסי יאיר מאירוביץ ואלון טאקו: ספין.

(ארט פה)

עודד בנגיגי עם "בת גלים"::


אבי אודנהיימר עם "אנטרופיה":.

הכהן הגדול מבצלאל

דניאל ליכטר בסאטירה עכשווית מימי קדם. אם מאיר שלו הוא ההשראה זה מסביר כמה דברים:



דניאל כתב לי על הסרט:

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי לקרוא על היסטוריה ומיתוסים של עמים שונים ובמיוחד בכול מה שקשור להיסטוריה של ארץ ישראל ועם ישראל. את כול הידע הזה קיבלתי בעיקר דרך אחי הגדול שבחדר שלו יש ארון מלא ספרי היסטוריה וחוברות נשיונל ג'יאוגרפיק שהייתי קורא ומסתכל עליהם, ומין הסתם מאוד אהבתי לראות אנימציה ובמיוחד את הדברים המשוגעים של הלוני טונס ורן וסטימפי.

דברים שקורים

כמה אירועים קרובים. אבל הכי חשוב: ביום שני הבא 28.10.13 יחול יום האנימציה הבינלאומי. זהו גם היום בו אני מתחיל ללמד במינשר לאמנות אנימציה. אני מקווה שלא להפלות שום בית ספר אחר ולפרגן, לבקר ולקטול את כולם בצורה שווה והוגנת. אם אתם מרגישים אחרת,אשמח שתעירו לי על כך. כמו כן הבלוג לא ישמש כפלטפורמה פרסומית אלא ממשיך להיות משהו אישי פרטי שלי שמייצג אך ורק אותי.

ג'יימס בקסטר על השוטים המורכבים ביותר

שאלו פעם את מודי בראון: "מתי אתה בוכה?" אז הוא אמר: "בסרטים. בכיתי כשהגיבן טיפס עם אזמרלדה וצעק: מקלט! מקלט!"

ג'יימס בקסטר עבד בדיסני ובדרימוורקס. הוא אחראי לכמה מהשוטים היפים והמורכבים ביותר שנעשו, כולל סצינת הריקוד של היפה והחיה וסצינת הטיפוס של הגיבן עם אזמרלדה. יש לו חוש משחק ותזמון יחד עם יכולות ציור מדהימות. אני לא מבין איך בן תמותה יכול לצייר דמויות רוקדות תוך כדי שהמצלמה זזה מלמעלה למטה. מצד שני אני גם לא מבין איך עשו שהרובוטריקים יהפכו למכוניות אז שמה זה שם אותי... יאללה. בואו נלמד משהו.
על הסצינה ב"היפה והחיה"

האנושות לאן?

האנושות: האם היא חלק מהטבע או אויבו המשובע? צלם אלוהים או צלם בהיכל?
כבר כתבתי בעבר על שנאת האנושות הסמויה והגלויה שקיימת במעין משאלת מוות של המערב. שנאה שבה ההומניזם הופך לדה-הומניזם. הנה כמה סרטים על האנושות. לטובה ולרעה... בעיקר לרעה.
המאמר הקודם: http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/08/CHILDISM.html

בני אנוש!

עוד...

קורס אונליין חינמי בנושא "עתיד אמנות הסיפור"

זה הטריילר של הקורס "future of storytelling". באנגלית. הקורס יתחיל ב25 לאוקטובר ויהיו בו שיעורים ברשת עם מטלות בית. כבר לא מעט ישראלים נרשמו. יש מפה אפילו של המשתתפים.
הנושא הזה מרתק אותי. בעיקר כשאני חושב על כמה הפרספקטיבה שלנו כיוצרים צרה ביחס לדינמיות של עולם התוכן, שהאנימציה היא רק חלק ממנו.
להרשמה: https://iversity.org/courses?r=91c7f (הקורס השלישי  ברשימה)

דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/TheFutureOfStorytellingMooc?__hstc=162494947.ee26141d8e296bb56476b9a211d75d0e.1382242587733.1382242587733.1382249523156.2&__hssc=162494947.17.1382249523156&__hsfp=3866640868

תהליך העבודה של דיסני על סרטי תלת

אינפורמציה למעוניינים:

'בית שאן' ואגדות ארץ ישראל

*עדכון: יוצרי הסרט הפנו אותי למאמר על תהליך העבודה שלו: מאמר בcgsociety.
נתקלתי בסרט הגמר היפה הזה של קולקטיב הבנדיטים מצרפת. הוא די מרשים והפתיע אותי בדרמה ובבימוי שלו. זוהי אגדה עתיקה-מודרנית שנקראת... בית שאן?!

(אתר הסרט, בלוג הסרט) הסרט מתכתב עם "הקרנפים" של יונסקו, שם אנשים נאבקים לא להפוך לחיות, וגם עם הסוף של "כוכב הקופים" אני חושב. יש פה הרבה רבדים. הוא אפילו מזכיר לי את "לבדי" של ביאליק.
(המשך...)

ארט של 'ספר הג'ונגל'

לאחר שברשומה הקודמת ניתחתי את הסרט והסברתי למה לדעתי הוא קלאסיקה, הגיע זמן הארט. והוא נהדר. הארט מתייחס לשני דברים: עיצוב האוירה והחלל בג'ונגל ועיצוב הדמויות.
(לחצו על התמונות להגדלה)
מקורות: הפינטרסט הנהדר הזה: http://www.pinterest.com/kyrenehaneyart/the-art-of-jungle-book/
האתר הזה (ארט של דיסני): http://livlily.blogspot.co.il/2010/10/jungle-book-1967.html
בתחתית הרשימה ישנם פנסיל טסטס מצויינים!

הערות על 'ספר הג'ונגל'

הסרט הזה לא מרפה ממני. כשאני שומע את בלו שר אני לא יכול לשבת רגוע. זה ה"גילוח ותספורת" הפרטי שלי. אבל כדי להעמיק עיון ולא סתם להתלהב מעיצוב\מוסיקה\אנימציה אלא לדבר על מה שלדעתי הופך את הסרט לקלאסיקה אני אחלוק אתכם כמה קריאות של הסרט:

1. אני לא אוהב "סרטי מסע" ו"ספר הג'ונגל" הוא לכאורה סרט מסע במובן הכי ישיר שלו: באגירה מצהיר כי הוא לוקח את מוגלי מנקודה A לנקודה B והסרט אכן מתחיל ונגמר כפי שהוא תאר. אבל הדרך אינה לינארית. היא גם לא עוסקת במעבר ממקום למקום אלא מדמות לדמות. יתרה מזאת, הדמויות חוזרות בנקודות שונות בציר מה שעוד יותר נותן תחושה שאין פה מסע גאוגרפי אלא רעיוני.

הקבר של מל בלאנק

נתקלתי בתמונה של הקבר של מל בלאנק. מצחיק גם במותו:

בנקסי מכה שנית

אמן הרחוב בנקסי בקטע וידאו חדש. צפויה לכם הפתעה...

יש שאומרים שהסרטון רומז למיקום הבא של גרפיטי שלו. נשמע מעט מופרך.

ואם אנחנו כבר פה: הנה סרטון חדש שלועג למגמה החדשה של דיסני - פיקסאר: "סירות"!

השתקפות: געגועים לילדות

שמח, עצוב, נוסטלגי ונהדר.


בצלאל 2013. סרט הגמר של אלון זיו ובשמת אגיוף הוא רקוויאם קסום לילדות. אנימציה קלאסית ועיצוב ברמה גבוהה מאוד. זהו אחד הסרטים הכי אוניברסלים שיצאו מבצלאל. יש בו ניחוח נוסטלגי אמריקני שבקלות היה יכול לצאת תחת ידי פיקסאר, גם מבחינת רמת ההפקה וגם מבחינת האוירה. כשאני חושב על זה, בסרטי פיקסאר יש המון געגועים כאלו. כמעט בכל סרט, יותר מאהבה יש געגועים לאהבה או לימי הזוהר, או לאמריקה של פעם.
ב"השתקפות" הרבה אנשים ראו השפעה מMADMEN ולא במקרה. ומה שהכי מפתיע זה שדווקא הבגרות של הדמות היא מאוד אמריקאית, בעוד תחילת הסרט היא מאוד ישראלית. מעניין מאיפה זה בא. קצת חבל לי שמוטיב ההשתקפות נעלם באמצע הסרט. כל כך מתבקש שהגשם שיורד יציף את הרחוב בהשתקפויות של ילדים אבודים.אבל מילא :)

היוצרים:
בשמת אגיוף: http://bosmatagayoff.blogspot.co.il/
אלון זיו: http://alonziv99.blogspot.co.il/
דף הסרט: https://www.facebook.com/reflectionsshortanimation2013?ref=hl


ליוני בועז זה הזכיר את הפרסומת החמודה הזו:

ארט, פנסיל טסטס ועוד: