דלג לתוכן הראשי

דיוויד אוריילי - אמן אנימציה

דיוויד אוריילי. אנימטור אירי שפועל כרגע בגרמניה הוא ללא ספק האנימטור האהוב עליי שפועל כרגע. הוא אנימטור במובן הרחב ביותר: יוצר דמויות, סרטים, במאי, מעצב ואולי לא פחות חשוב, תאורטיקן. מורגש בעבודות שלו שאנימציה זה השפה שלו. איתה הוא מתבטא ובעזרתה הוא חושב. הסרטים שלו לא קלים לצפייה ולא מיועדים לילדים(!) יש בהם אלימות, מין וסצינות פסיכודליות אבל יש בהן גם המון תוכן. בזמן שאנשים כמוני יושבים וחושבים איך לתרגם את המחשבות על החיים למדיום הזה הוא פשוט ממציא אותו מחדש. הויזואליות של הסרטים מתעתעת. היא לכאורה פשוטה. פשוטה מדי. כמעט מכוערת. הוא לא מתחמק מזה שהסרטים שלו ממוחשבים, הוא לא מנסה ליצור מידולים ראליסטיים וטקסטורות. לא. דיוויד אוהב פוליגונים. הוא משאיר את השפה הויזואלית של המחשב ככזו בלי לנסות להיראות כמשהו אחר. בלי חיקוי מציאות.
לפעמים הוא אפילו מתפרע עם זה יותר: הוא ממייצר סצינות שבהן באגים של שידור וקידוד דיגיטליים נעשים לחלק מהסרט.
הדבר מגיע גם לרמת הדמויות. מצד אחד הן אייקונים. הן לא מסוגלות פיזית לניואנסים של הבעה. אבל האנימציה שלהן מדויקת, מעודנת. מכניסה נשמה במקומות שנראים סגורים. הרבה פעמים משתמשים בסרטים חדשים באייקונים של רגש, חיוך מייצג קונספטולית חיוך, אבל לא רגשית. אצלו זה הפוך, הדרמה היא לגמרי רגשית, אי אפשר להסתמך על הויזואליות שתרגש. האנימציה עושה את זה.




קשה להגיד מה בדיוק הוא אומר. בודאי יהיו כאלה שיגידו שזה סתם זבל של מישהו שלא יודע לצייר. אין מה לעשות. לפעמים צריך להקשיב כשקול חדש נשמע. ודיוויד הוא לגמרי קול חדש. הסרט הזה, "בבקשה תגיד משהו" הוא סרט על מערכת יחסים זוגית כושלת בין חתול ועכבר, כאשר דווקא העכבר הוא התוקפן מבין השניים. זהו הסרט החדש שלו: "the external world"' העולם החיצון. (שוב, לא לילדים או אנשים שרגישים לדברים):


זה סרט מצוין בכל כך הרבה רמות, משעשע ומטריד ונורא מודע לעצמו. הסיפור הוא על ילד שלומד פסנתר. זוהי רק ההתחלה במקביל קורים המון דברים. ביקומים מקבילים, אייקונים של פופ, אנימה, משחקי מחשב, קלסיקות אנימציה, סמים, פרוזק, מחשבים. יהיה קשה לי לנתח את הסרט, זה יקח הרבה זמן ויהיה ניתוח ספקולטיבי מאוד. אבל ברמה הרגשית, העולם שדיוויד יוצר הוא אכן, העולם החיצון. כשהוא אומר העולם החיצון הוא בעצם מתכוון לעולם הפנימי. כל האייקונים, מקבץ הדמויות האינסופי, ההזוי, כמו ממלכת פנטזיה פוסט-מודרנית, כולם שותפים בהצגה שבה החולם והנחלם חיים באותו עולם. אנחנו כבר לא מבדילים בין עולם פנימי לחיצוני. הפופ, האינטרנט, הגרפיקה והדימויים של המייצגים שמסביבנו התאחדו סופית עם האינטימי האישי המופשט. העולם החיצון הוא למעשה סוג של בית כלא של דימויים לעולם שבפנים. כל רגש מושלך על דימוי, כל דימוי הוא סחיר. בגלל זה אני מרגיש שהוא נורא מדויק בעיצוב הדמויות שלו. משהו בהם נורא מנוכר ואייקוני ונורא אישי באותו זמן! בעולם שלנו אנו פתוחים החוצה, מתקשרים וחולקים ועדיין כלואים בדימויים שרק אנו מבינים ויוצקים להם משמעות.

כדאי להסתכל גם על עוד דברים שהוא עשה כמו ההסבר הבלתי מוסבר הזה לתולדות האנימציה.פה.
וכדאי לקרוא את המאמר הזה שלו על אסתטיקה באנימציה.
ויש עוד אנימציות שלו בעמוד הוימאו שלו. שם אפשר לראות גם את האנימציה שעשה לסרט "בנו של רמבו". וזהו קליפ שהוא עשה לU2



באותה הזדמנות כדאי להזכיר גם את האנימטור הישראלי המצוין ערן היללי. כבר הזכרתי אותו בעבר, ואני חוזר גם בגלל שמבחינתי הוא אחד האנימטורים המענינים ביותר בארץ כרגע ובעיקר בגלל המשותף לו עם דיוויד אוריילי. שניהם לא מחקים את המציאות אלא משתמשים במחשב ליצירת שפה חדשה. וזה עובד נהדר.
אלה הם כמה מסרטיו, וזה עוד לפני שסיים את הלימודים בבצלאל!








פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. כשקאפהד ואחיו מהמר…

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

זה מה שיש לו להציע בגזרת האנימציה:
קודם כל תחרות האנימציה הישראלית הקצרה. שם יוקרן הסרט שלי"ניגון" והוא יתמודד מול סרט של שתי סטודנטיות מצוינות שלי במנשר: אלה טבוריסקי ועינת נגר שיצרו את סרט הגמר "קרגו". עוד יוקרנו שם "רה-אורגניזציה של ריקרדו ורדסחיים, מורן סומר ואוסי ולד, "תאים רדומים – Compartments בבימוי דניאלה קופלר ואולי סייס ועוד.מוזמנים להגיע. יום שלישי בבוקר.
לינק: תחרות אנימציה ישראלית קצרה

הטריילר לסרט שלי. עוד עליו פה: https://sites.google.com/view/niggunshortfilm

הכרזה של "קרגו", מנשר 2017:

מיד לאחר התחרות הישראלית יוקרן גם הסרט החדש! הישראלי! באנימציה קלאסית! של חנן קמינסקי "אגדת שלמה".

זו הקרנת בכורה! אגדת המלך שלמה בחיפה.

שני כנסים על מציאות מדומה:
מציאות מדומה בעיר התחתית וכנס ניומדיה: כנס מציאות מדומה וניומדיה


הסרטים הבאים באורך מלא:לאהוב את וינסנט
זומבילניום


סינדרלה חתולה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

'ראש' - סרטו של סתיו לוי

סתיו לוי מציג את סרטו "ראש".
סרט הגמר שלו מבצלאל הוא מינימליסטי עד כמה שאפשר ודוגמה מצוינת למטען הסימבולי שאפשר להעמיס על דימוי פשוט, בסיפור פשוט עם סגנון פשוט.



עיצובים מרגשים לסרט:





















Engloutis, סרט סטודנטים של מארטינז לנה וליאו סושל (2017)

סרטיהם של מארטינז לנה וליאו סושל, שני סטודנטים מדהימים מבית ספר ENSAD בצרפת.

לבלוע. הגולם, היצר והיצירה.

עובדים! ליאו סושל

עיצובים מהבלוג של לנה: http://zigomatyc.tumblr.com/






פורמייר