דלג לתוכן הראשי

דיוויד אוריילי - אמן אנימציה

דיוויד אוריילי. אנימטור אירי שפועל כרגע בגרמניה הוא ללא ספק האנימטור האהוב עליי שפועל כרגע. הוא אנימטור במובן הרחב ביותר: יוצר דמויות, סרטים, במאי, מעצב ואולי לא פחות חשוב, תאורטיקן. מורגש בעבודות שלו שאנימציה זה השפה שלו. איתה הוא מתבטא ובעזרתה הוא חושב. הסרטים שלו לא קלים לצפייה ולא מיועדים לילדים(!) יש בהם אלימות, מין וסצינות פסיכודליות אבל יש בהן גם המון תוכן. בזמן שאנשים כמוני יושבים וחושבים איך לתרגם את המחשבות על החיים למדיום הזה הוא פשוט ממציא אותו מחדש. הויזואליות של הסרטים מתעתעת. היא לכאורה פשוטה. פשוטה מדי. כמעט מכוערת. הוא לא מתחמק מזה שהסרטים שלו ממוחשבים, הוא לא מנסה ליצור מידולים ראליסטיים וטקסטורות. לא. דיוויד אוהב פוליגונים. הוא משאיר את השפה הויזואלית של המחשב ככזו בלי לנסות להיראות כמשהו אחר. בלי חיקוי מציאות.
לפעמים הוא אפילו מתפרע עם זה יותר: הוא ממייצר סצינות שבהן באגים של שידור וקידוד דיגיטליים נעשים לחלק מהסרט.
הדבר מגיע גם לרמת הדמויות. מצד אחד הן אייקונים. הן לא מסוגלות פיזית לניואנסים של הבעה. אבל האנימציה שלהן מדויקת, מעודנת. מכניסה נשמה במקומות שנראים סגורים. הרבה פעמים משתמשים בסרטים חדשים באייקונים של רגש, חיוך מייצג קונספטולית חיוך, אבל לא רגשית. אצלו זה הפוך, הדרמה היא לגמרי רגשית, אי אפשר להסתמך על הויזואליות שתרגש. האנימציה עושה את זה.




קשה להגיד מה בדיוק הוא אומר. בודאי יהיו כאלה שיגידו שזה סתם זבל של מישהו שלא יודע לצייר. אין מה לעשות. לפעמים צריך להקשיב כשקול חדש נשמע. ודיוויד הוא לגמרי קול חדש. הסרט הזה, "בבקשה תגיד משהו" הוא סרט על מערכת יחסים זוגית כושלת בין חתול ועכבר, כאשר דווקא העכבר הוא התוקפן מבין השניים. זהו הסרט החדש שלו: "the external world"' העולם החיצון. (שוב, לא לילדים או אנשים שרגישים לדברים):


זה סרט מצוין בכל כך הרבה רמות, משעשע ומטריד ונורא מודע לעצמו. הסיפור הוא על ילד שלומד פסנתר. זוהי רק ההתחלה במקביל קורים המון דברים. ביקומים מקבילים, אייקונים של פופ, אנימה, משחקי מחשב, קלסיקות אנימציה, סמים, פרוזק, מחשבים. יהיה קשה לי לנתח את הסרט, זה יקח הרבה זמן ויהיה ניתוח ספקולטיבי מאוד. אבל ברמה הרגשית, העולם שדיוויד יוצר הוא אכן, העולם החיצון. כשהוא אומר העולם החיצון הוא בעצם מתכוון לעולם הפנימי. כל האייקונים, מקבץ הדמויות האינסופי, ההזוי, כמו ממלכת פנטזיה פוסט-מודרנית, כולם שותפים בהצגה שבה החולם והנחלם חיים באותו עולם. אנחנו כבר לא מבדילים בין עולם פנימי לחיצוני. הפופ, האינטרנט, הגרפיקה והדימויים של המייצגים שמסביבנו התאחדו סופית עם האינטימי האישי המופשט. העולם החיצון הוא למעשה סוג של בית כלא של דימויים לעולם שבפנים. כל רגש מושלך על דימוי, כל דימוי הוא סחיר. בגלל זה אני מרגיש שהוא נורא מדויק בעיצוב הדמויות שלו. משהו בהם נורא מנוכר ואייקוני ונורא אישי באותו זמן! בעולם שלנו אנו פתוחים החוצה, מתקשרים וחולקים ועדיין כלואים בדימויים שרק אנו מבינים ויוצקים להם משמעות.

כדאי להסתכל גם על עוד דברים שהוא עשה כמו ההסבר הבלתי מוסבר הזה לתולדות האנימציה.פה.
וכדאי לקרוא את המאמר הזה שלו על אסתטיקה באנימציה.
ויש עוד אנימציות שלו בעמוד הוימאו שלו. שם אפשר לראות גם את האנימציה שעשה לסרט "בנו של רמבו". וזהו קליפ שהוא עשה לU2



באותה הזדמנות כדאי להזכיר גם את האנימטור הישראלי המצוין ערן היללי. כבר הזכרתי אותו בעבר, ואני חוזר גם בגלל שמבחינתי הוא אחד האנימטורים המענינים ביותר בארץ כרגע ובעיקר בגלל המשותף לו עם דיוויד אוריילי. שניהם לא מחקים את המציאות אלא משתמשים במחשב ליצירת שפה חדשה. וזה עובד נהדר.
אלה הם כמה מסרטיו, וזה עוד לפני שסיים את הלימודים בבצלאל!








פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):