קבלו את "בני החמה" , סרט ישראלי עצמאי קצר חדש של אלכס קלקסבר. מאז סדרת הרשת המצליחה "Don't hug me I'm scared" זה כבר נהיה ז'אנר משל עצמו. סרטי סטופמושן שמתחילים תמימים ומתחזים במבט ראשון לתוכנית ילדים חמודה הופכים במהרה לסרט אימה פסיכדלי. סרטו החדש של אלכס קלקסבר עושה שימוש חכם בז'אנר ומצדיק אותו לחלוטין כשהוא לוקח את התום של הדמויות ומעמת אותן עם דמות אב שתלטנית כמטאפורה לעולמות דתיים וגם כביטוי לשאיפה לחזור לטבעיות שנלקחה מאיתנו. הסרט הזה שנוצר כולו על ידי אדם אחד מהווה מעין תיקון לחווית סרט הגמר של אלכס. על כך ועל תהליכי העבודה הוא מפרט בהמשך הרשומה. *עוד על סיוטי ילדות ישראלים כתבתי פה:  https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/11/IAMBILLY.html

יהונה יהון, סרט הגמר של אלינור באבו מ"המכון הטכנולוגי חולון" מספר סיפור משפחתי אישי באנימציה מרגשת. Yehone Yehon | At all cost from Elinor Babu on Vimeo . על הסרט   יהונה יהון באמהרית, המשמעות בעברית היא בכל מחיר. יהונה יהון הוא סרט אנימציה קצר הממחיש את עדותה של אימי, אסירת ציון ככלי לסיפור חוויית הקולקטיב של נשים בתוך הקהילה דרך סיפור אישי. כשאמא שלי הייתה נערה בת 16 היא החליטה להגשים את החלום שלה, חלום של קהילה, של עדה, של עם ולהגיע לארץ ישראל, היא עברה דרך מדינה אחת קומוניסטית ואחת מוסלמית שלא בחלו באמצעים נגד אנשים, נשים ובעיקר יהודים. הסרט מתאר את הדרך לישראל, התלאות שעברה, מעשה הגבורה, האומץ, המאסר בכלא, העינויים והגשמת החלום. הבחירה לעסוק בנושא זה החלה כשהייתי נערה. כשהייתי חיילת בת 19 גיליתי שאמא שלי אסירת ציון, גיליתי שאמא שלי גיבורה לא רק שלי אלא ממש גיבורת ישראל. עבורי כנערה מתבגרת זו הייתה נקודת מפנה משמעותית. לגדול להורים עולים בחברה הישראלית זוהי חוויה שמלווה פעמים רבות בבושה והסתרה. ובגיל שבו אנחנו בחיפוש אחר מודל לחיקוי, מצאתי את עצמי פעמים רבות כנערה, כאי

אחרי העדרות קורונה בשנת 2020 פסטיבל אנימיקס התל אביבי חוזר הקיץ עם מתיחת פנים משמעותית. על תחום האנימציה מונה אוצר ראשי חדש, שחר דייויס, כמחליפו של דודו שליטא שהיה האוצר במשך שנים רבות. לצד הלקטורים הותיקים, אוצרי אנימציה נוספים נכנסו לתמונה עם תוכניות אנימציה חדשות ואיכותיות מהעולם. מי שלא מכיר: פסטיבל אנימיקס חוגג את שנתו ה-21 בסינמטק תל אביב וגם השנה הוא משלב בין תוכניות, תערוכות וסדנאות אנימציה לתוכניות שעוסקות בקומיקס וקריקטורה. גולת הכותרת מבחינתי לפחות אלה תוכניות האנימציה הבינלאומית לצד אירועי האנימציה המקומית שנותנים טעימה עכשווית מהנעשה בעולם בתחום. הפסטיבל נמשך חמישה ימים 10-14 לאוגוסט, שלישי עד שבת, במהלכם יתקיימו סדנאות, הרצאות והקרנות רבות כשברחבה ימכרו כותרי קומיקס מקומיים ובינלאומיים ואיורים של יוצרים ישראלים. אחד החידושים השנה הוא אתר הפסטיבל בו יותר קל מאי פעם לתכנן את ההגעה בהרכבת תוכניה אישית עם אירועים נבחרים לפי זמנים ונושאים. האתר:  https://www.animixfest.co.il/   יקיר הפסטיבל השנה הוא איתמר דאובה, המאייר והקריקטוריסט וראש מסלול איור בשנקר. אסקור כאן כמה תוכניות

לפני לא מעט שנים הייתי באירוע פיצ'ינג של המיזם הירושלמי לקולנוע. גידי דר ("האושפיזין") עלה על הבמה והציג קטע קצר מתוך סרט על חורבן בית המקדש שהוא עובד עליו הקטע היה עשוי מציורים שהופיעו זה אחר זה עם פסקול נלווה אך ללא אנימציה. בסיום ההקרנה הקצרה, גידי הפנה את מבטו לקהל ושאל: "זה עובד?". סרט אירוע קשה לתאר את הסרט והחוויה בכלים רגילים. בתור מי שרגיל לכתוב על קולנוע אני חייב לקחת פה הרבה צעדים אחורה ולהסתכל על "אגדת חורבן" בתור מה שהוא בעיניי: אירוע חד פעמי. הוא אירוע חד פעמי כי קשה עד בלתי אפשרי להשוות אותו ליצירות אחרות, כי הנושא שלו שנוגע באירוע היסטורי-דתי כל כך משמעותי שאנו מציינים כמה פעמים בכל שנה כל כך לא קיים בתרבות המיינסטרימית שסביבנו ו בעיקר כי החויה של צפיה ראשונה בסרט זה לא יכולה לחזור על עצמה וקשה לתיאור.

  מאמר חדש שלי על הסרט החדש והמצויין של פיקסאר "לוקה". המאמר (לא ממש ביקורת) עוסק בעיקר במקום התקוע שסטודיו פיקסאר הגיע אליו ולמה לוקה הוא משב רוח מרענן ששובר הרבה ממה שהסטודיו הרגיל אותנו אליו תודות למיזאקי. לינק: על לוקה

סאטירה וקומדיה הם ז'אנרים שמתאימים מאוד לאנימציה אבל באופן מפתיע אין כמעט סרטי אנימציה ישראלים כאלו. מרבית סרטי הגמר הם מטאפוריים, כבדים, אוניברסליים וללא מילים. אני אישית אוהב את זה אבל גם כואב את התחום המצומצם אליו מוכוונים סטודנטים לאנימציה. בתי ספר רבים, כנראה בגלל האוריינטציה האמנותית, מצפים מסרטי גמר להיות סוגה "גבוהה" ומתייחסים לקומדיה ולסרטי ילדים לא פעם בזלזול, גם אם באופן לא מודע. "זוגות זוגות" הוא מקרה שונה. סרט הגמר של  אפרת חן, נאור זנה ונטע בר ממכללת ספיר, הוא סרט קומי ה מתאר את קורותיהם של זוג טווסים זכרים שמנסה לעבור את הסלקציה בדרכם לתיבת נוח אך בחוסר הצלחה. סוף סוף יוצא סרט קומי ישראלי באנימציה אחד מבין עשרות סרטי גמר אך ההישג הגדול באמת זה שהוא אשכרה מצחיק..  

The Burden במאית : ניקי לינדרות פון באהר , שוודיה. סרט סטופמושן עטור פרסים שאין לי ממש יכולת או חשק לתאר. אז צפו. זה מוזר. זו גרסה כנראה שעלתה פיראטית. מיש רוצה בתשלום:  https://vimeo.com/ondemand/minborda