ביום רביעי הקרוב ב"פסטיבל הקולנוע היהודי"  יתקיים פאנל "אנימציה ויהדות" עם נדב נחמני, גילת פרג, גידי דר ושלמה בלאס בחסות מיזם הקולנוע ירושלים. וגם הקרנה של ספיישלים ישנים לחנוכה. כרימס מול חנוכה. אחחח הקנאה. בעוד הנוצרים מדליקים את העצים באח ומחלקים מתנות ליד עץ אשוח עם מוכר קולה שמנמן וחייכן שהגיע מהצפון בעוד שלג ניתך בחלון, היהודים מסובבים סביבונים ומדליקים נרות. איפה הצדק? זה עוד מילא. ספיישל אנימטיבי לחג המולד הוא תופעה כל כך נפוצה שישנן גרסאות על גרסאות של ספיישלים כאלו שממשיכים להווצר מדי שנה. ובעיקר בסטופמושן, משום מה. (רק השנה עלה לנטפליקס סרט חדש בשם "רובין רובין") חשבתי במשך שנים שאין דבר כזה ספיישל יהודי באנימציה (פרט ל"אגדה של הגדה" של רוני אורן, ואולי הפרקים הנפלאים לפורים של רחוב סומסום וזהו זה) אבל המציאות מעט שונה . מסתבר שיש כמה כאלו גם אם אפשר לדון את באיכות שלהם. הנה כמה ספיישלים לחנוכה שמצאתי, כיהודי וכאנימטור אני מצפה להרבה יותר מזה. אבל קודם כל כמה גיפים יפים לחנוכה של נועם זוסמן. LIGHTS סרט מ1984. במאי: יהודה וורצל שגם

פסטיבל אניניישן חוזר להתקיים פיזית בירושלים עם תוכנית עשירה של שלושה ימי אנימציה בירושלים. 4-6.11.21  זוהי השנה האחרונה של תמי ברנשטיין (מזל טוב להולדת הבן!!!) כמנהלת הפסטיבל. ברנשטיין, ראש המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, ביוזמה משותפת עם יורם הוניג ממיזם הקולנוע הירושלמי, הרימה במשך שנים את אחד הפסטיבלים המשמעותיים לאנימציה בישראל לצד "אנימיקס" התל אביבי. קוד הנחה לקוראי הבלוג:   AN21, הקוד מקנה כרטיס לסרטים ב25 ש"ח במקום 40 ש"ח. בפסטיבל ישנן תוכניות ישראליות מעניינות שעוסקות בשני ההיילייטים הישראלים של השנה: "אגדת חורבן", של גידי דר, ו"איפה אנה פרנק?" של ארי פולמן. במרכזן הקרנות ומפגשים עם האנשים שמאחורי הסרטים: מיכאל פאוסט ודוד פולונסקי שאחראים על הציורים של "אגדת חורבן" וארי פולמן, הבמאי, לצד יוני גודמן המיתולוגי, במאי האנימציה של "איפה אנה פרנק?" (וגם שאר סרטיו של ארי פולמן: "ואלס עם באשיר" המועמד לאוסקר ו"כנס העתידנים").  אתר הפסטיבל:  https://www.aninationfestival. com/ דף אירוע בפייסבוק:  https://www.

אליסון דה-ורה (De vere) היא אנימטורית בריטית שנפטרה ב2001 הותירה אחריה מעט סרטים בהם אחד הסרטים שהכי השפיעו עליי כאנימטור וכיוצר בכלל: "הכלב השחור". מרוב שאני אוהב את הסרט הזה לא הצלחתי לכתוב עליו מרוב הערכה. הסרט הזה הוא יחיד במינו וכמעט ולא ניתן להשוואה לסרטי אנימציה אחרים. סרט אישי, מאוד נשי, מאוד רוחני וסימבולי ועם זאת מרגש ונרטיבי, בדרכו. ההמלצה שלי היא פשוט לצפות בו (20 דקות, לצערי איכות בינוני, לי יש את הסרט על קלטת VHS). מחשבותיי הן בהמשך הרשומה. מסע הגיבורה צפיתי בסרט כילד, תלמיד לאנימציה של צביקה אורן, והסרט הימם אותי. עוד לא ידעתי אז לתאר את החויה אבל היה ברור לי שמשהו שם מדבר בשפה שלי. הסרט הזה גדוש בסמלים שרבים מהם יהודיים, דימויים קבליים, כותונת פסים, יציאת מצריים, יצורים מיתולוגיים סוחרי נשמות ועוד. אבל הסרט לא עושה בהם שימוש מניפולטיבי כדי לחנך או להעביר מסר דידקטי אלא להעביר אותנו מסע שמתאר נפילה וצמיחה רוחנית. כיום מקובל מאוד לדבר על "סיפור נשי" ו"Her Story" אבל הסרט הזה במובנים רבים הוא ה-סיפור הכי נשי שאני מכיר מהבחינה הזו שהוא מתאר מעי

קבלו את "בני החמה" , סרט ישראלי עצמאי קצר חדש של אלכס קלקסבר. מאז סדרת הרשת המצליחה "Don't hug me I'm scared" זה כבר נהיה ז'אנר משל עצמו. סרטי סטופמושן שמתחילים תמימים ומתחזים במבט ראשון לתוכנית ילדים חמודה הופכים במהרה לסרט אימה פסיכדלי. סרטו החדש של אלכס קלקסבר עושה שימוש חכם בז'אנר ומצדיק אותו לחלוטין כשהוא לוקח את התום של הדמויות ומעמת אותן עם דמות אב שתלטנית כמטאפורה לעולמות דתיים וגם כביטוי לשאיפה לחזור לטבעיות שנלקחה מאיתנו. הסרט הזה שנוצר כולו על ידי אדם אחד מהווה מעין תיקון לחווית סרט הגמר של אלכס. על כך ועל תהליכי העבודה הוא מפרט בהמשך הרשומה. *עוד על סיוטי ילדות ישראלים כתבתי פה:  https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/11/IAMBILLY.html

יהונה יהון, סרט הגמר של אלינור באבו מ"המכון הטכנולוגי חולון" מספר סיפור משפחתי אישי באנימציה מרגשת. Yehone Yehon | At all cost from Elinor Babu on Vimeo . על הסרט   יהונה יהון באמהרית, המשמעות בעברית היא בכל מחיר. יהונה יהון הוא סרט אנימציה קצר הממחיש את עדותה של אימי, אסירת ציון ככלי לסיפור חוויית הקולקטיב של נשים בתוך הקהילה דרך סיפור אישי. כשאמא שלי הייתה נערה בת 16 היא החליטה להגשים את החלום שלה, חלום של קהילה, של עדה, של עם ולהגיע לארץ ישראל, היא עברה דרך מדינה אחת קומוניסטית ואחת מוסלמית שלא בחלו באמצעים נגד אנשים, נשים ובעיקר יהודים. הסרט מתאר את הדרך לישראל, התלאות שעברה, מעשה הגבורה, האומץ, המאסר בכלא, העינויים והגשמת החלום. הבחירה לעסוק בנושא זה החלה כשהייתי נערה. כשהייתי חיילת בת 19 גיליתי שאמא שלי אסירת ציון, גיליתי שאמא שלי גיבורה לא רק שלי אלא ממש גיבורת ישראל. עבורי כנערה מתבגרת זו הייתה נקודת מפנה משמעותית. לגדול להורים עולים בחברה הישראלית זוהי חוויה שמלווה פעמים רבות בבושה והסתרה. ובגיל שבו אנחנו בחיפוש אחר מודל לחיקוי, מצאתי את עצמי פעמים רבות כנערה, כאי

אחרי העדרות קורונה בשנת 2020 פסטיבל אנימיקס התל אביבי חוזר הקיץ עם מתיחת פנים משמעותית. על תחום האנימציה מונה אוצר ראשי חדש, שחר דייויס, כמחליפו של דודו שליטא שהיה האוצר במשך שנים רבות. לצד הלקטורים הותיקים, אוצרי אנימציה נוספים נכנסו לתמונה עם תוכניות אנימציה חדשות ואיכותיות מהעולם. מי שלא מכיר: פסטיבל אנימיקס חוגג את שנתו ה-21 בסינמטק תל אביב וגם השנה הוא משלב בין תוכניות, תערוכות וסדנאות אנימציה לתוכניות שעוסקות בקומיקס וקריקטורה. גולת הכותרת מבחינתי לפחות אלה תוכניות האנימציה הבינלאומית לצד אירועי האנימציה המקומית שנותנים טעימה עכשווית מהנעשה בעולם בתחום. הפסטיבל נמשך חמישה ימים 10-14 לאוגוסט, שלישי עד שבת, במהלכם יתקיימו סדנאות, הרצאות והקרנות רבות כשברחבה ימכרו כותרי קומיקס מקומיים ובינלאומיים ואיורים של יוצרים ישראלים. אחד החידושים השנה הוא אתר הפסטיבל בו יותר קל מאי פעם לתכנן את ההגעה בהרכבת תוכניה אישית עם אירועים נבחרים לפי זמנים ונושאים. האתר:  https://www.animixfest.co.il/   יקיר הפסטיבל השנה הוא איתמר דאובה, המאייר והקריקטוריסט וראש מסלול איור בשנקר. אסקור כאן כמה תוכניות

לפני לא מעט שנים הייתי באירוע פיצ'ינג של המיזם הירושלמי לקולנוע. גידי דר ("האושפיזין") עלה על הבמה והציג קטע קצר מתוך סרט על חורבן בית המקדש שהוא עובד עליו הקטע היה עשוי מציורים שהופיעו זה אחר זה עם פסקול נלווה אך ללא אנימציה. בסיום ההקרנה הקצרה, גידי הפנה את מבטו לקהל ושאל: "זה עובד?". סרט אירוע קשה לתאר את הסרט והחוויה בכלים רגילים. בתור מי שרגיל לכתוב על קולנוע אני חייב לקחת פה הרבה צעדים אחורה ולהסתכל על "אגדת חורבן" בתור מה שהוא בעיניי: אירוע חד פעמי. הוא אירוע חד פעמי כי קשה עד בלתי אפשרי להשוות אותו ליצירות אחרות, כי הנושא שלו שנוגע באירוע היסטורי-דתי כל כך משמעותי שאנו מציינים כמה פעמים בכל שנה כל כך לא קיים בתרבות המיינסטרימית שסביבנו ו בעיקר כי החויה של צפיה ראשונה בסרט זה לא יכולה לחזור על עצמה וקשה לתיאור.

  מאמר חדש שלי על הסרט החדש והמצויין של פיקסאר "לוקה". המאמר (לא ממש ביקורת) עוסק בעיקר במקום התקוע שסטודיו פיקסאר הגיע אליו ולמה לוקה הוא משב רוח מרענן ששובר הרבה ממה שהסטודיו הרגיל אותנו אליו תודות למיזאקי. לינק: על לוקה