למחדי אליבייגי האיראני יש משחק חדש. מחדי הוא אנימטור מעולה עם תנועה זורמת וחוש תזמון מצויין. המשחק (שיצא בקרוב) עוסק בפליפינג פיליפ בחור שהוא כמו גרב: אם הופכים אותו (על ידי עיטוש) הוא נהיה לגיבור על!
למטה: סרט על המשחק וקטעים ממנו.








עיצובים (לחצו להגדלה)

פעם אחת לפני הרבה שנים לא היה יוטיוב.

זה נשמע מופרך, אני יודע... אבל למעשה, גם לא פייסבוק וגם לא טכנולוגיות אחרות שהפכו סרטים לנגישים, שלא לומר ויראלים. אבל כבר אז, אי שם ב1999 היה סרטון ויראלי שהועבר ברשת כקובץ MOV קטן ומפוקסל ובו חייזר קטן וחמוד ששר את "I WILL SURVIVE" של גלוריה גיינור.
את הסרטון הקצר והנפלא הזה "Alien song" יצר ויקטור נבון כטסט לדמות ומשחק בזמן שלימד את עצמו לעשות אנימציית תלת. הסרט הזה פתח לו דלתות ב"פיקסאר" שם הוא עובד עדעצם היום הזה.
מה זה מלמד אותנו? אף פעם לא לזלזל בפרויקטים אישיים!



רישומים לסרט:


מאמרים שלו בבלוג על ההפקה ועל ההצלחה בעקבות הסרט: VNOG Blog: Alien Song
http://blog.navone.org/2009/10/alien-song-10-years-later.html
"יצירתיות מונעת על ידי סקרנות" הרצאת TED שלו שעלתה לאחרונה (בחיי זה השם הכי גנרי ששמעתי להרצאת טד):

דף פליקר שלו מכיל המון סקיצות מסרטי פיקסאר. הוא אמן נהדר של רישומי הכנה זעירים (Thumbnails):
http://www.flickr.com/photos/victor_navone/

Animation Insiders פאנל בנוכחותו בכנס CTN:

רישומי הכנה ל"פ…

התזמורת חיה בסרט (אנימציה) *עדכון: הצגה חוזרת של האירוע תתקיים ב- 18 באוקטובר בתיאטרון ירושלים (21:00) וב-19 באוקטובר באופרה בתל אביב (14:00).
25% הנחה לקוראי הבלוג:http://rev-orch.com/d2222/ 75 ש"ח לסטודנטים.





אנימציה ומוסיקה הלכו יד ביד מאז שהכניסו את הקול ב"קול-נוע". המשחק שנוצר בתיאום בין שני המרכיבים המרכזיים של הקולנוע יוצר לפעמים דיאלוג יצירתי שבו שני הערוצים מתקיימים במקביל, נוגעים ולא נוגעים. באירוע שיתקיים בקרוב "תזמורת המהפכה" תציג דיאלוג מעין זה: תזמורת חיה שמנגנת מוסיקה מקורית המלווה סרטי אנימציה שעוסקים בעולם האמנות. בין הסרטים שיוקרנו נמצאות קלאסיקות לצד יצירות חדשות במסע צבעוני, עשיר ומגוון בניהולה האמנותי תמי ברנשטיין.
מהי תזמורת המהפכה?
מיזם ותיק שמשמש מעבדה למוסיקה מקורית בשילוב אמנויות ובמקרה הזה: בשילוב אנימציה.
מתי? 18.10 - בכורה בירושלים, 19.10 - מופע יחיד נוסף באופרה במופע ייחודי המשלב בין סרטי אנימציה מרתקים של יוצרים מרחבי העולם, המציגים מחווה לעולם האמנות, לבין מוסיקה תזמורתית שנכתבה במיוחד לערב זה על ידי מלחינים ישראלים.

https://www.facebook.com/freemickey2028/

הדמות והמותג מיקי מאוס חוגג השנה יום הולדת 90 זה אומר שב-18 לנובמבר 2028 מיקי יהיה בן 100 וזה הזמן לשחרר אותו מכבליו. אילו כבלים? ובכן, החשש התמידי של חברת "דיסני" מכך שהזכויות עליו יאבדו והוא יהפוך להיות PUBLIC DOMAIN (חופשי לשימוש הציבור) גרם להארכה מתמשכת של חוקי זכויות היוצרים על הדמות. מהלך שמשפיע על כלל תוצרי התרבות ועל היצירה החופשית בכלל, גם אם איננו מודעים לזה ביום-יום.
עבורי מיקי מאוס הוא לא רק אייקון מסחרי. כשאני קורא "לשחרר את מיקי" אני מדבר ברמה אחרת. דווקא מיקי כסמל מסחרי אכן ראוי שיהיה שייך ומזוהה עם החברה שיצרה אותו. אבל מיקי אינו דמותג (דמות-מותג), הוא הפך לכזה עם השנים. אינני יודע אם הוא היה הדמותג הראשון אבל הוא בהחלט הדמותג המוביל, בעל השווי הגדול ביותר, המוכר והאהוב ביותר בעולם. מיקי, יותר משהו מייצג חברה מסוימת, הוא מייצג רעיון גלובלי: שאנחנו מסוגלים לייצר אמפתיה כלפי דמות מצוירת. מיקי הוא יציר אדם, הוא ציור שנפחו בו חיים. גולם. כשלעצמו- אין בו כלום. הוא כמעט אפאחד. העיצוב של מיקי הדמות הוא מהעיצובים המ…

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ויקטוריה וינסנט משקפת באנימציה את הצד הלא חברתי של הרשת:
"סרטון מוטיבציה" סרט קצר שנוגע באחת התופעות הכי מייצגות של תקופתנו: המסע לאושר שעובר דרך וידאו קואוצ'ינג.



"מצא אהבה". או לא...

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …