}


סרטי אנימציה נמנעים מדיאלוגים לצערי. יש לכך הרבה סיבות:
אנימציה מסוגלת להביע הרבה גם בלי דיאלוג, אנימציה היא אמנות התנועה והגזמה, השורשים הנטועים בקולנוע האילם, הומור סלפסטיק, אוניברסליות של שפת הגוף ועוד.
אבל ישנו גם פחד. דמות שמדברת צריכה לדבר נכון, עם קריינות נכונה שמתאימה נכון לשפתיים ואנימטורים הם פעמים פחדנים.
אני כל שנה מחפש דיאלוגים לתרגיל לסטודנטים ובתחתית הפוסט תמצאו את האהובים עליי.

הנה כמה מאמרים, חלקם כתובים וחלקם בוידאו על דיאלוגים.

מדריך לכתיבת דיאלוג מהבלוג של ערן ב.י (עברית).
http://byeranby.blogspot.co.il/2014/02/blog-post.html 

טיפים בכתיבת דיאלוג (אנגלית):
http://www.scriptmag.com/features/how-to-write-great-dialogue-craft-walking-talk 

מגה-לינק לטיפים ומאמרים על כתיבה: 
http://floobynooby.blogspot.co.il/2014/01/the-ultimate-list-of-screenwriting.html 

מבחר דיאלוגים לשחקנים:
מאגר דיאלוגים לשחקנים מתוך סרטים וסדרות טלוויזיה

עיצוב דיאלוג:


איך דמויות מדברות:


בכמה דרכים אפשר לומר משפט אחד? זה כבר קשור לנושא אחר, של סאבטקסט ובכל זאת:


תרגילי דיאלוג של סטודנטים ממנשר:
יאיר ששון ועוז כהן מנפישים את "אושר וציאניד"


עוז כהן במחווה למבצע סבתא


שרית בן יוסף עם "מבצע סבתא"


שיר קנובלר עם דיאלוג מתוך "ספר הדקדוק הפנימי"


ותרגיל דיאלוג של שולי תג'ר מבצלאל.

איזהו גיבור? ג'ייק גילנהול

-דוני דארקו... זה שם של גיבור על...
-מה גורם לך לחשוב שאני לא?



ג'ייק גילנהול להבנתי הוא לא שחקן. הוא מבחינות מסוימות ה-שחקן.

ישנם שחקנים מסוימים שאני מוצא את הדמות שלהם אחידה ומתפתחת לאורך סרטים שונים וג'ק גילנהול הוא כזה. ראיתי לאחרונה את קוד מקור. בעבר צפיתי בזודיאק, הר ברוקבק וכמובן, דוני דארקו. קוד מקור הוא סרט מדע בדיוני בו חייל במצב של מוות קליני נשלח להחליף את תודעתו של נוסע רכבת תמים כדי לפענח הטמנת פצצה ולנטרל אותה. את המשימה הזו הוא מבצע שוב ושוב עד להשלמתה. במהלך מסע הגיבור הזה הוא מתאהב ויוצר פתח באמצעות האהבה לחיים שלאחר המוות. לאחר זמן מה שהרהרתי באמת שמאחורי המד"ב הבנתי שהייתה לי את התחושה הזו בעבר בדוני דארקו. מותו של הגיבור בשני הסרטים נועדה לפתוח דלת לחיים בעלי משמעות. אבל היה עוד משהו. מעל קוד מקור ריחפה השאלה: אם החייל נשאר בתודעתו של נוסע הרכבת, אז למעשה הוא החליף אותו והנוסע, מנטלית, מת. והלא זה בדיוק מה שדוני דארקו מבין: שהגוף הוא תחפושת. ולכן הוא מוותר עליו בצחוק מתגלגל בזמן שהוא קורס תחת מנוע מטוס שנופל עליו מהשמיים. ישנם אפילו שוטים של מסע תודעתי מקביל בין הסרטים ומסע בזמן כדי להציל אדם אהוב תוך כדי הקרבת הגוף.
ג'ק הוא גיבור שלא מתפתח וזה הופך אותו להיות ה-גיבור. המוות והאהבה הם שתי אפשרויות המוצא היחידות שלו מהלופ שבו הוא נמצא. הנקודה היא שג'ייק מוותר על הגוף ולמעשה, כמו הדמות אותה אנחנו לא מכירים, הוא מפנה את גופו. אך לצורך מה?

ובכן, נסו לחשוב בעצמכם עבור מה שחקן מפנה את גופו? מה קורה לשחקן שמופיע בסרט? נכון. הוא מפנה את נשמתו ומאכלס חוצן. אותנו. הגוף הופך להיות כלי קיבול להשלכה של הצופה. ובאותו זמן אנחנו נכנסים לחדר אפל עם קולה ופופקורן ומבצעים העברה. אני אמנם מדבר במטפורות אך לא רק. בסרט מסבירים לנו שרק החייל הזה יכול לעשות העבודה של להחליף נוסעים בזמן. למה? גיל, גובה, משקל... במה מדובר? מדובר בגיבור הגנרי. השחקן הראשי ברוב הסרטים. גבר לבן בגיל 20-30 שאליו אנחנו מרגישים בנוח להעביר את מצב התודעה שלנו. (האמנם? הרי אני גבר לבן בן 30+. האמנם ג'ייק הוא הטרנספורט הגנרי של אחרים?).
אם כך, אנחנו מקבלים הזדמנות. אנחנו, בטרם יגמר הסרט, מקבלים הזדמנות להכנס לראשו של מישהו אחר ולהצליח לאהוב. בתום הזמן נשוב לגופינו אבל עם מסר מהעולם שמעבר עבר אלינו.

נחזור לעניין. בסרט יש פיגוע טרור. המסע בזמן הופך את המציאות להפיכה. רק לאחרונה היה פיגוע שבאופן מוזר הדהד את אותו העניין: שני אנשים מחופשים נמצאים במרכז הומה אדם ומבצעים פיגוע טרור. ההתרחשות שקדמה לפיגוע מזכירה את סצינת השוד מ"ספרות זולה" גם שם האלימות נמנעה לבסוף על ידי התערבות של עבריינים שנקלעו לאירוע. עבריינים שבמעין מסע לעבר משלהם זכו לאפשרות לחזור בתשובה. וכך אל נקם הפך לאל מוחל.
ואילו הפעם, בפיגוע בשרונה, אף אחד לא מנע את הפיגוע. ושום מסע בזמן לא התרחש. אבל אופציה לתשובה נפתחה.


כשגילנהול מפקיר את גופו במודע בסרט, הוא מפקיר את גופו גם על המסך. הגנריות שלו הופכת להיות הכלי הכי חזק שלו. כמו ב"הסיפור שאינו נגמר" בו הקיסרית אומרת לאטריו שרק הוא, בשל גילו ואופיו היה יכול למשוך בן אדם לתוך הפנטסיה כך ג'ק מזמין אותנו למסע הגיבור. ולשם כך הוא הופך עצמו לגיבור. זאת אומרת שההקרבה שלו כגיבור היא היא הקרבה גם ברמת המטא: הקרבת הגוף לצורך מימוש פנטסטי של הצופה. מימוש שבמהלכו השחקן למעשה מת, מרוקן מאישיותו, הוא הופך לגיבור בשני המובנים: של פנים הסרט ושל חוץ הסרט.
כשאתה יוצא מהסרט אתה חוזר לסצנת הפתיחה בקוד מקור בה ג'ק מציץ במראה ורואה דמות שאינה שלו. זהו רגע מכונן, אימג' מכונן בו השחקן מבין שהוא כבר אינו הוא ואנחנו מבינים שאנחנו כבר איננו אנחנו. אותה תובנה נופלת על דוני דארקו כשהוא בקולנוע. הוא צופה בסרט כשהארנב המחופש אומר לו שהוא לבוש בתחפושת אנושית טיפשית. ואנחנו צופים בדוני הצופה וזוכים לגאולה קטנה משלנו. הנסירה, ההפרדה בין גוף ונפש נועדה כדי להתחיל את המסע חזרה. פנים אל פנים.

לאחרונה אני מרגיש שמסע הגיבור בא אל סופו. ואולי זו הסיבה. הגוף שואף להתאחד עם הנפש. השחקן רוצה להתאחד עם דמותו שנגזלה ממנו. הצֶלֶם שואף להתאחד עם הנשמה. ולכן מתחיל מסע אחורה בזמן. חזרה אל עצמנו. לפני הדלקת האורות בקולנוע, אנחנו שבים אל גופינו. זוכים בצֶלֶם.

לאן זה הולך?
אני לא יכול לחזור בזמן כדי להציל אנשים מפיגוע, אני גם לא מדבר רק על מטפורות. אני מדבר על מה שהדמויות אומרות בסוף הסרט:
-את  מאמינה בגורל?
-אני מאמינה במזל.
גורל ומזל הם הפכים והם אותו הדבר, ההבדל הוא המשמעות והפרשנות. גורל אומר: "כך זה צריך היה לקרות כי למהלך הדברים יש משמעות". המזל אומר: "קרה כך, ואם היה קורה אחרת זה גם הולך". וזו אינה סתירה. שכן עבור הדמות, הכל זה מקריות, אבל עבור הצופה, הכל זה גורל, תוצר של תסריט ובימוי מחושב. היחיד שנמצא פה ושם באותו הזמן זה האמן. או האיש המאמין.

כמו שקרה לפיקאסו:
הוא שלח את עוזרו לרכוש צבע ירוק.
העוזר חזר עם אדום ואמר שזה מה שהיה.
אז פיקאסו אמר: אדום גם טוב.


ספוילר! הסיום של דוני דארקו.

משא - ניב שפיגל ורוברט מורנו



ניב שפיגל ורוברט מורנו יצרו בבצלאל את "משא LOAD" סרט גמר עטור פרסים.
הסרט עלה עכשיו לרשת והנה הוא לפניכם יחד עם ארט ומאחורי הקלעים של תהליך העבודה.

מחשבה על 'למעלה'



פתאום הבנתי על מה "למעלה" של פיקסאר. אולי זה טרויאלי, תגידו אתם.
אנחנו מגלים בתחילת הסרט שקארל ואלי לא יכולים להביא ילדים לעולם ומשלימים עם זה. הנסיון לפצות על החוסר מתבטא בהגשמת חלום אחר: מסע לדרום אמריקה בעקבות החוקר הנערץ מונץ.
אחר כך כידוע החלום לא מתגשם, אלי מתה וקארל מוצא עצמו במסע לדרום אמריקה עם ילד מעצבן. ואז ברגע השפל הוא מחליט להשאר ללא הילד ולחיות (ולמות) ליד המפל העצום שתמיד הבטיח לאלי שאליו יגיעו.
אחד הדברים שהופכים את הפתיח של הסרט לכה מרגש זה הגילוי כי אלי לא יכולה להכנס להריון. מאותו רגע קארל מתעל את כל כוחותיו להשלמת החוסר המדומיין שהוא מזהה באשתו. הגילוי ברגע הדרמטי של הויתור, כשהוא מעיין בספר ההרפתקאות של אלי ומגלה כי היא מבחינתה חיה חיים שמחים ומספקים, הוא הגילוי לא באשר להשלמה עם המוות של אלי ומוכנות לוותר על החלום שהיא לא מימשה אלא להפך: הוא מבין פתאום שהנסיון שלו לפצות אותה הוא בעצם השלכה. היא לא הייתה צריכה פיצוי. היא השלימה עם מצבה, אהבה את חייה ואת בן זוגה. אבל הוא עצמו, קארל פרדריקסון, חי בהדחקה ממושכת בנוגע לצורך שלו בילד. ברגע שאלי יצאה מהתמונה הוא גילה מה באמת היה התפקיד של האובססיה למסע לדר"א עבורו: לא נסיון לספק את אשתו אלא להסיח את עצמו ממה שלא יהיה לו לעולם.
ואז הוא מבין שהוא העדיף ברגע נמהר את הדבר עצמו, ילד, על פני התחליף המדומיין, בית בדר"א.
ממש כפי שבלונים שנועדו לשעשע ילדים אין להם שום קיום על הר שאין בו איש.

 

מאחורי הקלעים של קובו אגדה של סמוראי

מחוות לכבוד 25 שנה לניקולודיאון


ערוץ ניקולודיאון שהביא למסך כמה מסדרות האנימציה הפופולריות ביותר חוגג יומולדת. הנה כמה מחוות שמוקדשות לו:

"להיות ילד ניקולודיאון" נעשה על ידי האנימטור טאקר בארי לכבוד הסדרות עליהן גדל.


אוסף מחוות בVINE:


מומלץ גם לעקוב אחרי הטמבלר שלהם:
http://nickanimation25.tumblr.com/  - טמבלר מיוחד לכבוד 25 שנה.
https://nickanimatedshorts.tumblr.com/ -הקצרים של ניקולודיאון
http://nickanimationstudio.tumblr.com/ - טמבלר סטודיו האנימציה




הפילדמרשל – לזכרו של אורי גרוסמן



"הפילדמרשל" הוא אחד מסרטי הזיכרון (המצוינים) של מיזם "פנים. יום. זיכרון" של בית אביחי. אבל הסיפור הזה אינו בא לתאר את אורי גרוסמן ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השניה, אלא להאיר בזרקור על דמיונו הפרוע ויצירי מוחו, דרכם נחשפת אישיותו. בסרט, הסופר דוד גרוסמן ואביו של אורי, משוחח עם הגנרל הפסיכופט הרצחני שבדה בנו.
על הסרט אחראים יוצרי האנימציה הבולטים נעם נדב ונועם משולם. הסגנון משמר את הקו האיורי-רישומי של נעם נדב כפי שהוא, עם כל חיוניותו.

ראיונות ופרטים נוספים באתר המיזם: הפילדמרשל באתר בית אביחי
הבלוג של נעם נדב: http://noamnadav.blogspot.co.il/ 
פיצ'י פוי:  http://pitchipoy.tv/



סיפורו של אורי עצמו הופיע בעבר במיזם "פנים. יום. זיכרון":


בהמשך תמצאו מבחר מהעיצובים של נעם נדב לסרט, הכולל סטוריבורד, פיתוח דמויות ועלילה:
(לחצו להגדלה)


























מורגש שאחד הדברים הבולטים בסרט הוא המעבר מאורי לדמות שברא. להלן מספר נסיונות: