סרט אנימציה ישן ומיוחד. הוא בנוי מאוסף של לופים אנימטיביים שלכאורה אין ביניהם קשר סיפורי. אבל לאט לאט נבנה שם סיפור. המוטיבים נאספים והמתח.. כמו פלאש בקים על ערש המוות.
כשהסרט הוצג הוא גם הוצג במוזיאון לאמנות כשכל לופ מוצג על מסך אחר. חיפשתי אותו שנים והנה הוא עלה.
הזוי, אך מצויין. תהנו.


באותו נושא, זו עבודה שכתבתי בבצלאל, היא מנתחת את הסרט על פי לאקאן. למיטיבי לכת בלבד:

Open publication - Free publishing - More animation

טוב, אני חושב שבלתי אפשרי לומר שהסרט החדש של ברטון הוא מוצלח. ולא על זה רציתי לכתוב, ישנם שלושה מאמרי ביקורת מוצלחים בידיעות שעשו את זה טוב ממני.הנסיון הבסיסי שמאחורי הסרט כולל שני דברים: ליצוק עלילה לסיפור המקורי ולעשות את הסרט "טים ברטוני".
הטענה המרכזית נגד מה שקרה בסרט הוא המעבר מעולם הזוי של אוסף אינדיבידואלים שרוטים לעולם של טובים ורעים עם מאבק ונבואה וגיבורה פמיניסטית. ואכן, קשה לספר סיפור בלי זה. ועדיין, האם היה ניתן להשאיר את הקסם המקורי ועדיין לשמר מהלך עלילתי כלשהו? התשובה קיימת כבר בספר עצמו. ואני ניסיתי לחשוב איך אפשר היה להפך את אליס לסרט עלילתי ברוח היצירה המקורית. בספר הראשון "אליס בארץ הפלאות" יש קלפים אבל אין משחק. בספר השני יש כלי שח וגם יש משחק שח. גם אליס עצמה משתנה מדמות מבולבלת ומטורטרת בספר הראשון לדמות מכוונת מטרה ותקיפה יותר בספר השני.
מבחינת מסר ניתן היה לעסוק באמת במהותו של השגעון. טים ברטון ניסה להציג חשיבה מקורית ונועזת כ"שיגעון". אבל זוהי הקטנה של המושג. מה שבאמת הפך את הדמויות המשוגעות למגוחכות ולא באמת ל"מ…