דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2010

רישום 'מגנוליה'

רישום שנעשה תוך כדי צפייה בסרט בפעם השלושים. הסצינות האהובות עליי.

פלונטר- קטע אנימציה מוצלח.

טוב, אז שמעתי ביקורות טובות ושמעתי ביקורות איומות על הסרט החדש של דיסני "פלונטר". אני חושב שהקטע הזה שייך לצד של ה"טובות".
מצאתי במקור בבלוג אנימציה נחמד אחר http://www.speakingofanimation.com   (אנגלית)

פו הדוב חוזר ולא בתלת!

האמת שהחדשות הן לא זה שהסרט מצויר ולא במחשב אלא הגישה. הרי כל הסרטים של פו, סרט טיגר, סרט חזרזיר היו בקלאסית אבל הם היו פרודיה על המקור. שלושת הסרטים הראשונים של פו, שנעשו בתקופתו של דיסני היו יצירות מופת. אחת מהן זכתה באוסקר אפילו. אז מה חדש פה? שיש פה לב, כך זה נראה, ולא אייקון של לב. לא קיטש.

מקווה לא להתאכזב...

מחוות תנועה לאנימציה

על מגנוליה ומחוברים

אחת הטענות הקיימות כלפי הדתיות באשר היא, הינה שהדת תמיד תהיה סיפור שמלבישים על המציאות. נזכרתי בזה בגלל שבראיון של דורון צברי, במאי "מחוברים", הוא אמר שהוא חיפש גרנד-פינאלה לסדרה. משהו קטסטרופלי שבא. כמו ב"מגנוליה", כמו ב"יהודי טוב" של האחים כהן. זה היה מפתיע כי "מחוברים" חוגגת את החיים כפי שהם. תעודיות ואוטנטיות. אלא ש"מחוברים", ככל יצירה תעודית, גם היא מחפשת את ה"סיפור" שמאחורי האוסף האינסופי של האפיזודות הקרויות חיים. וסיפור, צריך סוף. כי זו המשמעות של נתינת משמעות למשהו: ליצור בו רצף שמוביל לאנשהו.

מה שהכי מוזר היה, ואני מדבר על הפרק האחרון אותו ראיתי בגרסת הבמאי, שהצורך לספר סיפור ולביים סוף הביא את היוצרים לזייף באקורד הסיום: השמיים נפתחים באור גדול, קטסטרופה או גאולה מגיעים לעולם. אבל מה היה בסדרה ממש לפני זה? יום כיפור. הדמויות, או לפחות רובן, מצאו עצמן באיזשהו דיאלוג עם אלוהים, בדרכן שלהן. זה היה הסוף. זה המקום שבו הדמויות מוצאות קשר למשהו עליון בתוך החיים שלהן. ללא אור גדול, ללא חייזרים וצפרדעים. באופן פרדוכסלי המצ…

ראש חודש כסליו וההתחממות הגלובלית.

עבודה שעשיתי לאתר "כיפה", לראש חודש כסליו.