דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2011

שינויי מצב רוח - משחק באנימציה

מישהי אמרה לי פעם ששחקן טוב נבחן בשינויי המצב שלו. במעברים. ניתן לומר זאת גם על אנימציה בכללותה. שהגדולה נמדדת במתח שבין שני פריימים. שני שוטים. שתי סצנות.

השוט הזה ממפלצות בע"מ הוא אחד האהובים עליי בתולדות האנימציה בכלל. הוא לא רק מכיל את אותו שינוי מצב רוח אלא גם יוצר משחק עדין מאוד שהוא גם ההתרה של הסרט כולו. משהו לקחת הביתה. השוט הזה מוכיח לי, למרות שקשה לי להתרגש מאנימציה תלת מימדית (בגלל הטכניקה או שפשוט כבר אין אנימטורים טובים כמו פעם, את זה אני עדיין לא בררתי לעצמי) שאפשר להחיות גם מודלים תלת מימדיים מפוליגונים ולמצוא בהם רגש אותנטי. (לא ניתן לצפייה בreader)

החתול של הרב בפסטיבל הקולנוע בירושלים

הסרט " החתול של הרב" מבוסס על ספר הקומיקס בשם זה. ועוסק ברב.. שיש לו.. חתול ש.. מדבר... והוא לא יודע אם הוא יהודי. טוב, אני צריך לקרוא. בכלל, כשאומרים שסרט הוא "על משהו" זה בדרך כלל לא אומר כלום. "איש זקן עף עם הבית שלו", "נסיכה אובדת מגלה את מקומה בעולם"..  זה לא משנה. זה נראה נהדר. את הסרט ביים היוצר של הקומיקס , ספר ז'ואן. כנראה שהצרפתים, שאוהבים קומיקס, למדו סוף סוף איך לתרגם מהמדיום הזה למדיום הקולנועי. כפי נעשה ב"פרספוליס" בהצלחה רבה. הסרט זכה בפסטיבל "אנסי" האחרון במקום הראשון ויציג בפסטיבל הקןלנוע בירושלים בחודש יולי הקרוב 2011. פרטים כאן.


מאחורי הקלעים

עוד making of
עוד אנימציה בפסטיבלישראלית ובינלאומית
סטודיו בנג'ו
כתבה קטנה על הזכיה
ראיון עם היוצר בהארץ
על יהודים וקומיקס- מאמר של ברוך בליך.
הספר מתורגם לקניה

הערות שוליים

*מכיל ספוילרים* וכן, אני יודע שזה בלוג אנימציה. תעזבו אותי.



קודם כל, הבהרה, אני לא מבקר קולנוע, הידיעות שלי אינן יורדות לעומקם של פליני ואנטוניוני. אבל יש לי את הראיה שלי  וכשהמיתיות פוגשת רגש אני עולה על גדותיי.
זה קרה ב"הערת שוליים". אין לי כוונה להכנס לשאלה אם הסרט מושלם, אם הוא מהנה או עמוק. מעניין אותי למצוא את נקודת הרגש שלי. הנקודה שבמקרה זה הייתה מעבר ל"תסריט", "עלילה", "דמויות", ושאר המילים שקולנוענים אוהבים.
יש דברים מעבר לזה. כשיוצר מצליח להגיד משהו על החיים. משהו רלוונטי. אקטואלי בנצחיות שבו. ועל זה רציתי לכתוב.
(אם זה משעמם אתכם אני ממליץ לגלגל לסוף לראות את הכרזות היפות לסרט)

פרסומות אנימציה לקוקה קולה

קשה לכתוב כשחם.
אני לא אוהב פרסומות, ומתפלל שלא אצטרך להתפרנס מלעשות אותן, למרות שאני יודע שסביר שזה יקרה. אבל הפרסומות האלה שונות. אולי בגלל שהמותג הוא גם ככה חזק, חברת קוקה קולה מרשה לעצמה לתת יותר חופש יצירתי. אז הנה כמה פרסמות שאני אוהב. הראשונה, ואולי המפורסמת שבהן, עוסקת בעולם שמאחורי המכונות למכירת שתיה.


העיצוב והדמויות מקסימים ויוצרים אמינות מסוימת לעולם. זה לא שלא נעשו דברים כאלו מעולם אבל ההשקעה בבניית האשליה הופכת את הפרסומת לחוויה. עובדה, נעשו לה המשכים ואפילו נסיונות להתיחס לדמויות כקיימות מעבר לפרסומת.
אפשר לקרוא כאן ראיון עם היוצרים  מחברת PSYOP
המוקיומנטרי של מאחורי הקלעים נמצא כאן וכולל שיחות עם הדמויות (אנימציה). ויש עוד.
הנה כמה דוגמאות יפות לעיצובי דמויות. השפעות קלות מארדמן... גם במוקיומנטרי..

את הפרסומת הזו לקראת האוליפיאדה בבייג'ין יצר אריק לרנר, בוגר בצלאל. הם כנראה מאוד אהבו את פרויקט הגמר שלו שאעלה בפעם אחרת.


בפרסומת הזו אני אוהב את התוכן. כן.. מפתיע אבל יש פה אמירה על היחס בין אווטרים למציאות. האווטר הוא דמות אייקונית שהיא אלטר אגו ייצוגי בעולמות וירטוא…

על סרטי גמר

בקרוב תגיע עונת סרטי הגמר ורציתי להעיר כמה דברים על הנושא. קודם כל, איכות הסרטים רק הולכת ומשתפרת עם השנים. הטכנולוגיה מזרזת תהליכים ומאפשרת להרים סרט באיכות גבוהה-סבירה תוך שנה. כדאי לשים לב לרשימת הקרדיטים בסרטי גמר ישראלים. לרוב יהיה כתוב שם אחד-שניים והרבה "תודות". סרטי גמר זרים לעומת זאת, יכולים להריץ רשימת קרדיטים באורך של הסרט עצמו. וכל זה כי בישראל, טוב... בבצלאל לפחות, מסתכלים על הבוגר כעל סופרמן. הוא יודע לכתוב תסריט, למדל, לעצב דמויות ורקעים ולהלחין פסקול. אין פה את הגישה "עם הפנים לתעשיה" שבה אתה מתמחה בתחום מסוים. יש לזה גם יתרונות: אתה מתנסה ולוקח אחריות על מגוון כשרונות, גם אם חצי מהם אין לך.
אז כבר אפשר לבוא בסלחנות לתוצרים. אבל לא תמיד צריך.
כשאני עשיתי את סרט הגמר שלי, המנחה לא הבין על מה הוא בכלל. זה לגיטימי בהתחלת התהליך, לא אחרי שנה של עבודה. זה בלתי אפשרי להנחות פרויקט שאין לך הבנה לאן הסטודנט חותר לקחת אותו. את זה למדתי מאוחר מדי. בנוסף, התעקשתי לא לזהות את החולשות שלי, לא לשתף פעולה.  חוץ מפסקול שנתתי לחבר לכתוב. כך יצא שדווקא הצד היותר חזק …