פבריקו לימהחוגג לעצמו יומולדת 30. הוא הלופר השלישי שאני מציג בבלוג אחרי צח כהן וניל סנדרס: (עוד בפנים)

אסופת סרטי אנימציה שכל אחד בדרכו מתייחס לז'אנר סרטי הטבע:
DOOMED סרט טבע בדיוני מהיוצרים של "פוקויו":

WILD NATURE על פרה שמחפשת עבודה. סרטם של אריק בן ארי אביחי ייני ואורן רובין בצלאל 2008:

מיניוסקול minuscule היא סדרה צרפתית שעושה שימוש ברקעים מצולמים ומידול דמויות ראליסטי  כדי לתת תחושה של סרט מצולם:

Our wonderful nature  סרט מגניב של תומר אשד. תומר למד בבצלאל וכרגע עובד בברלין, עוד עליו בהמשך:

Flamingo pride סרט נוסף ומצויין שלו ושל חבריו לסטודיו "talking animals" על פלמינגו קצת אחר.

את הסרט "התגמול" (The reward) כבר העליתי לפה לא מזמן. זהו סרט גמר של סטודנטים מדנמרק, סרט מדהים בעיניי, שמכיל כל כך הרבה כישרון ומצליח להעמיד על הרגליים סיפור אפי שמתקיים בעולם מקורי ומקסים. על הסרט כבר כתבתי אבל אני חושב שראוי לחזור אליו ובעיקר לטובת הסטודנטים והמרצים שבינינו. וזה מכיוון שהחבר'ה שיצרו את הסרט העלו המון סרטים שמציגים את תהליכי העבודה על הסרט. מעניין לראות את כל השלבים שהובילו למראה ולאוירה של הסרט. מעניין לראות את השלבים בעיצוב הדמות, בחיפוש הצבעוניות, קומפוזיטינג ועוד. זוהי הצצה אמיתית לא רק לתהליכי העבודה אלא לדרך שבה מלמדים אנימציה קלאסית בחו"ל. אז אני ממליץ לכם לעבור על הסרטים אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהם.
חוץ מזה, בעקבות הצלחת הסרט, היוצרים הקימו סטודיו בשם "SUN CREATURE" ומנסים לגייס כסף כדי להפיק סדרה שמבוססת עליו. אני כבר תרמתי לטובת העניין, בעיקר כדי להחשף לסקצ'בוקים של תהליך ההפקה. מרתק בעיניי. עוד על כך בתחתית הפוסט.

"הגיבור מתחיל את חייו בגלות ואז שב לבני עמו".
זהו מוטיב שמופיע בהרבה סיפורים: טרזן ומוגלי מגודלים על ידי חיות, הרקולס נחטף ומגודל על ידי בני אנוש, סימבה גדל אצל טימון ופומבה, סיזר השימפנזה מ"כוכב הקופים" גם הוא מגודל על ידי בני אדם ורבים אחרים.
חלק מרכזי בתבנית הסיפורית הזו שם דגש על כך שדווקא הגלות הכשירה מנהיגים, שלא לומר משיחים. היציאה מהתבנית התרבותית והחזרה אחר כך למקום שאליו הדמות באמת שייכת מוצגים כשלב הכרחי בבניה של דמות מנהיגותית שמסוגלת להביא אל עמה\מינה את מה שקיבלה בתרבות זרה ומשם לגאול אותם.

הנה שתי סצינות מאוד דומות. הראשונה מציגה איך משה ב"נסיך מצריים" יצא ל"גלות" כתינוק והגיע אל בת פרעה. והשניה מציגה איך הדינוזאור אלאדר, מהסרט הנוראי "דינוזאור" של דיסני, הגיע לידי משפחת קופים שמגדלת אותו. ההבדל הוא שב"נסיך מצריים" מראים לנו עד כמה הייתה פה יד עליונה מכוונת, ואילו ב"דינוזאור" זה נראה על פניו כצירוף מקרים.



עוד על "מסע הגיבור"
----------------
וגם: אנימצית חד גדיא קטנה שעשיתי ל"ארמדיל&quo…

כמה דברים השתנו לאחרונה בעולם המקוון וחלקם רלוונטיים לתחום כך שאסקור אותם בקצרה:

אגדות לא נועדו להכתב.
הן עברו מפה לפה במשך שנים וכך קיבלו תמיד את ההתאמה שלהן למקום ולזמן.
לאחרונה, כשהתחלתי יותר לספר סיפורים בעל-פה לילדיי שמתי לב לתופעה משונה שחוזרת על עצמה: בכל סיפור שאני מספר יש אלמנט חמקמק ובלתי זכיר. תבחנו את עצמכם:

איך ניצלה שלגיה בסוף?
מה קרה לזאב משלושת החזירים בסוף?
איך הצב עקף את הארנב בתחרות הריצה?
איך קרה שהצפרדע המכושף הפך לנסיך? (הרי הוא "רק" ביקש לישון במיטה, מי דיבר על נשיקה?)
מה הזאב אמר לכיפה אדומה כשפגש בה ביער?
מה קרה לג'ק מ"אפון הפלא" כשהגיע לטירה?
מה קורה באגם הברבורים?
למה אלדין לא הצליח לצאת מהמערה?
ועוד ועוד...

מסתבר שכמעט כל אגדה משמרת בתוכה מעין "נקודה עיוורת", חלק בסיפור שהוא פתוח לפרשנות, מתחמק מזיכרון, מזמין חידוש.
גם הגדה של פסח, שכל הרעיון שלה הוא לספר את הסיפור של יציאת מצריים, בכלל לא מכילה את הסיפור עצמו, רק רמזים מסביב, חלקי זיכרון, קפיצות לתקופות שונות בהסטוריה וסימנים מוזרים. אבל הסיפור עצמו חייב להאמר בעל פה.
לכן אולי אני גם לא שותף לביקורת על "דיסני" על מה שהם עשו לאגדות הקלאסיות. כי דיסני…

"משום מקום" סרט הגמר מבצלאל של מעיין צוריאל ויסכה מאיו הוא זוכה אסיף 2012 ושלל פסטיבלים אחרים. תהנו.

ארט של הסרט וסרטים נוספים וטובים בהמשך הפוסט.

BALANCE הוא סרט גרמני זוכה אוסקר על עולם דיסטופי שבו כולם תלויים בכולם. נוצר על ידי התאומים כריסטוף וולפגאנג לאונשטיין.

הרהור:
האמת, סרט מרשים מאוד: מינימליסטי, סימבולי ועובד מצויין. מה שעורר בי אי-נחת היא העובדה שבסרט גרמני זה יש מעין "ניסוי בבני אדם" שתוצאותיו הרסניות. במקרה או שלא במקרה בני האדם האלה הם רזים, דומים זה לזה, קרחים ולבושים מעיל אפור וגס. האם זו סתם תחושה שזהו סרט "שואתי"? ואם לא, האם יש פה האשמה כלפי קורבן במות הקורבנות האחרים? מי פה ה"אל" (במרכאות כמובן, שהרי זה מעשה ידי אדם) ששם אנשים בסיטואציה קשה ותובענית כל כך ולמעשה כמעט מנע מהם יכולת לשרוד בכבוד?
למנגנוני ההדחקה הגרמנים הפיתרון.
מהבחינה הזאת הסרט מאוד מזכיר לי את סרט האימה "CUBE" ואפילו את "המסור".

שיט שסטודנטים (לאמנות) אומרים. תרגיל ליפסינק, מנשר.


ועוד תרגילי סטודנטים עדכניים מבצלאל, חלקם טובים יותר חלקם פחות אבל תמיד מעניין לצפות בהם:

ניל סנדרס, אמן אנימציה של לופים עם עיצובי דמויות מגניבים
(דרך CARTOON BREW).

קישורים:
האתר של ניל
הבלוג שלו
ערוץ הוימאו שלו
לופ-דה-לופ
ועוד על לופים יפים בפוסט על צח כהן






מדריך: איך לייצא גיף:

ומעכשיו יותר קל לחפש גיפים בגוגל:
http://tech.walla.co.il/?w=%2F4%2F2626936
עוד בפנים...

לא מיועד לאנשים בוגרים ובוגרים ברוחם. האנימטור העצמאי ג'ון דילוורת' מניו יורק יצר ב-1994 סרט על ציפור עם חוסר מודעות חברתית שיש לה אובססיה לחתול. גס. שרוט. מצחיק.
ואם כבר ציפורים מלוכלכות:
ואם כבר אנימציית רצפה:

סרט אנימציה ישראלי באורך מלא לילדים? יש חיה כזאת וקוראים לה מיקמק. הסרט מבוסס על על הסדרה שיש לה גם עולם אינטרנטי של אווטרים בשם מיקמק. הסדרה והסרט הופקו על ידי בית ההפקה "פלייגראונד שורקאט".
משום מה בויקי כתוב שזה סרט תלת אבל זה לא נראה ככה. זה נראה פלאש עם רקעי תלת.
זה הטיזר:


כרגע ישנם עוד סרטי אנימציה לילדים בהפקה בישראל. שמעתי עליהם מזמן ואני לא יודע עד כמה הם התקדמו מאז אם בכלל.
לפי "וואלה" הסרט "מעלה קרחות" (על פי אפרים סידון)של סטודיו "פיצ'י פוי" (נועם משולם) היה אמור לעלות כבר ב-2009. זה שיר הפתיחה שנוצר לצורכי פיצ'ינג והוכחת קונספט:


"מחסום השבת" הוא עוד פיילוט של פיצ'יפוי כהכנה לסרט באורך מלא. תלת שמרונדר בסגנונו של נחום גוטמן. נראה מעניין:

לפני כמה שנים "פיקסאר" תכננו סרט על לטאה אקזוטית נדירה שנמצאת בסכנת הכחדה ומנסים לשדך לה לטאה אחרת על מנת להציל את המין שלהם. אם זה נשמע לכם מוכר זה בטח בגלל שהסרט "ריו" (2011) של "בלו סקיי" מכיל קו עלילתי זהה, מה שהוביל לגניזת הפרויקט כולו.

לפניכם חלק מהארט של הסרט שלעולם לא תראו:
דרך  cgmeetup (עוד בפנים...)

עבודה יפה מאת אסנת אפשטיין, סטודנטית המכון הטכנולוגי חולון.

פתיח מקסים לפסטיבל קולנוע GIFF 2011:

מייקינג אוף:

עוד דרקון: שימוש בהקרנה על הבמה במחזה "הדרקון הראשון שלי".

חואן מגיע לארץ והוא יארח במכללת ספיר ב14.3.13.
\
כמידי שנה המכללה מזמינה אישיות אנימציה בכירה כדי לקיים סדנה מרוכזת לתלמידים (הלוואי והיה לנו כזה דבר בבצלאל). הסדנה היא לסטודנטים אבל המפגש עם חואן פתוח לקהל הרחב. מי שמעוניין בהסעה מתל אביב ללא תשלום שיתאם עם רועי לוי, בטלפון 0507113570.

אז מיהו חואן פאבלו זרמלה? שאלה טובה. השם לא צלצל לי מוכר אבל הסרטים שלו דווקא כן.
הסרט הכי מפורסם שלו הוא לומינריס. סרט פיקסלציה עטור פרסים ("פיקסלציה": טכניקת אנימציה שהיא מעין סטופמושן בבני אדם כמו "שכנים" של נורמן מקלרן או"Her morning elegance"של מירב ויובל נתן)

(עוד בפנים)

סטודיו אמניטה הצ'כי יצר מספר משחקים שהדגש בהם הוא על עולמות קסומים, דמויות מקסימו, עיצובים יפהפיים והפעלה פשוטה בלחיצת כפתור אחת. במשחקים האלו אי אפשר למות או להכשל ואין הגבלת זמן, המשחק פשוט דורש לעשות פעולות מסוימות על מנת להתקדם לשלב הבא.
(עוד בפנים)

"מונבוט" הוא סטודיו צעיר שמשלב אנימציה עם משחקים וספרים דיגיטלים. הסטודיו כבר לקח את האוסקר על"הספרים המעופפים של מוריס לסמור" ועכשיו הם רוצים ליצור משחק שגם יהיה סרט על פי הגולם מפראג ולשם כך הם פתחו קמפיין למימון-רשת בכתובת הזו:
http://www.kickstarter.com/projects/1320581435/moonbot-studios-next-game-the-golem

הסיפור של הגולם הוא מאוד קרוב לליבי ויש לי תחושה שעדיין לא מימשו את הפוטנציאל שלו. גם כאנימטור אני רואה בסיפור סוג של תמצית של עבודתי: להקים גוש חומר לתחייה. אפילו המילה "אמת"שמקימה את הגולם לחיים היא סוג של רמז למה שצריך להוביל אנימטור כשהוא ניגש להחיות דמות. יש משהו בסיפור הזה שהוא אגדי אבל עם זאת קצת נוקשה כי הגולם, בניגוד לגיבורי אגדות מוכרים אחרים, הוא לא דמות שמתפתחת. חלק מהמהות של הגולם הוא לא להתפתח.

עם זאת יש כמה דברים בפרויקט הספציפי הזה שנגעו לליבי במיוחד: קודם כל, הם עשו מחקר רציני. הלכו לפראג והתחקו אחרי האסתטיקה של העולם היהודי האבוד. זה מפתיע כי זה הולך נגד הנטייה בשנים האחרונות לעצב את הגולם כדמות פיקטופלזמה פשוטה וגושית. ואת זה אני…