דלג לתוכן הראשי

מצעד הפלמינגו של תומר אשד ועוד סרטי מוקו-טבע

אסופת סרטי אנימציה שכל אחד בדרכו מתייחס לז'אנר סרטי הטבע:

DOOMED
סרט טבע בדיוני מהיוצרים של "פוקויו":


WILD NATURE
על פרה שמחפשת עבודה. סרטם של אריק בן ארי אביחי ייני ואורן רובין בצלאל 2008:


היא סדרה צרפתית שעושה שימוש ברקעים מצולמים ומידול דמויות ראליסטי  כדי לתת תחושה של סרט מצולם:


Our wonderful nature
 סרט מגניב של תומר אשד. תומר למד בבצלאל וכרגע עובד בברלין, עוד עליו בהמשך:


Flamingo pride
סרט נוסף ומצויין שלו ושל חבריו לסטודיו "talking animals" על פלמינגו קצת אחר.

שאלתי את תומר מה קורה איתו בימים אלו ועל הלימודים בברלין וזה מה ששלח לי:

"אני חי בברלין מ2002 , הגעתי לכאן למטרות לימודים,למרות שלא ידעתי אז עוד בדיוק שאנימציה יהיה הכיוון. התנאים לסטודנטים זרים היו שפה, וקבלה לאחד המוסדות. מי שיכל לעמוד בדרישות האלה יכל להנות ממערכת החינוך בגרמניה,שבראש ובראשונה כוללת עמלת  לימודים סמלית מאד, מה שגרם לי להרהר בכיוון מלכת תחילה. יתרון משמעותי נוסף היה הגישה בתור סטודנט לטכנולוגיה ותקציבים, בשילוב עם חופש יצירתי. הראש הוא קצת שונה מאשר בארץ או במקומות אחרים שיצא לי לראות. הסטודנטים כאן מקבלים תנאי חממה, אבל זה עניין אינדיבידואלי לחלוטין אם הם רוצים להפיק מזה משהו או לא. הרבה אנשים מתבלבלים מהחופש הזה, 
ונופלים לבור השאננות. במקרה שלי זה פעל טוב, והגישה שלי הייתה לנסות למצות את המקסימום מהמערכת.
הגעתי לאנימציה מהכיוון של איור, אבל במהלך הלימודים נכנסתי יותר לתחום של אנימציה ממוחשבת. על הדרך פגשתי כמה אנשים שהצטרפו לעבודה על הפרוייקט הראשון
    והמשיכו איתי גם הלאה אחר כך. חוץ מהעבודה המשותפת על הפרוייקטים הקמנו ביחד סטודיו עצמאי בברלין, שם בעיקר עבדנו על הסרט השני.
 הסטודיו מתפקד על בסיס של פרילנס, אבל מאפשר לנו לעבוד גם בצוותים על פרוייקטים גדולים יותר, ומגוון הסגנונות הרחב מהווה אטרקטיביות ללקוחות שונים מכל מני כיוונים. חוץ מהפקות עצמאיות כמו במקרה שלי הפרוייקטים שאנחנו עושים כוללים קליפים, סרטי תדמית, פרסומות, אפקטים לסרטי קולנוע, ואינסטלציות. הרעיון הוא גם להתפתח הלאה, אבל מאחר שהכל מתבצע על בסיס דמוקרטי בלי היררכיה פנימית קצת קשה להגיע למסקנות חד משמעיות בנוגע לעתיד (בסטודיו יש כרגע 16 חברים). כולם רוצים יותר, אבל בו זמנית מרוצים מהמצב הקיים. אני מקווה שבקרוב יפתחו אופציות נוספות שיאפשרו את התנאים המתאימים לשדרוג, אין לי ספק שמבחינת כישרון נטו מדובר בחבורת אמנים איכותית מאד, שאליה אני מתגאה להשתייך.

 הקמת הסטודיו וההשתתפות בו שינתה לי הרבה מהגישה המקורית שאיתה הגעתי לברלין, וגרמה לי לראות את השהות שלי כאן כמשהו גדול יותר מהאינטרס האישי שלי כסטודנט. אני כרגע בודק אפשרויות של פיתוח סרטי אנימציה באורך מלא, מה שיכל להוות  את קרש הקפיצה הבא."

הארט של Flamingo parade:
































ולסיום, כמובן, סרטי הספארי המתגלגל שכבר העליתי בעבר:







פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …