הינדיק ובינה מלאכותית אמיתית

ברשומה הקודמת שלי על מידג'רני ובינה מלאכותית סקרתי את הנסיונות שלי עם מסנתזי תמונה \מחוללי תמונה\ מנועי text to image ומה שהצלחתי להפיק מהם. ההתלהבות והפליאה שלי בהתחלה היו עצומים. מה שנתפס כבלתי ניתן לעשיה על ידי מכונה התגלה כקל בהרבה ממה שציפינו. מחוללים שונים צצו זה אחר זה כשחלקם מצליחים לייצר דימויים שמתחרים (טכנית לפחות)  במאיירים וצלמים מקצועיים. ברשומה זו ציינתי גם שכדאי להכנס לתחום כל עוד הוא משחק וכלליו לא נכתבו עדיין. הדבר הכי קל הוא להתרגל ולייצר עוד דימויים על פי פרומטים (שורות טקסט שמנחות את המחשב) של אחרים שכבר הוכחו כיעילים. מידג'רני הוא עדיין המחולל הטוב ביותר במה שקשור לקונספט ארט ואיור כיוון שהוא למד לייצר דימויים אסתטים על סמך מליוני הדימויים שהוא סרק במהלך הכשרתו כמסתנז תמונה.

אז למה נרגעתי?

קודם כל כי מה שזה יצר אצלי זה בעיקר רצון ליצור. ידנית. ככל שהרשת מוצפת בדימויים שרביםן מהם אני מזהה כבר כמסונתזים, ככה אני מרגיש באופן טבעי, גם אם לא מוסבר, את מה שמראש מעניין אותי בדימוי מעשה ידי אדם. ולא, זה לא עצם זה שהוא נעשה על ידי אדם, למרות שהידיעה שזה תוצר אנושי משפיעה על הקריאה של הדימוי (כמו שילדים שואלים אם סיפור הוא "אמיתי"), אלא בגלל הערך המוסף שיש ליד מציירת שמחוברת ללב ולראש. לא במקרה המחשב מתקשה לצייר ידיים.

הסיבה השניה היא ההינדיק.

הינדיק הוא סיפור קצר של רבי  נחמן שמספר על בן מלך שהשתגע וחושב שהוא תרנגול הודו. הוא יושב מתחת לשולחן, ערום, ואוכל שאריות. אף אחד לא הצליח לרפא את בן המלך עד שמרפא אחד הלך וישב איתו תחת השולחן, גם הוא ערום ואיתו אכל שאריות. יום אחד המרפא אמר לבן המלך שאם הוא יתלבש, הוא עדיין יהיה הינדיק, ואחר כך אמר לו שאם ישב ליד השולחן, הוא עדיין הינדיק וכן הלאה. עד שבסוף, לאחר שבן המלך שחרר מכל הסממנים של ההינדק, לבסוף התרפא לגמרי.

הסיפור הזה מעסיק אותי כבר שנים ואצלי הוא מתקשר לנושאים רבים שלא ארחיב עליהם כאן, כמו פוסט טראומה ומשברים בין דוריים וכמובן עומס ציפיות מבן מלך והנהירה להודו אחרי צבא והחיפוש אחר שיגעון כאופציה.

הינדיק, rooster prince, על פי ארט שפיגלמן







סיפור זה יצר אצלי דימוי מסויים של הינדיק שהתקשתי ליצור בפועל. הגרסה היפהפיה של שירז פומן לדמות השפיעה עליי רבות ועדיין הרגשתי ששלי מעט שונה. האיור של שירז נעשה ל"הלא טוב", סיפור של אלון רותם שפיתחנו בעקבות סיפורי רבי נחמן:


כששיחקתי בבינה המלאכותית ניסיתי לייצר בן מלך כפי שהופיע בסיפור המקורי ובסיפור שאני ואלון פיתחנו. התוצאה תמיד היתה נוראית. אף בינה מלאכותית לא ידעה מה ז\ה "מתחת לשולחן", רק מעל השולחן. קשה גם להסביר מה זה "נסיך תרנגול הודו" כי התוצאה היא "נסיך תורקי". ולבקש נסיך בלי חולצה, נחסם מדי פעם כי "Shirtless" היא מילה אסורה.

הנה כמה תוצרים "מקולקלים" של הינדיק בבינה מלאכותית:







אבל אז, אחרי נסיונות רבים שלא העלו משהו שקרוב למה שחיפשתי, קרה משהו מפתיע.
שרבטתי במהירות סקיצה מאוד גולמית של מה שהיה לי בראש. דמות של בחור מעט תרנגולי, עם חזה רחב ומכנסיים ורגליים דקיקות.

נתתי למידג'רני לעצב על פי הסקיצה יחד עם פרומפט תיאור מילולי. ואז הגיע זה:

ובהגדלה:



הלסת שלי נפלה לרצפה. אהבתי את הביצוע, את התחושה הסקיצתית עם הצביעה הלא מלאה והפוזה היפה של הדמות, אבל מה שהדהים אותי זה הדיוק במה שלא ביקשתי. זו היתה ה-דמות. הראסטות האלו שזכו לפיגמנט אמדם ונותנים תחושה של כרבולת (זה לא היה בסקיצה שלי) והאיזון היפה בין התרנגוליות לאנושיות. הרגליים שהן ספק של תרנגול ספק שלאדם והלבוש שמזכיר נוצות. ואולי הכי חשוב: זה העביר את התחושה שקשה לתאר במילים של בחור ישראלי שברח להודו ונהיה שם הינדיק. שהוא קצת חייתי וקצת אנושי, גברי וחסון אבל גם תמים ומבולבל ומעט מגוחך. המחשב הצליח דרך הסקיצה ועם תיאור מילולי יבשושי לבנות את הדמות שרציתי ולפעמים גם לצייר אותה, בלי שביקשתי, מזויות שונות.

זה כל כך הדהים אותי שהדפסתי את זה ושמרתי במחברת והתקשתי לחזור לתוכנה הזו ולכתוב עליה כמו לפני כן. כאילו מבחינתי זהו, היא עשתה את "זה", היא התגלתה כ"בינה" שמבינה אותי. באמת. כולל ניואנסים שהיו רק במחשבה ובדמיון שלי. ואולי זה קרה כי עזרתי לה עם הסקיצה. לא שהסקיצה טובה או מפורטת, היא ממש לא! אבל היא שלי והיא סוג שלי דיאלוג שלא קיים בבקשות מילוליות וקשה לסגור את הפער רק בעזרת מילים. שהן תמיד מתארות רק את מה שניתן לבטא במילים. 

מאז ייצרתי עוד הינדיקים בדרכים שונות. חלקם יפים, מוזרים או לקוחים מעולמות מגוונים, אבל הההינדיק הזה למעלה, שברח להודו אחרי צבא בגלל החרדה של הציפיות ממנו כישראלי, ילך איתי עד הסוף.











לסיום ממש הנה עוד הדגמה של סקיצה שהפכה לאיור מסונתז. היה לי חלום לפני שנים שאני על חוף הים בתוך מכונית קטנה וחמודה כשגל צונאמי ענק מגיע. לא הצלחתי אף פעם לצייר את הסצנה הזו בצורה משכנעת ולכן נתתי למידג/רני Midjourney לעבוד עם הסקיצה שלי ולשפר אותה.

הסקיצה:
התוצאות:




תגובות

  1. מדהים, חוויתי רגעים דומים עם מידג'רני במחקר לסרט שלי בחודשים האחרונים

    השבמחק
  2. יפה מאד. בליל הושענא רבה, כשרק נחשפתי לעניין, ניסיתי לצייר עם דאלי את העניין של אדם שיוצא לשדה ערום ומסתכל על הצל שלו ופורש את ידיו וסופר את אצבעותיו.
    אז גם אצלי, קודם כל ערום ישר נפסל על ידי הבוט. אבל גם ככה,לא הצלחתי להביא את אווירת המסתורין של אדם שיוצא בליל ירח מלא להסתכל על הצל שלו ...

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא פשוט לדרוש משהו מאוד ספציפי עם ניואנסים

      מחק
  3. מדהים! נשמח לפוסטים נוספים

    השבמחק
    תשובות
    1. על בינה מלאכותית? בבוא העת. מוזמן לקרוא ברשומה הקודמת.

      מחק
  4. יוני. זה מרתק. אתה מדהים. אבל למה דמיינת את אצמך בצונמי? (חס וחלילה).

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה