תום קוריס וחני דומבה מתחזקים סטודיו סטופמושן נפלא בסטודיו תל אביבי קטן בשם "תום וחני". סרטם "פלומות" עלה לרשת ומספר את סיפור המתח הבין-דורי של עולים מרוסיה, משולב בפנטזיה מקומית. הסרט מציג "ציפור משונה" המאפיינת גם עליות קודמות: בני נוער ישראלים שחווים בושה כלפי הגעגועים והמטענים של הדורות הקודמים לארצות המוצא. הסבתא בסרט נראית כאילו הוכרחה לעלות ארצה, ואולי אכן כך היה. ייתכן שלא רצתה להישאר לבד מאחור ברוסיה. נכדתה הצעירה כבר שייכת לכאן, אך ה"שם" מרחף עליה כקללה בדמות נוצות, פלומות, הצומחות על גופה, כאילו קוראות לה לפרוש כנפיים ולעוף משם – כלומר, לעוף מכאן. חוויות של פערי תרבות רבות פעמים מציירות דמויות של "לא פה ולא שם" (כפי שמתואר בסרט על חייהן של ערביות ישראליות). הנופים הישראלים בסרט לא זוכים מצד אחד לאיזו חדווה ציונית. זוהי לא ארץ חמדת אבות (שלא נוכחים בסרט כלל), אך מצד שני, ואולי תודות לסטופמושן, יש בהם חומריות וצבע שווי לב. כאילו כוחו של ה"כאן" הוא בעצם נוכחותו – בזכות זה שהוא המרחב שבו מתקיים הסיפור. האם זהו ערך מוסף של היות הסרט בסטופמושן? אני חושב שכן. ועדיין, הקסם הוא שם, בסבתא, ואילו ה"כאן" מחולן במה שבא לידי ביטוי בבני הנוער, שלא באמת יודעים איך למלא את הזמן שלהם. והעץ בסוף הוא לכאורה מימוש של הקסם של הסבתא, אך הוא קודם כל הקסם של נטיעה מחדש בארץ ישראל. הנוצה שמתלשת מולידה משהו חדש מתוך האדמה.
כתבה עליהם באתר UNCOATED:
לסיום: הצצה לסטודיו המקסים של תום וחני במסגרת מועדון האנימציה של איגוד האנימציה המיועדים לקהל הרחב ומציעים סיורים והרצאות של מיטב ההפקות בסטודיואים הישראלים.
לסיום: הצצה לסטודיו המקסים של תום וחני במסגרת מועדון האנימציה של איגוד האנימציה המיועדים לקהל הרחב ומציעים סיורים והרצאות של מיטב ההפקות בסטודיואים הישראלים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה