דלג לתוכן הראשי

פיתוח דמות וסיפור: האבולוציה של ג'ק פרוסט

שומרי האגדות






(עוד בפנים)



למרות שלא ממש בא לי לראות את "שומרי האגדות" של דרימוורקס אני מביא פה סיכום של פוסט שנתקלתי בו ברשת.
זהו פוסט מהבלוג של שיין פריגמור, איש סיפור וקונספט ארט שעובד בדרימוורקס (זכה בפרס האנני על עיצובים לקורליין). הוא מתאר בקצרה את ההתפתחות של גיבוש הסיפור.
הסרט "שומרי האגדות" עוסק בכמה דמויות פולקלור (ארנב הפסחא, סנטה ועוד) שיש להם מעין חבורת-על סטייל "הנוקמים" ששומרת ומגינה על ילדי העולם. עד כמה ידוע לי ג'ק פרוסט, הגיבור של הסרט, לא הופיע בספר המקורי ומשום מה, הוחלט להכניס אותו כאחד מהחבורה.
אז זהו, שבשלב הראשון הוא היה ממש חלק מהחבורה, מבוגר ואחראי על הכפור. אבל הצוות שעבד על הסיפור הרגיש שהוא לא באמת שייך לשם. ואז הם חשבו: "מה אם גם שאר ה"שומרים" מרגישים שהוא לא שייך לשם?! מה אם הוא בעצם צעיר מהם, מתבודד ולא לוקח חלק במשחק הזה והם מגייסים אותו וזה בעצם הסיפור שלו?" במילים אחרות: ג'ק הפך להיות הגיבור דווקא כי הוא לא משתלב בחבורה. והיתרון שלו כ"ילד" על שאר החבורה יהיה בזה שהוא מבין ילדים יותר טוב כי הוא אחד מהם.

***

הערת סוגריים שלי: עם כל כמה שמצא חן בעיניי התהליך אפשר לזהות בו גם את הבעייתיות של אנשי-הסיפור (סטורימן) באולפנים הגדולים היום (דבר שכתבתי עליו בעבר וכנראה גם אמשיך לכתוב).
הגישה שלהם לסיפור ולדמויות היא כמו לבעיה. משהו שצריך לפתור ולא לגלות איך הוא נפתר מעצמו. לכן, כשאני קורא את שיין אומר שפתאום הם הבינו שג'ק הוא הגיבור אני לא מתרשם. כי הכל הולך לפי הספר, יש משהו נורא צפוי בתהליך כי ההכרה בפיצוח נכון של הסיפור באה מהשכל ולא מהרגש. קשה לי להאמין שהם הופתעו בעצמם שג'ק הוא הגיבור, כי זה נכון מדי. זה מעיד על עצמאות מול הספר ומציב דמות ילדותית במרכז, כה צפוי.
אני אתן שתי דוגמאות למקרים שבהם אני מאמין להפתעה. ב"היפה והחיה", לדוגמה, השיר "BE OUR GUEST" הושר בהתחלה למוריס ואפילו נעשתה אנימציה כשפתאום באחת ההקרנות מישהו הבין ש"הם שרים לאדם הלא נכון!" אני מאמין שזה היה גילוי אמיתי. מהסוג של "איך לא ראינו את זה קודם?!"



הגילוי השני הוא הצהרה קטנה של טולקין על "שר הטבעות". הוא סיפר שכשההוביטים נכנסו לפאב (ספוילר) הוא בעצמו לא ידע שיחכה להם שם הצעדן. ובטח שהוא לא ידע שהצעדן יתגלה כמלך.
הוא היה בתוך הסיפור והתפתח איתו ככותב.
***

בסקיצות של שיין אפשר לראות מגוון גילאים עבור ג'ק. ההחלטה בסוף היתה שיהיה טינאייג'ר. מבחינת לבוש, הוא היה בהתחלה יצור שדי מעט, עם בגדים אגדתיים (קצת מזכיר את פאן, אל היער רק קריר) הרצון להפוך אותו ליותר עדכני איבזר אותו בקפוצ'ון. (החלטה יפה גם אם צפויה מאוד לדעתי).

ג'ק פרוסט, קונספט ארט

.

 


כדאי לעקוב אחרי הבלוג שלו. יש בו שילוב נדיר של איש ארט וסיפור.




איור שנעשה לפני שהוחלט מה הקורבן שיהיה על ג'ק להקריב כדי להיות ראוי להקרא "שומר" רק להתוות כיוון
הטמבלר של הסרט: טמבלר שומרי האגדות

תהליך עבודה על דמויות נוספות בסרט:




פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. כשקאפהד ואחיו מהמר…

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

זה מה שיש לו להציע בגזרת האנימציה:
קודם כל תחרות האנימציה הישראלית הקצרה. שם יוקרן הסרט שלי"ניגון" והוא יתמודד מול סרט של שתי סטודנטיות מצוינות שלי במנשר: אלה טבוריסקי ועינת נגר שיצרו את סרט הגמר "קרגו". עוד יוקרנו שם "רה-אורגניזציה של ריקרדו ורדסחיים, מורן סומר ואוסי ולד, "תאים רדומים – Compartments בבימוי דניאלה קופלר ואולי סייס ועוד.מוזמנים להגיע. יום שלישי בבוקר.
לינק: תחרות אנימציה ישראלית קצרה

הטריילר לסרט שלי. עוד עליו פה: https://sites.google.com/view/niggunshortfilm

הכרזה של "קרגו", מנשר 2017:

מיד לאחר התחרות הישראלית יוקרן גם הסרט החדש! הישראלי! באנימציה קלאסית! של חנן קמינסקי "אגדת שלמה".

זו הקרנת בכורה! אגדת המלך שלמה בחיפה.

שני כנסים על מציאות מדומה:
מציאות מדומה בעיר התחתית וכנס ניומדיה: כנס מציאות מדומה וניומדיה


הסרטים הבאים באורך מלא:לאהוב את וינסנט
זומבילניום


סינדרלה חתולה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

Engloutis, סרט סטודנטים של מארטינז לנה וליאו סושל (2017)

סרטיהם של מארטינז לנה וליאו סושל, שני סטודנטים מדהימים מבית ספר ENSAD בצרפת.

לבלוע. הגולם, היצר והיצירה.

עובדים! ליאו סושל

עיצובים מהבלוג של לנה: http://zigomatyc.tumblr.com/






פורמייר

התנהגות בגיימינג - בין מושן דיזיין ואנימציה

התנהגות - בין מושן דיזיין ואנימציה

מושן דיזיין, בעברית: "עיצוב תנועה" הוא השימוש של מעצבי ברודקסט או אינטרקטיב בתנועה ככלי, כחלק מהחויה העיצובית. השם הזה מתאר איזושהי הפשטה של האנימציה: לא עוד "נפש" אלא "תנועה" לא עוד "רגש", "אשליית חיים" ו"אמינות" אלא עיצוב.
עיצוב הוא פונקציונלי. הוא קודם כל מוצר. בניגוד לטכניקה וסגנון שיש בהם מימד אישי העיצוב פונה החוצה אל המודעות של ההשפעה שיש לדימוי או לחוויה על מי שצורך אותה. כשזה מגיע לאנימציה נוצר פער גדול בין גישת עיצוב תנועה לאנימציה במובנה הקלאסי.
קחו למשל את "12 עקרונות האנימציה" של דיסני. איך הייתם מתארים אותם? אילו דוגמאות הייתם מביאים? שועל שזנבו נשרך אחריו כדי לבטא Draging? העמדת דמויות בחלל כדי לבטא את מצבן הנפשי בStaging? ומה קורה כשאתם מנסים להעביר את זה לעולם עיצוב התנועה? זה מה שקורה:



האם אלו 12 עקרונות האנימציה? לא. זוהי המרה שלהם לעולם משיק. יותר מזה, זוהי הפשטה גסה שחושפת את החולשות של 12 עקרונות האנימציה וזה כתוצאה מההקשר, או יותר נכון מחוסר ההקשר של עקרונות…