דלג לתוכן הראשי

הנה באים השנקריים

בזמן שהבצלאלניקים שומרים את הסרטים שלהם לפסטיבלים, השנקריסטים מתחילים להעלות את סרטי הגמר שלהם לרשת. אבל לשנקר אין ממש "מחלקת אנימציה" עדיין (הוסבר לי שהיא בהתגבשות) אלא מחלקות "מושן" (שעושים מושן-גרפיקס) ואיור (שעושים גם אנימציה). חייבים להודות שיש משהו מוזר בשם הזה. "מושן" כאומר "תנועה" לעומת אנימציה שבבסיסה ה"נפש" מעיד אולי על הדגש שקיים בשנקר. אין מקום לשפוט אבל הרבה מהסרטים של שנקר השנה (אלו שראיתי) נראים באמת כמו גרפיקה אסתטית שנוספה לה תנועה. הסרטים שאני מביא פה שייכים למסלול "איור" והשונה מביניהם הוא: "אל-נקם" של יונתן פופר, שמציג גישה אנימטיבית קלאסית.


(המשך בפנים)

לאחר בכורת "ממזרים חסרי כבוד" בארץ, שבה התארח הבמאי קוונטין טרנטינו (שהסרט "אל נקם" הוא למעשה מחווה לסרטיו ובעיקר שילוב בין "קיל ביל" ל"ממזרים חסרי כבוד") הוא רואיין ואמר שהוא הופתע מעוצמת מחיאות הכפיים כאשר הנקמה יצאה לפועל. ואני תוהה אם הוא תמים או מיתמם. אחרי הכל הוא יצר את הפנטזיה האולטימטיבית היהודית: שיהודים יצליחו להרוג את היטלר ולסיים כך את השואה. אבל הסרט "אל-נקם" מעלה על פני השטח מתחים מובנים בחברה הישראלית, שעלו גם בסרט "הערת שוליים": האם מתאים ליהודי להלחם ועד כמה אנחנו חוטאים לתפקידנו ההסטורי בזה שאנו מפסיקים להיות קורבנות אלא אוחזים בנשק?
אחרי שהיהודי החדש (החלוץ, הציוני) החליף את היהודי הישן (הרכרוכי, לומד התורה, הגלותי) פתאום נרשמת מגמה הפוכה בה הציוני המאצ'ו הופך לדמות בזויה, אלימה ומתעוררת איזושהי ערגה לגלותיות והעדינות שהביאה איתה. געגועים לשטעטאל גם בקרב  חילונים ליברלים.
הסרט הזה מציג את היהודי ה"חדש" בנעלי היהודי הישן, כזה שלא נכנע לעוולות אותן הוא עובר, לא שותק מול פרוגרום, לא נכנע לקלגסים. הדמות שנרקמת נראית כמעט כאביו הרוחני של נער הגבעות. באופן מוזר, זה לא נראה כמוצג באופן שלילי בהכרח (נראה כאילו שמו של הסרט הוא למעשה "תג מחיר").
האם הסרט אכן מדבר על "נקמה" או "הגנה עצמית"? סרטיו של טרנטינו נראים ככאלו המקדשים את הנקמה אבל בפועל, הן ב"קיל ביל" והן "בממזרים חסרי כבוד" המטרה היא הצלה. להשיב משהו שעוד אפשר להשיב, להחזיר את הילדה הבייתה, לעצור את מלחמת העולם השניה.

"אלו הן פניה של נקמה יהודית!" מתוך ממזרים חסרי כבוד. (מכיל אלימות קשה):


וזוהי סצינת האנימציה מתוך קיל ביל, שגם היא רווית אלימות:

Kill Bill - Animation from Paul Grillakis on Vimeo.
והנה עוד גרסה יהודית אבל למערבון, וניה היימן, בצלאל. דער מנטש.

סרטי סטודנטים אחרים משנקר 2012:
תוכנית פרישה, מתן יניב


זוג או גרב, עמוס ג'רבי



"עוד פעם עם רגש", מריאן בו עושה קליפ לרג'ינה ספקטור


בלוך (סרט שצריך לראות כאסופת סרטונים), דניאל גולדפרב


וmeanwhile בבצלאל... SWING של הגאונים משנה ב'(!)  ג'ק TML ופיפי רוז


וכמה מילים אחרונות: נראה שהרוח ה"אסתטיקה-על-חשבון-סיפור\דמויות" הולכת ותופסת יותר ויותר מקום בסרטי סטודנטים, גם בבצלאל וגם במקומות אחרים. אולי זה בא כקונטרה לשנים של גישה אנטי-מקצועית ואנטי-אסתטית שלא הקפידה על גימור מקצועי אבל בסיכומו של דבר התוצאה היא סרטים שהם פחות "סרטים" אלא יותר סרטי מעצבים, או סרטי מאיירים. עליי אישית זה לא עושה רושם בטווח הארוך.
הייתי השבוע בתערוכה של בצלאל וחוץ מאנימציה היא אחת הגרועות אי פעם. בנוגע לאנימציה התערוכה קצת עודדה אותי. חשבתי שאני בגיל 33 כבר פספסתי את הרכבת ושבתי-הספר לאנימציה מוציאים תותחי-אנימציה שנה אחרי שנה ואני אשאר מאחור. אז זה לא ככה. יש הרבה עבודה לעשות והסטודנטים, ברובם, רחוקים מלהיות גאונים (כן ערן היללי, חוץ ממך ועוד כמה). זו לא שמחה לאיד, זו פשוט הבנה שאני עדיין חלק מאותו הדור. שאני עדיין לא פספסתי את ההזדמנות לעשות אנימציה משמעותית.
ואפרופו אנימציה משמעותית:
קניתי לפני כמה זמן את "אנציקלופדיה של הרעיונות": אנציקלופדיה ישראלית מרתקת שמנסה להקיף מגוון תחומי רעיונות והגות כגון תקשורת, כלכלה פוליטיקה ואמנות. יש שם הרבה ערכים והופתעתי לגלות שאנימציה אינו אחד מהם. לא כערך וגם לא כערך במפתחות של הספר! יש שם אנימה, יש וולט דיסני ויש היפר ראליזם אבל אין אנימציה. מה זה אומר על האמנות שלנו והשפעתה על השיח התרבותי? האם אחרי כל כך הרבה שנים אנחנו עדיין יושבים בעיקר בנישות של "סרטי ילדים\כל המשפחה וסרטים לאנימטורים? שימו לב שאת הסרטים המשמעותיים באנימציה כבר לא עושים אנימטורים: צ'רלי קאופמן, ווס אנדרסון, ז'ואן ספר (קומיקסאי ובמאי לייב) ועוד. אולי דברים שרואים משם לא רואים משולחן האור? תמהני.
אנציקלופדיה של הרעיונות | דוד גורביץ´, דן ערב

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…