הטריילר החדש ל"הדינוזאור הטוב", הסרט הבא של פיקסאר, חיזק אצלי תובנה קטנה. מכירים את "פרצוף דרימוורקס"? זה הפרצוף הזה: (כן, אני יודע שמכוניות זה פיקסאר.) מה הפרצוף הזה אומר? I AM AWSOME!!!! אני אחלה! אני מגניב, יש לי לב רגיש אבל גם ציני ושנון כשצריך... בקיצור, תהיו אני! האם יש "פרצוף פיקסאר"? כן! והריהו לפניכם: מה זה המבט הזה? עיניים נפתחות, גבות מורמות, מבט עולה למעלה, מואר, סקרן, שואף... זה פרצוף פיקסאר. תחזרו לטריילר של הדינוזאור ותראו כמה פעמים הוא מופיע שם: מה אומר הפרצוף הזה? הוא אומר "אני רואה משהו נפלא! אני לא עצום,.. אני רואה משהו עצום." זו כמיהה למשהו חיצוני, לגילוי. אבל בואו נדייק, זה לא רצון להיות גיבור אלא להיות צופה. יש פה סוג של שיקוף של הצופים בסרט. בסרט "רגיל" אנחנו מזדהים עם הגיבור ורוצים להיות הוא  לא כי רק הוא מגניב אלא כי אנחנו מזדהים איתו. כי הוא מאיר את העוצמה שבנו. אצל פיקסאר אנחנו מתחממים לאורם של גדולים, לא מזדהים איתם. זה יותר פראפרזה על ההזדהות הילדית

אני לא מת על הרצאות טד. רובן מהוות תשדיר יחצני של פרסונות כריזמטיות שמתוייגות לרגע כ"מומחות בתחומן" או "מעוררות השראה". לפעמים צריך לנקות את הבמה ולהשאר עם התוכן עצמו וזה המקרה בהרצאה קטנה זו של ביבן קידרון על פרויקט הנחלת אהבת קולנוע לנוער. לחבר את הנוער לתרבות דרך סרטים, דרך רגש וסוגיות פוליטיות ואנושיות. היא לא מתפלספת על "סטוריטלינג" אלא מניחה את הסיפור על השולחן כאובייקט שרק צריך להושיט יד ולגעת בו. קולנוע לא כמוצר תעשייתי, אלא כתוצר תרבותי אנושי פשוט שממשיך מורשת של סיפור כמסייע לעיבוד והגדרת זהות ומציאת מקום בעולם.

הזמן נוצר אותנו "התבגרות" סרטו של ריצ'רד לינקלייטר מ-2014 ליווה ילד שחקן לאורך 11 שנה. סרטים שמלווים דמויות לאורך שנים כבר נעשו בעבר אבל לרוב לא תקופה כזו ארוכה ולא בסרט עלילתי מתוסרט אלא דוקומנטרי. ישנה נקודה אחת שרציתי להתייחס אליה לגבי הסרט והוא דיאלוג הסיום של הסרט (לא ממש ספוילר):

סרט גמר לקהל בוגר בלבד. סרט טעון בנושאי מיניות ומגדר. חפצי מקבלת *** צליל בנדיהם. ספיר 2014. צליל בנדריהם היא מחברות הבלוג הותיקות וככזו היא יקרה לליבי. צליל אינה טיפוס פרובוקטיבי, כך היא מעידה על עצמה, אז מה גרם לה לעשות סרט כל כך חזק עם שימוש בוטה באברי מין? אולי פשוט כי זה מה שנכון לסרט. דרך עיניה של בחורה, המופעל עליה לחץ חברתי לשמש כבובת מין אנושית, העולם הוא מאוד פונקציונלי: איבר עונג ענקי. אפילו לא הייתי אומר "איבר רביה" שכן זה כבר מזמן לא נמצא על הפרק כמגדיר של מהות המגע המיני. הרביה עצמה נדחתה במקרה הטוב לשלב הביסוס הכלכלי וההתמסדות ובמקרה הרע היא נתפסת כמעין תקלה בתהליך ההתענגות הלא מחייב. צליל לקחה דמות מאוד אנושית שחיה בעולם שאיבד מאנושיותו. היא עצמה עשויה דמוי עור, מחופצנת, כמודעת לבובתיות שלה והתפקיד שמיועד לה על ידי החברה. כל נסיון ליפות, להסביר, להסגביר את המציאות, הוא רק עוד כיסוי על אובדן של משהו פשוט מאוד: שליטת האדם על גופו וראיית האקט המיני כאלמנט בתוך קשר זוגי, רגשי ומחייב. הסרט צריך להיות מושא למחקר גם בשל השימוש באנימציה ככלי להסברה מיני

הקדמה: הסרט "ג'יימס והאפרסק הענק",המבוסס על ספרו הידוע של רואלד דאל (צ'ארלי והשוקולדה), עשוי ביד אמן בידי הנרי סליק ("הסיוט שלפני חג המולד"). זהו סרט שזכה להערכת חסר אולי בגלל אופיו האפל ותכניו המטרידים שכוללים התעללות נפשית, אלימות וראשי דגים כרותים לארוחת ערב. לא משהו שלא ראיתם בהארי פוטר. כמו לא מעט מסרטיו של הנרי סליק הסרט מנסה להיות סרט מאיים ו"דיסני" באותו זמן. לפעמים זה עובד יותר ולפעמים ( מונקי בון, למשל) זה עובד פחות. למרות הכל, זהו סרט סטופמושן מופלא עם שירים נהדרים ואם יוצא לכם לשים עליו יד אני ממליץ. את המאמר פה כתבתי לפני כ-15 שנה, כשהבלוג עוד היה עיתון מחתרת שהודפס על A4. חרקים באפרסקים ג'יימס הנרי טרוטר איבד את הוריו בילדותו לאחר שקרנף פראי ברח מגן החיות הלונדוני וטרף אותם חיים, בעקבות האירוע הוא עבר לגור עם דודותיו המרשעות עצילה וגרומה ( SPIKER AND SPONGE ) אשר התאכזרו אליו קשות עד לאותו יום בו דברים מופלאים החלו לקרות. קסם שהשתבש השפיע על עץ האפרסק העקר שהוציא לפתע פרי בגודל בית. בתוך האפרסק הזה יצא ג'יימ

יצירה שהיא שיתוף פעולה בין שתיהן קבוצות יוצרות במגוון טכניקות נסיוניות: "גשם של פילים" מהמבורג, גרמניה, וקבוצה מצ'ילה בשם "DULVIO". שווה להעמיק להסתכל בשתיהן, אם פרויקטים נסיוניים, סטופמושן ומייצבי אנימציה ופרוג'קשן מעניינים אתכם. גשם של פילים:  http://www.itsrainingelephants.ch/ DILUVIO:   http://diluvio.cl / קריסטובל לאון ונינה וורל יצרו סרטון סטופמושן מורכב, מאיים, סיוטי ויפהפה: והנה יצירה שנעשתה במסגרת סדנה וגם בה מספר הברקות: ולסיום, שתי עבודות מאותו מייצג: לוסיה ולואיס.  סטופמושן על קירות חדר. מרהיב ומכושף: המיצג עצמו: