שוליית הקוסם

ושוב אנחנו פה כדי להסתכל אחורה על מיטב היצירה של 2013. הבחירות נעשו לפי 4 קטגוריות: הסרט הקצר, סרט הסטודנטים, הקליפ והפרסומת\מושן גרפיקס. הכללים: רק מ-2013, רק אנימציה ורק מה שזמין ברשת. (וזה מה שהיה לנו בסיכום 2012)
מי אנחנו: ניר פילוסוף: בוגר בצלאל, במאי, אנימטור ומאייר. בזמנו הפנוי מתנדב בועד איגוד מקצועות האנימציה ומנהל את הדף "ANIMATION FOR THE MASSES" בפייסבוק ואת ערוץ הוימאו של הדף.
איה עמיקם: מאיירת ואנימטורית, מרצה במכון הטכנולוגי בחולון. יצירות: הורה נדל"נים  וגם חלליות.
יסכה מאיו: אנימטורית עצמאית בוגרת בצלאל 2012. סרט הגמר של יסכה: "משום מקום".
גיא שגיא: תלתיסט בהתהוות במכללה הישראלית לאנימציה. חובב יוצרים עצמאיים וחברם של האנדרדוגים. הנה כל מיני דברים שאני עושה היום: http://guysagi.carbonmade.com/
שוליית הקוסם: אני.

בחלק א' ניתחתי והצגתי עיצובים וקטעי אנימציה מהסרט. ועכשיו צריך לגשת למנה העיקרית ובה ננסה להבין למה רובוטים נעשו באנימציה קלאסית ואיך להיות הומניסט בארץ המצויירים.

לזכרו של האיש ששתל עצים: מקבץ מסרטיו בCARTOON BREW
ורשומה בעברית לזכרו, בבלוג של טל לוטן: http://cafe.themarker.com/post/3035348/

המאמר המקורי מהבלוג של האנימטורית הישראליתנטע כנפי "האנימטורית המעופפת": (Recording Soundtrack For Animation
סדנת אמן על הקלטת דיאלוגים לפסקול בסרטי אנימציה, עם במאי האנימציה חנן קמינסקי.
זהו מאמר מתורגם כך שעליי קודם להודות לנטע כנפי שהרשתה לי להעלותו ולעדינה חוטר שתרגמה אותו. זו עזרה מאוד משמעותית. ובהקשר הזה: אם יש מישהו שמעוניין לתרום מזמנו לתרגום מאמרים שיגיד לי. מבטיח לו יחס חם, קרדיט ותהילת עולם.

האקדמיה בצלאל לאמנות ועיצוב 19.12.2011 עליתי לירושלים לבקר בבית הספר שלי לשעבר ונפגשתי עם חנן קמינסקי, ראש מחלקת האנימציה. הסתבר שבאותו יום, הוא עמד להעביר סדנת אמן בנושא הקלטת פסקול לסרטי אנימציה. הוא חלק עם הסטודנטים את ניסיונו רב השנים כבמאי אנימציה וסדנת האמן העניקה לכולם  את ההזדמנות להתנסות באופן אישי ולביים אמן דיבוב באופן מעשי. שני שחקנים מקצועיים הצטרפו אלינו באולפני ההקלטה של המחלקה וברגע שכיתת האנימציה הקלאסית נדחסה בשלמותה לתא הטכנאי, התחלנו ללמוד איך זה נעשה בפועל. רשמתי לעצמי הערות במשך רוב רובן של ארבע שעות הסדנא ומר קמינסקי הרשה לי בנדיבותו לחלוק אותן איתכם, פה ב&qu…

"מרק מזין", סרט קצר לילדים מבית גובלינס עם עיצוב נהדר. נעשה בפלאש עם רקעים באיור דיגיטלי. 2005


מהבלוג של סילבן מארק
ארט:

עוברים קפואים, זהו הנושא של סרט אנימציה באורך מלא שנרקם בימים אלה בקצרין. הסרט עדיין נמצא בחיפוש אחר מימון כשהשלב הבא הוא יצירת סצינה מרכזית אחת לפסטיבלים.

אתר הסרט: http://5embryos.weebly.com/
תסריטאית, יוזמת ומפיקה: גנית אורין
אנימטור ראשי: רודד יצחקי שמנהל סטודיו עצמאי בקצרין. כבוד!
כתבה בהארץ: http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/1.2136790

*אפילוג: צפיתי בסרט רק פעם אחת. את הספר לא קראתי. הניתוח מבוסס על תחושות ועל ההרצאה של יוני ופולונסקי באנימיקס.

לאחר "ואלס עם באשיר" שיתוף הפעולה בין ארי פולמן, דוד פולונסקי(עיצוב) ויוני גודמן(אנימציה) עבר לשלב חדש. המטרה, בין השאר, הייתה לא לעשות "ואלס עם באשיר 2", הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה. הסיפור שמבוסס על "כנס העתידנים" של הסופר סטניסלב לם מתאר עולם עתידני שבו אנשים בוחרים, באמצעות שימוש בסמים, לחיות מציאות מדומה, מציאות מצויירת, כפשוטה.
חצי מהסרט הוא בלייב והשאלה שנשאלה היא כיצד לאפיין את העולם המדומה.

לפניכם אבולוציה עיצובית של סצנה אחת:







המשך בפנים

כמה הוכחות שהפלאש עוד לא מת. (בהנחה שהדוגמאות שאני מביא הן באמת בפלאש...)

THE LINE מציגים את "פרחי קיר", יופי של סרטון שבו מככבים האנשים שמסתכלים על המסיבה מהצד. (מזכיר לי את עצמי, לבוש בשמלת בלט משוטט שיכור במסיבת פורים הבצאלאלית הראשונה שלי). הסרט מכיל עירום קל.

המשך
אקסטנשנים לפלאש שמתי פה: https://copy.com/0EtBdIKayhhE 

הנה מבחר איורי קונספט ארט ועיצובי דמויות ל"פרוזן" מקורות: http://artofdisney.canalblog.com/archives/2013/12/04/28331236.html
http://thedisnerd.tumblr.com והמאייר מינקיו לי: http://reverianslip.tumblr.com ובתחתית: מעט טענות שלי למי שראה את הסרט כבר.

סרטה של גאל דניס. יפה, מוזר, סוראליסטי ומשלב לייב ואנימציה. סיפור על בחורה יפנית בלונדון, שמזכיר קצת את "אמלי" באוירה. לא. בעצם. זה לא מזכיר כלום. אולי את "פרפרי לילה" המופלא של ראול סרוייס.


על האנימציה הקלאסית: לואי קלישי, היוצר של "מהי אהבה" המופלא:

"סטייל גייד" הוא מסמך מעניין. הוא קובע את קווי ההנחיה, מהכללים עד הפרטים, שעל פיהם האנשים שעובדים על הסרט יוצרים את האלמנטים השונים תוך שמירה על אחידות סגנונית. במקרה הזה: העיצוב של מולאן. כולל הערות על מה להקפיד ומה הן ההשפעות הסיניות על העיצוב.




פנסיל טסטס ממולאן (ומסרטים אחרים)


קונספט ארט בדגש על נופים ואוירה:

עדכון: יש גרסה חדשה ל2014! פה: http://www.watchyulelog.com/

YULE LOG 2.0 הוא פרויקט קבוצתי חדש שמתאים לערב חורפי קר:
1. היכנסו לפה: http://www.watchyulelog.com/#
2. לחצו PLAY
3. תהנו!

עוד על הפרויקט פה: http://motionographer.com/2013/12/05/daniel-savage-wondersauce-yule-log-2-0/?utm_source=feedly

סרטו המשעשע של קן לידסטר. כתוב שזה סטופמושן אבל ממש קשה לי לזהות. זה לא ממוחשב?

והנה פרסומת שהוא עשה. טוב... זה סטופ.

ולחיפוש בבינג:

ועוד אחת נחמדה:

האתר שלו: http://kenlidster.com/interrogating-ernie/

לפניכם אסופה נהדרת של סלפסטיק וגגים בגיפים. היום כבר לא מוצאים כמעט הומור פיזי כזה.
http://imgur.com/a/YSH2E לא זוכר ממי קבלתי את הלינק. סליחה. (נדמה לי שמדניאל דים).





אפרופו, ספי ריבלין ז"ל נפטר השבוע. הנה אחד הפרקים של הבית של פיסטוק שממש קרעו אותי מצחוק.


ובלי ממש קשר: הנה סרט של טצוקה אוסמו שהוא מחווה פרודית לסרטים בשחור לבן.

מבולגן כרגיל:
נתחיל בחדשוטובות: הבלוג היה מוצף החודש תודות לסרטים ישראלים חדשים ונהדרים שעלו פה. אתם מוזמנים לדפדף אחורה ולראות. דף הפייסבוק של הבלוג חצה את קו ה-700 חברים ואתם מוזמנים להצטרף. https://www.facebook.com/shulyat.hakosem

גיא אלנתן, בוגר טרי מבצלאל ובחור מוכשר ביותר, יצר את הוג'ימן, גיבור העל הסטודנט, עבור אגודת הסטודנטים של העברית. בדרך כלל זו דמות קומיקס אבל עכשיו היא זוכה לגרסת אנימציה במיוחד לחנוכה.

עקבו אחרי הקומיקס: https://www.facebook.com/Hujiman

האם "ואלס עם באשיר" הוא סרט האנימציה הטוב ביותר אי פעם?
http://www.theguardian.com/film/filmblog/2013/nov/20/top-10-animated-movies-films
לפי הגרדיאן: כן!

קאלארט עשו מרתון אנימציה של 48 שעות בנושא "ברווזים". הנה התוצרים ובהמשך גם סטודנט ישראלי מספר על מה שקורה לו שם:

חמוד!

פמיניסטיות, קבלו! סרטה של טל הדר, בצלאל 2013. סרט קטן-גדול. קצר מינימליסטי מצחיק ומדויק.




האם שירותים ציבוריים הם אמצעי דיכוי? האם לעולם המרחב הציבורי יהווה זירת התגוששות ומאבק על דימוי עצמי ומתח מעמדי? האם זהו אחד הסרטים הנשיים ביותר שראיתם אי פעם? כן.
מדהים.נראה שיש רנסנס קטן לסטופמושן הישראלי לאחרונה. ראו פוסטיםקודמים.

טל הדר:
http://talhadar.wordpress.com/
http://cargocollective.com/talhadar
על המוסיקה: רועי יהלומי https://soundcloud.com/poli-blue
ארט:

סרטון חמוד מ-1992 שהופיע לפני "מותק הילד התנפח".


ונסיון נוסף של דיסני: "ארץ יצורי הפרא" מ1983. אנימציה: ג'ון לסיטר. באותו זמן לדיסני היו הזכויות לספר.

סרט הגמר המרגש של אם-לי נוי ותום מדר ממכללת "ספיר". זוכה פרס אסיף 2012. 15 דקות שוות צפיה.

אתר הסרט: http://www.mouth-wide-open.com/
כמה מילים לאחר הצפיה:

קליפ חדש ישראלי ומשובח ללהקת "בצפר". הקליפ מגיע מבית "ZAZ אנימציה"ועמלו עליו ריקרדו ורדסחיים (ראש מחלקת אנימציה בספיר) יונתן ברסקין ומורן סומר (זוגתו של ריקרדו שגם מלמדת איתי במינשר). סטופמושן מרהיב ואלים. תהנו! אבל עדין זה לא יהיה...


האתר של זאז  : http://www.zaz-animation.com
הבלוג של ההפקה שממשיך להתעדכן (שווה לעקוב אחריו) : http://zaz-animation.blogspot.co.il/
הוימאו של זאז: https://vimeo.com/zazanimation/videos (חובה לצפות בסרט הגמר של מורן סומר ומיכל אבולפיה. אחד הסרטים הטובים אי פעם https://vimeo.com/78432563)
בהמשך הרשומה: ארט ועוד מגוון מינוטאורים ודמוניים.

אחד מסרטי הגמר הטובים של 2013 ומהמעוצבים שבסרטי הגמר אי פעם.
עידן ברזילאי ומור ישראלי, בצלאל. בהמשך הרשומה הם כתבו לי על הסרט.


על הסרט:

קפה ואנימציה בחמישה שקלים. מחשבות על אמנות ופרנסה.

(פרסומת שנעשתה בבצלאל ל"ארומה" במסגרת שיתוף פעולה ארוך שנים. עוד כאלה בסוף הפוסט)

טריילר לסרט "מלפיסנט", הפיה הרעה מ"היפהפיה הנרדמת" ("מרשעת" בעברית בגלל ספר שבכלל עוסק במכשפה מ"הקוסם מארץ עוץ"). זו הזדמנות להזכר בדמות המקורית והמשובחת של דיסני.


כתבתי פעם פוסט שאלדין הוא סרט המטא הראשון. זה לא נכון. ב"היפהפיה הנרדמת" הדמויות מודעות לכך שהן חלק מאגדה. בערך. אין הרבה בדיחות בסרט אבל אלו שישנן מאוד עוקצניות:
הנסיך אומר לאביו: "אתה חי בעבר! זוהי המאה ה14!"
ומלפסנט הנהדרת אומרת על נתיניה: "אתם בושה לכוחות האופל".
הקטע הכי מצחיק בסרט הזה הוא הדיאלוג הבא:
הנסיך: מתי אראה אותך שוב?
אורורה: לעולם לא! אולי... יום אחד...
- מתי? מחר?
- הו לא! הערב! בבקתה שביער!
המשך...

סבתה ניצולת השואה של לירן קפל השאירה אחריה יומן שבו תארה את סיפור השרדותה כילדה. לירן, יחד עם יעל דקל, שתיהן סטודנטיות לאנימציה בספיר, תרגמו קטע מיומנה לסרט אנימציה עטור פרסים שנדד ב-50 פסטיבלים בעולם.

ללא מילים. ג'רמי בלאס:

מאחורי הקלעים:


אפלטון, האיש והקוביה. סרט מינימליסטי, מצויין ומפתיע שמשלב תלת ודו. סרטו של לאונרד כהן:
לאונרד עשה סקיצות אנימציה יפות לסרט הזה. שווה לראות פה.

אנימציית אפקטים זה נושא מעניין. מצד אחד מדובר על אנימציה "לא אנימטיבית" - לא אישיות, לא משחק אלא חיקוי של תופעות טבע: עשן, אש, מים וכדומה. אבל בפועל השאלה היא לא מה מנפישים אלא איך עושים את זה. הריאליזם הוא רק נקודת המוצא לאנימציה ובודאי לא היעד. באנימציה ניתן לא רק לסגנן תופעות טבע אלא לפעמים לתת להן אישיות ואופי. הדבר עוד יותר בולט בתופעות לא טיבעיות כפי  שתראו בהמשך הרשומה.

אספתי פה מגוון של רילים, סרטוני הדרכה ודוגמאות לשימושים שונים באנימציית אפקטים. רוב האפקטים נעשו באנימציה קלאסית, חלקם בפלאש ורובם לקוחים מהבלוג שעוסק באנימציית אפקטים בפלאש:
http://flashfx.blogspot.co.il/ (כמובן, פלאש הוא רק האמצעי. העיקרון נכון בכל תוכנה וטכניקה.)
בתחתית הפוסט יש התייחסות לסרטי אנימציה שעוסקים בעיוורון. נושא שבאופן אירוני קשור לנושא האפקטים.

http://www.floobynooby.com/pdfs/FX_Design_Binder.pdf - ספרון להורדה על אנימציית אפקטים.
https://issuu.com/mayl4ik/docs/joseph_gilland_-_elemental_magic_vo
https://issuu.com/josetijerin/docs/elemental_magic_volume_i


עוד הרבה:

ליומולדת האחרון שלי קבלתי מאשתי מארז אנימציה פולנית אקספרימנטלית.http://www.amazon.com/The-Anthology-Polish-Experimental-Animation/dp/B0029SWE9Q
עם כמה שרוב היצירות שם הן בלתי ניתנות לעיכול יש בזה הרבה כבוד לאמנות עצמה. ממליץ לכולכם להחזיק מארז כזה בבית. :)
קליפ פולני מהמארז (אני עדין איתכם):

מוטורלה מציגה טכנולוגיה חדשה באמצעות סרטון אנימציה חמוד של צוות פיתוח ואנימטורים מפיקסאר "יום רוח" :

טיזר:

והנה הסרט כולו בצילום מסך:


ככה זה באמת. אתה יכול להסתכל לכל כיוון והאנימציה זזה בהתאם. נראה לי שעוצמת המוסיקה מכוונת אותך למרכז ההתרחשות:
מקובל לומר על דברים כאלה שהם "NEW FORM OF STORYTELLING" וזה די שטויות. כי לא כל טכנולוגיה מייצרת דרך חדשה לספר סיפורים. כדי שזה יקרה צריך שתתפתח שפה חדשה כפי שקרה פעמים רבות בעבר ולא רק "חויית משתמש" חדשה.

זה משחק של מישהו אחר. שעושה שימוש בטכנולוגיה דומה:


המארז הנלווה ל"יום רוח". חמוד!


העיצוב מזכיר את שיתוף הפעולה של דיוויד אוריילי עם המעצב ג'ון קלאסן (יופי של בלוג) שעשה עבודת ארט לקורליין ועוד:


אופס! מסתבר שקלאסן אכן היה אחד המעצבים של "יום רוח". הנה פרויקט אחר שלו שנראה מאוד דומה. טריילר לספר עילדים שהוא כתב בשם "זה לא הכובע שלי":

אחד הדברים היפים בפרויקט של מוטורולה זה הבניה התלת-מימדית של איורים דו-מימדיים:
http://www.wired.com/business/2013/10/motorola-google-mouse/all/



למה ש…

משהו קורה. אולי אתם לא מרגישים, אולי אלו רעידות האדמה הפיזיות שמטשטשות רעידות אדמה אחרות אבל דברים צצים. פה קליפ חדש, שם משחק, פה סדרת רשת ושם אנשים עובדים על פיצ'ר. התרדמת הכללית לא תצליח להתקיים לאורך זמן. אתם רוצים אנימציה ישראלית? כאילו... באמת רוצים? רוצים קרנות שיעזרו לממן עשיה? רוצים קליפים? רוצים הזדמנות לפתח סרט קצר לא רק סרט גמר? אז תנסו להשתלב במגמה, תחפשו הזדמנויות ושיתופי פעולה כי הם קיימים.
אז מה קורה?

והפעם אני מנסה משהו שונה ואני ממש צריך פידבק האם זה לטובה או לא: FLIPBOARD עם עדכונים שוטפים. (נוח לצפייה בעיקר בנייד)
https://flipboard.com/section/%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%94-bkgtRS

תהנו ותנו פידבק. בסדר? אני צריך את זה הפעם. יופי.

שני חברים טובים שלי יצרו אפליקציית משחק חדשה. היא נקראת "בריינבינג'" וצריך לעזור לזומבים לאכול מוחות של יצורים חמודים. האנימציה נעשתה באפטר על ידי דרור סטוויסקי לפי איורים של שירז פומן הסופר-מוכשרת שציירה בצבעי מיים. תסתכלו על הארט למטה, זה פשוט יפהפה. כמו כן תמצאו פה פירוט של תהליך העבודה על העיצוב והאנימציה.
להורדת המשחק! (חינם למשך שבוע!)
הדף של סטודיו "טינקה טינקה" והאתר של "טינקה טינקה"
הפורטפוליו של שירז פומן

עוד...

דיאלוג מתוך "מעוף הקונקורד":
-לשיר שכתבתי קוראים "אני אעשה הכל בשבילך".
-זה נכון? אתה באמת תעשה הכל בשבילה?
-לא. זו מטאפורה.
-למה?
-לזה שאני אעשה הכל בשבילה.

משלים ומטאפורות הם מרכיב סיפורי שכדאי להיות זהירים איתו. לפעמים הם מתקשרים ולפעמים לא. לפעמים הם ספציפיים מדי ומאכילים בכפית ולפעמים הם מכניסים רבדים נוספים לנושא בו הם עוסקים. והסכנה הכי גדולה: שהסיפור מפסיק להיות אישי וספציפי.
שלושה סרטי תלת מעניינים מבצלאל. ניתן למצוא בינהם דמיון קונספטואלי. משלים מהורהרים חצי סוריאליסטים על הקיום. האם יש קשר בין זה לבין העובדה שהם בתלת? אין לי זמן כרגע לחשוב על תשובה הולמת.
(הביקורת הרמוזה אינה אומרת שאני לא אוהב את הסרטים)

אודי קסלסי יאיר מאירוביץ ואלון טאקו: ספין.

(ארט פה)

עודד בנגיגי עם "בת גלים"::


אבי אודנהיימר עם "אנטרופיה":.

דניאל ליכטר בסאטירה עכשווית מימי קדם. אם מאיר שלו הוא ההשראה זה מסביר כמה דברים:



דניאל כתב לי על הסרט:

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי לקרוא על היסטוריה ומיתוסים של עמים שונים ובמיוחד בכול מה שקשור להיסטוריה של ארץ ישראל ועם ישראל. את כול הידע הזה קיבלתי בעיקר דרך אחי הגדול שבחדר שלו יש ארון מלא ספרי היסטוריה וחוברות נשיונל ג'יאוגרפיק שהייתי קורא ומסתכל עליהם, ומין הסתם מאוד אהבתי לראות אנימציה ובמיוחד את הדברים המשוגעים של הלוני טונס ורן וסטימפי.

כמה אירועים קרובים. אבל הכי חשוב: ביום שני הבא 28.10.13 יחול יום האנימציה הבינלאומי. זהו גם היום בו אני מתחיל ללמד במינשר לאמנות אנימציה. אני מקווה שלא להפלות שום בית ספר אחר ולפרגן, לבקר ולקטול את כולם בצורה שווה והוגנת. אם אתם מרגישים אחרת,אשמח שתעירו לי על כך. כמו כן הבלוג לא ישמש כפלטפורמה פרסומית אלא ממשיך להיות משהו אישי פרטי שלי שמייצג אך ורק אותי.

שאלו פעם את מודי בראון: "מתי אתה בוכה?" אז הוא אמר: "בסרטים. בכיתי כשהגיבן טיפס עם אזמרלדה וצעק: מקלט! מקלט!"

ג'יימס בקסטר עבד בדיסני ובדרימוורקס. הוא אחראי לכמה מהשוטים היפים והמורכבים ביותר שנעשו, כולל סצינת הריקוד של היפה והחיה וסצינת הטיפוס של הגיבן עם אזמרלדה. יש לו חוש משחק ותזמון יחד עם יכולות ציור מדהימות. אני לא מבין איך בן תמותה יכול לצייר דמויות רוקדות תוך כדי שהמצלמה זזה מלמעלה למטה. מצד שני אני גם לא מבין איך עשו שהרובוטריקים יהפכו למכוניות אז שמה זה שם אותי... יאללה. בואו נלמד משהו.
על הסצינה ב"היפה והחיה"

האנושות: האם היא חלק מהטבע או אויבו המשובע? צלם אלוהים או צלם בהיכל?
כבר כתבתי בעבר על שנאת האנושות הסמויה והגלויה שקיימת במעין משאלת מוות של המערב. שנאה שבה ההומניזם הופך לדה-הומניזם. הנה כמה סרטים על האנושות. לטובה ולרעה... בעיקר לרעה.
המאמר הקודם: http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/08/CHILDISM.html

בני אנוש!

עוד...

זה הטריילר של הקורס "future of storytelling". באנגלית. הקורס יתחיל ב25 לאוקטובר ויהיו בו שיעורים ברשת עם מטלות בית. כבר לא מעט ישראלים נרשמו. יש מפה אפילו של המשתתפים.
הנושא הזה מרתק אותי. בעיקר כשאני חושב על כמה הפרספקטיבה שלנו כיוצרים צרה ביחס לדינמיות של עולם התוכן, שהאנימציה היא רק חלק ממנו.
להרשמה: https://iversity.org/courses?r=91c7f (הקורס השלישי  ברשימה)

דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/TheFutureOfStorytellingMooc?__hstc=162494947.ee26141d8e296bb56476b9a211d75d0e.1382242587733.1382242587733.1382249523156.2&__hssc=162494947.17.1382249523156&__hsfp=3866640868

אינפורמציה למעוניינים:

*עדכון: יוצרי הסרט הפנו אותי למאמר על תהליך העבודה שלו: מאמר בcgsociety.
נתקלתי בסרט הגמר היפה הזה של קולקטיב הבנדיטים מצרפת. הוא די מרשים והפתיע אותי בדרמה ובבימוי שלו. זוהי אגדה עתיקה-מודרנית שנקראת... בית שאן?!

(אתר הסרט, בלוג הסרט) הסרט מתכתב עם "הקרנפים" של יונסקו, שם אנשים נאבקים לא להפוך לחיות, וגם עם הסוף של "כוכב הקופים" אני חושב. יש פה הרבה רבדים. הוא אפילו מזכיר לי את "לבדי" של ביאליק.
(המשך...)

לאחר שברשומה הקודמת ניתחתי את הסרט והסברתי למה לדעתי הוא קלאסיקה, הגיע זמן הארט. והוא נהדר. הארט מתייחס לשני דברים: עיצוב האוירה והחלל בג'ונגל ועיצוב הדמויות.
(לחצו על התמונות להגדלה)
מקורות: הפינטרסט הנהדר הזה: http://www.pinterest.com/kyrenehaneyart/the-art-of-jungle-book/
האתר הזה (ארט של דיסני): http://livlily.blogspot.co.il/2010/10/jungle-book-1967.html
בתחתית הרשימה ישנם פנסיל טסטס מצויינים!

הסרט הזה לא מרפה ממני. כשאני שומע את בלו שר אני לא יכול לשבת רגוע. זה ה"גילוח ותספורת" הפרטי שלי. אבל כדי להעמיק עיון ולא סתם להתלהב מעיצוב\מוסיקה\אנימציה אלא לדבר על מה שלדעתי הופך את הסרט לקלאסיקה אני אחלוק אתכם כמה קריאות של הסרט:

1. אני לא אוהב "סרטי מסע" ו"ספר הג'ונגל" הוא לכאורה סרט מסע במובן הכי ישיר שלו: באגירה מצהיר כי הוא לוקח את מוגלי מנקודה A לנקודה B והסרט אכן מתחיל ונגמר כפי שהוא תאר. אבל הדרך אינה לינארית. היא גם לא עוסקת במעבר ממקום למקום אלא מדמות לדמות. יתרה מזאת, הדמויות חוזרות בנקודות שונות בציר מה שעוד יותר נותן תחושה שאין פה מסע גאוגרפי אלא רעיוני.

נתקלתי בתמונה של הקבר של מל בלאנק. מצחיק גם במותו:

אמן הרחוב בנקסי בקטע וידאו חדש. צפויה לכם הפתעה...

יש שאומרים שהסרטון רומז למיקום הבא של גרפיטי שלו. נשמע מעט מופרך.

ואם אנחנו כבר פה: הנה סרטון חדש שלועג למגמה החדשה של דיסני - פיקסאר: "סירות"!

סרטים של מיכאלה פלבטובה, אנימטורית בולטת מצ'כיה.
אתר: http://www.michaelapavlatova.com/

מילים מילים


חזרתיות

שמח, עצוב, נוסטלגי ונהדר.


בצלאל 2013. סרט הגמר של אלון זיו ובשמת אגיוף הוא רקוויאם קסום לילדות. אנימציה קלאסית ועיצוב ברמה גבוהה מאוד. זהו אחד הסרטים הכי אוניברסלים שיצאו מבצלאל. יש בו ניחוח נוסטלגי אמריקני שבקלות היה יכול לצאת תחת ידי פיקסאר, גם מבחינת רמת ההפקה וגם מבחינת האוירה. כשאני חושב על זה, בסרטי פיקסאר יש המון געגועים כאלו. כמעט בכל סרט, יותר מאהבה יש געגועים לאהבה או לימי הזוהר, או לאמריקה של פעם.
ב"השתקפות" הרבה אנשים ראו השפעה מMADMEN ולא במקרה. ומה שהכי מפתיע זה שדווקא הבגרות של הדמות היא מאוד אמריקאית, בעוד תחילת הסרט היא מאוד ישראלית. מעניין מאיפה זה בא. קצת חבל לי שמוטיב ההשתקפות נעלם באמצע הסרט. כל כך מתבקש שהגשם שיורד יציף את הרחוב בהשתקפויות של ילדים אבודים.אבל מילא :)

היוצרים:
בשמת אגיוף: http://bosmatagayoff.blogspot.co.il/
אלון זיו: http://alonziv99.blogspot.co.il/
דף הסרט: https://www.facebook.com/reflectionsshortanimation2013?ref=hl


ליוני בועז זה הזכיר את הפרסומת החמודה הזו:

ארט, פנסיל טסטס ועוד:

איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב אנימציה איראנית. ובעיקר את זו של מהדי עליבייגי הגאון:
עוד...

[View the story "בשוטף אוקטובר 2013" on Storify]

"בת הים" הוא סרט נהדר שמהווה את תחילת התקופה שמכונה "להעיר את היפהפיה הנרדמת". התקופה שבה דיסני חזרו לכמה שנים להיות מה שהיו בחייו של וולט עם כמה יצירות מופת (עד הדעיכה שבאה עם לילו וסטיץ' והלאה). מבחינתי "הרקולס" ו"הגיבן מנוטרדאם" עדיין שייכים לתור הזהב הזה. לאחר תקופה זו, כשהנפילה בקופות הגיעה, הם האשימו את הקהל שכבר לא הלך לאנימציה קלאסית והעדיף אנימציה ממוחשבת. אבל האמת היא שהם פשוט הפסיקו לעשות סרטים טובים.
הארט זה לא הצד החזק של "בת הים הקטנה" אלא דווקא הדמויות והמוסיקה (אולי אפילו אפשר לזהות תאימות בין רמת השירים בסרטי דיסני לאיכות הסרט כולו) ואולי היתרון הגדול של הסרט מבחינה עיצובית הוא דווקא הראליזם של החיים מתחת לפני המים.  גם הדמויות בסרט הם דוגמה מובהקת למשמעות המושג "Appeal". תהנו.

דרך http://artofdisney.canalblog.com/archives/2008/04/29/8997817.html


הטריילר ל"להעיר את היפהפיה הנרדמת":

מאמר נהדר באנגלית על מוטיב העיגול בסרט: http://colorfulanimationexpressions.blogspot.co.il/2013/10/the-little-merm…

אני לא חושב שיש ויכוח מהי הפרסומת הטובה ביותר נגד סגריות אי פעם. מי שראה לא ישכח את תולעי הסטופמושן האלה. כל כך פשוט וכל כך טוב ו...ישראלי. מעניין מי עשה את האנימציה.
עדכון: ששון גואטה!

Sasson Guettaאני עשיתי את הסרט הזה, בשנת 1986.
הוזמן ע"י האגודה הישראלית למניעת עישון.
אייל פלד היה המפיק. אני הגיתי את הרעיון, הסרט צולם אצלי בסטודיו, התולעים נבנו מפלסטלינה, ע"י מיקי הורוביץ, הקופסה נבנתה מקרטון בק"מ 2.5:1, ע"י משה לבנברג.
התולעים הוזזו פריים פריים על ידי.
פס הקול הכיל הקלטה של אכילת ביסלי בהילוך איטי.
הסרט הוקרן בערוץ 1 במשך 10 שנים, מידי ערב, כמה פעמים.
הנה כמה פרסומות אחרות נגד עישון ולאחריהן פרויקט אנימה-דוקו נגד צריכת קריסטל מת'.

סרט הגמר של טל ארביב וליאור גולן מביא סיפור שנשמע מוכר בהתחלה: יחסי בובה-על-חוט והמפעיל שלה אך היוצרים עושים ממנו דרמה מקורית ובעיניי גם מרגשת ובעלת רבדים.
ספיר 2012.


תהליכי עבודה:

"פיל אנימציה" עשו אנימציה חסכונית לדוקומנטרי על הקרב האחרון במלחמת יום כיפור: "קרב אחד יותר מדי". הסרט מציג בימים אלו בסינמטק תל אביב, ויציג גם בפסטיבל הקולנוע הישראלי בחיפה. הנה טעימה ממנו:


הם לא הראשונים. הטכניקה הזו, שבה עושים שילוב חכם בין סטילס ואפקטים, אולי לא היתה מחזיקה סרט בפני עצמו אבל בהחלט מספיק טובה כאילוסטרציה לסרט דוקומנטרי:

"סרט מהיר" הוא מחווה קולנועית לאמנות הקולנוע. קלאסיקה אקספרימנטלית בשילוב מדיות.

מתוך ערוץ הוימאו: "קלאסיקות שצריך להכיר". קלאסיקות אנימציה. את מאחורי הקלעים תמצאו פה:  http://www.widrichfilm.com/fastfilm/makingof_flv_UT_HQ.html
בנוסף:

סבסטיאן רוקסאל מציג טסט אנימציה מגניב ומקרה מבחן מעניין על ההבדלים בין תלת לדו. אותו טיימינג ואקטינג. חומריות ועיצוב שונים...

מסין. יותר מ-100 יוצרים, אנימטורים ומאיירים, חברו לפרויקט הזה. שאינו הראשון של הקבוצה.
יוזמה של ארגון "Anime taste" הסיני, ארגון אנימציה ללא מטרות רווח. (דרך animation for the masses)

עוד בפנים...

אפאחד לא הכריח אותך להיות אנימטור ועכשיו אתה צריך לשלם במכולת מהתחביב המוזר שלך? הנה כמה קישורים וטיפים לפרילנסרים (חלקי ביותר. אני לא מומחה) אבל קודם כל נא הצטרף לאיגוד האנימטורים. זה עולה 40 שקל לחודש וזה חשוב למענך ולמען התחום כולו ושאר העוסקים בו.

ריכזתי קישורים שונים בדף "עזרים לאנימטורים" של הבלוג ובראשם המדריך של דרור לזר:

דורון מאיר בהרצאה על החיים האמיתיים של הפרילנסר:
וטיפים קטנים:

"אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני" או במילים אחרות: "האם עדיין תאהב אותי גם כשלא אהיה צעירה ויפה? אני בטוחה שכן!"
גם שיר יפה וגם מחווה לפתיחה של "פנטסיה". מתוך הסרט "גסטבי הגדול". ניתן להריץ את שניהם במקביל:



מעניין מה גרם לבחירה הזו ולמיקום החלל השונה.

הו ווילי! סרטם של אמה דה-סוואף ומרק רואל



ווילי חוזר הבייתה בעקבות מחלת אימו אחרי שנות גלות ארוכות. אמו עמדה בראש אחוזה שבה קהילה נודיסטית. אחד הסרטים המובילים של 2012. ולגמרי בצדק. סרט חובה. (17 דקות)



(הסרט via הניוזלטר של צביקה אורן, לרכישת ה-DVD הכנסו לפה:  http://www.daltonshop.be/oh-willy.html)
עכשיו נמשיך לחשבון נפש קטן שלי:
אני לא אוהב אנימציה

מקוצר זמן אכתוב על כך בהמשך. חיכיתי לזה שנה וראש השנה קרב ובא אז הנה היא: אונטולוגיית האנימציה של מועדון העובדים מאוחר בלילה. גליון ראשון בנושא: "סיפורי רוחות". ראיתי.פרויקט באמת נהדר. והקונספט, להוציא ביחד 40 דקות לפי נושא, הוא רעיון שצריך לחשוב עליו.
ישים גם בארץ? עובד? ראיתם הכל ברצף? נהניתם? אשמח לתגובות.

ראיון עם היזם: http://www.cartoonbrew.com/interviews/scott-benson-discusses-the-premiere-of-ghost-stories-and-late-night-work-club-88039.html

ירקו (יאיר ורדי, חבר ושותף לקבוצת "ארמדיל") עשה את סרטון השנה טובה הזה במחווה למובי דיק:

עיתון הארץ יזם פרויקט אנימציה מקסים לפי חודשי השנה (הלועזית כמובן. הרי זה "הארץ")
http://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/galleria/callendar/index.html וזו אחת האנימציות. דש גולדשטיין:


מגניב. סרטון של אוניברסיטת בר אילן על תולדות כרטיסי ה"שנה טובה":


ועוד שנה טובה חדשה! (ותודה לנחום אבניאל)
מבית סטודיו קלאץ': http://www.clutch.co.il/
יפה מאוד גם אם קיבל השראה קלה מ"דרכים טפשיות למות" המושלם.
"ולפני קונך תחינתנו הפילי, ובעד עמך..." קליפ של אוי ואבוי! (שוב, תודה לנחום)

אלכס אורל מאחל שנה טובה:


וזה שלי משנה שעברה:

שילוב בין דו לצילומי לייב הוא מקסים כשעושים את זה טוב. הנה כמה דוגמאות יפות באותו סגנון אנימטיבי.
נתחיל בפרסומת ישראלית חדשה מבית גרוויטי ונעבור לחבר'ה מחו"ל:


מטיאס לאצ'ל עושה את זה נהדר. הוא הלביש אנימציה קלאסית על פרסומת מוכרת:


זה המקור:

יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק:

[View the story "אנימציה בשוטף ספטמבר2013" on Storify]

העליתי הרבה סרטי גמר לאחרונה אבל אני חושב שהסרט הזה ראוי שיבחן שלא כסרט גמר אלא כיצירה חשובה בפני עצמה. הסרט, רווי הדמויות והסיטואציות, מתאר יום אחד בתל-אביב של פעם סביב קולנוע "עדן" המנוח כשעוד היה שוקק חיים ערב ההקרנה של "מטרופוליס" הגרמני. העלילה קבלה השראה מאירועים אמיתיים כמו ביקור צ'רצ'יל בתל אביב ב-1921. רואים שהושקע הרבה מחקר מאחורי הסרט כדי להביא לרמת אמינות ודיוק גבוהה והתוצאה היא מחווה שמצליחה לכמה דקות להחיות זמנים שחלפו...

היוצרים:  עופר קפוטא http://oferkstuff.blogspot.co.il/ הדר סיטרוק http://stolidmortified.tumblr.com/  נטלי חן http://nataliechen.carbonmade.com/
אני זכיתי להתארח בביקורת הביניים על הסרט במינשר. הסרט נעשה בTVPAINT והיוצרים נעזרו בפלאגין (לא חינמי) "לייזי-בראש" לצביעה פשוטה יותר. הפלאגין ממשיך להתפתח ואפשר להתנסות בו פה: http://www.lazy-brush.com/.
פול 000598 הוא שיתוף פעולה קודם של עופר והדר:
ארט. לחצו להגדלה:

הרבה סרטי סטודנטים טריים ממשיכים לזרום ואני מנסה להדביק את הקצב. לא הכל אני אוהב באותה מידה אבל אני מנסה שהבמה פה תהיה די פתוחה כדי להציג את מגוון היבול העכשווי.

"מורשת" הוא סירטם של יוני שגב וארתור קזין מויצו חיפה. רמת הגימור והאנימציה מרשימה מאוד ועוד עם דמויות ראליסטיות!
השג עצום של שני אנשים ושבעה חודשי עבודה. *פרשנות: אני ראיתי בסרט וריאציה של סיפור העקידה. אלא שפה האייל (שבמקור נשלח על ידי האל כדי להחליף את הבן) הוא דווקא המקריב את הבן בשליחות האב. אני מוצא פה אמירה על האב שממקם את עצמו בתפקיד האל ומתוך כך מקריב את הבן על מזבח המורשת. כואב ומרשים. (אבי עופר אמר שזה דווקא נראה לו מוטיב נוצרי של קיום העולם על ידי הקרבת הבן במסגרת השילוש הקדוש וזה אכן נשמע משכנע. )
זה מזכיר לי סרט אחר ישן יותר, "לוף" (דניאל ששון ודודי רובין בצלאל 2011), שהוא סרט זומבים מיסטיים בסטופמושן שמכיל רבדים עמוקים יותר. הוא מציג עימות בין חיילים ששומרים על מערת המכפלה  ובין האבות הקדושים. לא אסתטי, כופרני, אלים ומשעשע.

‬‎
. עדי פרץ, סרט גמר, מנשר 2013
כשראיתי את הסרט לראשונה כמעט בכיתי. מהפריים הראשון הרגשתי שמדובר במשהו שונה. יש בו משהו מאוד "קלאסי", גם בנושאים, בקצב, בשפה האסתטית והסימבוליזם ועם זאת מאוד אישי. כאילו היוצר הניח בצד את כל מה שטרנדי ומגניב וניגש לעשות סרט כמו שעושים.. נו ... איך קוראים לזה? יצירת אמנות. אני לא יודע אם כל אחד יכול להתחבר אליו באותה מידה שאני. אני מאוד מקווה שכן. הסרט זרק אותי לתקופה שבה התאהבתי באנימציה. לסרטים המאוד אישיים של אנשים שידעו לרשום נהדר ובראו עולמות שרצית להשאב לתוכם (לאחרונה סטודנט אמנות אמר לי שבבצלאל מי שרוצה ללמוד רישום הולך לאנימציה, שם הרשמים הכי טובים). אפשר לראות פה השפעות של גייגר, מוביאוס ושל "הכוכב הפראי" מה שעוד מעיד על מקורות לא מיינסטרימים.

"טוב אז בגדול לא היה לי סיפור לסרט גמר בתחילת שנה ד' ,אבל היו לי הרבה דמויות שרציתי לשלב איכשהו בפרויקט. לאט לאט נוצרו כמה סצנות אחת בבית של הגיבור ועוד שלוש סצנות שבהן הגיבור פוגש דמויות אחרות ולא היה שום חוט מקשר ביניהם. לקראת סוף השנה הרביעית הצלחתי ליצור סיפור שלם עם היגיון…