סיימתי את המחלקה לאנימציה בבצלאל ב2006. מודעה לבית ספר לאמנות  מה מלווה אותי מאז "שיחרורי" מבצלאל? הרצון לעשות סרט נוסף. שזה שלב פסיכולוגי אחד אחרי הרצון לחזור ולתקן את הסרט גמר. זו פנטזיה עמוקה שרק שולחת את שורשיה עמוק עד כדי המחשבה שאי-עשיית סרט היא עשיית סרט טוב (דחיינות, זוכרים?) אבל הוידוי הוא, עצוב להודות, שאני, כמו אחרים לא מעטים, לא אנימטורים קלאסיים באמת. כלומר, אני לא באמת יודע איך עושים סרט אנימציה קלאסי. מה, לא למדתי את זה בבצלאל? אז זהו שלא.

סרט הגמר מבצלאל של אודי אסולין ואוריה נאה משלב ברמה גבוהה מאוד בין קלאסית וסטופמושן. אני מעלה את הסרט קצת באיחור. היה לי הרבה מה לכתוב עליו: על גבר שמאוכזב ממערכות יחסים ויוצר לעצמו אישה דמיונית כנחמה. על אוירת המוות הסמויה שמאפיינת את הסרט כאומרת שהויתור על מערכת יחסים אמיתית היא המנעות מהחיים. על לילית ועל שלושת הקליפות הרעות. אבל אני לא אכתוב הפעם. בקשתי מאודי שיתאר קצת את התהליך. אודי: "אוריה ואני רצינו לשלב בין שתי הטכניקות שכל אחד מאיתנו למד בצורה שתהיה מעניינת ותיצור עניין מבחינה גראפית ושגם תתמוך רעיונית בעלילה של הסרטון. בזכות עיכובים ביורוקרטיים בזמן הלימודים בבצלאל קיבלנו את ההזדמנות לעבוד על הפרויקט יותר זמן מאשר פרוייקט גמר רגיל (שנה וחודשיים) והחלטנו להשקיע את הזמן הנוסף בפרטים שבד"כ אין זמן אליהם כמו הדפסות CTL של חלקי הפנים של הבובה ויציקת סיליקון של הגוף שלה. מבחינת הפסקול התסריט דרש שיר, עם הידיעה שאנחנו משוררים ומלחינים גרועים במיוחד החלטנו לחפש שיר מוכן ודרך חברים משותפים הגענו להרכב "Panic Ensemble" שבנדיבותם נתנו לנו את השיר ואפילו ע

אירוע אנימציה מיוחד בסינמטק חולון יתקיים בתחילת החודש הבא. (החל מהראשון לדצמבר.) האירוע יכלול תחרות של יצירת סרטונים תוך חמישה ימים , מחווה לסקושי קון הקרנת סרטים והרצאות לאנימטורים מקצועיים. נשמע מעניין, בעיקר מה שנוגע לע תיד האנימציה בישראל ואיגוד האנימטורים המתהווה. לוח זמנים מלא, פה .

סרטון מצוין של סטודנטים מ CALART.  לא, בעצם זה מ Royal College of Art   בלונדון . דחיינות  היא התנהגות המתאפיינת ב דחייה  או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה שהוא מעוניין או צריך לבצע. דחיינות מקושרת לרוב ל פרפקציוניזם . דחיינים עלולים לסבול מ דחק ,  רגשי אשמה , גרימת משבר וגרימת  אכזבה  לזולת בשל אי עמידתם בהתחייבויותיהם. רמה מסוימת של דחיינות היא נורמלית, אך היא הופכת לבעיה כאשר היא מסכלת את התפקוד הנורמלי. דחיינות כרונית עלולה להיות  תסמין  להפרעה  פסיכולוגית  או  פיזיולוגית .(ויקיפדיה) וזה אולי בא להשלים את הסרטון הקודם...

בגדול, שני הסרטים "מגה-מוח" ו"גנוב על הירח" ממש לא עניינו אותי. את דרימוורקס אני די מתעב ו"גנוב על הירח" שעמם אותי די מהר. אבל הארט. הארט זה סיפור אחר. סרטי תלת סובלים עדיין, רובם, ממחלה קשה של פער בלתי נסבל ובלתי מובן בין העיצובים ברמת קונספט ארט לתוצאה הסופית. איפשהו בדרך רובם עוברים השטחה עיצובית לכיוון של ריאליזם יחד עם צבעוניות שכל מטרתה להדגיש באופן מנייריסטי את הדרמה אבל לא ממש לייצר רובד נוסף בתוכן. אותו הדבר קורה גם ברמת האנימציה, ריאליזם לא מתוחכם שלאט לאט מצליח בכל זאת להיות יצירתי יותר: אם שרק התהלך כמו בובה מכוערת, אז רפונזל והורטון כבר ניחנו בסגנון תנועה שמזכיר את האנימציה הקלאסית. אבל הדרך עוד ארוכה. מה שמשותף לשני הסרטים האלה, "גנוב על הירח" ו"מגה מיינד", ואולי הוא מאפיין תקופה, זה שהגיבור הוא רע. כלומר "רע" במובן הדיסנאי של המילה, הוא EVIL הוא מייצג האופל, הוא מי שאנו רוצים לראות במפלתו. זוהי כמובן הקצנה של מה שכבר ראינו ב"שרק" שמטרתו לומר לנו שהחיים לא מחולקים בצורה פשטנית בין טובים ורעים.

הישר מפסטיבל אוטווה. סרט סטודנטים מגניב מגרמניה שמשלב סטופמושן עם קלאסית. היוצרים: ג'ייקוב ווייד וג'וסט אלטהוף. המקור: MOTIONGRAPHER לא עובד? אפשר פה . וזה מאחורי הקלעים, יותר מדהים מהסרט. (MEMO: צריך למצוא תרגום נאות לmaking of).

אז ככה, גיא גרניט הוא לא מאייר, אבל זה לא עוצר אותו מלאסוף ולהפיק הרבה תכנים שעוסקים בנושא. הוא היה פעיל מאוד בקבוצת "העיצוב עובד" בדה-מרקר אבל לאחרונה ממש הוא פתח בלוג משלו על איור. אז מה יש שם? הרבה מאוד. יש פרוייקטים מיוחדים , מעקב אחר אירועי איור , מאיירי החודש ועוד ועוד. באמת שווה לעקוב. שירז פומן בפרויק ילדות לאתר "איור"

וולף ארלברוך, הסופר והמאייר, כתב ספר (ילדים?) על המוות. לצערי, הסרט דובר גרמנית, מה שפוגע בהנאה ממנו ואולי שווה לחכות לגרסה מתורגמת. בכל אופן, נראה שהסרטים שנעשים בעקבות הספרים שלו מתאמצים לשמר את האיכות של העבודה שלו ועושים את זה בהצלחה. שימו לב לרגישות בטקסטורות ובקו. עצוב. "מי אתה? מדוע אתה מתגנב מאחוריי?" "טוב, סוף סוף שמת לב אליי," אמר מוות, "אני מוות." ברווזה נבהלה עד מאוד, אי אפשר להאשים אותה בכך. עוד ספר שלו שקיבל גרסת אנימציה: על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש. Animation Assistance / Inbetweening & Clean-Up Artist  (character "Death")  מהאתר של היוצר: גורילרמה.  http://cargocollective.com/gorillarama/ENTE-TOD-UND-TULPE גרסת ההצגה עם בובות, אינטרפרטציה מעניינת:

אורי יהל הלך לעולמו השבוע ביום רביעי בערב. לפני כשנתיים וחצי הוא חלה במחלת הסרטן וחבר משותף קישר בינינו כדי להפוך את חוויותיו לקומיקס. אני לא הכרתי את אורי לעומק אבל הטקסטים אותם כתב היו ביטוי ישיר וכן שלו. שילוב של ציניות עדינה והמון אהבת אדם אמיתית. אורי עמד בגבורה בהתמודדות עם הסרטן. הוא גייס את כוחותיו כדי ללמוד, להתפתח וליצור. הכתיבה של הספר לא הסתיימה עם הוצאתו. הוא המשיך ללמוד כתיבה יוצרת ועבד על טקסטים נוספים שלצערי כבר לא יזכה לראותם יוצאים לאור. הזווית הצרה שלי בנוגע לאורי, היא אכן צרה ונוגעת רק לעבודה על הספר, ועם זאת היא היתה תמצית של מפגש עם אישיותו. אדם, המודע למצבו הבריאותי, מנסח... לא צוואה... כי אם סוג של רשמי התבוננות שאין בה פסיביות אלא מבט יוצר, חי ואוהב חיים. בהתחלה הטקסטים היו נראים לי הרהוריים מדי. לא תמיד לינאריים בסיפור שלהם, אבל התברר לי שזה היה סוג של קוד. כי דווקא החוסר לינאריות הזו איפשרה לי "להכנס לראש" של אורי. וכך גם רציתי שהספר יהיה. כי אם יש משהו יותר גדול מטקסט על אהבת חיים, זוהי היכולת להכנס לראשו של אדם שהתשוקה לחיים וליצירה מניעה

סקירת הפסטיבל (שימו לב כמה שמות מישראל) motiongrapher

אליסון שולניק , ציירת ואנימטורית. מתאים היה לה לעשות קליפ ל" גריזלי בר " כי אליה, כמו להם, צריך להתרגל. זה טעם נרכש. אבל אני חושב שבסופו של דבר, עם סבלנות, ההמתנה משתלמת. היא לא מחליקה, לא מייפה, לא מפרידה צבעים, לא עושה "שמירינג". היא נותנת לפלסטלינה להיות אותו גוף מעוך ומעורבב שהיא ויוצקת בו חיים. אמת החומר. גרסת הפלסטלינה. נראה קצת כמו ציור שמן, לא? וזה הקליפ לגריזלי בר: ביקור בסטודיו שלהL ---------------- ואם כבר פלסטלינה: משהו אחר לגמרי. פרסומת לסוני ברוויה. מאחורי הקלעים יש פה.  ועוד עיצובים מפלסטלינה פה .

כבר הזכרתי פה בעבר את הבלוג של האנימטור הבכיר של דיסני אנדרה דה-ז'ה והסקיצות של מחוות דמויות שהוא מעלה. אז מסתבר שדיסני הוציאו ספרים של הסקצ'בוקים של הסרטים. ומסתבר שהבלוג המגניב של flooby nooby החליט להעלות אותם בPDF. אז אתם מוזמנים להוריד משם את ספרי הסקיצות הבאמת מרשימים האלו: הסקצ'בוק של במבי הסקצ'בוק של היפהפיה הנרדמת הסקצ'בוק של פיטר פן הסקצ'בוק של היפהפיה והיחפן הסקצ'בוק של צעצוע של סיפור הסקצ'בוק של בת הים הקטנה ובאותה הזדמנות: כמה מחשבות עיצוב ואפיון: מרי בלייר לפני כמה ימים ציינו בגוגל יומולדת 100 ל מרי בלייר . מרי בלייר היא מאיירת ואשת צבע וארט בדיסני. היא השפיעה מאוד על המראה והצבעוניות של עליסה בארץ הפלאות, פיטר פן שירת הדרום ועוד. היא מאיירת מצוינת אבל כקונספט ארטיסט אני חושב שהיא הזיקה לא מעט לסרטים. הגישה שלה היא שטוחה, גראפית, ממש איור ספר, ואילו הדמויות של דיסני הן לרוב ראליסטיות בעיצובן, תלת מימדיות במראן ובאופי התנועה שלהן. המפגש יצר לדעתי בעייתיות גם קונספטואלית וגם צבעונית. יש הרבה שוטים בפיטר פן שקשה לי לצפות בהם. ולדעתי ה