שוליית הקוסם

ספרי אמנות, רישום ואיור להורדה הלינק המשובח, לפי קטגוריות, גם ספרי אנימציה:

http://www.mediafire.com/?i44dwzkf9j9n8
בעיקר ספרים ישנים:
Hundreds of Free Art E-Books - ConceptArt.org Forums
כל מיני ספרים: http://www.conceptart.org/forums/showthread.php?t=94571 עוד ספרי רישום: http://www.mediafire.com/?jb5w47g14ovnk
רפרנס מודל לרישום(אפשר עם בגדים, אפשר עם תיזמון):
http://www.pixelovely.com/gesture/figuredrawing.php
http://lovecastle.org/draw/
סינמטוגרפיה: http://filmbytes.blogspot.com/
http://framefilter.blogspot.com/
http://iwdrm.tumblr.com/ : גיפים מהקולנוע. מרהיב.
http://cinemosaic.blogspot.com/
והנה דוגמה למה ששיעור רישום מהטבע יכול לתרום לאנימטורים:

עוד עזרים לאנימטורים בדף הזה של הבלוג. ובפוסטים האלה.

קשיש יהודי צופה באנימציה אקספרימנטלית
סרט זוכה אוסקר (1963) שמל ברוקס עשה לאחר צפייה בסרט של נורמן מקלרן. אותי זה מצחיק. "אמרתי לאנימטור: תעשה לי משהו כמו של נורמן מקלרן ואל תראה לי אותו! אני אקח מיקרופון ותן לתמונות לעצבן אותי. וזה מה שעשיתי. ישבתי בקולנוע, צפיתי במה שארני פינטוף (האנימטור) הראה לי ואמרתי מה שנראה לי שאדם זקן יגיד על זה. מנסה ליצור עלילה מהסבך המופשט. חתכנו את זה לשלוש וחצי דקות וקראנו לזה 'המבקר'." -מל ברוקס לינק: מחווה של הסימפסונז לסרט הזה פה.

סרטם של בן נעמן ויוסי גוון, פרויקט גמר בצלאל 2004. (מסלול תקשורת חזותית)

הקליפ של איה עמיקם ל"הורה נדלנים" של טיפקס. אנימציה: ליקוויד.


ועוד "סאטירה" חדשה יותר, שאת הביקורת על תוכנה לא הסתרתי מיוצרה (מיש). על אף העבודה המקצועית, נראה לי כי הטענה לפיה הגרעין האירני אינו איום אמיתי אלא פיקציה שנופחה על ידי ביבי בגלל המחאה, היא שקרית ולוקחת חלק בקמפיין העולמי של גינתר גראס. מה שנקרא "אדיוטים שימושיים" (לא אישית, כמובן, מיש). אני לא חושב שיוצר הסרט מאמין בזה  באמת, אבל אני משתדל לפרגן מהבחינה הקריאייטיבית. אני בעד סאטירה מכל צידי המפה הפוליטית. רק בבקשה, שתעסוק בטענות אמיתיות.


וכמובן, מ"ק 22 של ירון ניסקי ודורון צור. מתוכניות האנימציה הבודדות למבוגרים בישראל (שגם מצחיקה). כל הפרקים פה. תהנו.

והנה תיאור של תהליך העבודה מתוך דיון ב"פורום אנימציה בתפוז". מאת סאי גל, נכתב ב2004 (מעניין מה הם עשו מאז) :

פרויקט הנצחה באנימציה, שהוא יוזמה ברוכה של בית אבי חי (בדף המלווה כל סרט יש פירוט על הסרטים והנופלים עליהם הסרט מבוסס). יוזם הפרוייקט: יוחאי חדד מלווה אומנותי: ליאב צברי (ותודה לבועז לדרר על הקישור)

מדף הפרויקט:
"עבור רבים, יום הזיכרון מוקדש להתייחדות עם זכרם של אלה אשר הקריבו את חייהם למען הזכות לחיות כאן. עבור בני המשפחות השכולות, יום זה הוא מועד רשמי בלבד, מכיוון שמבחינתם כל יום הוא יום זיכרון - יום ההולדת, יום הנישואים, החופשה האחרונה. כל רגע צופן בחובו רסיסי געגוע.
פרויקט "פנים. יום. זיכרון" מבקש לרתום את הטכנולוגיה העכשווית להחייאת רסיסי זיכרון אלה ולשיתופם עם כולנו, מתוך אמונה כי הזיכרונות נושאים משמעות מעבר ליום אחד בשנה. פנינו לארבעה יוצרים צעירים מתחום האנימציה בבקשה להנציח רגעי מפגש וחסד, רגעים מהחיים. שרי אנסקי, רחל גליק וירון נתנזון, שאיבדו את יקיריהם, ניאותו לפתוח את לבם ולשתף את היוצרים בסיפור אישי וברגע בלתי נשכח שמסמן עבורם את זה שאיננו. אנו מקווים שסנונית זו תהיה תחילתו של מאגר זיכרונות וירטואלי ישראלי רחב ממדים." אמן.
"כל קיץ" מבוסס על הסיפ…

הסרט הראשון, מעט ארוך, מעט אלים, עם אנימציה יפה על חתול שמנסה להציל אהובה מ"פסנתר החתולים" הנורא.
פילם נואר מאת אדי ווייט וארי גיבסון.

בסרטון הזה, אלכס גריג שעבד על הסרט מסביר איך עושים אנימציה בפוטושופ:

והבלוג של הסרט פה.

הסרט הזה, אחד החביבים עליי, עוסק בצייד פסנתרים.


אארדמן בגרסה שלהם לשיר "My baby just cares for me"


דו-קרב הפסנתרים הידוע: דונלד דאק נגד דאפי דאק, מ"רוג'ר ראביט":


ואם בא לכם עוד קרב פסנתרים: זה מ"אגדת הפסנתרן".

כל הפוסט לקוח מיום השואה: החפצים והסיפורים של הקורבנות זוכים לחיים חדשים - וואלה! תרבות
אלה הם תרגילים באנימציה מהמכון הטכנולוגי חולון שמבוססים על המבצע לשימור פריטים מהשואה שנערך על ידי "יד ושם". איכות העבודות די מפתיעה. כנראה בגלל שיש לי דיעות קדומות על מקום שאינו בצלאל. ותודה לשיר קותני שהפנתה אליי את הכתבה.

מכתב ותצלום - יאיר ולדן

Dalia Kornblit from Yair Walden on Vimeo.
עוד בהמשך הפוסט:

פרד ווילמה בטיפול זוגי. קטע נהדר. לא צריך אנימציה מורכבת כשהטקסטים נהדרים משחק הקול מדויק והדמויות כל כך סגורות. סאות'פארק למדו מהם, כנראה. חוץ מזה מעניין איך תכנים כאלה הם תכנים ל"כל המשפחה". האם "משפחת קדמוני" היא האב הקדמון של כל הסיטקומים על משפחות לא מתפקדות?



התפתחות העיצוב לאורך השנים:

מאמר ב"הארץ" על הנסיון לחדש את הסדרה

איור: פסקל וויטזק
מוזר שלא עשו את זה באמת.

קלאסיקה אמיתית: שירה ואנימציה. שיתוף פעולה של האנימטור ג'ונתן הודג'סון והמאייר ג'וני האנה. על פי שיר של צ'ארלס בוקובסקי. (השיר מתורגם בהמשך הפוסט)


האיש עם העיניים היפות
כשהיינו ילדים
היה בית מוזר אחד
כל התריסים היו
תמיד
מוּרָדִים
ואף פעם לא שמענו משם
קולות
והחצר הייתה מלאה
במבוק
ואהבנו לשחק בתוך
הבמבוק
מעמידים פנים שאנחנו
טרזן
(על אף שלא הייתה
ג'יין).
והייתה שם
בריכת דגים
גדולה
מלאה
בדגי זהב השמנים ביותר
שראית
והם היו
מאולפים.
הם היו באים אל
פני המים
ולוקחים חתיכות
לחם
מהידים שלנו.

נסיך מצריים. סרט נהדר, אולי אכתוב עליו יותר בפעם אחרת.
פנסיל טסטס של קריסטוף סרנד וג'יימס בקסטר שאחראי גם לפתיח הקלאסי הנהדר של קונג פו פנדה).

Kristof Serrand: Moses from Prince of Egypt from Jamaal Bradley on Vimeo.


הארט לקוח מהבלוג הזה http://nathanfowkes.blogspot.com/
והזה http://lasaineportfolio.blogspot.com








באותו עניין (פסח) עינת צרפתי, מאיירת בעלת דף הפייסבוק המשובח "דברים שמעצבנים אותי" נתנה לסטודיו מאנקי לאנמץ את מה שמעצבן אותה בליל הסדר.

הסרט הבא של דרימוורקס נקרא "עליית המגנים" (Rise of the guardians) ומבוסס על הספר "מגיני הילדות" של וויליאם ג'ויס. העלילה: דמויות פולקלור אמריקאיות מפיית השיניים עד סנטה קלאוס חברות במסדר שמטרתו להגן על ילדים. הטוויסט: הם כאילו-מגניבים. זאת אומרת, הם לא נחמדים אלא יודעים להלחם.
שני דברים הטרידו אותי: הראשון הוא כבר מוכר: דרימוורקס מנצלים דמויות מוכרות, מכניסים להם טוויסט "קולי" ומכניסים אותם לקונספט צפוי. הם עשו את זה ב"שרק" לדמויות מאגדות, ב"מפלצות נגד חייזרים" הם עשו את זה לגיבורי ה B-movies ועכשיו, כאמור, לדמויות פולקלור.
הבעיה השניה שלי היא עיצוב הדמויות. גם זה לא נושא חדש אצל דרימוורקס. הם הרי המציאו את הנסיכה פיונה. אבל כשראיתי את הטריילר, נורא הפתיע אותי הארנב בעיקר. כמה הוא לא אסתטי וכמה הוא לא מביא איתו אפיון מעבר להיותו ארנב.
במבט נוסף על הדמויות, שמתי לב שהנסיון לאסוף דמויות מוכרות חזר על עצמו גם ברמת העיצוב. הדמויות נראות ממש לא מקוריות. כאילו פשוט לקחו כמה מקורות השראה מובהקים וחיקו אותם. זה לא בהכרח רע, עצם הגניבה. אל…