דלג לתוכן הראשי

"מושיע" ועוד סאטירה ישראלית

סרטם של בן נעמן ויוסי גוון, פרויקט גמר בצלאל 2004. (מסלול תקשורת חזותית)

הקליפ של איה עמיקם ל"הורה נדלנים" של טיפקס. אנימציה: ליקוויד.


ועוד "סאטירה" חדשה יותר, שאת הביקורת על תוכנה לא הסתרתי מיוצרה (מיש). על אף העבודה המקצועית, נראה לי כי הטענה לפיה הגרעין האירני אינו איום אמיתי אלא פיקציה שנופחה על ידי ביבי בגלל המחאה, היא שקרית ולוקחת חלק בקמפיין העולמי של גינתר גראס. מה שנקרא "אדיוטים שימושיים" (לא אישית, כמובן, מיש). אני לא חושב שיוצר הסרט מאמין בזה  באמת, אבל אני משתדל לפרגן מהבחינה הקריאייטיבית. אני בעד סאטירה מכל צידי המפה הפוליטית. רק בבקשה, שתעסוק בטענות אמיתיות.


וכמובן, מ"ק 22 של ירון ניסקי ודורון צור. מתוכניות האנימציה הבודדות למבוגרים בישראל (שגם מצחיקה). כל הפרקים פה. תהנו.

והנה תיאור של תהליך העבודה מתוך דיון ב"פורום אנימציה בתפוז". מאת סאי גל, נכתב ב2004 (מעניין מה הם עשו מאז) :


"אני לא יודע אם זה יהיה לעניין לפתוח בסיפור על חבלי הלידה של מק 22 אבל הם היו קשים, וארוכים (וגם עוד לא הסתימו), ובסה"כ אני מאמין שהצלחנו להשיג את הבלתי אפשרי בתנאים לא קלים, למי מכם שמכיר את התעשיה הזאת מקרוב. אנחנו צוות מגוון וקטן מאוד שמגיע מהמון תחומים, כשכל אחד מאיתנו הביא את כל הידע שצבר עד היום כדי לעשות את זה. סה"כ כל אחד מאיתנו עושה עבודה של 5 אנשים לפחות. לילות בלי שינה בפרויקט הכי אינטנסיבי שאני חושב שיצא לנו לקחת בו חלק.

עבדנו בסביבה מאוד דינאמית,שורטקאט פילמס(נאור רון ושחר אמריליו) שיצרה בעצם את הבית לסידרה, וגם הגשימה חלום שהיה לכולנו, וכל יום היה יום לימוד חדש, לכל אחד מאיתנו שאף פעם לא עבד על סידרת אנימציה באורך מלא.
תקופת פיתוח של שנה וחצי כדי לגבש ולמצוא את השפה העיצובית שלנו וגם לכתיבת התסריטים(ירון ניסקי, דורון צור, ואסף אראל).

גם בהרצאה ניסיתי לגעת בעניין שרציתי שתיקחו לתשומת ליבכם בתור יוצרים שיודעים שהעבודה הגמורה לא משקפת תמיד את התהליך, שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומו, ואני לא מסכים לדברי TENCI שאם אין תקציב ראוי אין טעם לעשות סידרה. אני חושב שדווקא להתעקש על לדחוף את תחום האנימציה בארץ, היצירתי והפחות מיסחרי (והכוונה היא לעולם הפירסום ששתה את רוב הכישרונות שלנו), ולהוכיח שהשקעה ביצירת תוכן לא מסחרי (תוצר שעובדים עליו כשנה שלא מכניס רווחים מידים נראה למשקיע כצעד התאבדות כלכלית בארץ) ראויה להתיחסות. וכאן נכנסה באומץ ביפ(מולי שגב).

אני רואה את זה בתור משולש של- עיצוב, תקציב,זמן. יש להם השפעה על כל החלטה שנעשית בתהליך הפרויקט. הדגש שלנו היה דווקא על העיצוב, עם חזונו של אוהד אלימלך (המעצב הראשי) שאני אישית דווקא למדתי לאהב ולהעריך, תחת הנהול הקראטיבי של שחר אמריליו. פשטות בעלת איפיונים מאוד מדויקים של מציאות שכולנו נחשפנו אליה, וגם אמירת SUB על מציאות מרובעת ומקובעת. סטראוטיפים מובהקים שמאוד מחזקים בעני את הדמויות, ואת אופי הסיפור. שלא תחשבו שלא יכלנו לפנות לנצל כל כך הרבה כלים שיש לנו בתלת ובאפטר, אלה שמנו לעצמנו גבולות שיצאנו מהם רק במיקרים יוצאים מין הכלל. תנועות מצלמה שמחקנו לעצמינו מהלקסיקון, או אפילו סיבוב 360 של דמות. כל אלה היו חלק מרצון ליצר שפה עיצובית אחידה. הדיונים שלנו היו בעיקר קונספטואלים, ומאחר שלא היה לנו הרבה זמן, ואת המילה טעות הוצאנו מהשפה היום יומית שלנו, המצאנו את עצמינו מחדש.
כמובן שהקוים שהיו לכולנו ברורים הם שאנחנו חייבים להישאר בגבולות פשוטים מאוד.

קאטאאוטים. שיטה שאני זוכר דווקא מסרטי אנימציה כדוגמת מונטי פייטון, ואני מאמין שנולדה עוד בתקופה מוקדמת וניסיונית יותר בתחום הקולנוע, צברה תאוצה בתקופת האינטרנט והפלאש, זהו כלי מאוד חזק לעבודת אנימציה והדרך הכי קלה לתאר אותה למי שלא מכיר היא שאנימטור מקבל בובה על חוטים בעלת מיפרקים, מספר מצבים מוכנים של פיות, הבעות, והם הופכים לכלי הביטוי שלו. הכיוון הזה וההגבלות שיש בסוג כזה של אנימציה לדמויות מרובעות איתגרו אותנו ודחפו אותנו לחפש שפה חדשה, ידענו לאורך כל הדרך שלא יהיה קל לעכל את השפה העיצובית אבל דווקא כאן ניכנס המומנט של ההשראה מסדרות אנימציה כמו הסימפסונס ובנותיה, סאות'פארק, רן וסימפי, דקסטר ועוד רבות אחרות שנולדו במהלך השנים. כל הסדרות הללו היו קשות לעיכול בהתחלה, ודווקא הדגש על השפה העיצובית והמשפט החוזר בסטודיו * זה לא בשפה שלנו*, הביא אותנו לגבולות של עולם אחר. כן זה מזכיר את סאות'פארק, אבל הסידרה הזו אינה חיקוי. מ.ק. 22 מבחינתי הצטרפה למשפחת סדרות הסאטירה המונפשות. ובתור אחת שכזאת היא תופסת מקום מישלה.
ואני דווקא מפרגן לתוכן הכל כך ישראלי, שמספק לנו מספיק סיבות לצחוק על עצמינו (או שאולי יותר פשוט לפתוח עיתון). לא היה כאן LOW TECH בכוונה, אלה שפה ריבועית פשוטה.

הפלטפורמה העדיפה לתהליך היתה דווקא האפטר אפקט. שהיא תוכנת קופוזיטינג שאיפשרה לנו להישאר רוב הזמן בתוך אותה סביבת עבודה, ומאחר שהצוות שלנו לא מאופיין באנימטורים קלאסיים אלא בכאלה שבעיקר התמחו באנימציית קאטאאוט, זה הביא אותנו ליצור את אנימציית הדמויות שקיבלו אישיות חזקה ומובהקת(טל קורז'ק ויובל מירון). אפטר איפשר לנו לייצר גם בנקים של תנועות שהיו כמו מאגר מידע שגדל עם כל פרק ומאפשר לכל אינפורמציה חדשה להגדיל את תחום הפעולות שכל דמות עושה.
צריך לזכור שאנימטורים שונים עובדים לפעמים על אותה דמות בחלקים שונים של הפרק, ובדרך הזאת כל המידע נישאר נגיש.

להחלטה לייצר את הרקעים בתלת(סאי גל ועדי קול) הגענו מכל מני סיבות כאשר הסיבה העיקרית היתה להשאיר לבמאי (אסף אראל) ולבמאי האנימציה(אלון פוירשטין) את הכל החופש לערוך שינויים בתסריט, בהעמדה של הדמויות, ובעיקר לבנות בעצם סט צילום שבו הכל אפשרי. גם כאן משחקת תפקיד השפה העיצובית, שלי אישית לקח הרבה זמן להתרגל אליה, ומעבר לטראומה של לא להיות מסוגל ליצר שום דבר עגול ( למעט גלגלים, שמה לעשות, כל ניסיון שעשינו הביא לתוצאה שמזכירה זחלן של טנק) איפשרה לייצר לוקישנים שלמים שמדברים פחות או יותר בשפת הדמויות המרובעות,(לרבות בזכות מנוע הרנדר ILLUSTRATE ) לייצר בסיס שלם עד הפרטים הכי קטנים, שגם הוא גדל והתרחב מפרק לפרק, שהמחשב יכול איכשהו להחזיק, וגם לנהל מאגר מידע עצום של כל אוביקט שעשינו, כל מצלמה שצילמנו דרכה, פשטות. אני מאמין שלחלק מהתלתיסטים שרואים את הסידרה צורמת העובדה שהם יכולים לזהות כל פוליגון במודל, אבל אם הוא/היא ימצאו דרך יותר טובה לייצר 20 לוקישנים חדשים כל חודש שיודיעו לי...

הענין השני היה הזמן(שזה תחת עינה הפקוחה של המפיקה שלנו ג'בקה), וכאן גם נכנס עניין התקציב (שיכול להרתיע לא מעט משקיעים פוטנציאלים), הצבנו לעצמנו מטרה ברורה שעלינו לסיים פרק בחודש. תחשבו על זה, 24 דקות לפרק, דקה אנימציה ביום. זה כולל את עיצוב הדמויות, סטוריבורדינג, הקלטות (למרות שאלו נעשו עוד בתחילת הפרויקט), בנייה ועיצוב רקעים, בניית פרופים, אנימציה דו ותלת, ליפסינג, קומפוזיטינג, עריכה, סאונד ופינישים. כאשר עובדים על הסידרה בפועל רק 6 אנשים. בחודש. החופש שקיבלו הכותבים לברוח לכל סיטואציה שהם רצו לייצר השתלם בכל השיקולים הקשים שעמדו לפנינו לייצר 50 דמוית (יותר או פחות) חדשות כל פרק ו20 לוקישנים ( שלא לדבר על פרופים)
ניסינו ואני מאמין שהצלחנו לייצר עולם חי ואמין שמשרת את מטרת הסיפור."

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…