דלג לתוכן הראשי

שירה מונפשת

כמה שירים מונפשים:

לאָנָא בְּלוּמֶה / קורט שוויטרס



הו אהובת עשרים ושבעת חושי, אני אוהב לָךְ!
– אותָךְ שלָךְ לָךְ,  אני לָךְ, את לי. – אנחנו מי?
זה שייך (אגב) לא לכאן.
איפה את נמצֵאת, נקבה לאין-ספור? את נמצאת – הנמצאת את? –
אומרים שאת נמצאת – שיאמרו, הם בכלל לא
יודעים איך מגדל-הכנסייה עומד.
את חובשת את כובעך על רגלייך ופוסעת על
ידייך, על ידייך את פוסעת.
הלו שמלתך האדומה, המנוסרת קפלים-קפלים לבנים. אדומה
אני אוהב את אָנָא בְּלוּמֶה, אדומה אני אוהב לָךְ! – אותָךְ שלָךְ לָךְ
אני לָךְ, את לי.
אנחנו מי?
זה שייך (אגב) ללהט הקר.
בלומה אדומה, אָנָא בְּלוּמֶה אדומה, איך אומרים?
חידון נושא-פרסים: 1. לאָנָא בְּלוּמֶה יש ציפור.
2. אָנָא בְּלוּמֶה אדומה.
3. מה צבע הציפור?
כחול הוא צבע שערך הצהוב.
אדומה היא המיית ציפורך הירוקה.
הו ילדה פשוטה שכמותך בשמלה של יומיום, הו חיה
ירוקה חמודה שכמותך, אני אוהב לָךְ! – אותָךְ שלָךְ לָךְ,  אני לָךְ, את
לי, –
אנחנו מי?
זה שייך (אגב) לארגז הגחלים.
אָנָא בְּלוּמֶה! אנא, א-נ-א אני מטפטף את שמך
שמך נוטף כחֵלֶב בקר רך.
היודעת את אנא, כבר יודעת?
אותך אפשר לקרוא גם מאחור, ואת, את הנהדרת
מכולן, מאחור את ממש כמו מלפנים: "א-נ-א".
חֵלֶב בקר מטפטף מלטף לי את הגב.
אָנָא בְּלוּמֶה, חיה נוטפת שכמותך, אני אוהב לָךְ!

אנה בלומה בתרגומו של שמעון זנדבנק מתוך הבלוג "עיר האושר" של מרית בן ישראל (היא כותבת על השיר והמשורר פה ופה ופה וגם יפה פה)
האתר הרשמי של הסרט אנה בלומה. בו מוצג גם הסטוריבורד.

*
שכחה\ בילי קולינס בתרגום של דפנה לוי מהבלוג שלה המדור לאיבוד קרובים




שמו של הספר הוא הראשון להיעלם
ובעקבותיו הכותרת, העלילה
המסקנה השוברת לב, הרומן כולו
שפתאום הופך לספר שמעולם לא קראת
שאפילו לא שמעת עליו.
כאילו שהזיכרונות שאצרת
החליטו לפרוש, אחד אחד, לחצי הדרומי של המוח
לכפר דייגים קטן שאין בו טלפונים.
חלף הרבה מאז נפרדת בנשיקה משמותיהן של תשע המוזות
וצפחת במשוואה הריבועית אורזת את חפציבה
וגם עכשיו, כשאתה משנן את מערך הכוכבים
משהו אחר חומק לו, אולי פרח לאומי
כתובת של איזה דוד,  בירת פרגוואי
הדבר הזה שבו אתה מנסה להיזכר
לא עומד לך על קצה הלשון
אפילו לא אורב באיזו פינה נידחת של הטחול.
הוא צף לו ממך והלאה, במורד הנהר המיתולוגי
ששמו מתחיל ב׳ל׳ אם אתה לא טועה
אתה עושה את דרכך לאבדון
שם תצטרף לאלה ששכח׳ו אפילו איך לשחות או לרכוב על אופניים
אין פלא שאתה קם באמצע הלילה
כדי לבדוק בספר על מלחמות מתי התרחש קרב מפורסם
אין פלא שנדמה לך שהירח בחלון
נסחף לכאן משיר אהבה שפעם ידעת בעל פה.


*
מי שמביט 
 מילים: יהונתן גפן אנימציה: סטודיו פיל. ניתן לצפות בפרויקט המלא פה.

מי שמביט בי מאחור
לא יודע מי אני
מי שמביט בי מאחור
לא יודע מי אני

מי שמביט בי מאחור
לא יודע מי אני
מי שמביט בי מאחור
יכול בקלות לחשוב
שאני זה לא אני
מי שמביט בי מאחור

הוא לא יכול לבוא ולשאול אותי
ילד, של מי אתה,
מה אתה עושה פה,
למה אתה לא בגן
מתי תסתפר כבר?

מי שמביט בי מאחור
לא יכול לשאול אותי
שאלות ששואלים מלפנים
מי שמביט בי מאחור

מי שמביט בי מאחור
לא יכול לצבוט אותי בלחי
כי הלחיים מלפנים

מי שמביט בי מאחור
עובר בשקט לידי
אני לא רואה אותו
והוא לא רואה אותי
מי שמביט בי מאחור
לא יודע מה איתי.

יש בשכונה שלנו כמה אנשים
שאין להם שום סיכוי
לראות אותי מלפנים

*

עוד שני שירים של בילי קולינס:

המתים

עכשיו ואז


ופה ניתן לצפות בפרויקט כולו. 

והנה עוד כמה אחרים שלא היה לי את הכוח והזמן למצוא להם תרגום ועמכם הסליחה:

אמנות הטביעה:

התפקחויות של שעה 10


הסרט "יללה" על אלן גינזבורג משלב אנימציה בקטעי השירה:


עוד פואמות מונפשות:
ולסיום: בילי קולינס מדבר על הפרויקט להנפשת שיריו בTED:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …