דלג לתוכן הראשי

יום השואה: חפצים וסיפורים באנימציה

כל הפוסט לקוח מיום השואה: החפצים והסיפורים של הקורבנות זוכים לחיים חדשים - וואלה! תרבות
אלה הם תרגילים באנימציה מהמכון הטכנולוגי חולון שמבוססים על המבצע לשימור פריטים מהשואה שנערך על ידי "יד ושם".
איכות העבודות די מפתיעה. כנראה בגלל שיש לי דיעות קדומות על מקום שאינו בצלאל.
ותודה לשיר קותני שהפנתה אליי את הכתבה.


מכתב ותצלום - יאיר ולדן



עוד בהמשך הפוסט:

דליה גבריאלה קורנבליט נולדה בשנת 1938 בוורשה. בגיל 4 הבריח אותה אביה בתוך שק מהגטו למקום מסתור בצד הארי. האב נרצח באושוויץ. את המכתב והתצלום ששלחה שמרה אמהּ אנה על גופה במשך כל המלחמה.
דליה מסרה אותם ליד ושם.

מפת הנדודים - ג'והנה אשרף




אילנה ועמנואל לנדאו, אח ואחות צעירים, היו שניים מ"ילדי טהרן" שנדדו ברחבי העולם. לאחר שהגיעו ארצה קיבלה אילנה קרניאל מאחיה את מפת הנדודים ובה המסלול שעברו, אחיה נהרג חמש שנים מאוחר יותר.

יומן ומחברות זיכרון - קרן אלמוג




הרב אורי פייביש טאובר גורש לגטו מוגילב-פודולסקי, שם לימד עברית ותנ"ך בבית יתומים. ב-1944 נסגר המקום והילדים נשלחו לארץ ישראל.
אלמנתו מסרה ליד ושם יומן שניהל שם ומחברות זיכרון שכתבו לו הילדים.

משחק שחמט - מיכאל סוקולוב



Identity from Hocok on Vimeo.


אהרון רנרט נולד בויז'ניץ, רומניה ב- 1926. בגיל 15 הוא גורש עם הוריו ואחיו לעיירה יאגורה בטרנסניסטריה. אהרון לקח איתו מהבית את משחק השחמט שלו. כשאבד לו הצריח דאג להכין לו צריח חדש מעץ מגולף.
הוא מסר את משחק השחמט ליד ושם.

מספר אסיר 514 - ארז גבאי



514 from erez gabay on Vimeo.


אנה כץ לבית דרימר נולדה בשנת 1919 ברומניה. בגיל 25 נלקחה כץ יחד עם הוריה לאושוויץ, שם נרצחה אמהּ. אנה הועברה למחנה הנשים לנצינג באוסטריה לצורך עבודות כפייה. מספר האסיר שלה, 514, הוטבע על פיסת פח שענדה כצמיד על פרק ידה.
בתה, ורוניקה פרידמן, מסרה אותו ליד ושם.

לוח שנה עברי - טל הרץ




משה מנחם-מנדל הרשטיק נשלח עם אשתו וארבעה מתוך תשעת ילדיו למחנה המשפחות ייליאה שבטרנסילבניה, שם הקים בית כנסת וחדר. כדי לקיים חיי דת וקהילה סדירים לפי לוח השנה העברי, הכין הרשטיק לוח שנה עברי מהזיכרון.
בנו יחזקאל מסר אותו ליד ושם.

כרטיס ברכה - עדי אילי




ברטה אלקאוס לבית שרייבר נולדה ב-1926 בטרנסילבניה. היא הניצולה היחידה מבני משפחתה - הורים וחמישה ילדים. לאחר ששרדה את אושוויץ ושוחררה בברגן בלזן, נשלחה ברטה לבית החלמה בשבדיה. לכבוד יום הולדתה ה-20, כתבו לה חברותיה שם, ניצולות מהמחנות בנות גילה, כרטיס ברכה אותו איירה אחת החברות. החברות חתמו על הכרטיס את שמותיהן לפי מדינת מוצאן.
בתה של ברטה, סוזי ריינמן, מסרה את כרטיס הברכה ליד ושם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …