דלג לתוכן הראשי

הדינוזאור הטוב, ביקורת

*מכיל ספוילרים.

הדינוזאור הטוב הוא לא סרט טוב. וזה טוב.
זה טוב כי פיקסאר נמצאים בתהליך של אובדן דרך שרק סטירת לחי בדמות כישלון קופתי יכולה לעורר אותם ממנו. אובדן הדרך התחיל בקטנה אי שם עם "מכוניות" שהיה מוצר תמוה וחביב. לאחריו הגיעה "אמיצה" שגם בה לא ברור למה התכוון המשורר. וההחלטה הבעייתית לייצר המשכונים לסרטים רק תופסת תאוצה משנה לשנה: אחרי "צעצוע של סיפור 3" (יהיה 4) ו"מפלצות בע"מ 2", הגיעו גם "מכוניות 2" והספינאוף "מטוסים" הילדותי. בקרוב יגיע אלינו גם "מוצאים את דורי".
וכל זאת בעוד דיסני נותנים פייט עם "זואוטופיה" שנראה נהדר ו"שישה גיבורים". למזלם של פיקסאר, הדינוזאור הטוב יצא באותה שנה עם "הקול בראש" (עליו כתבתי פה) דבר שמנע מהם להקטל במדורי סיכום השנה.
אז אני לא מוצא עניין להרחיב הרבה על הסרט ולכן אקצר:

בכי

הסרט מספר על יקום מקביל בו הדינוזאורים לא נכחדו ודינוזאור לומד להתגבר על פחדיו יחד עם גור של אדם-קדמון שהוא פוגש.
יש המון דברים מוזרים בסרט: דינוזאורים חקלאיים, דינוזאורים רועי צאן, דינוזאורים מדברים, בני אדם שלא מדברים ועוד. 
אני צפיתי בסרט בעברית. במו עיניי ראיתי איך מהשניה הראשונה של הסרט כבר מהסרט הקצר שקדם לסרט: "צוות העל של סנג'איי", התחיל רחש בקהל. זה התחיל מתמיהות בסגנון "זה לא הדינוזאור הטוב?" כשניסיתי להסביר שעוד מעט הסרט יתחיל. ואז התחילו הפחדים לצוץ. ילדים נבהלו. חלקם בשלב הזה כבר יצא החוצה. וחלקם יצאו מאוחר יותר.
וזה כבר סימן רע מאוד.

כאב

הצפיה בסרט מלווה בקושי פיזי. הדמות הראשית בנויה עם מפרקים מאוד גדולים, כשהיא עצמה נראית כמו בובת גומי גדולה. במהלך הסרט היא נופלת, נחבלת, נפצעת ונמצאת בסכנת חיים בצורה ראליסטית מאוד. לא נעים לראות דינוזאור פצוע, גם אם חוסכים ממך את הדם. הברכיים הנפוחות והמוכות שלו לא מקבלות איזון על ידי הומור או הרפתקה סוערת מספיק. זהו סרט מסע במובן הרע של המילה: הליכה ממקום למקום. וכך אנחנו נשארים לאורך הסרט רק עם המצוקה הפיזית המלווה את הגיבור.
והסרט נטול הומור. אולי זו המחלה העיקרית שלו. הוא נוטף מרצינות יתר שנמצאת ביחס הפוך לעובדה שהסרט לא באמת אומר הרבה. אני לא חושב שהיוצרים שלו יודעים מה הם ניסו לומר. יש סימנים שזהו סוג של מערבון עם רמיזה לקאובואים ואינדיאנים אבל איך זה תרם לסרט? אין לי מושג.

עיצוב

כמעט בכל ביקורת שנתקלתי בה כתבו: "סרט בעייתי עם אחלה נופים".
הארט הראליסטי מרשים מאוד, זה נכון. אבל הוא לא עובד משתי סיבות: הוא מתנגש עם עיצוב הדמויות המביך והוא מעצים את התחושה של הכאב הפיזי של הדמות ושל הסכנה בה היא נמצאת. מבחינת עיצוב הרקעים, זה כמעט סרט טבע. אבל מה נותן לנו הראליזם הזה?
התחושה שלי היא שזהו ביטוי ליומרה של פיקסאר. פיקסאר לא יכולים לעשות "סתם סרט". ללא הארט המהמם היינו נשארים עם ריק גדול. כך גם פיקסאר זרקו למבקרים עצם בדמות ההיפר-ראליזם הזה כדי להסית את האש מהסרט עצמו. זה עבד חלקית תודות לזה שאף מבקר לא נהנה להשתלח בפיקסאר. מחפשים כל דבר להאחז בו כדי לא לומר שזה סרט רע.


היומרה!

לפיקסאר יש בעיית יומרה קשה. כשלדיסני התפשל סרט הם הפכו אותו לקומדיה פרועה וזה עבד להם. מדובר על "ממלכת השמש", סרט אפי על תרבות המאיה, שהפך בסוף ל"הקיסר נפל על הראש" הנחמד. אבל פיקסאר באו ל"הדינוזאור הטוב" עם תחושה שאם דינוזאורים פוגשים בני אדם זה בגלל סיבה חשובה. וכל הסרט מנסה להיות אפי והתוצאה יוצאת מזוייפת. כי "אבא מת", "מוסיקה דרמטית" ו"ייסורי גוף ונפש" לא הופכים סרט ל"חשוב" אלא ליומרני. ואולי עם פחות יומרה יותר הומור היה יוצא פה סרט משעשע על עולם בו דינוזאורים חיים והופכים להיות מרכז הבריאה בעוד האדם מתפתח כחיה. סוג של משפחת קדמוני אבל הפוך.

כבר כתבתי על בעיות המוסר של פיקסאר. על הבחירה שלהם להסתכל על בני אדם מבחוץ, דרך עיני האחר הלא אנושי. דרך המפלצת, הצעצוע, הדג, הדינוזאור, המכונית וגיבור העל. בסרט הזה פיקסאר הולכים צעד נוסף. הסרט לא היה חייב להתחיל מהמטאור שמפספס את כדור הארץ. הם יכלו פשוט לומר לנו "איזה קטעים אם בני אדם ודינוזאורים היו חיים יחד". אבל הם לא. הם רצו לומר שהסיבה שדינוזאורים הפכו ליצורים תבוניים, מדברים, חקלאים ורועי צאן כבני אדם היא תוצאה של מקריות. בגלל שאסטרואיד פספס את כדור הארץ בקילומטר. זה מספיק כדי שבני אדם יהפכו לכלבים, חסרי יכולת דיבור ומאותגרים התפתחותית.
יוצא שבעולם של "הדינוזאור הטוב" אין שום דבר ייחודי בלהיות אנושי. דינוזאור הוא אנושי ובן האדם הוא חיה. האדם טורף בזמן שאצל הדינוזאורים מי שטורף הוא "רע". אין יותר "צלם אנוש", אין נזר הבריאה. כשהחיה נהיית אדם, האדם נהיה חיה. והרעים, כתוצאה מכך, עשויים יותר גרוע מכולם. הם חסרי אופי וחסרי מניע.
אז למה שיהיה אכפת לנו מדמויות בעולם שבו אין ערך להיות אנושי? אין סיבה.

הנה התשובה שלי לעניין היומרה:
במקום שאנשי פיקסאר יסתובבו בעולם עם הרצאות טד על סטוריטלינג ורגשות אולי זה הזמן לבטל את הכנס הבא, לחזור הבייתה ולשבת על סיפור טוב.

------------------------------------
נספח: מאמר שלי על הפרצוף של פיקסאר.
וזה סרט על "הקול בראש" שמציג בעריכה רק את מה שקורה בעולם שמחוץ לראש.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לאהוב סטופמושן

הסטופמושן פורח. זה נשמע אולי מוזר. לכאורה מדובר בטכניקה לא כלכלית. אבל בעוד אנחנו מוצפים באנימציית אפקטים דיגיטלית שבאה לדמות חומריות אמיתית, הסטופמושן צוחק מהצד ומצליח לבטא אמת של חומר שמתעלה על האסתטיקה של העולם הממוחשב דווקא בגלל הלואו-טקיות המפעפעת מבין כל הפריימים. סטופמושן, כמו החיים עצמם, הוא מדיום קיומי מאוד: יש בו אופל וחדווה שיונקים מעצם הקיום. למעשה, דמויות סטופמושן נוטות לחשוב ולתהות על קיומן יותר מדמויות אנימציה אחרות. הן מרגישות קיימות ברמה הפיזית אבל הרוח שלהן והחיות שלהן נותרות חידה.
הנה כמה סרטי-שירי אהבה לאמנות הסטופמושן, לרגל הגעת "אי הכלבים" של ווס אנדרסון ארצה.











זהו סרטון 360 מעלות. כך שאם תסתכלו אחורה תוכלו לראות את האנימטורים בפעולה.

האם דמויות סטופמושן חיות?

משחק בחומר וצורה:


לגבי הצד האפל: האימה שבתהליך העבודה על סרט סטופמושן. באמת מפחיד!

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.סרט הגמר של ינון לן, בצלאל

הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים". זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי. בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.
הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד …

פיקטופלזמה 2018- אופיר חנין בסיקור מהפסטיבל הברלינאי לעיצוב דמויות

מאמר אורח: אופיר חנין בסיכום והמלצות מפסטיבל פיקטופלזמה פיקטופלזמה הוא פסטיבל בנושא דמויות המתקיים זו השנה ה-14 בברלין, וככזה הוא מציג קומיקס, איור, פיסול, VR וגם הרבה אנימציה. הוא מורכב מתערוכות, הקרנות הרצאות וסדנאות. היו הרבה הרצאות ותערוכות מגניבות אבל אני אתמקד במה שרלוונטי לאנימציה.
הדוברים הכי מעניינים:אלברטו ואסקז (Alberto Vazquez) הוא יוצר ספרדי ואחד מהאמנים המסקרנים שהכרתי שם. במסגרת הפסטיבל הוקרנו שני סרטים קצרים שלו ופיצ'ר (שלצערי לא יצא לי לראות). הוא משלב עיצובים קרטוניים עם נושאים רציניים, כמו סמים ועוני. רציתי להמליץ על הסרט הקצר שלו Decorado שהיה זמין לצפיה בוימאו On Demand ובינתיים הספיק להיעלם.



קווין ג'מין (AKA Kékéflipnote) הוא אנימטור צרפתי אוטודידקט שעושה אנימציה בנינטנדו 3DS (מסתבר שיש דבר כזה). יש לו הבנה מדהימה של תנועה וקצב וממש מגניב לראות איךהוא שואב השראה מדברים אמיתיים. שווה לעקוב אחריו בפייסבוק ובטוויטר, הוא מעלה אנימציות קצרות ומגניבות כל הזמן.



רֳקה בוקסי (Réka Bucsi) היא אנימטורית הונגרית. היא יוצרת סרטים הזויים ומלאי הומור שחור. יש לה סגנון מאוד …

אני וגופי (וכלבים מצויירים אחרים)

זה פוסט על כלבים מצויירים, על אנשים, ועל אנשים שחיים חיי כלב.



נתחיל מגופי.
זהו סרט מ2007 של גופי בו הוא מנסה לחבר טלויזיה בכבלים. זהו סרט שהוא חוליה נוספת בשרשרת של סרטים בהם גופי מנסה, בחוסר הצלחה, להתמודד עם סוגיות אנושיות יומיומיות. גופי הוא לא דמות מצוירת רגילה של דיסני. בעולם של מיקי מאוס (עולם הקצרים של מיקי, דונלד וגופי והחבורה) ישנם כמה סוגי בעלי חיים: יש בעלי חיים רגילים, ויש בעלי חיים שהם "אנשים" (לא "מואנשים"). כבר קרה שמיקי פגש עכבר, שדונלד פגש ברווז ושגופי פגש כלב ואיכשהו, זה עבר בשלום. כמו כאן:
אבל כלבים הם סוג שלישי, כי הם ה"בני אדם" של העולם המצויר. כשיש סתם דמות כמו שוטר או עובר אורח, היא לרוב תהיה כלב. וגופי, ככלב שהוא חלק מהקאסט הראשי, הוא עוד יותר מיוחד. מה שאני רוצה לטעון הוא שגופי הוא אנחנו.
(המשך...)

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…