"יין וסלט" סרט הגמר של בתאל לויאני , ספיר 2013. סיפור אהבה מחוייך באיטליז פריזאי. אני מנצל את הסרט הזה כדי לברר כמה דברים לגבי הלחנת פסקול ולכן פניתי למלחינים של הסרט: אנדרס רפפורט ומיכל גבעון. דבר ראשון כמה שאלות טכניות. מתי מתחיל שיתוף הפעולה עם המלחין? ומהם השלבים השונים של גרסאות הסאונד ? בגדול זה מאוד משתנה, כל פרויקט הוא עולם אחר. זה תלוי בבמאי ובתהליך ההפקה. כלומר החיבור יכול לקרות עוד משלב התסריט (עדיף) וגם לקראת הסוף, כשנכנסים לפוסט ואין זמן . .. בסרט האחרון שעבדנו עליו, יין וסלט, התחלנו את תהליך העבודה עם בת אל לוויאני עוד משלב התסריט, שאחרי זה הפך לסטוריבורד ואחרי זה לאנימטיק. יש כמה שלבים שעברנו עוד לפני ששלחנו לה גרסאות סאונד. למשל בחירה של סגנון מוזיקלי, תזמור – איזה כלים יתאימו לסרט ומיקום המוזיקה בסרט. ישבנו עם בת אל וניסינו להבין ממנה את המאפיינים של הדמויות השונות ומה המניע שלהם. רק אחרי זה בנינו סקיצות של תמות מוזיקליות ויצאנו לדרך. גרסאות הסאונד השתנו ושודרגו ככל שהפרויקט התקדם. בת אל מאוד מוכשרת וכתוצאה מכך האנימטיק שלה היה מאוד ברור

לא כתבתי פה הרבה על מנשר . בעיקר כי התפקיד שלי שם הוא גם ייצוגי ולכן אני נזהר שלא לערבב יותר מדי את "יוני שכותב מה שבא לו" עם "יוני ראש המחלקה"; אך הפעם אחרוג ממנהגי. כשנכנסתי לתפקיד של ראש מחלקת אנימציה במנשר הייתי צריך, בשביל עצמי קודם כל, לגבש "אני מאמין", לתמצת את האמונה שלי לגבי הכלים שבית ספר לאנימציה צריך לתת לבוגריו. אני אתחיל מהסוף. לאחרונה השתתפתי במפגש של אנשי חינוך ושניים מהם אמרו שצריך להפסיק עם "דמות הבוגר" . אין לנו שליטה אמיתית על דמות הבוגר ואין מודל כזה. יש כלים שמקנים לבוגר אבל אף אחד מהם לא יכול להבטיח הצלחה וצריך להמנע מלחפש מודל כזה. אני חושב שהדבר נכון גם בלימודי אנימציה. אנחנו קודם כל מקנים כלים, רבים ומגוונים, ומכוונים סטודנט לפי דרכו. עולם האנימציה היום עשיר מאי פעם. גם בסוגי התכנים, הטכניקות והמדיומים בהם האמנות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי: ממשחקים דרך אמנות, מסרטים קצרים ועד מופעים אור קוליים ואפליקציות. הכל הולך. אז מהם הכלים אותם אנחנו נותנים? מה שחשבתי עליו הוא שילוש של טכניקה, סגנון וחזון. טכניקה היא

אנה בודנובה יצרה אגדה מיתית-פסיכולוגית בה הפצע הנפשי הולך ומקבל דמות אדם-שד ומערער את הגיבורה. טכניקת רישום ידנית קסומה כמיטב המסורת. סרט עטור פרסים וחביב פסטיבלים. רוסיה 2013. אפרופו מפלצות. בפסח 2015 תתקיים תערוכת מפלצות ביפו! אוצרות: שרה חתוכה היקרה ולימור מרגוליס. בתוכנית: איורים ואנימציה, פיסול ועוד. https://www.facebook.com/events/1428494874117020/

ברוס רת'רמן. הילד ששיחק את מוגלי וכריסטופר רובין משוחח קצת על הסרטים. לא יודע עם מי ולא יודע למה אבל זה ריגש אותי. "היה להם מספיק כסף לעשות את האנימציה מחדש. אני חושב שמדובר בהומאז'".

וואו, איזה כיף!  סרט חדש של גיל אלקבץ ואחד ישן שעלה סוף סוף לרשת. החדש הוא "קוצים" . מקסים ונאמן לאופי של סרטיו הקלאסיים. קשה לי להתעלם מהסאבטקסט של הסרט. גיל חי בגרמניה ובדנמרק כבר שנים, מאז סיים לימודיו בבצלאל, ונראה שהדימוי של סברס בלי קוצים מדבר קצת על עניין הירידה מהארץ. לא? הסרט השני והישן יותר הוא "ביצה" SWAMP . סרט גאוני שגם בו אני חש סאבטקסט פוליטי. לא רק שהדמויות נלחמות בגלל ללא סיבה אמיתית, נדמה שכל הקיום שלהן הוא במלחמה. אם לא היו נלחמות הן לא היו זקוקות לסוסים, ללא סוסים אין צורך בבלונים. ואפשר פשוט לחיות בשלווה על פני האדמה. ומה מסמל האיש שהולך על המים? בנוסף, פרויקט חדש שלו הוא סרטים של שניה אחת. (על סרטי שניה אחת כתבתי גם פה: סרטי שניה ) על גיל אלקבץ כתבתי בעבר.  http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2014/04/GILALK.html

מאמר שכתבתי לפני 15 שנה כש"שוליית הקוסם" הודפס על דפי A4 בישיבה בה למדתי, על דוד המלך והפרשנות שלי לסצנה אחת מסינדרלה של דיסני. "ואהי להם למשל"  (תהילים סט) הרבה פעמים קורה, שאנו מוצאים תבניות של סיפור ומוטיבים המוכרים מאגדות-עם עתיקות, בסיפורי התנ"ך ובמדרשי חז"ל והפעם אני רוצה לדון במקרה ספציפי של דמיון מדהים בין שתי דמויות מוכרות: דוד המלך וסינדרלה. ההשוואות אמנם ינועו בין גרסאות שונות של הסיפור (ביניהן הגרסה המונפשת של דיסני), אבל הכל בבחינת אותו סיפור, אותה תבנית עם שימוש באותם מוטיבים, פחות או יותר. הכל מתחיל בכפר קטן... שמואל נשלח עם שמן המשחה למשוח את אחד מבני ישי למלך אבל הוא לא יודע איזה מהם הוא המיועד! ומוזר מאוד... ישי מציג בפניו את בניו אבל לא את כל בניו. אתם מבינים? אחד הבנים שלו הולך להיות מלך(!) וישי מחליט שזה בטח לא דוד אז אין טעם בכלל להביא אותו. וגם אם תאמרו שזו טעות תמימה– איך תסבירו את האיום של שמואל שבא בתגובה שאומר: "כי לא נסוב עד בואו פה!" אם היה מדובר באי-הבנה אז למה לצעוק? ובכן... כבר כאן, בפשט הפסוקים, מתח

הנה בקצרה ההסטוריה של אלוין והצ'יפמאנקס, הסנאים שעושים קריירה מלשיר בקול צפצפני. בדרך תוכלו לראות את הגלגולים הרבים של עיצוב הדמויות: מאיור לאנימציה מוגבלת, דרך אנימציה קלאסית לטלויזיה ולקולנוע ועד לגרסאות שונות של תלת מימד עד לגרסה האחרונה שפה לפניכם: דרך  http://animationresources.org נתחיל? רוס בגדזריאן, ששם הבמה שלו הוא דיוויד סוויל, ניסה גם קריירה כזמר מעבר להיותו שחקן (שיחק ב"החלון האחורי" של היצ'קוק). לכן הוא קנה מערכת הקלטה עם אפשרות להקלטה במהירויות שונות, כך שהקליט שיר אחד במהירות גבוהה שדי תפס. אז היה לו רעיון להוציא תקליט שלם כזה ועם דמויות שילוו אותו. ב-1958 הוא פנה לשלושה מפיקים: אל, סיי וטד שהיו על סף פשיטת רגל ושכנע אותם להוציא תקליט עם הדמויות האלו. התקליט היה להיט ומאז הצ'יפמאנקס נהיו לשם דבר. אלוין סיימון ותאודור, כך זה התחיל: ב-1962 התחילו לגבש סדרת אנימציה סביב הדמויות. דיוויד הופיע כדמות בסדרה וגם דמויות אחרות שהמציא היו חלק מהסדרה. ג 'ולז אנגל היה הארט דירקטור שיצר את אפיון הרקעים המזוהה עם הסדרה. אלן

סינדרלה. ביקורת השוואתית. צפיתי בגרסה החדשה והלא מונפשת של דיסני לסינדרלה בבימויו של קנת בראנה ועלו בי מחשבות רבות. אתחיל בעניין הזמן. סינדרלה המקורי של דיסני הוא חידה בעיניי. זהו סרט מאוד מיוחד במבנה שלו. הוא לא אפי (גדול מהחיים) כמעט בכלל. רובו מתרחש בבית אחד במשך יום אחד וכולל המון אירועים נורא קטנים. כמעט מקרוסקופיים: ניקוי רצפה, חלוקת אוכל לחיות, מאבקים בין חתול לעכברים ועוד; אבל זו גם עוצמתו של הסרט. הצמצום שלו נותן לנו אורך-רוח נדיר להכנס לעולמה של הגיבורה ולהחשף בהדרגה לטוב ליבה, לשגרת יומה, שפת הגוף שלה וכן לעולמה הפנימי. כאשר ניגשתי להתבונן בעיסוק המופרז של הסרט ביומיומי פתאום הבנתי למה זה מודגש כל כך. והתשובה היא שהסרט כולו מתרחש לאורך יממה אחת . הסרט נפתח בבוקר אחד בו סינדרלה קמה לעבודות היומיומיות הרגילות ולמסע ההשפלות לו היא מורגלת. שגרת יומה מופרעת על ידי הצו המלכותי להשתתפות בנשף שחייב לקרות באותו היום (כך המלך דורש במפורש). עד אותה השעה למחרת סינדרלה תספיק לקרוע את עצמה בעבודה, לגלות שנתפרה לה שמלה, להיות מושפלת באופן קיצוני, לפגוש פיה טובה ולזכות בהזדמנות להכ

לרגל צאת סינדרלה (2015)  בגרסה לא אנימטיבית אני מציג בפניכם שלוש סינדרלות שונות ומשונות מתולדות האנימציה. סינדרלה הפינגווינית. נהדר ומצחיק! בגרסה הרוסית (תודה למאשה צור-גלוזמן): בטי בופ בתפקיד סינדרלה:

מוביוס. אמן, מאייר ומעצב שהשפיע על רבים וטובים, מביא כמה טיפים לקומיקסאים, אבל ממש לא רק להם. המאמר המקורי: http://www.openculture.com/2015/03/moebius-gives-18-wisdom-filled-tips-to-aspiring-artists-1996.html תרגום - סתיו חביבי : https://shavivi.artstation.com/ בשנת 1996 פרסם העיתון המקסיקני לה ג'ורנדה הרצאה של אמן הקומיקס ג'אן ג'ירו, הידוע יותר בכינויו מוביוס. כותרת ההרצאה "מדריך קצר למאיירים" (CARTOONISTS, מילה שצריך למצוא לה מקבילה בעברית. משהו שכולל מאיירים, קריקטוריסטים ואנשי קומיקס) והיא מורכבת מרשימה של 18 טיפים לאמנים מתחילים. 1.       כאשר מציירים, ראשית יש להתנקות מרגשות עמוקים כמו שנאה, שמחה שאפתנות וכו' 2.       חשוב מאוד לחנך את היד. על היד להשיג דרגה של צייתנות כך שתוכל לבטא את רעיונותיך כראוי ובמלואם. אך יש להיזהר מהניסיון להשיג יותר מדי שלמות, וכן מהירות, כאמן. שלמות ומהירות מסוכנות – כמו גם ההפכים שלהן. כאשר מייצרים ציור שהוא מהיר מדי או חופשי מדי, מלבד הסיכוי לטעויות, ישנה סכנה ביצירת ישות חסרת נשמה או רוח. 3.      

ינון לן, אנימטור ישראלי, יצר את הסרטון הנסיוני הזה בניו-יורק. בסרטון הוא מחבר תמונות שונות שמבוססות על דימוי קבוע לכדי רצף. הזרם הפוטוריסטי באמנות התבונן כך על העולם לא פעם. נסיון לחפש מאחורי תופעות שונות את הקבוע. אנשים מתחלפים, מכוניות עוברות אבל בעצם מאחורי כל זה מסתתרת ישות אחת קוהורנטית. השם של הסרט מאוד יפה. STILL. כלומר נייח, סטטי, וגם "תמונה אחת" (סטיל). כאילו הוא אומר "אין פה באמת תנועה. זה אוסף של תמונות סטטיות. הכל בראש שלכם." וככה זה באמת באנימציה. הכל בראש שלנו. ינון עובד כבר מעל 6 שנים בתור אפטריסט/קומפוזיטור: "אני אוהב מאוד איור, קולנוע, אנימציה, צילום סטילס וצילום וידאו וכל שילוב שאפשר ליצור ביניהם בשביל לספר סיפורים בצורה מעניינת. אני חושב שהדברים שאני הכי אוהב שעשיתי במסגרת הלימודים או במסגרת העבודה הם דברים שעושים הכלאות של הדברים האלו - סרט לייב אקשן עם קטע סטופ בתוכו, סרטוני מושן גרפיקס באפטר אבל עם לוק סטופ מושני של נייר, וגם הסרטון האחרון שהוא משהו באמצע בין צילום סטילס, לסטופ מושן לוידאו מצולם. החלום האולטימטיבי שלי הוא פש

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת. הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר. ‎‎ פרסום ‎ by Ксения Сухова .‎ ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט. *דרך  THE CAB  ודרך  ITS ART ארט:

בבלוג  שיר ותמונה  עשו ניתוח חזותי לקליפ המצויין של פטר גבריאל  Sledgehammer קליפ יצירתי ושאפתני הכולל סטופמושן על הזמר עצמו ומתכתב, בין השאר, עם תולדות האמנות. קלאסיקה! ושיחה על הקליפ עם דייב ספרוקסטון מאארדמן. ולסיום משהו עכשווי: מאחורי הקלעים של שון הכבשון, שגם הוא מבית אארדמן: