דלג לתוכן הראשי

יין, סלט ושיחה על הלחנת סרטים

"יין וסלט" סרט הגמר של בתאל לויאני, ספיר 2013.
סיפור אהבה מחוייך באיטליז פריזאי.



אני מנצל את הסרט הזה כדי לברר כמה דברים לגבי הלחנת פסקול ולכן פניתי למלחינים של הסרט: אנדרס רפפורט ומיכל גבעון.


דבר ראשון כמה שאלות טכניות. מתי מתחיל שיתוף הפעולה עם המלחין? ומהם השלבים השונים של גרסאות הסאונד?

בגדול זה מאוד משתנה, כל פרויקט הוא עולם אחר. זה תלוי בבמאי ובתהליך ההפקה. כלומר החיבור יכול לקרות עוד משלב התסריט (עדיף) וגם לקראת הסוף, כשנכנסים לפוסט ואין זמן...
בסרט האחרון שעבדנו עליו, יין וסלט, התחלנו את תהליך העבודה עם בת אל לוויאני עוד משלב התסריט, שאחרי זה הפך לסטוריבורד ואחרי זה לאנימטיק.
יש כמה שלבים שעברנו עוד לפני ששלחנו לה גרסאות סאונד. למשל בחירה של סגנון מוזיקלי, תזמור – איזה כלים יתאימו לסרט ומיקום המוזיקה בסרט. ישבנו עם בת אל וניסינו להבין ממנה את המאפיינים של הדמויות השונות ומה המניע שלהם. רק אחרי זה בנינו סקיצות של תמות מוזיקליות ויצאנו לדרך. גרסאות הסאונד השתנו ושודרגו ככל שהפרויקט התקדם. בת אל מאוד מוכשרת וכתוצאה מכך האנימטיק שלה היה מאוד ברור ולא רחוק מאוד מהתוצאה הסופית ולכן יכולנו להבין ולהרגיש את הסרט כבר מהשלבים הראשונים. 
     
לגבי שימוש בכלים חיים, אמיתיים מול עבודה אלקטרונית. תוכל לפרט על ההבדלים? עלויות וכיצד זה משפיע על התוצר הסופי?

כמובן שיש הבדל גדול בין מוזיקה שבנויה במחשב= מידי לבין מוזיקה חיה = נשמה. נגן מביא איתו המון רגש וחום ואת זה אי אפשר לחקות בשום מחשב. ההבדל הוא במיוחד באקספרסיביות שלה... זה מחייה את המוסיקה. אנחנו בנינו את כל הסקיצות במידי וזה היה נשמע טוב! אבל ברגע ההקלטות פתאום הבנו מה הוא הכוח האמיתי של המוסיקה וכמה הרגש משתנה.
לפעמים אין ברירה, אחרי הכל להביא 11 כנרים זה יקר...
 חוץ מזה, היום אפשר להגיע לרמה מאוד גבוהה במידי... לכן אפשר לשלב בינהם, מה שמאוד נפוץ בפרויקטים בלי תקציב גדול.   

מה היחס בין האפקטים למוסיקה? האם זוהי עבודה של המלחין או של עורך סאונד שיוצר מיקס?

שוב, זה תלוי סצנה, בסצנות מסוימות המוזיקה יכולה להיות יותר דומיננטית ולהפך. לרוב זו החלטה של המיקסר אך עם מעורבותו של הבמאי.
במקרה של "יין וסלט" היינו גם מעצבי פסקול, גם מלחינים וגם אחראים על המיקס הסופי, לכן הייתה לנו שליטה מלאה על היחסים בין הגורמים. כלומר, בזמן שהלחנו את המוסיקה התייחסנו למה שתכננו בעיצוב פסקול. ובנינו את הפסקול כשאנחנו מכירים בעל פה כל תו ותו של הסקור. זה הרבה עבודה, אבל מבטיח לך שליטה מלאה...שלא תמיד זה טוב, אבל במקרה שלנו זה הצליח.  

טיפים כלליים לעבודה של במאי מול מלחין ויחסי הכוחות בינו לבמאי.

חשוב מאוד עוד לפני שחושבים על המוזיקה לשבת עם הבמאי ולהבין את הכוונות שלו מה הוא רוצה לומר ....בעצם להבין את הסרט. המטרה היא מעל הכל לשרת את הסרט... הבמאי חייב לדעת להסביר את הרגש שמניע את הסצנה כי ככה המלחין יכול לפענח אותה. בנוסף, הבמאי צריך להיות מודע שברגע שהוא מחליט להביא מוזיקה מקורית לסרט, המלחין יביא עולם משלו. זו טעות לפעמים מצד במאים לצפות שהמוסיקאי יתרגם בדיוק את מה שהוא רוצה... וזאת כי כל אחד רואה את העולם קצת שונה... אפשר להתקרב ואף לקלוע בול למטרה אבל הבמאי חייב להיות ראש פתוח. מהצד של המלחין, כמו שאמרנו קודם, חייב לשרת את הסרט ולהשאיר את האגו בצד, גם אם מה שהוא עבד עליו כל הלילה לא התקבל בברכה על ידי הבמאי.

מתי כותבים מוסיקה מקורית ומתי אין צורך. מתי אין צורך במוסיקה בכלל?

החוק הוא שאין חוק... אם היו תבניות ברורות לא היה צורך במלחינים. זה תלוי בבמאי, בסרט, בסצנה ובמלחין עצמו. כל סרט הוא שונה ולכן כל מוזיקה היא שונה. יכול להיות שאותה סצנה תעבוד עם מוזיקות שונות וגם יכול להיות שהיא תעבוד ללא מוזיקה בכלל. לכן אין דרך אחת. לגבי שימוש במוזיקה לא מקורית ישנה אופציה שכוונת הבמאי תתפרש אחרת, כי הרי יצירה קיימת היא בעלת קונטקסט משלה. מצד שני היא יכולה להביא עימה רובד חדש וליצור סוג של סינתזה ביניהם. יש הרבה דרכים לגרום לסצנה לעבוד בעזרת מוזיקה, אבל חשוב מעל הכל דיאלוג והבנה עמוקה של מה עושים, עוד לפני שעושים.

קישורים:
אם הלחנה לסרטים מעניינת אתכם, אתם מוזמנים להקשיב לפודקאסט הזה של בלוג "שורה ראשונה" עם המלחין רונן נגל, שאחראי לפסקול של סרטים ישראלים רבים:


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…