קוביות הגורל - משחקי תפקידים בגלרית שכטר לאמנות

בחצי שנה האחרונה לקחתי חלק בחממה מיוחדת לאמנים בגלריה שכטר בתל אביב. חבורת אמנים מתחומים שונים צוללים להכרות עם עולם משחקי התפקידים על גווניו השונים כדי להרים תערוכה קבוצתית שעושה שימוש בכלים האלו. בפרק הנוכחי בפודקאסט שמסכם את התערוכה עולות הרבה מהסוגיות שהטרידו אותי במהלך החממה. החל מגיקיות והיחסים הלא ממש טובים שלי איתה, ועד יצירת אמנות שהיא דמיונית לחלוטין ועוד בקבוצה. בדרך פגשנו גם את ההיבט האסתטי שלפעמים נלווה למשחקי תפקידים. לפעמים זה דימויים מוצגים, קלפים ואביזרים, ולפעמים זה פשוט בנראות של החלל שבו נפגשים לשחק.

אחד הכלים שלי בחיים היא לא לומר "לא" מיד. קודם כל לומר כן ואז לחשוב מה עשיתי. במקרה של החממה כמות ההשקעה המטורפת לא הייתה נראית לי הגיונית אלמלא הייתי נהנה כל כך מהתהליך והאנשים שפגשתי שם. צריך לציין את בר ירושלמי האוצר של הגלריה שגם הציג בה את "ניגון" שלי ושל אלון. אליו הצטרפו מיה מגנט, פרופסור יאיר ליפשיץ מהחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב ואורי ליפשיץ. המשחקים שנוצרו שואבים מעולם האגדה היהודי בעיקר. הגולם, הפרדס, טקסים וטקסטים לובשים צורה חדשה ומתפרקים ליצירה מחודשת במשחקים שונים שנוצרו על ידי קבוצות היוצרים. אפילו שמדובר בחצי שנה מעדיין מדובר בזמן קצר מאוד למפגש בין עולמות שכל אחד מהם דורש שנות חיים. הגות יהודית פוגשת משחקי תפקידים ומשם נוצרת יצירה חדשה שגם ממוקמת בהקשר אמנותי ולא נגיד פסטיבל אייקון, שגם שם ביקרנו לשלב הטסטים.

העבודה שלי ושל שותפיי: יהונתן רון ודפנה שרון הנהדרים עסקה בדרמה שאחרי השביעי באוקטובר. הדילמה של לעזוב או להישאר. אני מחובר לפה או שאני קוסמופוליטן. האם להישאר זו התאבדות או שללכת זה אובדן של הזהות הפנימית. כל השאלות שעלו, כשברקע גם הפערים ביננו ימין-שמאל דתיים-חילוניים (לא ממש אבל בחלוקה שטחית. היחס של דפנה לעולמות היהודיים מרתק הלוואי ותראו את פרויקט הגמר שלה בלימודים), הובילו אותנו לשדה התעופה של היהודי הנודד. בנינו מעין לימבו קונספטואלי של שדה תעופה שכולל תשאול ובידוק ושיקוף במטרה לברר מה אתה נושא במזוודה שלך, לאן אתה הולך ולמה. השיקוף הוא של עולם פנימי אך עושה שימוש בחפצים הנמצאים במזוודה. התשאול המקדים לעומת זאת נעשה באמצעות הקרנה על הרצפה של שאלות שמובילות את המשתתפים (ארבעה בד"כ) למעין ריקוד בחלל שמוביל אותם למזוודה היעודית-יהודית עבורם.

באמת זכיתי לשותפים נהדרים. וזה לא היה קל. היינו צריכים לגבש משחק ובמקביל גם לדאוג לפן הטכני הלא פשוט שלו. הקרנה מהתקרה, הכנת החומרים והקליפים וגם ליווי המשתתפים במשחק בזמן אמת. במודע בחרנו במשחק שאמור להתנהל בעצמו. החוקרים הם גם הנחקרים, ואנחנו המלווים יושבים בפינה ומקשיבים. למה? כי ככה אנחנו. ישראלים-יהודים שנמצאים בלימבו בו כולם חשודים אבל גם משפחה. כולנו באים מעמדה ובוחנים עצמנו לאור הסיפורים שמסופרים סביבנו. משייפים את עמדתנו על סכין חברנו. אני חושב שהתוצאה הייתה מעולה גם אם לומר בכנות שהנושא היהודי, כלומר, הבחינה הארכיטיפית של זהות תלויית מקום, קצת נבלעה מול ההקשר הספציפי של מטען, משא בדרך לחו"ל. אולי אפילו הייתי אומר שהתחושה הייתה יותר של עזיבה מאשר תנועה דו כיוונית וזה משהו שהייתי שמח לשפר אם היינו עושים עוד גרסאות ליצירה.

התערוכה נסגרה. מצרף פה כמה מהחוויות והשיחה המרתקת שלי עם בר ועם ערן שאשא עברון.

יש עוד הרבה לומר על זה אבל אני חייב לשבת לצייר עכשיו.