דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך מאי, 2011

כמה דברים שלמדתי מסדנת פיקסאר

בפסח האחרון השתתפתי בסדנה התל אביבית של פיקסאר. היו שם מאט לון ואנדרו גורדון, איש סיפור ואנימטור בהתאמה. הסדנה נמשכה שלושה ימים שמהם אחד הוקדש לאנימציה אחד לפיתוח סיפור ועוד אחד לכל מיני. הסדנה הזאת, במובנים מסוימים, היתה חשובה מאוד ובאחרים מאכזבת. היא היתה מאכזבת כי הסתבר לי ,שוב, שפיקסאר הם מקצוענים, אבל עשיית סרטים זה המקצוע שלהם. הם מתייחסים לסיפור כאל מקרה רפואי עם בעיות שצריך לפתור. אבל אחרי שאני מפנים שהשראה של "יוצרים אמיתיים" אני לא אקבל כאן אפשר להפתח לצד המקצועי, ופה יש המון מה ללמוד. מדובר למעשה בהפצצה של נקודות רבות בתוחמי הסיפור והאנימציה שבקלות היה אפשר ללמד גם במשך שנה ויותר. אז במסגרת ההפצצה הזו אני אנסה לראות עם מה יצאתי. ואני מדבר על הדברים המרכזיים שנתנו לי כלים להתמודד עם התקיעויות שלי בנושאים אלו.

מר פרימן- אייקון של אנרכיזם הומני.

מר פרימן הוא דמות אנימציה רוסית שמופיעה בסדרה אינטרנטית לנוער עם מסרים אנרכיסטים. התכנים נוגעים בתחומים פילוסופיים רבים הרלוונטים לימינו וקוראים למלחמה למען האנושיות והאינדבידואליזם בעולם שמעודד צרכנות ועדריות.
היוצרים החליטו להשאר אלמונים, אולי כי הם חוששים שפוטין יתפוס גם אותם, ואולי כי זה רק משרת את המסרים שלהם והרוח החתרנית.  יהיה קל לפטור את הסרטונים כשטחיים או אני-לא-יודע-מה, אבל יש פה הרתמות אמנותית אמיתית שאפשר ללמוד ממנה המון. על השימוש באינטרנט ובאנימציה להעברת מסרים, על מיהו קהל היעד האינטרנטי, ומאפייני התקופה שלנו: מהם הערכים שחשוב לטפח היום? האם חברה שמרנית או ממסדית יכולה לתת מקום לערכים כאלו מבלי להרגיש מאוימת? מה המקום של נושאים כאלה בשיח הערכי שלנו? מה שאני אוהב בו זה שהוא הומניסט אמיתי. הוא לא מקדש אלימות או תנועות טרור במסווה של הומניזם, הוא מנסה לברור מהחברה המערבית את הטוב מהרע ולא לשפוך את התינוק עם המים. היכולת לתת כבוד לאנושיות ולהאבק לשמירה על חירותו של הפרט מתוך אנושיות (ולא מליברליות אנרכיסטית שנהנית רק לשבור את הכלים ולבוז למערב) נוגעת ללב. כל הנושא של המתח…

ערפדים ומבנים- מחווה לארץ יצורי הפרא

עבודה נהדרת של קומפוזיטינג על חומר מצולם. מבוסס על קטע מהסרט שבו מקס ממציא סיפור לאימו.

מאת סבסטיאן בפטיסטה וניקו קבסצ'יאה.
מה זה השמות האלה?

וכתוב

אם אנחנו כבר בעסקי סרטי סטודנטים, טל גדון, מרצה בבצלאל ואנימטור מרכזי ב"ואלס עם באשיר", יצר בהיותו סטודנט את הסרט המדויק הזה שמבוסס על הקלטות של הרב אמנון יצחק, עם טוויסט אירוני, כמובן. יופי של אקטינג, של בימוי ועיצוב דמות, אבל מי אני שאגיד? הוא היה מורה שלי..


Watch more cool animation and creative cartoons at Aniboom

מי רעב? הנזל וגרטל

דיוויד אוך (David ochs) סטודנט מCALARTS יצר לפני כמה שנים את הסרט הסטודנטיאלי הזה. ובעקבותיו צילם גם את תגובות הקהל לסרט. לא מומלץ לילדים שאוהבים ממתקים. אפל עוד יותר מהמקור.


והתגובה לא אחרה לבוא:



הופיע במקור בcartoon brew

"האחר": מפלצות ודרקונים בעולם אוטופי

"האחר" וההתיחסות אליו היא נושא שמייצר הרבה מהסיפורים שסביבנו. המבט על קבוצות יריבות, עוינות ונסיונות התיווך בינהן מכיל בתוכו מתח בסיסי פשוט יחד עם יכולת לייצר מסר שהוא זמין ופשוט. בהרבה מהסיפורים האלה יש פתרון שאומר בערך כך: כולנו דומים, המלחמה היא מיותרת ונובעת מפחד דמיוני, או ממחלוקת ארכנית ומגוכחת. אבל ישנם סוגים שונים של קונפליקטים מהסוג הזה. ואנסה למנות בקצרה ארבעה. החשטפים של דוקטור סוס, אוזו ומוזו מכפר קקורוזו של אפריים סידון, הדרקון הראשון שלי ומפלצות בע"מ.

החשטפים של דוקטור סוס מכילים שתי קבוצות שהן בינהן כל הבדל פרט לכוכב על הבטן. מי שיש לו כוכב על הבטן מרגיש שהוא מוצלח מהשני. ההזרה של דוקטור סוס ליצורים מדומיינים והבחירה לסמן את הגורם המפריד כסמלי לחלוטין מאפשר גם את הפתרון: ריקון מתוכן של נושא המחלוקת על ידי החלפת הכוכבים על הבטנים עד לריקון ממשמעות. ניתן לזהות את הכוכב ככל הבט תרבותי סובייקטיבי שאינו מייצג תוכן אמיתי מהותי.
אפריים סידון, אני חייב לומר שבעיניי הוא אחד הסופרים השרלטנים שקיימים לילדים. הוא למעשה כותב סאטירה למבוגרים במסווה של ספרות ילדים, דבר של…

עבודות שלי ושל רננה בנושא "צבא"

בלוגים על אנימציה בעברית

טל לוטן- אנימטורית
frame by frame
https://multiversesite.com/
וזה בלוג שנסגר אבל מכיל כמה דברים מעניינים
כפינה

וואו. נראה שאין הרבה.. מכירים עוד?
טוב, שמתי מצד ימין בלוגים רשימת בלוגים באנגלית. תהנו. הם משהו משהו. בייחוד
flooby nooby
on animation
splog
על עיצוב לאנימציה
http://sevencamels.blogspot.com/
http://colorfulanimationexpressions.blogspot.com/ (יש שם ניתוח צבעוני של מר שועל המהולל, מומלץ)
שבת שלום!

עיצוב ראשוני לצעצוע של סיפור

או: למה לוודי קוראים וודי?




להיות ג'ון וולדון "to be"

כמה זמן חיפשתי את הסרט המצוין הזה. הוא השפיע עליי מאוד. בעיקר בגלל העלילה שבצורה הומוריסטית מעלה שאלות פילוסופיות, דילמות מוסריות וגם פותרת אותן (בערך). בחלק מהסרטים שלו אני לא אוהב את סגנון הציור הדינמי והנוזלי. אבל פה זה הופך את הסרט לזורם מאוד ומתחבר לנקודת המבט המהורהרת של הגיבורה.
הסרט נעשה בהפקת הnational film board of canada NFB, שממנו יצאו יצירות מופת רבות. הם ממשיכים לתמוך ולממן סרטי אנימציה בהצלחה.


וואו! כשחיפשתי לשים פה את הקישור לNFB (יש שם קלסיקות כבדות מנורמן מקלרן עד ריאן ) מצאתי שם את הסרט הזה שלדעתי ראיתי לאחרונה בערוץ הראשון לפני 20 שנה! תהנו.