דלג לתוכן הראשי

כמה דברים שלמדתי מסדנת פיקסאר


בפסח האחרון השתתפתי בסדנה התל אביבית של פיקסאר. היו שם מאט לון ואנדרו גורדון, איש סיפור ואנימטור בהתאמה. הסדנה נמשכה שלושה ימים שמהם אחד הוקדש לאנימציה אחד לפיתוח סיפור ועוד אחד לכל מיני. הסדנה הזאת, במובנים מסוימים, היתה חשובה מאוד ובאחרים מאכזבת. היא היתה מאכזבת כי הסתבר לי ,שוב, שפיקסאר הם מקצוענים, אבל עשיית סרטים זה המקצוע שלהם. הם מתייחסים לסיפור כאל מקרה רפואי עם בעיות שצריך לפתור. אבל אחרי שאני מפנים שהשראה של "יוצרים אמיתיים" אני לא אקבל כאן אפשר להפתח לצד המקצועי, ופה יש המון מה ללמוד. מדובר למעשה בהפצצה של נקודות רבות בתוחמי הסיפור והאנימציה שבקלות היה אפשר ללמד גם במשך שנה ויותר. אז במסגרת ההפצצה הזו אני אנסה לראות עם מה יצאתי. ואני מדבר על הדברים המרכזיים שנתנו לי כלים להתמודד עם התקיעויות שלי בנושאים אלו.

אנימציה
1. תבין מה אתה יכול להוציא מסצינה. שזה אומר לשרבט זויות צילום, לאסוף מחוות, לאסוף בדיחות קטנות וניואנסים, לראות עד כמה אפשר למתוח את המשחק בלי לצאת מהדמות.
2. תבין מה אתה רוצה לעשות בסצינה. שזה אומר: מה נכון ברצף הכללי. איך זה מאיר את הדמות, איך זה משרת את העלילה. מה חשוב לך להעביר מבחינת רגש ותוכן.
3. שרבט פוזה לדמות ואז שפר את הפוזה ששרבטת לדמות. תשאל את עצמך אם זה מתאים לגיל שלה, למצב רוח שלה. האם הסילואטה עובדת. האם העין יודעת לאן להסתכל. האם הדרמה בשוט עובדת.
4. מחוות: לדייק לפי גיל הדמות והאופי, להמנע מקלישאות. לנסות לגוון.
5.  לעצב דמות על פי התסריט (כאן יש לי מחלוקת מסוימת איתם)

סיפור וסטוריבורדינג
1. לא לעבור שוט בלי סיבה!
2. לבדוק את המבנה הדרמטי ולביים בהתאם. לראות איפה הקליימקס של הסיפור ולחתור אליו.
3. תסריט=דמות. כלומר: מה שעובר על הדמות זה בעצם המהלך הסיפורי.
4. לפני סטוריבורד, לעשות ביטבורד שמתאר בכלליות סצינות חשובות לפני שיורדים לפרטים. 20 ציורים לסרט קצר.
5. לתאר את הסיפור במשפט אחד. ולראות מה העוגן הסיפורי.. :אדם עף עם הבית שלו מחובר לבלונים לדרום אמריקה".
6. לכתוב הכל- גם רעיונות רעים.
7. לפתח דמויות משנה על פי הדמות הראשית (לדעתי, לא תמיד נכון)
8. ישנם שני מישורים לעלילה: פנימי וחיצוני. לאורך הסיפור יש דיאלוג בין השניים.
9. לא להתאהב ברעיון הראשון
10. סרט קצר לא צריך אקספוזיציה. אבל כמה הערות על הבעייתיות ב"פיקסאר": הם הדוקים מדי. כלומר, אין נוכחות של השראה בסיפור. הגישה של להתחיל מסיפור של שורה אחת ולפתח לפי הכללים האלו מובילה לסיפורים חנוקים. המבנה יושב בצורה הדוקה כמו ארוחה מלאה מדי. אביא כמה דוגמאות:
"פיתוח דמויות משנה על פי דמות ראשית." מה זה אומר? שאם אבא של נמו הוא לחוץ אז הדמות המשנית תהיה נטולת דאגות עם אובדן זיכרון קצר טווח. זה הגיוני מדי! טולקין אמר שכשהוא כתב את "שר הטבעות" הוא לא ידע שהצעדן יחכה בפונדק! ובטח שהוא לא ידע שהוא המלך. בין דמויות יש רווחים. דינמיות. אי אפשר לענות על כל השאלות. בוריאציה שונה היה דיון באתר "cartoon brew" על פיקסאר. ומישהו כתב שם אבחנה מעניינת: הם עובדים על פי סיפור ולא על פי דמות. כלומר, הם מלהקים דמויות מצוירות לסיפור ולא כותבים סיפור לדמות. כמה נכון! ותוכיח העובדה שרוב הדמויות לא עומדות בפני עצמן. איזה דמות הייתם רוצים לראות בסרטון קצר? סאלי ומייק, וואל-אי ו...? זהו...? משפחת סופרעל לא מעניינים כדמויות מחוץ לסרט. רטטוי בטח שלא. אפילו צעצוע של סיפור לא ממש עובד כסרטון קצר מבוסס דמויות. לעומת סקראט של עידן הקרח שאפשר לראות אותו מלא פעמים!
דוגמא נוספת היא הגישה של בראד בירד. הוא נוהג לומר שצריך להשתמש בכל הבאפלו. כלומר, כמו האינדיאנים שהשתמשו בבאפלו לגמרי, בעור, בקרניים בבשר. דבר לא נזרק. כך הוא מסתכל על סרט. אבל זה יוצר תחושת מחנק. אפילו ברמת פריים הוא לא אוהב חללים ריקים. למלא! למלא! ומה חסר? הרווח שבין האותיות. מה שהופך את הטקסט לטקסט נושם. רב פרשנויות וחי בפני עצמו. אפילו הייתי אומר שחסר לי אלוקים. אין כמעט "דאוס אקס מכינה" אצל פיקסאר. הדמויות חורצות את גורלן לכל האורך בעזרת בחירות. אצל דיסני הרעים בדרך כלל מתו בעזרת התערבות אלוקית (שהייתה מעורבת בעשייה שלהם)או צרוף מקרים. בפיקסאר הרעים מנוצחים בדרכים יזומות: נעצרים על ידי המשטרה, נאכלים על ידי ציפור לאחר שהובלו אליה. אפילו כשסינדרום מת כשהוא נשאב למטוס זה לא מרגיש כמו התערבות אלוקית אלא משהו שהוזהרנו עליו כבר קודם. הכל שם בשליטה.
את המדריך של בראד בירד לסטוריבורדינג ניתן להוריד כאן PDF. תודות לבלוג של FLOOBY NOOBY.

לפני ההרצאה התקיימה הרצאה של דורון מאיר, אנימטור ומרצה על ספר שהוא כותב לגבי תהליכים יצירתיים. זו הייתה הרצאה בהקשר מוצלח כי הדגש שלה היה על ליטוש. לא לנסות לקלוע מהרגע הראשון, גם סיפור וגם אנימציה הם דברים שדורשים ליטוש וחיפוש כדי להגיע לתוצאה טובה. הנה דוגמא: הסיפור המקורי של מפלצות בע"מ. שונה לגמרי מהתוצאה הסופית!


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):