דלג לתוכן הראשי

כמה דברים שלמדתי מסדנת פיקסאר



בפסח האחרון השתתפתי בסדנה התל אביבית של פיקסאר. היו שם מאט לון ואנדרו גורדון, איש סיפור ואנימטור בהתאמה. הסדנה נמשכה שלושה ימים שמהם אחד הוקדש לאנימציה אחד לפיתוח סיפור ועוד אחד לכל מיני. הסדנה הזאת, במובנים מסוימים, היתה חשובה מאוד ובאחרים מאכזבת. היא היתה מאכזבת כי הסתבר לי ,שוב, שפיקסאר הם מקצוענים, אבל עשיית סרטים זה המקצוע שלהם. הם מתייחסים לסיפור כאל מקרה רפואי עם בעיות שצריך לפתור. אבל אחרי שאני מפנים שהשראה של "יוצרים אמיתיים" אני לא אקבל כאן אפשר להפתח לצד המקצועי, ופה יש המון מה ללמוד. מדובר למעשה בהפצצה של נקודות רבות בתוחמי הסיפור והאנימציה שבקלות היה אפשר ללמד גם במשך שנה ויותר. אז במסגרת ההפצצה הזו אני אנסה לראות עם מה יצאתי. ואני מדבר על הדברים המרכזיים שנתנו לי כלים להתמודד עם התקיעויות שלי בנושאים אלו.

אנימציה
1. תבין מה אתה יכול להוציא מסצינה. שזה אומר לשרבט זויות צילום, לאסוף מחוות, לאסוף בדיחות קטנות וניואנסים, לראות עד כמה אפשר למתוח את המשחק בלי לצאת מהדמות.
2. תבין מה אתה רוצה לעשות בסצינה. שזה אומר: מה נכון ברצף הכללי. איך זה מאיר את הדמות, איך זה משרת את העלילה. מה חשוב לך להעביר מבחינת רגש ותוכן.
3. שרבט פוזה לדמות ואז שפר את הפוזה ששרבטת לדמות. תשאל את עצמך אם זה מתאים לגיל שלה, למצב רוח שלה. האם הסילואטה עובדת. האם העין יודעת לאן להסתכל. האם הדרמה בשוט עובדת.
4. מחוות: לדייק לפי גיל הדמות והאופי, להמנע מקלישאות. לנסות לגוון.
5.  לעצב דמות על פי התסריט (כאן יש לי מחלוקת מסוימת איתם)

סיפור וסטוריבורדינג
1. לא לעבור שוט בלי סיבה!
2. לבדוק את המבנה הדרמטי ולביים בהתאם. לראות איפה הקליימקס של הסיפור ולחתור אליו.
3. תסריט=דמות. כלומר: מה שעובר על הדמות זה בעצם המהלך הסיפורי.
4. לפני סטוריבורד, לעשות ביטבורד שמתאר בכלליות סצינות חשובות לפני שיורדים לפרטים. 20 ציורים לסרט קצר.
5. לתאר את הסיפור במשפט אחד. ולראות מה העוגן הסיפורי.. :אדם עף עם הבית שלו מחובר לבלונים לדרום אמריקה".
6. לכתוב הכל- גם רעיונות רעים.
7. לפתח דמויות משנה על פי הדמות הראשית (לדעתי, לא תמיד נכון)
8. ישנם שני מישורים לעלילה: פנימי וחיצוני. לאורך הסיפור יש דיאלוג בין השניים.
9. לא להתאהב ברעיון הראשון
10. סרט קצר לא צריך אקספוזיציה.

אבל כמה הערות על הבעייתיות ב"פיקסאר": הם הדוקים מדי. כלומר, אין נוכחות של השראה בסיפור. הגישה של להתחיל מסיפור של שורה אחת ולפתח לפי הכללים האלו מובילה לסיפורים חנוקים. המבנה יושב בצורה הדוקה כמו ארוחה מלאה מדי. אביא כמה דוגמאות:
"פיתוח דמויות משנה על פי דמות ראשית." מה זה אומר? שאם אבא של נמו הוא לחוץ אז הדמות המשנית תהיה נטולת דאגות עם אובדן זיכרון קצר טווח. זה הגיוני מדי! טולקין אמר שכשהוא כתב את "שר הטבעות" הוא לא ידע שהצעדן יחכה בפונדק! ובטח שהוא לא ידע שהוא המלך. בין דמויות יש רווחים. דינמיות. אי אפשר לענות על כל השאלות. בוריאציה שונה היה דיון באתר "cartoon brew" על פיקסאר. ומישהו כתב שם אבחנה מעניינת: הם עובדים על פי סיפור ולא על פי דמות. כלומר, הם מלהקים דמויות מצוירות לסיפור ולא כותבים סיפור לדמות. כמה נכון! ותוכיח העובדה שרוב הדמויות לא עומדות בפני עצמן. איזה דמות הייתם רוצים לראות בסרטון קצר? סאלי ומייק, וואל-אי ו...? זהו...? משפחת סופרעל לא מעניינים כדמויות מחוץ לסרט. רטטוי בטח שלא. אפילו צעצוע של סיפור לא ממש עובד כסרטון קצר מבוסס דמויות. לעומת סקראט של עידן הקרח שאפשר לראות אותו מלא פעמים!
דוגמא נוספת היא הגישה של בראד בירד. הוא נוהג לומר שצריך להשתמש בכל הבאפלו. כלומר, כמו האינדיאנים שהשתמשו בבאפלו לגמרי, בעור, בקרניים בבשר. דבר לא נזרק. כך הוא מסתכל על סרט. אבל זה יוצר תחושת מחנק. אפילו ברמת פריים הוא לא אוהב חללים ריקים. למלא! למלא! ומה חסר? הרווח שבין האותיות. מה שהופך את הטקסט לטקסט נושם. רב פרשנויות וחי בפני עצמו. אפילו הייתי אומר שחסר לי אלוקים. אין כמעט "דאוס אקס מכינה" אצל פיקסאר. הדמויות חורצות את גורלן לכל האורך בעזרת בחירות. אצל דיסני הרעים בדרך כלל מתו בעזרת התערבות אלוקית (שהייתה מעורבת בעשייה שלהם)או צרוף מקרים. בפיקסאר הרעים מנוצחים בדרכים יזומות: נעצרים על ידי המשטרה, נאכלים על ידי ציפור לאחר שהובלו אליה. אפילו כשסינדרום מת כשהוא נשאב למטוס זה לא מרגיש כמו התערבות אלוקית אלא משהו שהוזהרנו עליו כבר קודם. הכל שם בשליטה.
את המדריך של בראד בירד לסטוריבורדינג ניתן להוריד כאן PDF. תודות לבלוג של FLOOBY NOOBY.

לפני ההרצאה התקיימה הרצאה של דורון מאיר, אנימטור ומרצה על ספר שהוא כותב לגבי תהליכים יצירתיים. זו הייתה הרצאה בהקשר מוצלח כי הדגש שלה היה על ליטוש. לא לנסות לקלוע מהרגע הראשון, גם סיפור וגם אנימציה הם דברים שדורשים ליטוש וחיפוש כדי להגיע לתוצאה טובה. הנה דוגמא: הסיפור המקורי של מפלצות בע"מ. שונה לגמרי מהתוצאה הסופית!





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/