חלק נהדר מנאום של צ'ארלי קאופמן, תסריטאי ובמאי ("שמש נצחית בראש צלול", "אדפטיישן", "סינקדוכה ניו-יורק").



הנאום המלא:


תרגום לעברית, תודות לאלון רותם.זוהי גרסה מתורגמת מקוצרת וערוכה של הרצאה שערך צ'ארלי קאופמן על תסריטאות. היא עוסקת מעט מאוד בתסריטאות והרבה במה זה להיות בן-אדם, בחברה של ימינו, וביצירה. היו יותר דיבורים על תסריטאות ובכלל בהרצאה המקורית אותה ניתן למצוא כאן.
"תודה. אני מאוד שמח להיות כאן. לפחות זה מה שאני מספר לעצמי. מעולם לא נשאתי נאום, ובגלל זה החלטתי לעשות זאת הערב. רציתי לעשות משהו שאני לא יודע איך לעשות, ולהציע לכם את האפשרות לצפות במישהו מגשש, כי אני מאמין שזה מה שאמנות אמורה להציע – הזדמנות לזהות את האנושיות והפגיעות המשותפת לנו. אז במקום להיות כאן ולהעמיד פנים שאני מומחה במשהו, או להציג את עצמי בדרך שתתחזק את המודל המוזר והטקסי של מרצה וקהל, אני פשוט אומר לכם מההתחלה שאני לא יודע שום דבר. ואם יש משהו שמאפיין את הכתיבה שלי הוא שאני תמיד מתחיל מההבנה הזאת ומשתדל להזכיר אותה לעצמי לאורך כל התהליך. אני חושב שאנחנו מנסים להיות מומחי…

לכבוד יום "בחזרה לעתיד" שחל אתמול: כמה מסעות בזמן. אבל קודם כל פרודיה על ההגעה של מרטי ודוק ל-2015. הגרסה האמיתית.


aperçu
"קדימון" בצרפתית. סרט מדע בדיוני של דקה.


מתוך "מדעי החלום" של גונדרי: המכונה שמחזירה בזמן שניה אחת.


הקומדי סטור היה שם קודם:


מכונת זמן של דקה (שפה בוטה, סרט טוב):
המסע בזמן של סקראט מעידן הקרח


וזה המסר של דוק עבורינו ביום הזה:
תוספת:
סרטון שמסביר איך זמקיס חזה את נפילת התאומים. מאוד משכנע.

סרטו של ג'ון בוטין: "אתה צופה בסרט".
זהו סרט שנה ב!!!! שנעשה בשלושה חדשים!!! מה נסגר?!






שטות:

ממש לפני שנת הלימודים החדשה: זמן לראות מקבץ של מה שהיה בגזרת הסטודנטים בשנה החולפת.
אני מתנצל מראש שאני לא כותב באריכות הפעם מאילוצי זמן. ישנם המון סרטי סטודנטים ישראלים שנעשו השנה, גם סרטי גמר וגם תרגילים אז אני משתף פה מבחר ומקווה שתהנו מהעושר והמגוון. מוזמנים להוסיף עוד בתגובות.

נתחיל כמובן בכמה סטודנטים יקרים שלי: גיא חיות משלב את אהבתו למוסיקה ולאנימציה בסרט אחד: OLD FOLKS.


לאתר של גיא עם אנימציה ועיצובי דמויות:
http://www.guyhayout.com/


DREAM WATER
עדי אוקו יצרה סרט קטן ופשוט שפונה לילדים אך לא רק. ממש מומלץ לראות עם הילדים, הבנות שלי מתות על זה.

ערוץ היוטיוב של עדי עם אנימציות פלאש קצרות: https://www.youtube.com/user/202Tyson202/videos

ועכשיו עוד תרגילי סטודנטים ממנשר, בצלאל, ספיר, שנקר, המכון הטכנולוגי חולון וויצו:

יניב טורם מחזותית בבצלאל משלב אנימציה, קומיקס  וממשק אינטרקטיבי ב"המצוד":


סרט אינפוגרפי על הנסיכות של דיסני ועל מגדר בייצוג באנימציה. המכון הטכנולוגי חולון, פרק אחד מתוך סדרה של זוהר שרעבי:

שאר הסדרה "תורת המנהגים": https://vimeo.com/134064545

BRA…

העורבים הארורים הללו!
סוף סוף עלה לרשת אחד ממועמדי פרס אסיף האחרון: סרטם של רועי צור, רותם חרמוני, ענבל גרוסמן ושי בלומנקרץ ממנשר 2014. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים נוספים כמו פיקטופלזמה בברלין הנהדר, אפוס תל אביב, פסטיבל חיפה לסרטים, HAFF בהולנד, הקרנת חוץ באנסי(!) , בקוסובו ועוד ועוד.



אז מה יש לנו כאן? אלגוריה. משל. ואולי לא?
אני מרגיש שהסרט עשוי בשני רבדים. הוא מתנהג כמו משל או אגדה. שלושה עורבים (מספר אגדי קלאסי), בעלי אישיות שנמצאים במעין שגרה, טקס כמעט פולחני של ניתוק והחזרה של האור. האוירה הכללית היא של טקס דתי, נוצרי, פולחן שהמוות הוא חלק מהותי ממנו. זה לא גלגל החיים אלא הזנה של כוח מהפנט שמצריך קורבנות תמידיים.
אותי סיקרן בעיקר לדעת מאיפה באה הרוח הנוצרית-אמריקנית לסרט. הרבה פעמים ביקורת על "דתות" היא ביקורת בפועל על הנצרות כי הנצרות היא ממש דת הארדקור. מערכת טקסים ופולחנים הדורשת התמסרות. הנצרות ברמות שונות מקדשת את המוות, האל מת וכולנו חיים מהקורבן שלו. דם, אלימות, עינוי, כל אלה הם חלק בסיסי באיקונוגרפיה הנוצרית וגם מהאמצעים בהם הנצרות הופצה.
האם זה נכון לגבי כל דת ו…

סרט מצויין של אוין קלארק. זוכה פרס האנימציה הבריטית 1997.

יום שישי ב11:00 בסינמטק תל אביב. בואו, הכניסה חופשית!