דלג לתוכן הראשי

DAMN THOSE CROWS! מנשר 2014



העורבים הארורים הללו!
סוף סוף עלה לרשת אחד ממועמדי פרס אסיף האחרון: סרטם של רועי צור, רותם חרמוני, ענבל גרוסמן ושי בלומנקרץ ממנשר 2014. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים נוספים כמו פיקטופלזמה בברלין הנהדר, אפוס תל אביב, פסטיבל חיפה לסרטים, HAFF בהולנד, הקרנת חוץ באנסי(!) , בקוסובו ועוד ועוד.



אז מה יש לנו כאן? אלגוריה. משל. ואולי לא?
אני מרגיש שהסרט עשוי בשני רבדים. הוא מתנהג כמו משל או אגדה. שלושה עורבים (מספר אגדי קלאסי), בעלי אישיות שנמצאים במעין שגרה, טקס כמעט פולחני של ניתוק והחזרה של האור. האוירה הכללית היא של טקס דתי, נוצרי, פולחן שהמוות הוא חלק מהותי ממנו. זה לא גלגל החיים אלא הזנה של כוח מהפנט שמצריך קורבנות תמידיים.
אותי סיקרן בעיקר לדעת מאיפה באה הרוח הנוצרית-אמריקנית לסרט. הרבה פעמים ביקורת על "דתות" היא ביקורת בפועל על הנצרות כי הנצרות היא ממש דת הארדקור. מערכת טקסים ופולחנים הדורשת התמסרות. הנצרות ברמות שונות מקדשת את המוות, האל מת וכולנו חיים מהקורבן שלו. דם, אלימות, עינוי, כל אלה הם חלק בסיסי באיקונוגרפיה הנוצרית וגם מהאמצעים בהם הנצרות הופצה.
האם זה נכון לגבי כל דת ואולי לעצם מהותה של דת ששמה את החיים בצלו של פולחן?
אני נוטה להאמין שלא ומייחל לכך שהיהדות תטהר מהיותה "דת".

היוצרים מאירים על היבטים אחרים בסרט:
במרכז הסרט עומדים העורבים - שאריות של תרבות נידחת שחיה בשגרה שסיגלה לעצמה. העיירה בה הם גרים היא עיירה נטושה - כזאת שבני האדם עזבו לטובת עיירות מפותחות יותר. במרכז העיירה נותר מגדל שעון - אותו קישטו תושבי העיירה הקודמים במאות נורות צבעוניות, וחיי העורבים סובבים סביב אותו מגדל שעון במעין שגרה מכושפת.
הטכנאי, סמל הקידמה בסרט, מגיע לעיירה כדבר שבשגרה, על מנת לתקן קצר חוזר ונשנה בארון החשמל, שמשפיע על זרימת החשמל לעיירות הסמוכות.
הוא אינו מודע למה שמתרחש לאחר שהוא מתקן את הקצר, וכל שמעניין אותו הוא לבצע את עבודתו ללא הפרעות וללכת מהמקום.
למעשה אנחנו עדים לתהליך מחזורי - חידוש זרימת החשמל ע״י הטכנאי גורמת לנורות שעל מגדל השעון להדלק ולזהור במלוא תפארתן, והעורבים, שמטבעם לא יכולים לעמוד בפני נצנוצן המהפנט, עפים אליהן במהירות, מתחשמלים וגורמים לקצר בחשמל.
המפגש בין שתי צורות החיים מתברר כקטלני, כאשר צורת חיים אחת מכלה את רעותה מבלי משים.
הסרט עמוס בדימויים מלאי משמעות עבורנו, ובמרכזם - האור, שיכול להתפרש לכמה כיוונים, ואכן קיבלנו במהלך הדרך פרשנויות מורכבות ומעניינות שהפתיעו וסיקרנו אותנו. היה לנו חשוב ליצור עולם מסוגנן עם אווירה קודרת, שתוכל להוות במה לסיטואציה בה כוח עליון שולט על צורות חיים "נחותות" יותר, והאובבסיה לגבי אותו כוח מובילה למותן.
רותם חרמוני: http://rotemher.wix.com/rotem והשואוריל - https://vimeo.com/131298347
ענבל גרוסמן: http://inbal-grossman.strikingly.com/














מחקר:
Follow Roy Tsour's board 3 crows on Pinterest.

בלוג הסרט:
http://cro3s.blogspot.co.il/


הטכניקה: תלת שטוח. אני מאוד אוהב את זה. אני אוהב תלת שלא מנסה להיות ראליסטי ומרשה לעצמו להיות מסוגנן. הסרט מאוד מושפע מBackwater Gospel. סרט מצויין שגם הוא הופך את הגישה הנוצרית הצדקנית לטרגדיה.



גם הוא בצורה והסגנון מנסה לאתגר את האנימציה התלת מימדית כפי שאנו רגילים אליה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …