דלג לתוכן הראשי

DAMN THOSE CROWS! מנשר 2014



העורבים הארורים הללו!
סוף סוף עלה לרשת אחד ממועמדי פרס אסיף האחרון: סרטם של רועי צור, רותם חרמוני, ענבל גרוסמן ושי בלומנקרץ ממנשר 2014. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים נוספים כמו פיקטופלזמה בברלין הנהדר, אפוס תל אביב, פסטיבל חיפה לסרטים, HAFF בהולנד, הקרנת חוץ באנסי(!) , בקוסובו ועוד ועוד.



אז מה יש לנו כאן? אלגוריה. משל. ואולי לא?
אני מרגיש שהסרט עשוי בשני רבדים. הוא מתנהג כמו משל או אגדה. שלושה עורבים (מספר אגדי קלאסי), בעלי אישיות שנמצאים במעין שגרה, טקס כמעט פולחני של ניתוק והחזרה של האור. האוירה הכללית היא של טקס דתי, נוצרי, פולחן שהמוות הוא חלק מהותי ממנו. זה לא גלגל החיים אלא הזנה של כוח מהפנט שמצריך קורבנות תמידיים.
אותי סיקרן בעיקר לדעת מאיפה באה הרוח הנוצרית-אמריקנית לסרט. הרבה פעמים ביקורת על "דתות" היא ביקורת בפועל על הנצרות כי הנצרות היא ממש דת הארדקור. מערכת טקסים ופולחנים הדורשת התמסרות. הנצרות ברמות שונות מקדשת את המוות, האל מת וכולנו חיים מהקורבן שלו. דם, אלימות, עינוי, כל אלה הם חלק בסיסי באיקונוגרפיה הנוצרית וגם מהאמצעים בהם הנצרות הופצה.
האם זה נכון לגבי כל דת ואולי לעצם מהותה של דת ששמה את החיים בצלו של פולחן?
אני נוטה להאמין שלא ומייחל לכך שהיהדות תטהר מהיותה "דת".

היוצרים מאירים על היבטים אחרים בסרט:
במרכז הסרט עומדים העורבים - שאריות של תרבות נידחת שחיה בשגרה שסיגלה לעצמה. העיירה בה הם גרים היא עיירה נטושה - כזאת שבני האדם עזבו לטובת עיירות מפותחות יותר. במרכז העיירה נותר מגדל שעון - אותו קישטו תושבי העיירה הקודמים במאות נורות צבעוניות, וחיי העורבים סובבים סביב אותו מגדל שעון במעין שגרה מכושפת.
הטכנאי, סמל הקידמה בסרט, מגיע לעיירה כדבר שבשגרה, על מנת לתקן קצר חוזר ונשנה בארון החשמל, שמשפיע על זרימת החשמל לעיירות הסמוכות.
הוא אינו מודע למה שמתרחש לאחר שהוא מתקן את הקצר, וכל שמעניין אותו הוא לבצע את עבודתו ללא הפרעות וללכת מהמקום.
למעשה אנחנו עדים לתהליך מחזורי - חידוש זרימת החשמל ע״י הטכנאי גורמת לנורות שעל מגדל השעון להדלק ולזהור במלוא תפארתן, והעורבים, שמטבעם לא יכולים לעמוד בפני נצנוצן המהפנט, עפים אליהן במהירות, מתחשמלים וגורמים לקצר בחשמל.
המפגש בין שתי צורות החיים מתברר כקטלני, כאשר צורת חיים אחת מכלה את רעותה מבלי משים.
הסרט עמוס בדימויים מלאי משמעות עבורנו, ובמרכזם - האור, שיכול להתפרש לכמה כיוונים, ואכן קיבלנו במהלך הדרך פרשנויות מורכבות ומעניינות שהפתיעו וסיקרנו אותנו. היה לנו חשוב ליצור עולם מסוגנן עם אווירה קודרת, שתוכל להוות במה לסיטואציה בה כוח עליון שולט על צורות חיים "נחותות" יותר, והאובבסיה לגבי אותו כוח מובילה למותן.
רותם חרמוני: http://rotemher.wix.com/rotem והשואוריל - https://vimeo.com/131298347
ענבל גרוסמן: http://inbal-grossman.strikingly.com/














מחקר:
Follow Roy Tsour's board 3 crows on Pinterest.

בלוג הסרט:
http://cro3s.blogspot.co.il/


הטכניקה: תלת שטוח. אני מאוד אוהב את זה. אני אוהב תלת שלא מנסה להיות ראליסטי ומרשה לעצמו להיות מסוגנן. הסרט מאוד מושפע מBackwater Gospel. סרט מצויין שגם הוא הופך את הגישה הנוצרית הצדקנית לטרגדיה.



גם הוא בצורה והסגנון מנסה לאתגר את האנימציה התלת מימדית כפי שאנו רגילים אליה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. כשקאפהד ואחיו מהמר…

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

זה מה שיש לו להציע בגזרת האנימציה:
קודם כל תחרות האנימציה הישראלית הקצרה. שם יוקרן הסרט שלי"ניגון" והוא יתמודד מול סרט של שתי סטודנטיות מצוינות שלי במנשר: אלה טבוריסקי ועינת נגר שיצרו את סרט הגמר "קרגו". עוד יוקרנו שם "רה-אורגניזציה של ריקרדו ורדסחיים, מורן סומר ואוסי ולד, "תאים רדומים – Compartments בבימוי דניאלה קופלר ואולי סייס ועוד.מוזמנים להגיע. יום שלישי בבוקר.
לינק: תחרות אנימציה ישראלית קצרה

הטריילר לסרט שלי. עוד עליו פה: https://sites.google.com/view/niggunshortfilm

הכרזה של "קרגו", מנשר 2017:

מיד לאחר התחרות הישראלית יוקרן גם הסרט החדש! הישראלי! באנימציה קלאסית! של חנן קמינסקי "אגדת שלמה".

זו הקרנת בכורה! אגדת המלך שלמה בחיפה.

שני כנסים על מציאות מדומה:
מציאות מדומה בעיר התחתית וכנס ניומדיה: כנס מציאות מדומה וניומדיה


הסרטים הבאים באורך מלא:לאהוב את וינסנט
זומבילניום


סינדרלה חתולה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

Engloutis, סרט סטודנטים של מארטינז לנה וליאו סושל (2017)

סרטיהם של מארטינז לנה וליאו סושל, שני סטודנטים מדהימים מבית ספר ENSAD בצרפת.

לבלוע. הגולם, היצר והיצירה.

עובדים! ליאו סושל

עיצובים מהבלוג של לנה: http://zigomatyc.tumblr.com/






פורמייר

התנהגות בגיימינג - בין מושן דיזיין ואנימציה

התנהגות - בין מושן דיזיין ואנימציה

מושן דיזיין, בעברית: "עיצוב תנועה" הוא השימוש של מעצבי ברודקסט או אינטרקטיב בתנועה ככלי, כחלק מהחויה העיצובית. השם הזה מתאר איזושהי הפשטה של האנימציה: לא עוד "נפש" אלא "תנועה" לא עוד "רגש", "אשליית חיים" ו"אמינות" אלא עיצוב.
עיצוב הוא פונקציונלי. הוא קודם כל מוצר. בניגוד לטכניקה וסגנון שיש בהם מימד אישי העיצוב פונה החוצה אל המודעות של ההשפעה שיש לדימוי או לחוויה על מי שצורך אותה. כשזה מגיע לאנימציה נוצר פער גדול בין גישת עיצוב תנועה לאנימציה במובנה הקלאסי.
קחו למשל את "12 עקרונות האנימציה" של דיסני. איך הייתם מתארים אותם? אילו דוגמאות הייתם מביאים? שועל שזנבו נשרך אחריו כדי לבטא Draging? העמדת דמויות בחלל כדי לבטא את מצבן הנפשי בStaging? ומה קורה כשאתם מנסים להעביר את זה לעולם עיצוב התנועה? זה מה שקורה:



האם אלו 12 עקרונות האנימציה? לא. זוהי המרה שלהם לעולם משיק. יותר מזה, זוהי הפשטה גסה שחושפת את החולשות של 12 עקרונות האנימציה וזה כתוצאה מההקשר, או יותר נכון מחוסר ההקשר של עקרונות…