דלג לתוכן הראשי

DAMN THOSE CROWS! מנשר 2014



העורבים הארורים הללו!
סוף סוף עלה לרשת אחד ממועמדי פרס אסיף האחרון: סרטם של רועי צור, רותם חרמוני, ענבל גרוסמן ושי בלומנקרץ ממנשר 2014. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים נוספים כמו פיקטופלזמה בברלין הנהדר, אפוס תל אביב, פסטיבל חיפה לסרטים, HAFF בהולנד, הקרנת חוץ באנסי(!) , בקוסובו ועוד ועוד.



אז מה יש לנו כאן? אלגוריה. משל. ואולי לא?
אני מרגיש שהסרט עשוי בשני רבדים. הוא מתנהג כמו משל או אגדה. שלושה עורבים (מספר אגדי קלאסי), בעלי אישיות שנמצאים במעין שגרה, טקס כמעט פולחני של ניתוק והחזרה של האור. האוירה הכללית היא של טקס דתי, נוצרי, פולחן שהמוות הוא חלק מהותי ממנו. זה לא גלגל החיים אלא הזנה של כוח מהפנט שמצריך קורבנות תמידיים.
אותי סיקרן בעיקר לדעת מאיפה באה הרוח הנוצרית-אמריקנית לסרט. הרבה פעמים ביקורת על "דתות" היא ביקורת בפועל על הנצרות כי הנצרות היא ממש דת הארדקור. מערכת טקסים ופולחנים הדורשת התמסרות. הנצרות ברמות שונות מקדשת את המוות, האל מת וכולנו חיים מהקורבן שלו. דם, אלימות, עינוי, כל אלה הם חלק בסיסי באיקונוגרפיה הנוצרית וגם מהאמצעים בהם הנצרות הופצה.
האם זה נכון לגבי כל דת ואולי לעצם מהותה של דת ששמה את החיים בצלו של פולחן?
אני נוטה להאמין שלא ומייחל לכך שהיהדות תטהר מהיותה "דת".

היוצרים מאירים על היבטים אחרים בסרט:
במרכז הסרט עומדים העורבים - שאריות של תרבות נידחת שחיה בשגרה שסיגלה לעצמה. העיירה בה הם גרים היא עיירה נטושה - כזאת שבני האדם עזבו לטובת עיירות מפותחות יותר. במרכז העיירה נותר מגדל שעון - אותו קישטו תושבי העיירה הקודמים במאות נורות צבעוניות, וחיי העורבים סובבים סביב אותו מגדל שעון במעין שגרה מכושפת.
הטכנאי, סמל הקידמה בסרט, מגיע לעיירה כדבר שבשגרה, על מנת לתקן קצר חוזר ונשנה בארון החשמל, שמשפיע על זרימת החשמל לעיירות הסמוכות.
הוא אינו מודע למה שמתרחש לאחר שהוא מתקן את הקצר, וכל שמעניין אותו הוא לבצע את עבודתו ללא הפרעות וללכת מהמקום.
למעשה אנחנו עדים לתהליך מחזורי - חידוש זרימת החשמל ע״י הטכנאי גורמת לנורות שעל מגדל השעון להדלק ולזהור במלוא תפארתן, והעורבים, שמטבעם לא יכולים לעמוד בפני נצנוצן המהפנט, עפים אליהן במהירות, מתחשמלים וגורמים לקצר בחשמל.
המפגש בין שתי צורות החיים מתברר כקטלני, כאשר צורת חיים אחת מכלה את רעותה מבלי משים.
הסרט עמוס בדימויים מלאי משמעות עבורנו, ובמרכזם - האור, שיכול להתפרש לכמה כיוונים, ואכן קיבלנו במהלך הדרך פרשנויות מורכבות ומעניינות שהפתיעו וסיקרנו אותנו. היה לנו חשוב ליצור עולם מסוגנן עם אווירה קודרת, שתוכל להוות במה לסיטואציה בה כוח עליון שולט על צורות חיים "נחותות" יותר, והאובבסיה לגבי אותו כוח מובילה למותן.
רותם חרמוני: http://rotemher.wix.com/rotem והשואוריל - https://vimeo.com/131298347
ענבל גרוסמן: http://inbal-grossman.strikingly.com/














מחקר:
Follow Roy Tsour's board 3 crows on Pinterest.

בלוג הסרט:
http://cro3s.blogspot.co.il/


הטכניקה: תלת שטוח. אני מאוד אוהב את זה. אני אוהב תלת שלא מנסה להיות ראליסטי ומרשה לעצמו להיות מסוגנן. הסרט מאוד מושפע מBackwater Gospel. סרט מצויין שגם הוא הופך את הגישה הנוצרית הצדקנית לטרגדיה.



גם הוא בצורה והסגנון מנסה לאתגר את האנימציה התלת מימדית כפי שאנו רגילים אליה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.