דלג לתוכן הראשי

DAMN THOSE CROWS! מנשר 2014



העורבים הארורים הללו!
סוף סוף עלה לרשת אחד ממועמדי פרס אסיף האחרון: סרטם של רועי צור, רותם חרמוני, ענבל גרוסמן ושי בלומנקרץ ממנשר 2014. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים נוספים כמו פיקטופלזמה בברלין הנהדר, אפוס תל אביב, פסטיבל חיפה לסרטים, HAFF בהולנד, הקרנת חוץ באנסי(!) , בקוסובו ועוד ועוד.



אז מה יש לנו כאן? אלגוריה. משל. ואולי לא?
אני מרגיש שהסרט עשוי בשני רבדים. הוא מתנהג כמו משל או אגדה. שלושה עורבים (מספר אגדי קלאסי), בעלי אישיות שנמצאים במעין שגרה, טקס כמעט פולחני של ניתוק והחזרה של האור. האוירה הכללית היא של טקס דתי, נוצרי, פולחן שהמוות הוא חלק מהותי ממנו. זה לא גלגל החיים אלא הזנה של כוח מהפנט שמצריך קורבנות תמידיים.
אותי סיקרן בעיקר לדעת מאיפה באה הרוח הנוצרית-אמריקנית לסרט. הרבה פעמים ביקורת על "דתות" היא ביקורת בפועל על הנצרות כי הנצרות היא ממש דת הארדקור. מערכת טקסים ופולחנים הדורשת התמסרות. הנצרות ברמות שונות מקדשת את המוות, האל מת וכולנו חיים מהקורבן שלו. דם, אלימות, עינוי, כל אלה הם חלק בסיסי באיקונוגרפיה הנוצרית וגם מהאמצעים בהם הנצרות הופצה.
האם זה נכון לגבי כל דת ואולי לעצם מהותה של דת ששמה את החיים בצלו של פולחן?
אני נוטה להאמין שלא ומייחל לכך שהיהדות תטהר מהיותה "דת".

היוצרים מאירים על היבטים אחרים בסרט:
במרכז הסרט עומדים העורבים - שאריות של תרבות נידחת שחיה בשגרה שסיגלה לעצמה. העיירה בה הם גרים היא עיירה נטושה - כזאת שבני האדם עזבו לטובת עיירות מפותחות יותר. במרכז העיירה נותר מגדל שעון - אותו קישטו תושבי העיירה הקודמים במאות נורות צבעוניות, וחיי העורבים סובבים סביב אותו מגדל שעון במעין שגרה מכושפת.
הטכנאי, סמל הקידמה בסרט, מגיע לעיירה כדבר שבשגרה, על מנת לתקן קצר חוזר ונשנה בארון החשמל, שמשפיע על זרימת החשמל לעיירות הסמוכות.
הוא אינו מודע למה שמתרחש לאחר שהוא מתקן את הקצר, וכל שמעניין אותו הוא לבצע את עבודתו ללא הפרעות וללכת מהמקום.
למעשה אנחנו עדים לתהליך מחזורי - חידוש זרימת החשמל ע״י הטכנאי גורמת לנורות שעל מגדל השעון להדלק ולזהור במלוא תפארתן, והעורבים, שמטבעם לא יכולים לעמוד בפני נצנוצן המהפנט, עפים אליהן במהירות, מתחשמלים וגורמים לקצר בחשמל.
המפגש בין שתי צורות החיים מתברר כקטלני, כאשר צורת חיים אחת מכלה את רעותה מבלי משים.
הסרט עמוס בדימויים מלאי משמעות עבורנו, ובמרכזם - האור, שיכול להתפרש לכמה כיוונים, ואכן קיבלנו במהלך הדרך פרשנויות מורכבות ומעניינות שהפתיעו וסיקרנו אותנו. היה לנו חשוב ליצור עולם מסוגנן עם אווירה קודרת, שתוכל להוות במה לסיטואציה בה כוח עליון שולט על צורות חיים "נחותות" יותר, והאובבסיה לגבי אותו כוח מובילה למותן.
רותם חרמוני: http://rotemher.wix.com/rotem והשואוריל - https://vimeo.com/131298347
ענבל גרוסמן: http://inbal-grossman.strikingly.com/














מחקר:
Follow Roy Tsour's board 3 crows on Pinterest.

בלוג הסרט:
http://cro3s.blogspot.co.il/


הטכניקה: תלת שטוח. אני מאוד אוהב את זה. אני אוהב תלת שלא מנסה להיות ראליסטי ומרשה לעצמו להיות מסוגנן. הסרט מאוד מושפע מBackwater Gospel. סרט מצויין שגם הוא הופך את הגישה הנוצרית הצדקנית לטרגדיה.



גם הוא בצורה והסגנון מנסה לאתגר את האנימציה התלת מימדית כפי שאנו רגילים אליה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):