רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2010

השקת הספר שלי ושל אורי יהל. רשמים רישומים

תמונה
עותקים אצלי למכירה מיום שלישי. הספר לא יופץ. הוא בהוצאה די מצומצמת ומאוד אישי. הוא עוסק בהתמודדות עם מחלת הסרטן והתבוננות הומוריסטית אירונית על החיים.
את הספר ניתן לקרוא פה.

אנימטורים התאחדו!

בימים אלה נעשים גישושים ראשונים במטרה להקים איגוד לאנימטורים בישראל.
לאיגוד כזה יכול להיות תפקיד חשוב בדאגה לעובדים בתחום, קידום ההכרה באנימציה בארץ, השגת תקציבים לאנימציה אמנותית ועוד.
מי שמוצא את זה רלוונטי מוזמן לקחת חלק בדיונים בפורום אנימציה בתפוז ולעיין במסמך הזה.
עדכון: מסמך נוסף מאת כפיר רם. מנהל מקצועי, IAC המכללה הישראלית לאנימציה.

הפלונטר של רפונזל

תמונה
טוב, רציתי לחכות עם זה עד שאראה את הסרט (עדכון: הניתוח שלי לסרט), אבל בכל זאת: כמה דברים מענינים על הסרט החדש של דיסני. שמנסה ללכת בין הטיפות הפוסטמודרניות ולעסוק באגדות בלי להיות פתטי. הצליח להם? עדיין לא יודע.

אז על הארט של הסרט אפשר להסתכל פה (אתר נהדר עם עוד המון עיצובים של דיסני) ופה. מדובר שם על השפעות מרמברנדט, רואים, לא?




שימו לב. זו תמונה מיוחדת. הרבה פעמים בסרטי תלת מימד מתיחסים לדמויות כמו לבובות. גושי חומר. מה שתואם את המבנה הבסיסי של המסה הממוחשבת. והנה פה יש נסיון (לא ראשון אך משמעותי) ליישם גישה של אנימציה קלאסית בתלת: התיחסות דינמית לדמות. לברוא אותה מחדש כל פריים.

עבודת סטוריבורדינג





ולסיום: הגרסה של ביאליק לאגדה על פי מדרש תנחומא "אגדת שלושה וארבעה". שמסבירה אחת ולתמיד למה הורים כולאים את בנותיהם במגדלים, ועל כך בפעם אחרת:


אַגָּדַת שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה ח"נ ביאליק (נֹסַח אֶחָד) א בַּת חֲמוּדוֹת יְפֵהפִיָּה הָיְתָה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר אֵין בְּכֹל-הָאָרֶץ מָשְׁלָהּ, וַיֶּאֱהָבֶנָּה הַמֶּלֶך כְּנַפְשׁוֹ, וַיִּצְרֶנָּה כְּבָבַת עֵינוֹ, וְהַנַּעֲרָה נִפְלָה…

מיומנו של סבא יהודה

אנימציה לזכר סבי, יהודה הראל שחוגג יום הולדת 100. אנימציה לקטעים מתוך יומנו האישי, העוסקים בדייטים שלו עם סבתא שלי, עליזה. עוד מיומניו ניתן לקרוא כאן.

פוליטיקה ואנימציה. או: כשלים בתקשורת.

רציתי להעלות שני נושאים כאובים שאולי שזורים זה בזה: הראשון הוא למה אין תעשיית אנימציה אמנותית בארץ. השני הוא העיסוק בנושאים פוליטיים באנימציה. שני העניינים נוגעים לקשר שבין היוצר, האנימטור במקרה הזה, והקהל שלו.
בשנים האחרונות נעשו מספר סרטי אנימציה בנושאים "אקטואלים". אני שם את זה במרכאות כי הסרטים ניסו בכוח למשוך את הפוליטי אל הפואטי. אולי משום שזה בא לחפות על חוסר אמירה ואולי בגללההילה האמנותית שיש ליצירה כזאת. אנימציה מטבעה ובייחוד בסרטים הקצרים, מיטיבה לעשות שימוש בדימויים מופשטים, כלליים, סימבוליים (ראו הסרט המקסים "אב וביתו") אבל הפשטה כזאת דורשת דיוק רב. וזה די ההפך ממה שקורה כאן.
גילוי נאות: אינני מצביע מרצ, עבדתי קצת ב"ואלס עם באשיר", אחד מיוצרי הסרטים שאני מציג פה הוא חבר ללימודים בבצלאל, אחד אחר עצבן אותי אתמול כשהאשים בפייסבוק את החרדים בשריפה בכרמל (טיעון שיכול להיות לגיטימי בכל יום אחר, אם לא היה רווי ומלבה שנאה).

הסרט הראשון: פטריוט. מאת רועי עידן. ישראל.

הסרט נעשה במימון מפעל הפיס. מפעל הפיס עשה מעין מכרז למימון סרט אנימציה קצר בנושא ישראל…

פפריקה בעולמות וירטואלים

סאטושי קון, יוצר אנימה נפטר השנה. זה הפתיח לאחד מסרטיו האחרונים. "פפריקה" (2006). סרט הזוי על יכולת להכנס ולצאת מחלומות (נשמע מוכר?). כן, זה נושא טרנדי מאוד, אבל נראה שליפנים זה מאוד טבעי המעברים האלה מהעולם הוירטואלי למציאות ובחזרה. הפתיח, שהוא אחד הדברים היפים בסרט, מצליח להעביר בדקה אחת את המשמעות של זהות גמישה, חצי וירטואלית חצי אנושית, ניידת, מגוונת ונזילה. תהנו.

רישום 'מגנוליה'

תמונה
רישום שנעשה תוך כדי צפייה בסרט בפעם השלושים. הסצינות האהובות עליי.

פלונטר- קטע אנימציה מוצלח.

תמונה
טוב, אז שמעתי ביקורות טובות ושמעתי ביקורות איומות על הסרט החדש של דיסני "פלונטר". אני חושב שהקטע הזה שייך לצד של ה"טובות".
מצאתי במקור בבלוג אנימציה נחמד אחר http://www.speakingofanimation.com   (אנגלית)

פו הדוב חוזר ולא בתלת!

האמת שהחדשות הן לא זה שהסרט מצויר ולא במחשב אלא הגישה. הרי כל הסרטים של פו, סרט טיגר, סרט חזרזיר היו בקלאסית אבל הם היו פרודיה על המקור. שלושת הסרטים הראשונים של פו, שנעשו בתקופתו של דיסני היו יצירות מופת. אחת מהן זכתה באוסקר אפילו. אז מה חדש פה? שיש פה לב, כך זה נראה, ולא אייקון של לב. לא קיטש.

מקווה לא להתאכזב...

מחוות תנועה לאנימציה

תמונה

המנון. סרט סטודנטים איטי ומיוחד, זוכה פסטיבל קאן

תמונה
אלעד קידן

על מגנוליה ומחוברים

תמונה
אחת הטענות הקיימות כלפי הדתיות באשר היא, הינה שהדת תמיד תהיה סיפור שמלבישים על המציאות. נזכרתי בזה בגלל שבראיון של דורון צברי, במאי "מחוברים", הוא אמר שהוא חיפש גרנד-פינאלה לסדרה. משהו קטסטרופלי שבא. כמו ב"מגנוליה", כמו ב"יהודי טוב" של האחים כהן. זה היה מפתיע כי "מחוברים" חוגגת את החיים כפי שהם. תעודיות ואוטנטיות. אלא ש"מחוברים", ככל יצירה תעודית, גם היא מחפשת את ה"סיפור" שמאחורי האוסף האינסופי של האפיזודות הקרויות חיים. וסיפור, צריך סוף. כי זו המשמעות של נתינת משמעות למשהו: ליצור בו רצף שמוביל לאנשהו.

מה שהכי מוזר היה, ואני מדבר על הפרק האחרון אותו ראיתי בגרסת הבמאי, שהצורך לספר סיפור ולביים סוף הביא את היוצרים לזייף באקורד הסיום: השמיים נפתחים באור גדול, קטסטרופה או גאולה מגיעים לעולם. אבל מה היה בסדרה ממש לפני זה? יום כיפור. הדמויות, או לפחות רובן, מצאו עצמן באיזשהו דיאלוג עם אלוהים, בדרכן שלהן. זה היה הסוף. זה המקום שבו הדמויות מוצאות קשר למשהו עליון בתוך החיים שלהן. ללא אור גדול, ללא חייזרים וצפרדעים. באופן פרדוכסלי המצ…

ראש חודש כסליו וההתחממות הגלובלית.

תמונה
עבודה שעשיתי לאתר "כיפה", לראש חודש כסליו.

PLANET EARTH IS BLUE AND THERE IS NOTHING I CAN DO

תמונה

סרטי בוגרים 2010 אנימציה

טוב.. אז אמנם לא ראיתי את כולם. אבל יש פה כמה שהרמה שלהם מאוד גבוהה. אני זוכר שבביקורות על סרטי הגמר לפני 4 שנים אמרו לנו שעצם זה שמבקרים אותנו על הסיפור והמבע הקולנועי זה סימן טוב. כי זה אומר שהבסיס הטכני, של סרט עם רצף ויזואלי, קיים בסרטים. וזה ממש לא מובן מאליו. אז הנה שלושה סרטים מיוחדים ונהדרים. ואחד ממש ישן.
הראשון סרט זורם ויפהפה על מחלה קשה (סתם, הסרט מעט אובר דרמטי..) מינימליסטי ומדויק. בעיקר אהבתי את הסוף.



הסרט השני של ערן היללי, עשוי יפה ומעוצב מאוד יפה. הסיפור לא מובן (הסבירו לי אותו, זה לא ממש עוזר)
דווקא כשהוא נמנע מנרטיבים יוצאים לו דברים יותר טובים. אבל בהחלט שווה לראות. גם בגלל הפסקול.


הסרט השלישי, וההזוי שבהם, מדכיר סרטים קלאסיים של ריאן לרקין (שעשו עליו סרט תיעודי יפהפה וזוכה אוסקר) ומפתיע בדימויים שלו. גם הנושא המורכב של להיות ביסקסואל וחוזר בתשובה הוא חומר גלם דרמטי לא רע. מה שמעלה את השאלה, האם יש הומוסקסואל דתי שלא עשה על זה סרט? לא יודע. סרט מצוין. מענין אותי למה דימויי המפלצות השתרבבו לסרט. עדיין לא פיענחתי את התפקיד שלהם כדימוי למהלך הנפשי של היוצר.  בכל מק…

עזאזל - סרט גמר באנימציה והערות שוליים.

תמונה
סרט הגמר שלי במחלקה לאנימציה בבצלאל עוסק ביום הזה, ביום כיפור. עולם הדימויים שממנו נובע הסרט הוא זר לרוב האנשים שאני מכיר. גם אלו שבקיאים בניואנסים של הטקסים הדתיים לא הצליחו (ובאשמתי) לפענח את המשמעות של הסרט. כך שכדי להבין אותו יש צורך בהברה של העולם הזה, ואת העולם שלי שמתבטא בעלילה.

<p><br><br><br><br><br><br><br><br><br>ארקאקראקא</p>
כשהסרט עמד לביקורת בסוף השנה, אחד החברים שלי ללימודים אמר: "כשאתה יוצר עולם, אתה צריך להסביר אותו, את החוקי…

"התחלה" - הסביבון כמטאפורה בסרטו של כריסטופר נולאן..

תמונה
*מכיל ספוילרים* הסרט הזה מלווה אותי מאז שראיתי אותו והוא קשור בהרבה נושאים אבל רציתי להתייחס לאחד: הסביבון.
לכאורה כל חפץ יכול לשמש כטוטאם, כאביזר שמוכיח שאתה נמצא בחלום אבל הסביבון הוא שונה. קודם כל: כי הוא לעולם לא מוכיח את זה. כלומר: גם סביבון שמסתובב שנים יכול פתאום ליפול, ואז הוא לעולם לא מוכיח ערות. הוא מצב של תנועה, ספק תמידי.  ברור שזה מה שמאפשר את סצינת הסיום הסרט, אבל יש פה מימד רגשי ומטאפורי: הסוף של הסרט בכוונה נשאר פתוח. החלוקה המיינסטרימית בין חלום למציאות היא שעומדת למבחן.השאלה אינה מתי אתה ער אלא מה המשמעות של להיות ער. מהי מציאות?
אני חושב שזו שאלה מהותית כשאנו באים לעסוק באמנות. האם האמנות משפיעה על המציאות? האם זה באמת משנה? האם יש גבול בין אמנות למציאות, בין עולם פנימי לעולם חיצוני?
אלה השאלות שהסרט עוסק בהן. ומי שמנסה להתעסק בשאלה האם הוא מתעורר בסוף או לא, זה כמו לשאול "איך פיטר פן עף?", זו שאלה שמתעקשת לא להקשיב לסרט.

לדעתי הסרט מספק תשובות. או לפחות כיווני חשיבה.
לגיבור יש שני נושאים לא פתורים בחייו: אשתו המתה והילדים שעזב.
שניהם דורשים פתרון. אבל הם …

עיניים צהובות איומות בשקרים לבנים קטנים

תמונה
באתר ISSUU שמאפשר תצוגת מגזינים באינטרנט יש מגזין קולנוע מעוצב שכל פעם מתמקד בסרט אחר. וקוראים לו: שקרים לבנים קטנים. little white lies. הגליון האהוב עליי עוסק בארץ יצורי הפרא, הסרט של ספייק ג'ונז שיצא השנה.




רק לאחרונה הבנתי את הסרט: הבית שנהרס הוא מוטיב חוזר. ומשום מה, כמה טפשי מצידי, לא קישרתי את זה לכך שאין למקס אבא. לא מדברים שם על האב החסר. שאולי מת ואולי עזב. אבל מההתנהלות של מקס בארץ יצורי הפרא אנחנו מבינים שמישהו הבטיח גם לו "בית" ושכולם ישנו ביחד. ושגם אצלו משהו השתבש עד שהוא הבין שמאחורי ההבטחות האלה לא עומד קוסם או מלך. אלא אדם רגיל עם חולשות. אני חושב שפספסתי את כל זה כי אני רגיל מסרטי אנימציה ליתמות. כולם שם יתומים תמיד! משלגיה עד בת הים הקטנה, מדמבו ועד אלדין. לכולם אין אב או אין אם או שניהם. כך שזה היה נראה לי טבעי שסרט פנטזיה יכיל גיבור יתום. אבל אולי זה מה ששונה פה. הסרט הזה הוא לא סרט פנטזיה. אין בו שום דבר פנטסטי. אחוזי הגירושים והורות החד-הורית יוצרים כמויות של ילדים שגדלים לבית חסר. עצוב. אני חושב שעליהם הסרט.



כמו כן. "עיניים צהובות איומות&qu…

שבחי יזהר

תמונה
סיפורי חסידים ליומולדת שנתיים של הבן שלי