דלג לתוכן הראשי

"התחלה" - הסביבון כמטאפורה בסרטו של כריסטופר נולאן..

*מכיל ספוילרים*
הסרט הזה מלווה אותי מאז שראיתי אותו והוא קשור בהרבה נושאים אבל רציתי להתייחס לאחד: הסביבון.
לכאורה כל חפץ יכול לשמש כטוטאם, כאביזר שמוכיח שאתה נמצא בחלום אבל הסביבון הוא שונה. קודם כל: כי הוא לעולם לא מוכיח את זה. כלומר: גם סביבון שמסתובב שנים יכול פתאום ליפול, ואז הוא לעולם לא מוכיח ערות. הוא מצב של תנועה, ספק תמידי.  ברור שזה מה שמאפשר את סצינת הסיום הסרט, אבל יש פה מימד רגשי ומטאפורי: הסוף של הסרט בכוונה נשאר פתוח. החלוקה המיינסטרימית בין חלום למציאות היא שעומדת למבחן.השאלה אינה מתי אתה ער אלא מה המשמעות של להיות ער. מהי מציאות?
אני חושב שזו שאלה מהותית כשאנו באים לעסוק באמנות. האם האמנות משפיעה על המציאות? האם זה באמת משנה? האם יש גבול בין אמנות למציאות, בין עולם פנימי לעולם חיצוני?
אלה השאלות שהסרט עוסק בהן. ומי שמנסה להתעסק בשאלה האם הוא מתעורר בסוף או לא, זה כמו לשאול "איך פיטר פן עף?", זו שאלה שמתעקשת לא להקשיב לסרט.

לדעתי הסרט מספק תשובות. או לפחות כיווני חשיבה.
לגיבור יש שני נושאים לא פתורים בחייו: אשתו המתה והילדים שעזב.
שניהם דורשים פתרון. אבל הם שונים במהותם. הילדים חיים, קיימים, מחכים. ולכן בדמיון הם חסרים, בלתי נראים כמו רוחות רפאים. האישה מתה, היא רוח דמיונית שרודפת אותו ולכן היא כל כך דומיננטית בתת מודע של הגיבור. המטרה שלו היא להשתחרר מהמוות כדי לחזור לחיים.
עולם היצירה דומה לחלום בסרט. אנו יושבים באולם קולנוע וחווים רגשות של מישהו אחר. מנטרלים (או משהים) את תחושת המציאות שלנו. כאשר אנו מבטלים את השהיית האמון, העולם הקולנועי מתפרק. (זה מה שקרה לי ב"שר הטבעות", כשהרגשתי פתאום שהאשליה לא עובדת עליי, שזה רק סרט. שכולם שחקנים, שיש תפאורה, הקסם אבד ברגע).
אז הטוטאם שהוא יוצר, הסביבון, נועד גם לנו, ובסוף הסרט אנו משתמשים בו. אבל נשארים באויר. ללא תשובה. כי לפי הסרט, ניתן להשתיל רעיון על ידי חלום, והרעיון חייב להכיל גרעין רגשי. והגרעין הרגשי פה הוא דווקא שיש מציאות. שיש עולם שבו אין רק השתקפויות של ה"אני" אלא אנשים אמיתיים שלמענם אנחנו צריכים להתעורר. לצאת מאולם הקולנוע אל החיים. אל האחריות.
הסביבון מכיל לא רק את השאלות האלה אלא גם את העובדה שההתעוררות באמצעותו קורית כשהוא נופל. הנפילה, תחושת המכה, היא גם התחושה שגורמת לאדם להתעורר מחלום. והציפייה שלנו לנפילה, כמעין ציפייה להתעורר, בליווי האכזבה\ספק וכיבוי המסך הפתאומי דווקא הם שגורמים לנו להתעורר, לקום מכורסת הקולנוע. העובדה שהסביבון יכול להסתובב לנצח, להעביר חיים שלמים בלי רצון להתעורר היא נקודת המבחן הרגשית שלנו כצופים.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):