דלג לתוכן הראשי

PAPERMAN- געגועים לנייר



הסרט הקצר החדש (2012) של דיסני עלה לרשת.


הסרט הופיע לפני "ראלף ההורס" והוא נעשה בטכניקה שלכאורה טוענת שהיא שילוב בין קלאסית לתלת.
האמנם?
לא. זהו סרט בתלת שממש התאמצו לרנדר כדו-מימד. אז למה הוא נתפס כאנימציה קלאסית? יותר בגלל האופי של הסרט. הדמויות כאילו לקוחות מ"על כלבים וגנבים" בהתנהגות ובכלל אוירת הרטרו סטייל "מאדמן" רובצת על כל הסרט. ואם מוסיפים לזה שחור לבן וטקסטורות של עיפרון אז זה עובד עוד יותר.
אהבתי את הסרט? ממ... את רובו. מאוד אהבתי מה שקורה עד ה"פיתרון".
למה?
כי מטוסי נייר בתוך סימטה אכן יכולים (כמו שקית הנייר ב"אמריקן ביוטי") להקלע למערבולת שתגרום להם לנוע כאילו עם רצון עצמאי. אבל זה לא מה שקורה פה. פה המטוסים הופכים להיות גולם שקם על יוצרו. הם מכריחים את הבחור הצעיר להזיז את עצמו ולפגוש בנערה. הם אקטיבים כמו המטאטא מ"שוליית הקוסם". אבל הבחור הוא די אקטיבי בעצמו. הוא יודע איפה הנערה עובדת והוא ניסה מאוד למשוך את תשומת ליבה ולכן לא ברור לי: מי צריך קסם?!
ובואו נשים את הקלפים על השולחן: בזה דיסני עוסקים הרבה פעמים, בשאלת השימוש בקסם. ונראה שפה החיים הפשוטים היו יכולים להתקיים בלי קסם. בלי הכוחניות של מטוסי הנייר. וזוהי אחת הבעיות של עולמנו. שימוש מוגזם ב"קסם". ושימוש בקסם איפה שלא צריך משאיר אותי לפחות בתחושה שהחיים עצמם, ללא קסם, לא ראויים להחוות. ולכן ההתערבות הבוטה של מטוסי הנייר בזוגיות הזו הטרידו אותי.
או כמו שהמדריך לטרמפיסט אומר על זאפוד (ציטוט מהזיכרון):
"הוא דמה לאנשים שלא יכלו להנות מפרח מבלי לדמיין שיש בו פיה".
ורק להבהיר: גם אני מתרגש מרישום על נייר. אולי בגלל זה קשה לי לקנות את הרינדור הזה כתחליף אמיתי.
**
college humor בפרודיה על הסרט: http://www.collegehumor.com/video/6875542/paperman-threesome
מאחורי הקלעים וארט:





כמה שהגיבור והדרמה הכללית (ההובלה בכוח למפגש רומנטי) מזכירים את "על כלבים וגנבים":


דוגמה מעולה לשימוש מוגזם בקסם ותוצאותיו, מ"היפהפיה הנרדמת":










לסיום, סצינת השקית מ"אמריקן ביוטי". במו עיניי ראיתי בירושלים בלון שחור שרוקד במשך שעה במעגל רוח. זה היה קסום וסוריאליסטי.


דרך אגב, נדמה לי שעיקר הסיבה לפיתוח הטכנולוגיה המורכבת הזו היא כדי לאפשר צפייה בסרטים דו מימדיים במשקפי תלת מימד בקולנוע (ובטלויזיות תלת מימדיות) אבל מה הטעם אם זה לא באמת אנימציה קלאסית? אני תוהה.

תוספת:
ידידי, יוני בועז, העיר יפה שאפשר להסתכל על הסרט הפוך: לא כשדרוג של הקלאסית לתלת, אלא שדרוג של התלת לקלאסית. זה יכול להוות פתרון נהדר לארט המזעזע בסרטי תלת ובעיקר לחוסר יכולת לבנות דמויות אנושיות אמינות! זה יהיה נהדר!!!

תוספת נוספת: בעין הדג מישהו הצביע על הדמיון לסרט SIGNS. נראה ברור ועם זאת של דיסני נראה הרבה יותר חמוד, לא?

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…