דלג לתוכן הראשי

سوق /// שוק /// Shouk

הסרט "שוק" זכה בפרס בפסטיבל ירושלים 2014. הסרט, המבוסס על סיפור של סמי ברדוגו, לוקח סיפור אישי על מערכת היחסים המורכבת בין נער ואימו והופך אותו לנציגה של תרבות מזרחית ישראלית מושתקת. הסרט הינו מטריד אך מקורי וכן בעשייה שלו ונראה ברובו כספר רישום הקם לתחייה. כשניגשתי לסרט הציקה לי שאלה מרכזית אחת: האם דיון על מזרחיות הוא לא אשכנזי. האם השיח של ההדרה וההשתקה הוא לא תמונת ראי לתפיסה האשכנזית שעוסקת באחר והדרתו מהנרטיב ובכך בעצם מרככת את העוצמה שיכולה להיות לביטוי אותנטי שאינו עסוק בשיח ההשתקה?
שאלה פלצנית, הא? דותן חושב שלא ממש...








דותן מורנו
האתר של דותן: Dotan-Moreno
והטמבלר יפהפה שלו

"... בקשר לשאלה (לא כזאת פלצנית :), הסרט מבחינתי הוא מאוד ישראל המושתקת, זה העניין בפריפריה, זה נמצא בצד וזה לא מדובר, ואנשים מאמינים שהגזענות והאפליה חלפו מהעולם, אבל זו פשוט בורות ועקשנות או סתם חוסר מודעות. אני מאוד אוהב את הסיפורים של סמי ברדוגו, ובמיוחד את זה, בגלל שהם מדברים על כל הנושאים האלו בלי לזרוק את זה בפשטנות בסיסמאות, להפך, דווקא בפשטות ובצניעות (ובגרוטסקה, הומור, עדינות ורגישות). אז כן, מאוד הנרטיב המזרחי, אבל לא בצורה מתריסה שנראה לי שמרגיזה הרבה אשכנזים, במיוחד מבוגרים. הסיפור הוא לא המצאה אשכנזית שמנסה לפצות את עצמה (אם הבנתי למה התכוונת במשפט הזה). אני מאוד מתחבר לזה, למרות שגדלתי בסביבה מעורבת ולא ממש בפריפריה (גדלתי ליד נתניה), אבל הניואנסים בסיפור מוכרים לי מהבית ומאוד מעניין אותי להתעסק בנושאים האלו. כיוצר הכי מעניין אותי לדבר על המקומי, ודווקא על מה שנמצא בשוליים. באנימציה ובטח בארץ לא מתעסקים הרבה בריאליזם ונושאים חברתיים, רוב הזמן יוצרים באנגלית ומכוונים לכל מיני סיפורים ״אוניברסליים״ (מוכר מאוד מסרטי הגמר בבצלאל ולא ממש מדבר אלי). אלי זה מאוד מדבר כי אני מתחבר לקולנוע ריאליסטי, חתרני אולי."
לפניכם עיצובים לסרט ובהמשך טקסט נוסף שכתב דותן.











טקסט שכתב דותן לאתר "קפה גיברלטר" על הסרט:

קוֹמוֹ סָה וָוה? אָלְחַמְדוּלִילַה

את ״שוק״ אני מקדיש לזכרן של סבתי מצד אבי וסבתי מצד אמי, מתוך געגוע ואהבה.

מרסל מורנו נולדה בקהיר ב- 1911 למשפחה גדולה ואמידה, בת לשרינה פראנז׳י מטורקיה וליצחק מזרחי, סוחר בדים מלבנון. היא למדה בבית ספר אליאנס ובביתה דיברו צרפתית וערבית. מרסל נישאה בתחילת שנות הארבעים לניסים מורנו מאלכסנדריה. שלושת ילדיהם נולדו במצרים לפני שעזבו ב- 1951, בזמן שרוב הקהילה היהודית התפזרה לכל עבר. היא לא רצתה להגיע לישראל, אבל בעלה התעקש. ב- 1952 הם הגיעו למושב גנות-הדר ליד נתניה, שאכלס עולים מצפון אפריקה ואירופה. רובם התפרנסו מלולים. כמה שנים מאוחר יותר אביה עזב את אשתו בקהיר והגיע לגור עם בתו - הוא רצה למות ולהקבר בארץ הקודש.

סבתי הייתה אישה חזקה, יצירתית וצנועה שדיברה צרפתית מתובלת בביטויים בערבית (איטלקית הייתה השפה הסודית). 31 שנה היא הייתה אלמנה. גדלתי איתה באותו בית והשתוקקתי לכל בדל מידע על חייהם במצרים, אבל צרפתית למדתי רק אחרי מותה. היה לנו קשר קרוב והיא השפיעה עלי מאוד.

כשבנותיה שאלו אותה בטלפון – קומו סה וה? היתה עונה: אלחמדולילה.

שולמית צורף נולדה בבגדד ב- 1930 בשם גומאר זלוף (גומאר בערבית – ירח). למשפחתה היתה חנות בשוק. אחיה נהרג בתאונת דרכים בילדותו וסבה, שהיה רופא, נרצח במהלך הפרהוד ב -1941. היא עלתה בעליית נוער לבדה ב- 1950 ו פגשה את נעים צורף. הם נישאו והגיעו לקיבוץ בית השיטה בעמק חרוד – המשפחה העירקית היחידה. שמה הפרטי שונה בהגיעה לקיבוץ, בלי קשר למשמעות שמה המקורי. היא ובעלה לא הורשו לדבר בערבית עם ילדיהם, ואמי מספרת שהרבה פעמים לא הרגישה שייכת ורצתה לעזוב את הקיבוץ. כשהצביעו בקיבוץ אם לקבל אותה ואת בעלה בתור חברים, חלק לא קטן הצביע נגד.

סבתי היתה אישה שקטה וצנועה. אני יודע שהיא לא הייתה מאושרת ומאוד בודדה בזרותה, במיוחד אחרי מותו של בעלה, שרק איתו יכלה לדבר בשפת אמה. תמיד כששאלתי אותה לשלומה – ענתה: אוכלים, שותים.

את סמי ברדוגו פגשתי ב- 2007 כשלמדתי בבצלאל. במסגרת קורס עיבדתי את סיפורו ״שוק״ לקומיקס קצר. סמי הקסים אותי בפשטותו, צניעותו ובעדינותו –תכונות שאפיינו את סיפוריו הקצרים שריתקו אותי, לצד ישירות גרוטסקית ובלתי מתנצלת, הומור ועצב.

כמה שנים מאוחר יותר, עזבתי את ישראל ועברתי למונטריאול. שם, רחוק מזירת ההתרחשות של הסיפור, הייתה לי הזדמנות לעבד אותו לסרט אנימציה קצר. ודווקא שם, בגלות, הרגשתי בפעם הראשונה בחיי זר, וכל מה שהיה ברור לי קודם, הוטל בספק בסביבה חדשה. באופן טבעי ראיתי את עצמי בתור ישראלי חילוני. לאחותה של סבתי שהיגרה מעיראק לקנדה, ופגשתי לראשונה שם, היה טבעי לחלוטין לקרוא לעצמה יהודיה-ערביה, ולשייך אותי מיד לשבט.

סבתותי חיו בגלות מכל מה שהכירו – מארצן, משפתן, מתרבותן וממשפחותיהן שהיגרו לארצות אחרות. הן נאלצו לגלות ממולדתן מפני שלא היתה להן ברירה אחרת, ואילו אני גליתי מתוך בחירה אינדיווידואליסטית.

הן היו חלק מדור שלם של נשים בלתי נראות שחיו את חייהן בצד, מול ילדיהן המדברים עברית, ששימשו להן צוהר יחיד אל החברה. חייהן היה רצף של עמל רב, עד שיום אחד הן מתו.
*****

עוד סרטים של דותן:





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):