}
פסח של אנימציה 2015נתחיל באירועים קרובים:
פסח של אנימציה בסינמטק תל אביב ביוזמת המכללה לאנימציה ישראלית: http://www.ani-mator.com/pesah2015/
יש שם הרבה סדנאות, הרצאות וסרטים טובים. בין השאר ארי פולמן ידבר על "אנה פרנק", אלכס אוראל על משפחת סופרעל ו"שיר הים" גם.

וב-14 לאפריל: "מאסטר שף אנימציה" הוא מפגש בגוגל קמפוס תל אביב. הפעם אני אדבר שם על אפיון ועיצוב דמויות ונדב אמבון יספר על "שרוטונים". הכניסה חופשית!  https://www.facebook.com/events/367437826781061/

ומשהו חדש לפסח:
נינה פיילי, היוצרת של "סיטה שרה בלוז", עובדת על סרט חדש המבוסס על התנ"ך. ומתוכו היא שחררה את עשרת המכות, המיוזיקל.
ותודה לאורה שוורץ על הלינק.


לסיום, ברכת פסח שמח מחברי היקר ירקו! הלא הוא יאיר ורדי.

יין, סלט ושיחה על הלחנת סרטים

"יין וסלט" סרט הגמר של בתאל לויאני, ספיר 2013.
סיפור אהבה מחוייך באיטליז פריזאי.



אני מנצל את הסרט הזה כדי לברר כמה דברים לגבי הלחנת פסקול ולכן פניתי למלחינים של הסרט: אנדרס רפפורט ומיכל גבעון.


דבר ראשון כמה שאלות טכניות. מתי מתחיל שיתוף הפעולה עם המלחין? ומהם השלבים השונים של גרסאות הסאונד?

בגדול זה מאוד משתנה, כל פרויקט הוא עולם אחר. זה תלוי בבמאי ובתהליך ההפקה. כלומר החיבור יכול לקרות עוד משלב התסריט (עדיף) וגם לקראת הסוף, כשנכנסים לפוסט ואין זמן...
בסרט האחרון שעבדנו עליו, יין וסלט, התחלנו את תהליך העבודה עם בת אל לוויאני עוד משלב התסריט, שאחרי זה הפך לסטוריבורד ואחרי זה לאנימטיק.
יש כמה שלבים שעברנו עוד לפני ששלחנו לה גרסאות סאונד. למשל בחירה של סגנון מוזיקלי, תזמור – איזה כלים יתאימו לסרט ומיקום המוזיקה בסרט. ישבנו עם בת אל וניסינו להבין ממנה את המאפיינים של הדמויות השונות ומה המניע שלהם. רק אחרי זה בנינו סקיצות של תמות מוזיקליות ויצאנו לדרך. גרסאות הסאונד השתנו ושודרגו ככל שהפרויקט התקדם. בת אל מאוד מוכשרת וכתוצאה מכך האנימטיק שלה היה מאוד ברור ולא רחוק מאוד מהתוצאה הסופית ולכן יכולנו להבין ולהרגיש את הסרט כבר מהשלבים הראשונים. 
     
לגבי שימוש בכלים חיים, אמיתיים מול עבודה אלקטרונית. תוכל לפרט על ההבדלים? עלויות וכיצד זה משפיע על התוצר הסופי?

כמובן שיש הבדל גדול בין מוזיקה שבנויה במחשב= מידי לבין מוזיקה חיה = נשמה. נגן מביא איתו המון רגש וחום ואת זה אי אפשר לחקות בשום מחשב. ההבדל הוא במיוחד באקספרסיביות שלה... זה מחייה את המוסיקה. אנחנו בנינו את כל הסקיצות במידי וזה היה נשמע טוב! אבל ברגע ההקלטות פתאום הבנו מה הוא הכוח האמיתי של המוסיקה וכמה הרגש משתנה.
לפעמים אין ברירה, אחרי הכל להביא 11 כנרים זה יקר...
 חוץ מזה, היום אפשר להגיע לרמה מאוד גבוהה במידי... לכן אפשר לשלב בינהם, מה שמאוד נפוץ בפרויקטים בלי תקציב גדול.   

מה היחס בין האפקטים למוסיקה? האם זוהי עבודה של המלחין או של עורך סאונד שיוצר מיקס?

שוב, זה תלוי סצנה, בסצנות מסוימות המוזיקה יכולה להיות יותר דומיננטית ולהפך. לרוב זו החלטה של המיקסר אך עם מעורבותו של הבמאי.
במקרה של "יין וסלט" היינו גם מעצבי פסקול, גם מלחינים וגם אחראים על המיקס הסופי, לכן הייתה לנו שליטה מלאה על היחסים בין הגורמים. כלומר, בזמן שהלחנו את המוסיקה התייחסנו למה שתכננו בעיצוב פסקול. ובנינו את הפסקול כשאנחנו מכירים בעל פה כל תו ותו של הסקור. זה הרבה עבודה, אבל מבטיח לך שליטה מלאה...שלא תמיד זה טוב, אבל במקרה שלנו זה הצליח.  

טיפים כלליים לעבודה של במאי מול מלחין ויחסי הכוחות בינו לבמאי.

חשוב מאוד עוד לפני שחושבים על המוזיקה לשבת עם הבמאי ולהבין את הכוונות שלו מה הוא רוצה לומר ....בעצם להבין את הסרט. המטרה היא מעל הכל לשרת את הסרט... הבמאי חייב לדעת להסביר את הרגש שמניע את הסצנה כי ככה המלחין יכול לפענח אותה. בנוסף, הבמאי צריך להיות מודע שברגע שהוא מחליט להביא מוזיקה מקורית לסרט, המלחין יביא עולם משלו. זו טעות לפעמים מצד במאים לצפות שהמוסיקאי יתרגם בדיוק את מה שהוא רוצה... וזאת כי כל אחד רואה את העולם קצת שונה... אפשר להתקרב ואף לקלוע בול למטרה אבל הבמאי חייב להיות ראש פתוח. מהצד של המלחין, כמו שאמרנו קודם, חייב לשרת את הסרט ולהשאיר את האגו בצד, גם אם מה שהוא עבד עליו כל הלילה לא התקבל בברכה על ידי הבמאי.

מתי כותבים מוסיקה מקורית ומתי אין צורך. מתי אין צורך במוסיקה בכלל?

החוק הוא שאין חוק... אם היו תבניות ברורות לא היה צורך במלחינים. זה תלוי בבמאי, בסרט, בסצנה ובמלחין עצמו. כל סרט הוא שונה ולכן כל מוזיקה היא שונה. יכול להיות שאותה סצנה תעבוד עם מוזיקות שונות וגם יכול להיות שהיא תעבוד ללא מוזיקה בכלל. לכן אין דרך אחת. לגבי שימוש במוזיקה לא מקורית ישנה אופציה שכוונת הבמאי תתפרש אחרת, כי הרי יצירה קיימת היא בעלת קונטקסט משלה. מצד שני היא יכולה להביא עימה רובד חדש וליצור סוג של סינתזה ביניהם. יש הרבה דרכים לגרום לסצנה לעבוד בעזרת מוזיקה, אבל חשוב מעל הכל דיאלוג והבנה עמוקה של מה עושים, עוד לפני שעושים.

קישורים:
אם הלחנה לסרטים מעניינת אתכם, אתם מוזמנים להקשיב לפודקאסט הזה של בלוג "שורה ראשונה" עם המלחין רונן נגל, שאחראי לפסקול של סרטים ישראלים רבים:


על טכניקה, סגנון וחזון, מחשבות כראש מחלקה לאנימציה



לא כתבתי פה הרבה על מנשר. בעיקר כי התפקיד שלי שם הוא גם ייצוגי ולכן אני נזהר שלא לערבב יותר מדי את "יוני שכותב מה שבא לו" עם "יוני ראש המחלקה"; אך הפעם אחרוג ממנהגי.
כשנכנסתי לתפקיד של ראש מחלקת אנימציה במנשר הייתי צריך, בשביל עצמי קודם כל, לגבש "אני מאמין", לתמצת את האמונה שלי לגבי הכלים שבית ספר לאנימציה צריך לתת לבוגריו.

אני אתחיל מהסוף.
לאחרונה השתתפתי במפגש של אנשי חינוך ושניים מהם אמרו שצריך להפסיק עם "דמות הבוגר". אין לנו שליטה אמיתית על דמות הבוגר ואין מודל כזה. יש כלים שמקנים לבוגר אבל אף אחד מהם לא יכול להבטיח הצלחה וצריך להמנע מלחפש מודל כזה.
אני חושב שהדבר נכון גם בלימודי אנימציה. אנחנו קודם כל מקנים כלים, רבים ומגוונים, ומכוונים סטודנט לפי דרכו. עולם האנימציה היום עשיר מאי פעם. גם בסוגי התכנים, הטכניקות והמדיומים בהם האמנות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי: ממשחקים דרך אמנות, מסרטים קצרים ועד מופעים אור קוליים ואפליקציות. הכל הולך.

אז מהם הכלים אותם אנחנו נותנים?
מה שחשבתי עליו הוא שילוש של טכניקה, סגנון וחזון.

טכניקה היא היכולת האישית לבצע. לביים, לרשום, לעצב, להנפיש, לערוך,לייצא: לספר סיפור.
טכניקה כוללת גם את היכולת לנתח בריף ולהגיב לו ברעיון, בסיפור. לתת פתרונות.

סגנון: סגנון זה אומר לעודד סטודנט להיות נאמן לעצמו. לא לחקות אלא להתפתח כיוצר עצמאי. הסגנון יכול לבוא לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים, סוג הומור, סוג אנימציה, עיצוב ועוד.

חזון: אחחח מה זה חזון? חזון זה אומר שמעבר לביצוע וסגנון יש לך מה לומר. זה לא אומר "מסר" ולפעמים מדובר במשהו חמקמק שלא ניתן באמת לתפוס אבל "חזון" הוא תרומה אמנותית תרבותית אמיתית. לפעמים חזון זה כל מה שצריך ולפעמים הוא מיותר.
חזון, יש לציין, מכיל מימד חזותי מובנה. היכולת להתוות חזון הוא נקודת המוצא למימוש בפן החזותי.
נתקלתם פעם בסרטים שמבוצעים נהדר ויש להם סגנון ייחודי ונראה לכם שאין ליוצר שום דבר משמעותי להגיד? שהוא בעצם מייחל שמישהו אחר יתן לו משימה לבצע כי הוא כשלעצמו לא באמת רוצה להגיד משהו? נראה לי שיש רבים כאלו והם מוציאים תוצרים מלהיבים ומיוחדים ולי אישית קשה עם יצירות כאלו. וככל שהן "עשויות טוב" כך קשה לי איתן יותר.

טכניקה יוצרת סגנון
באחת ההגשות במנשר, קורס רישום עם זיו לנצנר, עלה עניין הסגנון. אני ניסיתי לברר האם יש דגש על סגנון אישי. זיו ענה לי תשובה מפתיעה: הוא לא מאמין בסגנון. "סגנון הוא תוצר של טכניקה", הוא אמר. כשהיד יודעת את עבודתה היא הופכת כלי קיבול למי שאתה. וזה מה שמוליד את הסגנון.
זה הפתיע אותי. אולי כי בעולם המעוצב כל כך סביבנו אנחנו עסוקים נורא בסגנון ובייחוד ב"סגנון אישי". אם מה שאתה עושה דומה למשהו אחר אתה בצרות. ואם הוא לא נורא מובחן אז אתה חושש שאולי אין לך אישיות עצמאית. ההבנה שאתה לא צריך "לגבש סגנון" מביאה איתה הקלה. וצריך להוסיף, בסופו של דבר הרי חלק מהתהליך האמנותי באנימציה הוא כן לגבש סגנון לסרט. אבל זה כבר בא בהקשר ספציפי של סרט מסויים והצרכים הספציפים שלו. גדולי המעצבים לסרטים מדברים על הקשבה לצרכים הספציפים של כל סרט מחדש.
אז אפשר להרפות. להרשות לעצמינו להיות אנחנו ובינתיים לעבוד טוב טוב על הטכניקה. כדי שמה שבא מאיתנו ייצא החוצה בצורה הנאמנה והטובה ביותר.

"ומה עם כישרון?!"

דבר ראש העיר:


"כישרון" היא מילה נפלאה.
מאיפה היא באה? מה זה להיות "מוכשר"?
ננסה להקשיב למילה הזאת בלי המטען המוכר שלה. מוכשר זה אומר שהכשירו אותו, שהוא כשר. כשר למה? לדעתי מדובר במוכנות להכלה. כלי כשר הוא כלי שאפשר לאכול בו. מוכשרות היא מוכנות לקראת פעולה. כישרון אם כן הוא לא משהו פנימי שמתפרץ כפי שאנו תופסים אותו אלא להפך, נסיגה מהאגו כדי להיות מסוגל להכיל שפע מלמעלה. להיות צינור לתיעול של יצירה שרוצה להיוולד. זה מחזיר אותנו לעניין הטכניקה והסגנון. אדם מוכשר באמת זה לא אדם שמסוגל לבצע דברים טוב אלא כזה שבמקביל מסוגל לפנות את עצמו כדי להכיל את היצירה שרוצה לצאת מתוכו. השילוב הזה בין יכולת והקשבה עצמית יכול להוליד יצירות מדהימות.
במילים אחרות, "כישרון" מתאר בדרך כלל דבר שאי אפשר ללמד, אבל ניתן לראות בו דווקא פעולה מתמשכת של הכשרה: של הכנה עצמית והקשבה ליצירה האמנותית שמחכה להוולד.

*לסיום, וולט דיסני על סגנון וחינוך לאמנות. צפיית חובה: