}
זהו חלק רביעי (1, 2, 3) בסדרת רשומות על סינמטוגרפיה והוא עוסק במצלמה.
מה המצלמה עושה?
הבסיס הוא פשוט ביותר ולפיו המצלמה מראה לנו את מה שצריך לראות בשוט, קובעת את גבולות המסך, הקומפוזיציה ומה נראה מבחינה תוכנית. אבל בפועל המצלמה עצמה הופכת להיות הרבה יותר מזה: שחקן ומרכיב אקטיבי ומאוד לא אובייקטיבי.
המצלמה לא רק אחראית על מה שאנחנו רואים אלא איך אנחנו רואים ואיך אנחנו מרגישים כלפי מה שאנחנו רואים.

בואו נחשוב על זה שניה.
מצלמה נייטרלית (אין דבר כזה אבל לצורך העניין) היא העיניים שלנו כמו בתאטרון אבל היא גם יכולה להיות העיניים של דמות בסרט (POV) וגם העיניים המופשטות של המספר. כמו שכצופים התרגלנו להבין את התחביר של חיתוך והדבקת שוטים בעריכה כך למדנו גם את שפת המצלמה וההזדהות איתה. אנחנו יודעים מה אנחנו אמורים להרגיש ולא רק להבין מה אנחנו רואים.

'אפילוג לפרידה' של גיא אלנתן. עם טיפים לסרט גמר ועוד

אפילוג לפרידה. בחור ישראלי נוסע לניו-זילנד כדי למכור מוצרי קוסמטיקה.


כל קשר בין גיא לדמות בסרט הוא מקרי בהחלט
גיא אלנתן הוא יוצר מחונן. הוא אחראי לדמות הקומיקס של הוג'ימן ואנימטור מוכשר. סרט הגמר שלו מבצלאל הוא חיה נדירה בעולם סרטי הסטודנטים. יש בו עלילה, הוא אישי אבל לא נשען על זה יותר מדי. הוא משלב דרמה והומור ויש בו ממש דמויות! ולא סתם דמויות, הן גם מדברות! עברית! מתי לאחרונה ראיתם סרט אנימציה עם דמויות שמדברות?!
סגנון הסרט מאופיין בקו הפשוט של גיא שמצליח להיות מספיק מורכב כדי לבטא רגש, משחק והומור.

הסרט נבחר על ידי בלוג האנימציה הפופולרי CARTOON BREW לנבחרת מיטב בכורות סרטי הסטודנטים של 2013. זה הישג מרשים בעיקר כשחושבים על זה שמדובר בסרט אנימציה דובר עברית. יש לי תחושה שעם עוד סרטים מהסוג הזה האנימציה בארץ תוכל להגיע לקהלים חדשים. ועם כל הפשטות שבדבר אנחנו מגלים שוב שאישי ומקומי הוא מאוד אוניברסלי לפעמים.

סינמטוגרפיה חלק 3: לינקים, ספרים ומקורות לימודיים על השפה הקולנועית

חלק שלישי בסדרת פוסטים בנושא סינמטוגרפיה (חלק 1, 2) והפעם מגוון לינקים ומאמרים.


   

סינמטוגרפיה חלק 2: על קובריק, שפילברג וקצת אלפונסו



זה הפוסט השני בסדרה על סינמטוגרפיה (פוסט 1). הפעם אנסה להכיר שני במאים גדולים בכמה סרטונים מכמה זויות שונות. חלקם מהווים מחוות, חלקם ניתוח של סרטיהם, חלקם ניתוח של שיטות בימוי ועוד. מי שמחפש מידע מקצועי, זה לא המקום. פה תקבלו יותר אווירה והשראה. אני מקווה.

למה דווקא קובריק ושפילברג?

סינמטוגרפיה חלק 1: עריכה, התחביר הקולנועי.

זוהי רשומה ראשונה בסדרה שמתייחסת להבטים שונים של העשיה הקולנועית המצולמת.
הדברים שבגללם אני אוהב אנימציה שונים מהדברים שאני אוהב בקולנוע. זו הסיבה שאני כמעט ולא מתייחס לאלמנטים קולנועיים בבלוג. הדיון האם אנימציה היא ז'אנר קולנועי או לא נשאר פתוח. אני אישית לא רואה באנימציה ז'אנר אבל כן מזהה אותה כדבר העומד בפני עצמו בתוך העולם הקולנועי: דרמה אנימטיבית אינה "דרמה" וקומדיה מצויירת אינה "קומדיה" בשבילי. יותר מזה, אני אוהב סרטי אנימציה בכל ז'אנר. אבל זה ויכוח ארוך (וענת קוסטי בטח תכסח אותי בהפסקה).

אי אפשר להתעלם מהחשיבות שיש בראיה קולנועית קלאסית כדי להעשיר את עולם האנימטור ובייחוד בימינו כשהגבולות בין קולנוע מצולם ומצוייר הולכים ונעלמים ונמזגים זה בזה.


כשלימדתי בימוי לאנימציה השנה היו לי כמה דברים שהיה לי חשוב להעביר והראשון הוא חוסר המובנות מאליו של הקאט. מבחינתי הקאט הוא הבסיס לתחביר של עולם הקולנוע. הקאט הוא הרווח שבין האותיות שיוצר מילים וחידוש גדול ביותר בפני עצמו. כשאני מתייחס לאנימציה אני מתייחס לרווח שבין שני פריימים, כשאני מתייחס לקולנוע אני מתייחס לרווח שבין שני שוטים (ברשומה אחרת אתייחס לכוחו של שוט אחד). לכן יהיה זה הכי טבעי להתחיל מלהתבונן בקאט, להבין מה החידוש בו ומה אפשר לעשות איתו. ובאותה הזדמנות ניתן את הכבוד לעורכי הסרטים ונראה עד כמה התרומה שלהם משמעותית לתוצר הסופי.

הנפילה

הנה סרט חשוב עם נקודת מבט מקצועית: כמה שוטים? כמה דמויות? כמה זמן, ומה האפקט הרגשי?


'שקט', סרטון מחווה לתולדות הקול בקולנוע

מי שקרא לקולנוע קול-נוע כנראה עשה זאת רק לאחר שהוסיפו קול לסרטים.
היום, כמובן, זה מובן מאליו שסרטים עובדים על שני ערוצי חישה מרכזיים אלו של ראייה ושמיעה אבל לקח זמן עד שהקול נהיה חלק אינטגרלי מהחוויה.
חברת דולבי (יצרנית מערכות שמע לקולנוע) יצרה סרטון אנימציה קצר כמחווה לסאונד הקולנועי.
די מקסים גם אם אובר-נוסטלגי.

את האנימציה יצרה חברת מונבוט הנהדרת. שממשיכה את מסורת המחוות שלה לקולנוע האילם כמו שהתחיל בסרטון זוכה האוסקר על הספרים של מר לסמור.