יום רביעי, 23 ביולי 2014

אנימציה פלואידית ועוד מחולון 2014

זוהי רשומה שלישית על סרטי הגמר של חולון 2014.

לא קל לעשות סרט על פי סיפור אישי.
היתרון: חיבור מיידי ויצירת הזדהות. כמו האפקט של כיתוב "מבוסס על סיפור אמיתי" בתחילת סרט.
אבל יש גם סכנה. והסכנה היא לאבד את המרחק מהיצירה, את היכולת לבחון אותה בעיניים אוביקטיביות, לזהות כשלים, לזהות חוסר תקשורת ובעיקר: לא לדעת לוותר כשצריך.

הסרט הראשון ברשומה הוא פלואידי. סרטו של עדי זיו שצולח את הסכנה שבסרט אישי בהצלחה. וכשמדובר בחשיפה עצמית גדולה אז זה באמת לא פשוט.
מסתבר ש"פלואידי" זו הגדרה לנטיה מינית שלא רק מבטאת דו-מיניות אלא גם חוסר יציבות בזהות המינית. מצב נוזלי.
ולכן הבחירה באנימציה פלואידית (יש סגנון אנימטיבי כזה!) הוא רק מתבקש.

עדי זיו בוימאו

המנעות. סרט הגמר של אריקה רוטברג. 2014

עוד סרט גמר טרי מחולון. AVOIDENCE.
אבל קודם כמה מילים על אנימציה כתקשורת חזותית.
מחולון יוצאים כבר כמה שנים תוצרים מוצלחים. יש בינהם דמיון מסויים מבחינת גישה סיפורית ועיצובית. אני מכנה את זה "מושן גרפיקס משודרג", במובן הטוב של המילה. האסתטיקה וההתנהגות הם הרבה פעם של מושן גרפיקס אבל עם השקעה בדימויים ושילוב של אנימציה מורכבת. זה אמנם בדרך כלל לא "אנימציית דמות" מלאה (אנימציה של משחק) אבל עדיין שימוש עשיר במדיום.
בחולון אין מחלקה לאנימציה אלא תקשורת חזותית שבה אפשר להתמחות באנימציה. בעבר גם בבצלאל לא הייתה הפרדה בין המחלקות עד שהוקמה מחלקת אנימציה וכיום ניתן לעשות פרויקט גמר אנימטיבי גם בתקשורת חזותית. היתרון המרכזי של "תקשורת חזותית" הוא כמובן בעיצוב אבל גם בגישה. כי "תקשורת" זה מחייב. אתה מוכוון קהל גם ברמת התוכן וגם ברמת העיצוב. קצת חבל שלפעמים אנימטורים לא מספיק שמים דגש על שני הרכיבים המהותיים הללו.

קבלו את סרט הגמר של אריקה שבאופן לא מודע (בררתי!) מתכתב עם "העולם החיצון" הנהדר של דיוויד אוריילי. הן בשפה העיצובית, הקולנועית והתמתית. אבל יש פה גם פרשנות יפה לאסתטיקה של הפריים שנעה בין שטיחות לעומק.





יום שני, 21 ביולי 2014

דה-דמוניזציה: על תום ומוות ואיחוד המציאותי והפנטסטי בעקבות הסרט "מליפיסנט"


פורסם במקור במוסף 'שבת' של מקור ראשון
תודה לרחלי ריף

אגדה חדשה

Disney_Maleficent_Concept_Art_09

יום ראשון, 20 ביולי 2014

לוינס, האל הנעדר והרגע הקדוש

לקראת צאת הסרט הדוקומנטרי "האל הנעדר" (הוקרן בפסטיבל ירושלים) שמנסה להנגיש את משנתו של עמנואל לוינס, יצאו מספר כתבות עליו ועל הסרט. הסרט אינו באנימציה אך משתמש במעין וידאו-ארט להמחשת רעיונות מסוימים.
אני לא פילוסוף אבל הבטים רבים ממה שקראתי על לוינס מצאתי גם אצל בובר ואולי בראשם: המפגש הבלתי אמצעי, קיומי עם האחר כגילוי אלוהות. הנוכח האחר הפיזי הפשוט, שכל כך חסר בעולמות הוירטואליים של ימינו, הוא המקום שבו האני למעשה מתממש.
בהתנפצות הבועה, במגע, במבט ובעיקר בהכרה באחר, האני מאושש את עצמו כקיים בעולם האמיתי.


יום שישי, 18 ביולי 2014

RUNNING סרט הגמר של קונסטנטין גדלביץ

אוי קונסטנטין, עשית עבודה יפה!


סרט גמר מהמכון הטכנולוגי חולון. ארט יפהפה עם אנימציה חכמה (בין מושן גרפיקס לאנימציה מלאה) שבנוסף גם אומרת משהו על החיים האלה. שזה בכלל לא מובן מאליו.
אני גם אוהב את התחושה שיש פה מצד אחד עושר ויזואלי ויכולות גבוהות אבל גם תחושת צניעות. קשה לי להסביר את זה, כאילו הסרט לא צועק "אני מוכשר!" אלא מגייס את היכולות לטובת האפקטיביות של הסרט. שזו תופעה שאני מוצא בכמה מסרטי חולון. מעניין למה.

יום שלישי, 15 ביולי 2014

סרטוני כיבוש, סכסוך, זכויות אדם, ניאו-אנטישמיות ועוד

מקבץ סרטונים לעיתות עימות.
אני אשתדל לתת לסרטים לדבר כי זה פשוט פוסט שהוא גם ככה כולו פוליטי. רק רציתי להעיר שאין בין הסרטים המוצגים כאן המון במשותף פרט לעובדה שהם סרטי תעמולה ומסרים. חלקם הומוריסטיים, חלקם דרמטיים, חלקם מצוינים, חלקם אנטישמיים אבל כולם מגוייסים לקידום רעיון כלשהו סביב המצב במזרח התיכון (וקצת מעבר).
בכוונה שמתי ראשון את הסרטון של יוצרת "סיטה שרה בלוז". הסרטון מתיימר להציג את הסכסוך האזורי ועושה זאת בצורה שטחית על גבול האנטישמית. אם למקד את מה שמפריע לי בסרטון הזה אגיד רק שהסרטון מציג סכסוך מקומי בן אלפי שנה אבל הפונט של שם הסרט יהיה עברי. כאילו הוא אומר: אתם יודעים מי אשם בהכל.
ואולי זו הבעיה ההסברתית כולה. יותר משלישראל יש בעיה להצדיק את עצמה, לדימויים המתנגדים לה תמיד יהיה יותר כוח. הם יותר פשטניים, יותר קריאים ולכן יותר אפקטיבים.
הטנק מול האבן, כביכול.

יום ראשון, 13 ביולי 2014

פטר והחלל הפנוי. סרטו של סיטג'י צ'ו

סרט עצוב ומרהיב על פטר, אחד מיני רבים שקופצים כל שנה מגשר שער הזהב.
מסתבר שמתוך מי ששורד את הקפיצה 100% חזרו בהם מההתאבדות ממש לפני הפגיעה במים.


אתר ובלוג היוצר:
http://www.sitji.com/
 http://sitjichou.blogspot.co.il/



יום שלישי, 1 ביולי 2014

לרקוד עם מצוייר


כבר ראינו הרבה שילובים של הנפשה עם סרט מצולם חי אבל אחד המקומות המעניינים הוא בריקוד. ריקוד הוא מעשה אמנותי אינטימי שדורש אינטרקציה ותיאום עם האדם השני. גם כאשר אין מדובר במגע ממש שני הרוקדים משלימים אחד את השני בקומפוזיציה שהם יוצרים, ובדינמיקה המשותפת.
לפניכם כמה דוגמאות יפות לריקוד של אדם ודמות מצוירת. עולמות נפגשים ברגע אינטימי.

הראשון הוא קלאסיקה יפהפיה: ג'ין קלי וג'רי העכבר רוקדים יחד בסרט "הרימו עוגן". האנימציה של האנה ברברה.

סטיואי מ"family guy" בשחזור של אותה סצנה. אבל עם סטיואי במקום ג'רי.


יום חמישי, 26 ביוני 2014

"מוניומנט וואלי" עיצוב ואשליה במשחק

MONUMENT VALLEY הוא משחק-אפליקציה שבו נסיכה מטיילת בתוך אשליות גאומטריות ארכיטקטוניות בסגנון העולמות שיצר "אשר" ESCHER. המשחק בנוי מסדרת עולמות שהם בעצם חידות קטנות שכדי לפתור עלינו לשנות את דרך ההתבוננות המקובלת שלנו. המשחק לא קשה במיוחד אבל מהמם ביופיו והסוף חמוד מאוד. למטה תמצאו ארט שלו עוד קצת.

לאתר: MONUMENT VALLEY
לבלוג: בלוג המשחק

מתוך המשחק
ESCHER


מאחורי הקלעים:

יום שני, 23 ביוני 2014

וגר זאב עם כבש - ועוד על אופיר ששון


אופיר ששון הוא אנימטור ישראלי עם שפה אישית וייחודית. הקליפ שלפניכם מציג את הפן היותר מתקשר שלו ועם זאת, עדיין פרוע וחופשי מאוד. בשאר סרטיו אפשר לראות השפעות מסגנונות אנימציה שטוחים שהיו פופולריים בסביבות שנות ה-50.



זה הסיפור שלו:

יום רביעי, 18 ביוני 2014

הארט של "קורליין" וסטודיו לייקה


כמה מילים על קורליין. זהו סרט של סטודיו לייקה על פי ספר של ניל גיימן. זהו סרט שאפתני מאוד שבאופן דומה לסרטי סטופמושן אחרים כמו "הסיוט שלפני חג המולד", "פרנקנוויני" ו"ג'יימס והאפרסק הענק", מרשה לעצמו לעסוק בחומרים אפלים יחסית לסרט המיועד לכל המשפחה.
לצערי, הסטודיו הזה עושה עבודה מדהימה ויזואלית ואנימטיבית אך תמיד לא מצליח להיות מושלם מבחינת חויה רגשית. בכל סרט אני מרגיש שמשהו בסיפור ובהתפתחות הדמויות לא מצליח להבשיל לגמרי לכדי חויה סוחפת ואמינה. אולי "פרנורמן", סרטם האחרון, הכי התקרב לזה. ובקרוב ייצא סרטם החדש: "טרולי הקופסאות" ואולי נראה שם משהו חדש.

יום שני, 16 ביוני 2014

הצצה לפסטיבל אנסי 2013 ו-2014

פסטיבל "אנסי 2014" הסתיים.
עוד לא יצא לי להשתתף בשום פסטיבל אנימציה בינלאומי מחוץ לתל-אביב. לפי מה ששמעתי יש הבדלים גדולים בין פסטיבל לפסטיבל. כל אחד ויוקרתו, כל אחד והקצב שלו. פסטיבל "אנסי" שבצרפת נחשב לאחד הפסטיבלים הגדולים והעמוסים ביותר. הפסטיבל מריץ המון הקרנות ברצף ובמקביל ומארח המוני אנימטורים אורחים מכל העולם. לצידו מתקיים גם פסטיבל הדחויים של אלו שלא זכו להשתתף.

אז לפני שאני מביא טעימות (מצטער שאלו רק טעימות, גם אני לא מחבב טריילרים אבל זה מה שיש בינתיים) הנה לפניכם סקירה של הפסטיבל של שנה שעברה שנותן תחושה לגבי היקף האירוע. זהו סרטון מרתק באורך של כשעה שהופק עבור בלוג האנימציה הנהדר SKWIGLY. בלוג מומלץ,עשיר ומלא מידע.

חיכיתי שנה לחלק ב' והוא לא הגיע. בכל מקרה, טל לוטן סקרה את הזוכים בפסטיבל הנוכחי בבלוג שלה כך שאני רק אציג טעימה מכמה שעניינו אותי.

"הילד והעולם" הוא הסרט הארוך הזוכה הוא סרט בריזלאי ללא מילים שנראה כמו סוכריה על מקל:

עוד...

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ShareThis