מה מושך אותנו ביקום של מארוול? יונתן צוריה במאמר אורח
אם יש משהו אחד שההישג של מארוול מלמד אותנו, הוא זה: דמויות מעל הכל. הרי מהו הקסם המארוולי? לא הבימוי, חס ושלום – רבים מהסרטים, בכל בחינה ויזואלית ואודיאוטורית לא עומדים באף הישג שאפשר להחשיב אותו ל"מרשים". הכתיבה? לא חסרים מאמרים וסרטונים שמפרקים את קלישאות מארוול אחת אחת ומראות כמה היא חוזרת על עצמה, נעדרת מקוריות וחסרת ברק. המד"ב? הפנטזיה? לא נראה לי שיש מעריץ אמיתי של הז'אנרים שיחשיב אף אחד מהסרטים כפסגת הסוגה. לא ולא, יש דבר אחד שמארוול מתמחה בו, ודבר אחד שמשך אליה את הצופים שוב פעם ושוב פעם, וכל פעם במספרים גדולים יותר – הדמויות, על כל מה שמשתמע מכך. כי אם יש מחלקה אחת של מארוול שכן משקיעים בה – הרי זאת מחלקת הליהוק. בסופו של יום, סאגת האינסוף של מארוול מתגלה כמסע אחד עיקרי: להכיר לנו כמה שיותר דמויות כדי שיהיה לנו כמה שיותר אכפת לקראת הקרב הגדול. הבנייה כאן היא לא עלילתית (רוב הדברים שקרו בסרטים הקודמים זניחים או נזנחים בשנייה שנכנסים לשני סרטי הנוקמים האחרונים) ואפילו לא ממש לכידה ברמת המסע של הדמויות עד הנקודה הזאת (הפער בין "איירון מן 3" ל&q