אם יש משהו אחד שההישג של מארוול מלמד אותנו, הוא זה: דמויות מעל הכל. הרי מהו הקסם המארוולי? לא הבימוי, חס ושלום – רבים מהסרטים, בכל בחינה ויזואלית ואודיאוטורית לא עומדים באף הישג שאפשר להחשיב אותו ל"מרשים". הכתיבה? לא חסרים מאמרים וסרטונים שמפרקים את קלישאות מארוול אחת אחת ומראות כמה היא חוזרת על עצמה, נעדרת מקוריות וחסרת ברק. המד"ב? הפנטזיה? לא נראה לי שיש מעריץ אמיתי של הז'אנרים שיחשיב אף אחד מהסרטים כפסגת הסוגה. לא ולא, יש דבר אחד שמארוול מתמחה בו, ודבר אחד שמשך אליה את הצופים שוב פעם ושוב פעם, וכל פעם במספרים גדולים יותר – הדמויות, על כל מה שמשתמע מכך. כי אם יש מחלקה אחת של מארוול שכן משקיעים בה – הרי זאת מחלקת הליהוק. בסופו של יום, סאגת האינסוף של מארוול מתגלה כמסע אחד עיקרי: להכיר לנו כמה שיותר דמויות כדי שיהיה לנו כמה שיותר אכפת לקראת הקרב הגדול. הבנייה כאן היא לא עלילתית (רוב הדברים שקרו בסרטים הקודמים זניחים או נזנחים בשנייה שנכנסים לשני סרטי הנוקמים האחרונים) ואפילו לא ממש לכידה ברמת המסע של הדמויות עד הנקודה הזאת (הפער בין "איירון מן 3" ל&q

העשור שעבר היה העשור של גיבורי העל. הם כבשו את אולמות הקולנוע עם היקום של מארוול והשאירו אחריהם אבק כוכבים. האובססיה של המין האנושי לגיבורים פעמים רבות לא שמה דגש על הפער בין האדם הפשוט, היומיומי, הסופי, עם ההדר והפלאות שבגיבורי העל. בראד בירד עסק בזה בצורה שנויה במחלוקת ב"משפחת סופרעל" ( על כך כתבתי פה ) אבל מעבר לזה נוח לנו להסתכל למעלה ולראות את סופרמן מציל את העולם בעוד אנו צורחים שיושיע אותנו. דמיטרי קליימן בסרטו "OutGrown" מנסה לחשוף את הפן האנושי שבגיבורי העל בסרט גמר שהנחיתי במנשר. תהנו! באותו עניין: לפני כמה שנים צץ ברשת סרט חובבים עצמאי ומושקע המבוסס על דמויות הפאואר ריינג'רז. הסרט האפל והאלים (לא לילדים) התקבל בשמחה על ידי מעריצי הסדרה אבל לא על ידי חיים סבן שהחזיק בזכויות. הסרט הורד מהרשת ולאחר מכן חזר כשסבן הבין שמשהו בעולם השתנה, שמותגים יכולים להתחזק מסוג כזה של פאן-ארט. דבר דומה קרה לדיסני עם סרטוני תגובה ל"Let it go". כך הם למדו לשחרר לרגע מזכויות יוצרים ולתת לרשת להיות מוצפת בילדות (וגברים בשמלות) ששרות את הלהיט.

מאמרי וידאו. סוג חדש של אמנות פרץ לחיינו ואני די מאוהב בו. מאמרי הוידאו הם מעבר לקטעים ערוכים בתוספת קריינות אינטלקטואלית. חלקם הופכים את חומרי הגלם מהם הם מורכבים בתוספת הפסקול ליצירה אודיו ויזואלית חדשה. רובם המוחלט, ממה שנתקלתי בו, עוסקים בקולנוע וכך מהווים מחווה באמצעות אותו המדיום לו מגיבים. הנה הם מיטב מאמרי הוידאו שבחרתי לבלוג לשנת 2019. אני אתחיל עם שני מאמרים על "ספיידרמן - אל מימד העכביש". סרט שככל שאני צופה בו יותר אני מאושר שהוא בא לעולם. בתוך עשור של גיבורי-על זכינו לפנינה נדירה, יצירה ייחודית, אקספרימנטלית מבחינת הסיפור והטכניקה, מרובדת בשכבות של רגש, מידע גיקי עם מבט מפוכח ושונה על התרבות הפופולרית. בתוך כל זה "ספיידרוורס" הוא גם חגיגת אנימציה. בסרט הזה הציבה חברת סוני רף אמנותי שקשה לראות מישהו מתעשיית האנימציה המיינסטרימית מצליח לעמוד בו בזמן הקרוב. על אותנטיות באנימציה. מאמר אמיתי מאוד. אנימציה חסרת גבולות: אגדות בתנועה -  מוזיאון TATE על המאמר הזה המלצתי כבר כמה פעמים אז אפשר לדלג אבל גם הוא מבט עמוק על התקופה שלנו, דרך הפריזמה

שנת 2019 הסתיימה ואיתה מגיעה סקירת מיטב האנימציה הקצרה ברשת לשנה זו. ברשומה זו אני (יוני) ושותפיי לסקירה בחרנו את מה שבעינינו מייצג את האנימציה הטובה ביותר (הזמינה ברשת) לשנת 2019. המצעד בנוי מכמה קטגוריות שבכל אחת מהן נבחרו יצירות מובילות. ממבט כללי על הנבחרים אפשר לזהות מגוון גדול ברמה הטכנית ושילובים רבים: תלת ודו, מושן ונרטיב, סטופמושן ולייב אקשן. וכך ראוי שיהיה. אנימציה כדרכה לא אוהבת להכנס לתבניות. הפעם איתי כאן: ג'וליה סטנדינג, סטודנטית בשנה ב' במחלקה לאנימציה מנשר ודפנה אוודיש, ( האתר של דפנה ) יוצרת אנימציה עצמאית בוגרת בצלאל המתמחה באנימציה דוקומנטרית. את סיכומי השנים הקודמות תמצאו פה:  מיטב סיכומי שנה -שוליית הקוסם . שנתחיל? *הסרט הקצר* Negative space של הצמד Tiny Inventions יוני: "חלל נגטיבי" הוא סרט על אובדן אבל ממקום הומני ומרגש. האחראי על הסרט הוא סטודיו Tiny inventions של זוג היוצרים רו קווהאטה ומקס פורטר, שמשלבים בעבודותיהם טכניקות שונות כדי לספר סיפורים קטנים ויפים שזוכים להצלחה בכל העולם. הסרט הזה הוא איחוד של צורה ותוכן. הוא