מיטב האנימציה ברשת לשנת 2019


שנת 2019 הסתיימה ואיתה מגיעה סקירת מיטב האנימציה הקצרה ברשת לשנה זו.
ברשומה זו אני (יוני) ושותפיי לסקירה בחרנו את מה שבעינינו מייצג את האנימציה הטובה ביותר (הזמינה ברשת) לשנת 2019. המצעד בנוי מכמה קטגוריות שבכל אחת מהן נבחרו יצירות מובילות.
ממבט כללי על הנבחרים אפשר לזהות מגוון גדול ברמה הטכנית ושילובים רבים: תלת ודו, מושן ונרטיב, סטופמושן ולייב אקשן. וכך ראוי שיהיה. אנימציה כדרכה לא אוהבת להכנס לתבניות. הפעם איתי כאן: ג'וליה סטנדינג, סטודנטית בשנה ב' במחלקה לאנימציה מנשר ודפנה אוודיש, (האתר של דפנה) יוצרת אנימציה עצמאית בוגרת בצלאל המתמחה באנימציה דוקומנטרית.
את סיכומי השנים הקודמות תמצאו פה: מיטב סיכומי שנה -שוליית הקוסם.
שנתחיל?

*הסרט הקצר*

Negative space של הצמד Tiny Inventions


יוני:
"חלל נגטיבי" הוא סרט על אובדן אבל ממקום הומני ומרגש. האחראי על הסרט הוא סטודיו Tiny inventions של זוג היוצרים רו קווהאטה ומקס פורטר, שמשלבים בעבודותיהם טכניקות שונות כדי לספר סיפורים קטנים ויפים שזוכים להצלחה בכל העולם. הסרט הזה הוא איחוד של צורה ותוכן. הוא מדבר על חסכנות וקפדנות ובאותה גישה משתמש באופן מדוד מאוד באמצעים סיפוריים כדי לתאר עולם פנימי וחויה של אדם אחד.

Marfa של האחים מקלאוד.


דפנה:
סרט אנימציה דוקומנטרי קצר שמתאר בצורה מינימליסטית ופיוטית עיר שכוחת אל בארצות הברית בשם מרפה. הבמאי גרג מקלאוד (מבריטניה) ביקר שם והקליט שיחות ששמע בפאב המקומי, בחנות וברחוב. באמצעות אנימציה ידנית ומינימליסטית הוא נותן את הפרשנות שלו לשיחות האלה. אני מאוד אוהבת את העריכה החופשית והאינטואיטיבית של הסרט שמייצרת אווירה מיוחדת וחידתית, אסופה של רגעים שמייצרים משמעות. מקלאוד מספר לנו על הרגעים הקטנים, והחוויות שחווה בעיר, הוא לא "מאכיל בכפית" ופותח פתח לפרשנויות שונות מצד הצופה. בכל פעם שאני רואה את הסרט אני מגלה סיפורים חדשים. לפעמים הדימויים מתכתבים באופן ישיר עם הטקסט שנאמר ולפעמים יש פער בינהם, המשחק בינהם מייצר דינמיות מצוינת.

SISTER של סיקי סונג



ג'וליה:
סרט סטופ–מושן עשוי בטכניקת תפירת לבד. סרט מרגש נורא שבתוך 8 דקות קצרות מביא אותנו על סף דמעות. מדובר בבחור שמספר לנו על המשפחה שלו, או יותר נכון על אחותו הקטנה. בזמן שהוא מספר על המשפחה אנחנו רואים אותו בתור ילד וחווים את הסיפור שלו יחד איתו. הוא מספר שאחותו הקטנה מעצבנת, גונבת לו את כל הצעצועים, לוקחת את כל תשומת הלב של ההורים, על איך שהוא מקבל את העונש על דברים שהיא עושה ועוד. אבל לקראת סוף הוא מגלה לנו שהוא מספר על האחות שלעולם לא הייתה לו. הוא מספר לנו על איך החוק שהתקיים בסין במהלך כמעט שלושה עשורים השפיע על מיליארדי אנשים ונשים שנכנסו להריון שני נאלצו להפיל את התינוק שלהן. לסיום הסרט הוא כותב הקדשה לכל האחים שלעולם לא נולדו.
בנוסף – בגלל שהאנימציה היא אנימצית סטופ-מושן, ולקחו טכניקה כל כך מעניינת לעין (של הנידל פלטינג) – רק מוסיפה לרגש. הממשיות של הצמר גורמת לצופה להתקרב למסך ואפילו לשלוח יד לגעת.

*סטודנטים*

Facing it של סאם גיינסברואו


יוני:
הסרט עטור הפרסים הזה נוצר במסגרת לימודית (NFTS באנגליה) אבל כשרואים את רשימת הקרדיטים מבינים שזה פרוייקט שדורש כפר שלם. ועדיין התוצאה מענגת. הסרט משלב אנימציית סטופמושן עם קומפוזיטינג על גבי שחקנים אנושיים. הרעיון בבסיס הסרט הוא פשוט  עד פשטני: הפנים שלנו שחושפות את רגשותינו משמשות בו בעת כמסכה. רעיון זה הופך למטפורה המרכזית בסרט וגורם לנו להסתכל מבחוץ על הצורך לשדר נורמליות ולהדחיק רגשות וחששות חברתיים. הבעיה היחידה שלי עם הסרט זה הנסיון בסרט מטפורי כל כך להפיל את האשמה על זוג ההורים. דווקא הסוף מעיד שחרדה חברתית אינה תוצר של אירוע מסויים בהכרח אלא תופעה כלל אנושית וטבעית מאוד.
עוד על הסרט ועל תהליכי העבודה המיוחדים עליו: https://directorsnotes.com/2019/12/18/sam-gainsborough-facing-it/

*ישראלי*

הדוור The Postman תום קריב


ג'וליה:
מהפרק הישראלי, יש לנו את סרט הגמר של תום קריב – סרט קצר על דוור בודד, שבעיניו של היוצר הוא "מקצוע שלאט לאט נעלם מהעולם שלנו".
האנימציה אמנם יחסית פשוטה אבל עבודת הקו, אנימציית האופי והפרספקטיבות המשתנות מאפשרים ליצירה הזו להתעלות לכדי משהו נפלא. קריב הושפע מעבודתו של באסטר קיטון, הוא אימץ את העולם השטוח שלו ומספר את הסיפור שלו דרך אמצעים ויזואלים ותנועה בתוך הפריים. הסרט ברובו נוצר באמצעות ציר זמן של פוטושופ, בעוד חלקים אחרים נוצרו ב- After Effects.
בהחלט סרט מקסים ושובה לב.

יוני:
הסרט "הדוור" של תום קריב משתמש בכלים שבאים מעולם המושן דזיין ובמבט ראשון הם כולם נראים מוכרים: עיצוב דמויות גראפי אך נפחי, משחקים בין תלת מימד לעולם שטוח ועולם שמתקיים בחוקיות משלו. אבל הסרט הוא גם דוגמה טובה למה שמשחק דמויות, נגיעות של ראליזם בתנועה וסיפור עם בסיס רגשי יכולים לעשות. בכך הסרט מטשטש עוד יותר את הגבול שבין עיצוב תנועה לאנימצית דמויות במובנה המלא.

א' בתמוז- יעל רייספלד


דפנה:
סרט מוקומנטרי נהדר וסוחף העוקב אחר דמויות שנוסעות להשתטח על קברי צדיקים בצפת וממשיכות ללילה פסיכודלי מטורף. רייספלד משתמשת בטכניקת קולאז' בכמה מובנים: מבחינה ויזואלית היא משלבת בין אנימציה קלאסית, וידאו, סטילס, קאט אאוט ואפילו תלת מימד. היא שולטת בכל המרכיבים האלה בצורה מהפנטת ויוצרת שפה ויזואלית חדשה, שונה ואישית. הסאונד והוידאו הם אלמנטים דוקומנטרים שמביאים לסרט אותנטיות לצד העלילה הבדיונית.  
הדבר שהכי נגע בי בסרט זה שלמרות היחס ההומריסטי והפרוע לסיטואציה, יש בסרט המון אנושיות ואמפתיה. אין פה התנשאות מעל הדמויות אלא התייחסות לכאב בצורה אחרת. 
הסרט זכה להצלחה אדירה בפסטיבלים בינלאומיים, אני צפיתי בו בפעם הראשונה בפסטיבל האנימציה של שטוטגרט והתרגשתי לראות עד כמה הקהל הבינלאומי התחבר אליו.
"סוף הדרך", סדרת רשת


יוני:
בגזרה הישראלית אי אפשר שלא להתייחס להפקת המקור של "כאן" תאגיד השידור: "סוף הדרך" שיצרו ניר ברגר ואופיר ששון בהפקת יעל עוזסיני. סדרת רשת פוסט-אפוקליפטית-ירושלמית שאחרי שנים עושה שימוש מצויין באנימציה לצרכי סאטירה. הפרק הזה הוא מהאהובים עליי ובו במסגרת שיטת פרות קדושות הסדרה מתמוןודדת עם נאצים, אבל לא מהסוג שמטריד את יאיר גולן.
מחכים לעונה השניה!

*קליפ*

ארץ, ליל ניקי


יוני:
ליל ניקי עשה מחווה פרועה ומיינסטרימית באותו הזמן לכדור הארץ. הוא גייס לטובת הקליפ המון חברים שלו ואפשר לומר שזה We are the world גרסת 2019 עם גסויות. הו! כמה אנחנו אוהבים את כדור הארץ ובדיחות פלוצים!

I'M NOT READY קאסי שאו


ג'וליה:
בסרט הקצר של קאסי שאו היא משלבת בין קסם למלנכוליה, ונוצרה הרמוניה מרגשת של השיר והאנימציה. בעצם מדובר פה בקליפ לשיר בו האנימציה והשיר כל כך משלימים אחת לשני, ששניהם לא היו עובדים באותה הרמה לחוד, ואנו צריכים להסתכל על היצירה הזו כאחד.
כל פריים בסרט – הוא ממתק לעין, איור בפני עצמו. הצבעוניות (ללא שחור בכלל), הטקסטורה של צבעי השמן על בד, הבלוקים של צבע יחיד, ובכלל הקו הצבעוני והכל-כך עדין יחד עם השילוב של עבודה על נייר ועבודה על מחשב משתלבים בצורה כל כך חלקה ומוצלחת שהצופה מיד שוקע פנימה מרותק.
כאשר השיר נגמר – אני אישית מרגישה צורך בעוד! היופי והאלגנטיות של האנימציה, והשיר המהורהר מעשיר אותי אך בחוסר סיפוק. סרטון של כמעט שתי דקות מרגיש כמו רגע חולף, אך רגע יפהפה. 


Kitonne! סיון קידרון

דפנה:
קליפ כיפי ונשי שיצרה סיון קידרון עבור הזמרת Kaho Nakamura. קידרון פיתחה שפה אישית גרפית ונקיה שמאפיינת את הקליפים והסרטים שלה. בקליפ הזה אין כמעט קאטים, ישנו משחק יפה ומהפנט של פתיחות וסגירות לפי הביטים של השיר. (האם הפתיחות והסגירות קשורות לתוכנו של השיר?) לפעמים הצורות מאוד גיאומטריות וסגורות ולפעמים הם פתוחות עשויות מכמה קוים כמעט מופשטים. רוב האנימציה היא בשחור לבן ורק בסוף אנחנו מקבלים טעימות קלות של צבע. החוזקה הכי גדולה בעיני היא השפה העיצובית של הקליפ שמלאה בחן והומור והופכת את הקליפ לייחודי ושובה. 

*מושן גרפיקס*

17 small ideas של אנדרו מיירס.


יוני:
אנדרו מיירס, אנימטור ובמאי פרסומות, עמל על הפרוייקט האישי הזה וכינה אותו "sketchbook ambience". קשה למקם את הפרוייקט הזה בין המסחרי, לאישי, בין המופשט לגרפי ובין הנרטיבי לסתמי או למופשט אבל בסדר, כבר הבנתי שקטגוריות נועדו בעיקר כדי להתווכח עליהן, כמו הגדרות רבות אחרות בחיים שלנו. היצירה הזו מהפנטת אותי ויש בה שקט והרמוניה מטרידה יחד עם רמה עיצובית גבוהה.
הפרוייקט האישי הקודם שלו: https://vimeo.com/209759018

*פרסומת*

MATE? סטודיו בודה.


יוני:
סטודיו בודה התבקש ליצור סרטון תדמית על MATE, משקה מסורתי שנועד לשיתוף עם אחרים. התוצאה: סרטון שהוא עצמו, כמו המשקה, שיתוף פעולה בין אנימטורים שונים. התומאה מרגשת ומגוונת. סרטון אינפורמטיבי יותר בקמפיין תמצאו פה: ABOUT MATE.

והנה עוד שתי פרסומות מלבבות. אלכס גריג עם חדי קרן לחברת האנרגיה BULB


פרסומת זו היא אמנם מסוף 2018 אבל היא קלאסיקה. ברווז קטן זוכה לפגוש את הדמות אותה הוא מעריץ. לאוהבי דיסני באשר הם.


*מאמר וידאו*

אגדות בתנועה - מוזיאון TATE


יוני:
כבר כתבתי רשומה שלמה על המאמר הזה כי הוא הצליח מבחינתי לשים אצבע על המקום של האנימציה על סף עידן של בינה מלאכותית ואנימציה היפר-ראליסטית. במאמר הזה של אלאן וורבוטון הוא מתאר את חולשתו של עידן המידע (BIG DATA) שמנסה לצייר פורטרט של האדם באשר הוא אדם במושגים סטטיסטיים ובדרך מאבד את הצלם בעוד האנימציה מכילה צופן גנטי רגשי ולכן אנושי יותר של האדם שעוד ישרת את האנושות בטווח הארוך.

הגיגת אנימציה, דודו שליטא


השנה דודו שליטא, אוצר פסטיבל אנימיקס מוותיקי האנימטורים הישראלים, פתח ערוץ מאמרי וידאו בנושאי אנימציה בעברית שמיועד לקהל הרחב, הדיוטות ואנשי מקצוע גם יחד. ב"הגיגת אנימציה" תמצאו עיסוק במגוון נושאים אנימטיביים ובינהם את "התינוק של במבה", המאמר האהוב עליי, שמגולל את סיפורו הארוך והמרתק של התינוק המפורסם.
את שאר המאמרים תמצאו בדף של "הגיגת אנימציה".


*גיף*

ג'וקר של מרקו דמאסי


יוני: הסרט "ג'וקר" שהיה פורץ דרך גם מבחינת הגישה שלו לסרטי קומיקס (ללא כוחות על, ללא אלמנטים פנטסטיים, אלים מאוד) וגם מבחינת היקף ההצלחה שלו עוד ימשיך כנראה להשפיע על הקולנוע הפופולרי בשנים הקרובות. בינתיים הוא משאיר מאחוריו כמויות של יצירות FANART שמגיבות לפרשנות של השחקן חואקין פיניקס לאחת הדמויות האייקוניות והמוצלחות ביותר בתולדות התרבות הפופולרית כיום.

*נספחים של השוליה:

לסיום, הנה כמה דברים יפים שנשארו מחוץ לרשימה אך שווים צפיה.
הנחתום לא יכול להעיד על עיסתו אבל השנה עלה לרשת גם "ניגון", הסרט שלי ושל אלון רותם, עליו כתבתי רבות פה: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/02/NIGGUN2017.html
סיפור מדע בדיוני יהודי ביידיש.


מהי אותנטיות? סרטון שיתופי מבית הספר Animation Workshop


אוסטנובקה: פרויקט שיתופי נוסף עושה מחווה ל...תחנות אוטובוס
אתר הפרוייקט: https://buff.ly/30JLhxL


חלל פנימי הוא סרט שנה ג קצר, מדכא ומצויין מבצלאל, של תמיר אהרוני ואדוה סנטו.


פיקסאר הוציאו השנה מיזם של סרטונים קצרים כדי לתת במה לכשרונות צעיריעם. בינהם נמצא קיטבול: סרט  מיוחד על חברות בין חתול לכלב. נשמע נדוש. אבל זה לא.

סאורו או המופלא שיצר את "שיעור אחר צהריים" מפתיע עם סרט נוסף שבוחן את כל ההיבטים של עיטוש בצורה הכי יפה, יצירתית ומקסימה שאפשר. ושם הסרט הוא "(00)". כמה מחוכם.

לי ואלישקה עוז אחראים לקליפ הישראלי ההזוי הזה "שרדר" של טליה לה ליה.
סטופמושן שטוח ומטריד. כמו שסטופמושנרים אוהבים.


גובלינס, בית הספר מהבולטים בעולם לאנימציה, הוציא יבול די דל השנה. אחד הסרטים הבולטים משם הוא "להרוג את הזמן". שמספר על מערכת היחסים של דמות עם הזמן עצמו.


עוד קליפ מיוחד ומינימליסטי מאוד הוא Kuricorder Quartet  של סווקו קבוקי. 


תה חם של מרסל טיגצ'לר הוא סרטון קצרצר ומעט אירוטי אבל כזה שכל עניינו בכוס תה חמים. כנראה יש סוג של סטיה כזו להנות מכוס תה. לך תבין אנשים.


קצרצר ומטריד היה לנו? הנה עוד אחד אחרון. בייבי בייבי סרט קצרצר מקלארטס של אגלוס פפנטוניו.


אחרון ממש. דפנה אוודיש שלקחה חלק בכתיבת סיכום השנה גם יצרה השנה את הסרט הזה לבית אביחי. לזכרו של עמית יאורי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סקיצות, מרי בלייר וקפטן הוק

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש

דברים בשוטף. מרץ 2013