דלג לתוכן הראשי

פוליטיקה ואנימציה. או: כשלים בתקשורת.

רציתי להעלות שני נושאים כאובים שאולי שזורים זה בזה: הראשון הוא למה אין תעשיית אנימציה אמנותית בארץ. השני הוא העיסוק בנושאים פוליטיים באנימציה. שני העניינים נוגעים לקשר שבין היוצר, האנימטור במקרה הזה, והקהל שלו.
בשנים האחרונות נעשו מספר סרטי אנימציה בנושאים "אקטואלים". אני שם את זה במרכאות כי הסרטים ניסו בכוח למשוך את הפוליטי אל הפואטי. אולי משום שזה בא לחפות על חוסר אמירה ואולי בגללההילה האמנותית שיש ליצירה כזאת. אנימציה מטבעה ובייחוד בסרטים הקצרים, מיטיבה לעשות שימוש בדימויים מופשטים, כלליים, סימבוליים (ראו הסרט המקסים "אב וביתו") אבל הפשטה כזאת דורשת דיוק רב. וזה די ההפך ממה שקורה כאן.
גילוי נאות: אינני מצביע מרצ, עבדתי קצת ב"ואלס עם באשיר", אחד מיוצרי הסרטים שאני מציג פה הוא חבר ללימודים בבצלאל, אחד אחר עצבן אותי אתמול כשהאשים בפייסבוק את החרדים בשריפה בכרמל (טיעון שיכול להיות לגיטימי בכל יום אחר, אם לא היה רווי ומלבה שנאה).

הסרט הראשון: פטריוט. מאת רועי עידן. ישראל.

הסרט נעשה במימון מפעל הפיס. מפעל הפיס עשה מעין מכרז למימון סרט אנימציה קצר בנושא ישראלי\יהודי. ומה יותר יהודי מהשואה? מממ... לא ממש. אז מה יש בסרט הזה? בעיקר עיוות מוסרי, להבנתי. אני מבין את נקודת המוצא התסריטאי: הנאצים פעלו בשם הפטריוטיות וגם יהודים שנלחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה פעלו מנאמנות למדינתם (פטריוטיות=פשיזם?! טעות ראשונה, בישראל היום באמת נוטים לבלבל בין הדברים. כמה מפחדים להניף דגלי ישראל בהפגנות השמאל). ומה קורה כשהשניים נפגשים? מה קורה כשקצין נאצי מתעמת עם הפטריוטיות של הקורבן היהודי? לכאורה נקודת מוצא מעניינת לסרט אנימציה. אלא שהסימבוליות שבסרט היא שגורמת לתסריט לרדת מהפסים. הנאצי מתעמת עם היהודי ועומד לירות בו. אבל הפטריוטיות שלו עוצרת בעדו. יותר מזה! הנאצי איבד את אביו במלחמת העולם הראשונה ולכן מזדהה עם היהודי. מה קיבלנו? נאצי אנושי מאוד שערכיו הפטריוטיים מונעים ממנו להרוג יהודי.
אבל איפה הבעיה העיקרית פה? שהפטריוטיות כאן לא נאמרת בציניות. כלומר, מבחינת יוצר הסרט נראה שהוא מאמין למה שיצר. אם הוא היה אומר: "פטריוטיות היא קשקוש- האומה הגרמנית רצחה את מי שנלחם בשורותיה במחמת העל הראשונה!" הייתי אומר: וואלה. אמירה הומניסטית שבאה לבדוק את היחס שבין האדם למדינה. אבל ברגע שהנאצי הופך לילד רך ולא יורה ביהודי אנחנו מבינים שכל קשר בין הסרט להומניזם הוא זיוף. הסרט, מעבר להיותו רמז להכחשת שואה, מציג את הנאצי קודם כל כפטריוט. לא פשיסט, לא רוצח אלא פטריוט.
אני חושב שהסרט מבטא יפה את הקושי לתרגם מציאות מורכבת לסרט אנימציה סימבולי.

נמשיך.
הסרט "בטון" שנעשה על ידי אריאל בלינקו ומיכאל פאוסט הוא סרט מאוד יפה. האנימציה, הקומפוזיציות, המוסיקה הכל נהדר ואף זיכה את הסרט בפרסים בינלאומיים רבים. אבל עם התוכן של הסרט קשה לי מאוד.


הבעיה הראשונה שלי עם הסרט, היא שנראה שהוא פונה לקהל לא ישראלי. למה זו בעיה? כי הוא יוצר אפיון חנפני לנרטיב המקובל בעולם לגבי הסכסוך הישראלי פלסטיני. מדי פעם יוצרים מהצד השמאלי של המפה משבחים עצמם על "האומץ" לצאת נגד דעת הקהל והנרטיב הישראלי. לדעתי, פעמים רבות, אין זה אומץ כלל. אומץ זה לצאת נגד החיבוק הברנז'אי ונגד השטחיות העולמית. אני לא אומר שצריך להתחנף לקהל הישראלי. אבל אני בעיקר דורש אמת.
האם יש אמת בסרט הזה? לא. הייתי אפילו אומר שהוא משקר. ושהסימבוליזם עוזר לו להתחמק מלעמוד מאחורי השקר. אני לא כותב כאן כדי להשמיץ את היוצרים, אני אפילו חבב אותם מאוד, אישית. אבל כואב לי כשמראים מראה מעוותת של חיילי צה"ל וכשאני מתעצבן מזה אז נותנים לי את התחושה שזה בגלל שאני לא פתוח לביקורת. בסרט הזה אין אויב. יש רק חיילים טפשים. אם יש "אויב" אז הוא ילד שמטיס עפיפון שחור. ברמה הנרטיבית הסרט מתחיל מעניין: החיילים מנסים להתעלם מה"אחר" שמעבר לגדר בצורה סוריאליסטית. הסתרה על ידי תמונה, כמו אצל מאגריט. אבל בהמשך הסוריאליזם מפנה מקומו לירי ועוד ירי ועוד ירי. למה? האם על זה המאבק? על "ההכרה הפוסט מודרנית באחר". האם פלסטינים רוצים הכרה? תשאלו אותם, אני חושב שלא. הנסיון להסיט את הנושא וליצור דרמה אלטרנטיבית, נאיבית, מזויפת תוך השמצה של חיילי צה"ל היא עיוות מוסרי. לדעתי זהו סרט בלתי נסלח. הדה-לגיטימציה פה היא יותר בעייתית אפילו מ"ג'נין ג'נין" כי היא מתחבאת. סימבולית.

נזכרתי בסרטים האלו השבת כי אני קורא עכשיו את הספר "אדם ברוך- תקשורת". אדם ברוך התייחס מאוד ברצינות למקצוע שלו, הוא הבין את התפקיד שיש לעיתונות בתפיסת המציאות של הקוראים.ואת האחריות העצומה שיש בכך. מתוך זה הדרישה שלו לאתיקה אינה מסתיימת בכללים יבשים אלא בעיסוק המתמיד בסאב-טקסט. בהבנה של הדינמיקה העדינה שבין כותב-מילה-קורא. ממש כפי שהיה מרחיב את גבולות ההלכה היהודית לתחומים הדקים של הקיום ה(פוסט)מודרני.
פתאום הבנתי שאמנות שלא רואה את הקהל שלה אין לה סיכוי לפרוח. בשביל מי אנחנו, האנימטורים עושים סרטים? למה הדיון האתי שקיים בקרב חוגי יוצרים רבים (ובעיקר קולנוענים) אינו קיים אצל אנימטורים? אולי כי אנחנו אוטיסטים. מאוהבים בקסם הזה של להביא חיים לעולם. כדי שאנימטור יהפך לקולנוען ויוצר הוא חייב להתבגר מהקסם הזה ולהתחיל לשאול את עצמו למה הוא יוצר. שני הסרטים שהצגתי לא מעוררים דיון אמיתי. דיון אמיתי מבחינתי אינו השאלה אם זה סרט שיקרי או לא, אלא דיון באמיתיות שבו. בתוכן שהוא מציג. אני חושב שזה קורה כי אנימטורים מראש חושבים שאין קהל לאנימציה בישראל. ואני מהרהר בקול האם זו הביצה או התרנגולת? כהקולנוענים היראלים הפסיקו ליצור סטים משמימים על המשפחה הישראלית והתחילו ללמוד לתקשר זכינו פה לפריחה של יצירה ישראלית שקיבלה אהבה מהקהל. הגיע הזמן לעשות גם אנימציה כזאת. מקומית, שפונה לקהל, שלא מפחדת לבדר,שלא מפחדת להגיד.

לסיום, "deviant" סרט סימבולי שהוא פוליטי בדרכו. סרט אנימציה קלאסי מקסים! שבניגוד לאחרים ניחן באירוניה.






פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

אנימיקס 2017 - אנימציה ישראלית ועולמית עכשווית

הפסטיבל יתקיים השנה בימים שלישי עד שבת, 8-12 באוגוסט בסינמטק תל אביב.
התוכניה המלאה להורדה אתר אנימיקס: http://www.animixfest.co.il
פסטיבל אנימיקס כבר ותיק והוא פסטיבל משולב: יש בו אירועי אנימציה, קריקטורה וקומיקס.
אני לא יכול לכתוב על הכל אך מהכרותי עם השנים הקודמות אני ממליץ ללכת לקצרים מהעולם והישראלים. ולנצל את ההזדמנות לצפות על מסך גדול בסרטים ארוכים שלא יגיעו לארץ. הסדנאות השונות בדרך כלל מיועדות לילדים ונותנות הזדמנות להתנסות באנימציה. ההרצאות בחלקן מיועדות לילדים ובחלקן למבוגרים. שווה לבדוק מה תוכן ההרצאה ולמי היא מיועדת.
תוכניות אסיף (אנימציה ישראלית עכשווית)
הסרטים הישראלים מוצגים באירועי אסיף. שם תזכו לראות את יבול 2016-17 הישראלי. אנימציה מסחרית, אמנותית, עצמאית וסרטי סטודנטים.
התחרות הישראלית והטקס המרכזי יתקיימו ביום חמישי ב20:00. בערב זה גם יוגש פרס גרוס לעופרה קובלינר על פועלה האמנותי. וגם הסרט שלי "ניגון" ישתתף כמועמד לפרס הסרט העצמאי בתחרות אסיף. מוזמנים להגיע לראותו באחת מההקרנות: יום שישי ב17:00 ויום רביעי ב19:00. לצערי בטקס עצמו תהיה רק דוגמית מהסרט.
מקבץ י…

המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/