עוקבי הבלוג יודעים כבר כמה אני אוהב מאמרי וידאו אבל זה מאמר מיוחד. אל תלכו שולל אחר צורתו החיצונית. השם שלו, העיצוב שלו והשימוש המוגזם באייקונים של תיקיות מחשב (למה?!), מסיחים מהעיקר.
אנימציה מבחינתי היא כלי הומניסטי וזאת משום שהיא מקדשת את המבט והיצירה האנושיים כדי להעניק חיים לפרי דמיון. המחקר והחיקוי באנימציה של הראליזם נועד ליצור חיים מעשה ידי אדם. כך שהמלאכותיות אינה משרתת התרחקות מהטבע אלא דרך אנושית להתחבר לטבע מחדש. כיום, היחס הרציני לחקר החיים, הפיסיקה והתנועה באנימציה מוביל לראליזם ברמה גבוהה מאוד כפי שאנו רואים בסרטי ה"לייב אקשן" של דיסני, שאינם לייב אקשן כלל, אלא אנימציה היפר-ראליסטית. במקביל למגמה זו, בעולם הטכנולוגי השימוש בכלים אוטומטים לייצור תנועה, יחד עם בינה מלאכותית וביג-דטה שנועד לחקור את הפעולות האנושיות אנחנו מגיעים למצב של היפוך מוחלט: עודף מידע שנאסף על הקיום האנושי יחד עם פיתוח כלי ניתוח והדמיה של מחשבים בנוגע למידע הזה, לא מייצר תמונה אנושית יותר של האדם אלא להפך, תחליף גנרי סטטיסטי שכבר לא רואה פרטים בכלל.
כלומר, בעוד האנימציה מחקה את המציאות ונתפסת כמלאכותית, דווקא בחינת יתר של המציאות ובעיקר איסוף המידע הסטטיסטי האינסופי לגבי פעילות אנושית בכלים טכנולוגיים עכשויים, דווקא הולכת ושוכחת את האנושי שבפרט. האדם כפי שאנו מכירים אותו מפנה את מקומו לאדם כפי שהמחשב תופס אותו. כפי שאלגוריתם מנסה לתפוס אותו.
זהו היפוך מדהים.
בסרטים רבים שפילברג מדבר בישירות או בעקיפין על אנימציה. מנקודת מבט זו נתבונן מחדש בסיום של "בינה מלאכותית", 2001. בסוף הסרט (ספוילר) דייויד רוצה להיות ילד אמיתי ולא רובוט ולכן פונה בתפילה לפיה הכפולה. בכך שפילברג מנהל דיאלוג עם "פינוקיו" של דיסני. דמות אנימציה שרוצה להיות אמיתית וגורמת לנו לשאול מה הופך בן אדם לאמיתי. לאחר מכן דיוויד קופא לאלפי שנים במהלכן האנושות נכחדת. הוא נמצא על ידי חייזרים גבןוהים שהם למעשה רובוטים עתידיים מהעידן שכבר לא יודע מהם בני אדם. הרובוטים האלו ממנסים ללא הועיל להבין מהי משמעות החיים ומקווים שהתשובה נמצאת בבני האדם. אבל באין בני אדם בסביבה הם מנסים להבין זאת דרך דיוויד שהוא זכר אחרון לאנושיות העבר.
דווקא גישה לא ראליסטית, תוצר אדם, היא באופן אירוני, אנושית יותר. לפתע נדמה שבעולם שבו לא ייוותר דבר מהאנושי, דווקא אנימטורים, שהיו עסוקים כל חייהם בלשאול מהו אדם ומהי נפש, הם יהיו הכתובת ואולי העדות היחידה לאנושיות.
אני כמובן מדבר כבר על ימינו אלה. האנושיות וההומניזם עברו רדוקציה קשה. ואנו נמצאים במקום בו השאלה מהי אנושיות נהיית רלוונטית מאי פעם על סף עידן שבו הגבול שבין האנושי למלאכותי (פיזית, מוסרית, מנטלית, נפשית) הולך ונעלם. במקום ובזמן הזה דווקא אמני האנימציה, אלו שעוסקים ב"ציורים לילדים" וב"אשליית החיים" עוד יתגלו כאלו שאליהם יש לפנות כדי להתחיל מחדש למצוא תשובות לשאלות האלו.
האנימציה, דווקא בגלל שהיא מלאכותית, תעמוד לצידנו בעידן פוסט-אנושי זה ותוכל להצביע על האמיתי.
-------------------
*עוד מאמרים שלי: וואל-אי ופוסט הומניזם:
https://shulyathakosem.blogspot.com/2012/11/WALLE.html
**על הצלם והדמות: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/10/blog-post.html
***קשה לי להתעלם מהפן הפוליטי הזה שבו המבט ההומניסטי לכאורה של "אמא היא אמא" וכל התרבויות שוות וכל העמדות שוות דוווקא מוביל למבט לא הומניסטי שבו ההומניזם לא מדבר על החיה האנושית אלא על דימוי אחיד, רובטי שהולך ומתרחק מהחיה האנושית כפי שהיא קיימת בעולם האמיתי.
אנימציה מבחינתי היא כלי הומניסטי וזאת משום שהיא מקדשת את המבט והיצירה האנושיים כדי להעניק חיים לפרי דמיון. המחקר והחיקוי באנימציה של הראליזם נועד ליצור חיים מעשה ידי אדם. כך שהמלאכותיות אינה משרתת התרחקות מהטבע אלא דרך אנושית להתחבר לטבע מחדש. כיום, היחס הרציני לחקר החיים, הפיסיקה והתנועה באנימציה מוביל לראליזם ברמה גבוהה מאוד כפי שאנו רואים בסרטי ה"לייב אקשן" של דיסני, שאינם לייב אקשן כלל, אלא אנימציה היפר-ראליסטית. במקביל למגמה זו, בעולם הטכנולוגי השימוש בכלים אוטומטים לייצור תנועה, יחד עם בינה מלאכותית וביג-דטה שנועד לחקור את הפעולות האנושיות אנחנו מגיעים למצב של היפוך מוחלט: עודף מידע שנאסף על הקיום האנושי יחד עם פיתוח כלי ניתוח והדמיה של מחשבים בנוגע למידע הזה, לא מייצר תמונה אנושית יותר של האדם אלא להפך, תחליף גנרי סטטיסטי שכבר לא רואה פרטים בכלל.
כלומר, בעוד האנימציה מחקה את המציאות ונתפסת כמלאכותית, דווקא בחינת יתר של המציאות ובעיקר איסוף המידע הסטטיסטי האינסופי לגבי פעילות אנושית בכלים טכנולוגיים עכשויים, דווקא הולכת ושוכחת את האנושי שבפרט. האדם כפי שאנו מכירים אותו מפנה את מקומו לאדם כפי שהמחשב תופס אותו. כפי שאלגוריתם מנסה לתפוס אותו.
זהו היפוך מדהים.
סטיבן שפילברג וסצנת הסיום של "בינה מלאכותית"
סטיבן שפילברג דיבר בעבר על הערצתו לאנימטורים, שצריכים לברוא עולמות מאפס. שלא לוקחים שום דבר במציאות כמובן מאליו.בסרטים רבים שפילברג מדבר בישירות או בעקיפין על אנימציה. מנקודת מבט זו נתבונן מחדש בסיום של "בינה מלאכותית", 2001. בסוף הסרט (ספוילר) דייויד רוצה להיות ילד אמיתי ולא רובוט ולכן פונה בתפילה לפיה הכפולה. בכך שפילברג מנהל דיאלוג עם "פינוקיו" של דיסני. דמות אנימציה שרוצה להיות אמיתית וגורמת לנו לשאול מה הופך בן אדם לאמיתי. לאחר מכן דיוויד קופא לאלפי שנים במהלכן האנושות נכחדת. הוא נמצא על ידי חייזרים גבןוהים שהם למעשה רובוטים עתידיים מהעידן שכבר לא יודע מהם בני אדם. הרובוטים האלו ממנסים ללא הועיל להבין מהי משמעות החיים ומקווים שהתשובה נמצאת בבני האדם. אבל באין בני אדם בסביבה הם מנסים להבין זאת דרך דיוויד שהוא זכר אחרון לאנושיות העבר.
דווקא גישה לא ראליסטית, תוצר אדם, היא באופן אירוני, אנושית יותר. לפתע נדמה שבעולם שבו לא ייוותר דבר מהאנושי, דווקא אנימטורים, שהיו עסוקים כל חייהם בלשאול מהו אדם ומהי נפש, הם יהיו הכתובת ואולי העדות היחידה לאנושיות.
אני כמובן מדבר כבר על ימינו אלה. האנושיות וההומניזם עברו רדוקציה קשה. ואנו נמצאים במקום בו השאלה מהי אנושיות נהיית רלוונטית מאי פעם על סף עידן שבו הגבול שבין האנושי למלאכותי (פיזית, מוסרית, מנטלית, נפשית) הולך ונעלם. במקום ובזמן הזה דווקא אמני האנימציה, אלו שעוסקים ב"ציורים לילדים" וב"אשליית החיים" עוד יתגלו כאלו שאליהם יש לפנות כדי להתחיל מחדש למצוא תשובות לשאלות האלו.
האנימציה, דווקא בגלל שהיא מלאכותית, תעמוד לצידנו בעידן פוסט-אנושי זה ותוכל להצביע על האמיתי.
-------------------
*עוד מאמרים שלי: וואל-אי ופוסט הומניזם:
https://shulyathakosem.blogspot.com/2012/11/WALLE.html
**על הצלם והדמות: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/10/blog-post.html
***קשה לי להתעלם מהפן הפוליטי הזה שבו המבט ההומניסטי לכאורה של "אמא היא אמא" וכל התרבויות שוות וכל העמדות שוות דוווקא מוביל למבט לא הומניסטי שבו ההומניזם לא מדבר על החיה האנושית אלא על דימוי אחיד, רובטי שהולך ומתרחק מהחיה האנושית כפי שהיא קיימת בעולם האמיתי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה