דלג לתוכן הראשי

ניגון 2017 - על הסרט העצמאי שלי ושל אלון רותם

איך עשינו סרט ישראלי עצמאי על רב ואסטרונאוט בחלל

אחרי שסיימתי את הלימודים מאוד קיוויתי שאעשה עוד סרט (אם אפשר לקרוא לסרט הגמר שלי סרט). זה לא היה פשוט בכלל. ברגע שהפקת אנימציה הופכת לעצמאית העלות שלה טופחת. בנוסף, לשכור אנשים ולמצוא פנאי ליצור כשצריך להתפרנס זה כמעט בלתי אפשרי גם אם תאורטית כל אנימטור שמתיישב ליד מחשב יכול ליצור סרט לבד. אני רציתי לעשות סרט עצמאי שאינו רק ביטוי ליכולות הפרטיות שלי וזה קרה רק אחרי שהפכתי למרצה ומנחה פרויקטי-גמר והבנתי שאני חייב לעשות סרט נוסף כדי להבין לעומק את מה שעובר על הסטודנטים שלי.
רוב מה שאנו קוראים לו "אנימציה ישראלית קצרה" הוא בעצם סרטי סטודנטים. מעט מאוד סרטים עצמאיים נעשים בישראל מדי שנה למרות שכיום יש יותר דרכים לעשות את זה גם טכנולוגית וגם תודות לעבודה של איגוד האנימציה בנושא התאמת קרנות הקולנוע לתמיכה בדרישות המיוחדות של סרטי אנימציה.
הסרט התחיל מהרהור בעקבות דמותו של מייג'ור טום מ-Space oddity  של דיוויד בואי והתגלגל לסרט עתידני יהודי בשותפות עם התסריטאי והמפיק אלון רותם.



אני מצרף פה עיצובים, תהליכי עבודה ושיחות שלי ושל אלון על הסרט.
דף הסרט: https://www.facebook.com/NIGGUNSHORTFILM
אתר: NIGGUN ניגון - אתר הסרט
טמבלר: https://niggun-shortfilm.tumblr.com/
הסרט מסתובב כרגע בפסטיבלים ברחבי העולם וצפוי לנחות ברשת בהמשך השנה.

קרדיטים: 

בימוי: יוני שלמון
הפקה: אלון רותם
סיפור: אלון רותם, יוני שלמון
הפקה בפועל: סבטה אושרוב-גרוס
אנימציה: שרית בן-יוסף, יוני שלמון
ארט: יניב טורם
ע. אנימציה: נדב פביש, דקל וינברגר, קטיה גאיה קרבץ
רקעים: יניב טורם, ענבר חרובי
ארט נוסף: לי דרור, מעיין ארליך, ירון שטיינברג, ניר גולן
שחקנים: אמיתי קדר, יובל רפפורט.
עריכת אנימטיק: יואב בריל
קומפוזיטינג וקאלרינג: תום קוריס
מוזיקה מקורית\ניגון: שני ברונר
עיצוב פסקול: יורי פרמינקו
הקלטת שחקנים: אורן רוז












עבודה על עיצוב דמויות בזמן אמת כולל את טעמי המשובח במוסיקה:




העבודה על סינדרום ירושלים:




השראה:

עיצובים ותהליכי עבודה של יוני שלמון, שרית בן יוסף ויניב טורם:


עיצוב סאונד, יורי פרמינקו. מוסיקה: שני ברונר:





עיצובים (לחצו להגדלה)






































































עדכון: מפתיע היה לראות את הקשר בין בלייד ראנר 2049 ל"ניגון". כולל מחווה לארון הברית. יש הרבה מה להרחיב בנושא אבל בינתיים נסתפק בזה:


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …