"ניגון" - סרט מד"ב עתידני ביידיש שיצרתי יחד עם אלון רותם עלה לרשת אחרי סיבוב פסטיבלים. אני מצרף פה עיצובים, תהליכי עבודה ושיחות שלי ושל אלון על הסרט.
מקווה שתהנו!
אחרי שסיימתי את הלימודים מאוד קיוויתי שאעשה עוד סרט. זה לא היה פשוט בכלל. ברגע שהפקת אנימציה הופכת לעצמאית העלויות שלה תופחות. בנוסף, לשכור אנשים ולמצוא פנאי ליצור כשצריך להתפרנס זה כמעט בלתי אפשרי גם אם תאורטית כל אנימטור שמתיישב ליד מחשב יכול ליצור סרט לבד. אני רציתי לעשות סרט עצמאי שאינו רק ביטוי ליכולות הפרטיות שלי וזה קרה רק אחרי שהפכתי למרצה ומנחה פרויקטי-גמר במנשר והבנתי שאני חייב לעשות סרט נוסף כדי להבין לעומק את מה שעובר על הסטודנטים שלי.
רוב מה שאנו קוראים לו "אנימציה ישראלית קצרה" הוא בעצם סרטי סטודנטים. מעט מאוד סרטים עצמאיים נעשים בישראל מדי שנה למרות שכיום יש יותר דרכים לעשות את זה גם טכנולוגית וגם תודות לעבודה של איגוד האנימציה בנושא התאמת קרנות הקולנוע לתמיכה בדרישות המיוחדות של סרטי אנימציה.
הסרט התחיל מהרהור בעקבות דמותו של מייג'ור טום מ-Space oddity של דיוויד בואי והתגלגל לסרט עתידני מד"ב יהודי בשותפות עם התסריטאי והמפיק אלון רותם. השותפות נוצרה בעקבות יוזמת "דראפט-סקיצה" של איגוד האנימציה ואיגוד התסריטאים במטרה לעודד שיתופי פעולה. משם כבר היה קשה לעצור.
המסע של הדמויות הפך למסע משותף שלנו ליצירת סרט. לברר את התמות והאירועים שעולים מתוכו והנסיון לדחוס הכל ל13 דקות. הסרט מאגד בתוכו התייחסות לשני אירועים משמעותיים שקרו לפני 50 שנה: הנחיתה הראשונה על הירח בשנת 1969 ושנתיים קודם לכן ב-1967, שחרור ירושלים. העמידה והתהייה מול רגעים הסטוריים אלה, שיש בהם מן המשותף, עודה בוערת בתוכנו ומעלה שאלות קיומיות לגבי החיפוש אחר משהו משמעותי שהוא מעבר לחומר.
למה שועלים? מסופר על חורבן בית המקדש השני:
"שוב פעם אחת היו עולין לירושלים,
כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם,
כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים,
התחילו הן בוכין
ורבי עקיבא משחק.
אמרו לו, מפני מה אתה משחק?
אמר להם, מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?
אמר להם לכך אני משחק, דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש...", בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים...". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו."
המסע של הדמויות הפך למסע משותף שלנו ליצירת סרט. לברר את התמות והאירועים שעולים מתוכו והנסיון לדחוס הכל ל13 דקות. הסרט מאגד בתוכו התייחסות לשני אירועים משמעותיים שקרו לפני 50 שנה: הנחיתה הראשונה על הירח בשנת 1969 ושנתיים קודם לכן ב-1967, שחרור ירושלים. העמידה והתהייה מול רגעים הסטוריים אלה, שיש בהם מן המשותף, עודה בוערת בתוכנו ומעלה שאלות קיומיות לגבי החיפוש אחר משהו משמעותי שהוא מעבר לחומר.
למה שועלים? מסופר על חורבן בית המקדש השני:
"שוב פעם אחת היו עולין לירושלים,
כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם,
כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים,
התחילו הן בוכין
ורבי עקיבא משחק.
אמרו לו, מפני מה אתה משחק?
אמר להם, מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?
אמר להם לכך אני משחק, דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש...", בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים...". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו."
קרדיטים:
בימוי: יוני שלמוןהפקה ותסריט: אלון רותם
סיפור: אלון רותם, יוני שלמון
הפקה בפועל: סבטה אושרוב-גרוס
אנימטורית ראשית: שרית בן-יוסף
ע. אנימציה: יוני שלמון
ארט דירקטור: יניב טורם
ע. אנימציה: נדב פביש, דקל וינברגר, קטיה גאיה קרבץ
רקעים: יניב טורם, ענבר חרובי
ארט נוסף: לי דרור, מעיין ארליך, ירון שטיינברג, ניר גולן, מריאנה רסקין
שחקנים: אמיתי קדר, יובל רפפורט.
עריכת אנימטיק: יואב בריל
קומפוזיטינג וקאלרינג: תום קוריס
מוזיקה מקורית\ניגון: שני ברונר
עיצוב פסקול: יורי פרמינקו
הקלטת שחקנים: אורן רוז
תהליכי עבודה:
פנסיל טסטס של שרית בן יוסף:
מדברים על "ניגון":
פודקאסט על הפקת הסרט והרעיונות מאחוריו, עם אלון רותם.
ממש במקביל לסרט "ניגון" יצא לאקרנים גם "בלייד ראנר 2049" שכולל כמה רגעים שנראה בהם כאילו שני הסרטים נוצקו מתוך אותו תת-מודע קולקטיבי. כולל מחווה לארון הברית. הנה השוואה קצרה בין הסרטים ברמה הויזואלית. יש הרבה מה להרחיב על הקשר בינהם ברמות אחרות של נושאים ואף דמויות ושחקנים:
עבודה על עיצוב דמויות בזמן אמת כולל את טעמי המשובח במוסיקה:
העבודה על סינדרום ירושלים:
הצצה לאולפן עיצוב סאונד של יורי פרמינקו. מוסיקה: שני ברונר.
הציור שהתחיל הכל:
עיצובים (לחצו להגדלה)
לסיום: הניגון של חוה אלברשטיין.
קוראת ותיקה בבלוג, והפעם אחרוג ממנהגי, ואגיב:
השבמחקסרט ייחודי מאד. צפיתי בעניין, ואפילו הקדשתי זמן לראות את השיחה על הסרט.
הזדהיתי עם מה שאמרת שהסרט לא מתקשר. למעשה, בצפייה הראשונה לא שמתי לב לכמה מהנושאים שדנת עליהם בשיחה. וצפייה שנייה לא ממש נהוגה באינטרנט...
מעניין אותי למה אתה סבור שלסרט לא אמור להיות מסר, ומצד שני, חלק גדול מהשיחה הוקדש לרעיון הפילוסופי שניסית להעביר.
האמת, שבסוף הסרט שאלתי את עצמי, מה רצית לומר בסרט הזה, ולא מצאתי לבד את התשובה.
שלום בת שבע ותודה. אתחיל מלהסביר את הכוונה שלי לגבי "מסר". מסר אומר שיש דרך אחת לקרוא את הסרט אחרת הקריאה לא נכונה וזה לכ המצב פה. הסרט מעלה רעיונות ועוסק בנושאים שאי אפשר לענות עליהם בקלות. הדמויות מחפזות רוח בכלים שבורים ובזה עוסק המסע שלהן. כך שהסרט הוא קרקע לדמויות לבטא את הקונפליקטים שאני חווה.
מחקלכן גם לא נורא בעיניי שהסרט לא מתקשר (למרות שהייתי מעדיף שיתקשר יותר). הסרט עוסק ברוח אבל כולו חומר. יש בו מסע בחלל, מרדפים, הזיות, ארכאולוגיה. מי שרוצה יכול לעצור ברובד הזה שהוא לדעתי מהנה בפני עצמו.