דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2011

‬‏ שלושת הממציאים

יצירת מופת קטנה.

"שלושת הממציאים" הוא סרט מנגזרות נייר שעשה האנימטור הצרפתי מישל אוסלו. הוא משתמש בנייר בצורה מבריקה ומסוגננת ומפיק ממנו את המקסימום. כדאי לראות עד הסוף, לזה קוראים "אמת החומר". התרומה של המדיום בו עובדים לתוכן עצמו.
מישל גם אחראי לסרטים "קיריקו" ו"אזור ואסמר" ונחשב לאחד האנימטורים הטובים בעולם. "אזור ואסמר" נעשה בתלת אך עדיין נאמן לשפה העיצובית שלו.

זה סרטון שמדגים את הצילום:


ראיון איתו באתר של ג'יבלי.


רישומים בקו וכתם - שלושה סרטים

שלושה סרטים. אחד מהולנד שניים מבצלאל. שחור לבן אפור. אוירה. קו וכתם.
שילוב של יכולות הפשטה קולנועית יחד עם יכולת ביצועית גבוהה. לפעמים ההפשטה וחוסר הנרטיב מהווים תירוץ כדי לחפות על חוסר כישרון או סרטים לא מלוטשים, נתקלתי בזה הרבה בלימודים. אבל ב"בצלאל", לדוגמא, אני רואה יותר ויותר סרטים מהורהרים ונוגים שניחנים גם בעיצוב איכותי ואנימציה מקצועית. הסיפור הוא לא הדבר החשוב ביותר, מסתבר. דרך אגב, ברגעים אלו מתקיימת תערוכת הגמר של בצלאל ובתי ספר אחרים לאמנות. מומלץ. יש 47 סרטים חדשים השנה(!!!) באותו עניין: גיא גרניט, המנהל של  אינדקס המאיירים (מומלץ גם כן! אוסף בלוגים ולינקים על מאיירים ישראלים), סוקר בפורום "העיצוב עובד" בדה-מרקר את הבוגרים הטריים באנימציה ואיור.

את הסרטים מומלץ לראות באיכות גבוהה, הם מאויירים בקווים דקים לפעמים.

בור סוד. של אנה שבצ'נקו מבצלאל. לפי מה שהבנתי היא סיימה את לימודיה שנה שעברה.



על פי הציפורים.לינדה פאס מהולנד. יכולת רישומית מעולה עם תנועות עדינות. סרט שאני מאוד אוהב.



בדעה צלולה. של אלי בן דוד ועופרה קובלינר. בצלאל. זכה בפרס סרטי סטודנטים ב…

עשרים שנה לפיקסאר – מבט על קיימות, מיתוסים ונשיות

המאמר עוסק בניתוח סרטי פיקסאר: על מיתולוגיה קיימות ונשיות. הוא פורסם באתר הפנקס
http://ha-pinkas.co.il/?p=5446

הישרדות בעולם ללא מיתוסים עשרים שנה לפיקסאר – מבט על קיימות, מיתוסים ונשיות "פיקסאר" חוגגת בימים אלו עשרים שנות קיום (החברה קיימת כעשרים וחמש שנים, אך נסגרה באמצע), במהלכן יצרה כאחד עשר סרטים. רובם ככולם זכו להצלחה מסחרית וגם לביקורות משבחות. החברה גם זכתה בהרבה פרסים בינלאומיים והתמודדה לפרס האוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר עבור "UP" ו"צעצוע של סיפור 3". "פיקסאר" היא גם בת הטיפוחים של "דיסני", אבל הדבר הכי חשוב הוא ש"פיקסאר" תפסה את מקומה של "דיסני" בתעשיית הסרטים לכל המשפחה. היכולת של "פיקסאר" לייצר סרטים שעובדים ברמות שונות עבור קהלים מגוונים תוך כדי שמירה על איכות, הקנתה לה מקום של כבוד כמובילת האנימציה המסחרית בעולם. התהליך היצירתי משפיע על התוצר "דיסני" הייתה חברה שהתבססה על מיתוסים: סיפורים ודמויות הנובעים ממקורות הסיפור הראשוניים. רוב סרטי "דיסני" הקלאסיים היו עיבודים לסיפ…

האמנות שבכותרת

"עזוב ת'סרט תראה את הכותרות!!!"http://www.watchthetitles.com/collections/Film הוא אתר שמציג ובוחן את סצינות הכותרות של סרטים. הרבה פעמים, גם בסרטי LIVE ותלת מימד רגילים, מדובר באנימציה מסוגננת במיוחד, בין motion graphics לאנימציה קלאסית משולבת באפטר. אז הנה כמה מהכותרות האהובות עליי.


רטטוי



הפנתר הורוד, הסרט


למוני סניקט, סדרה של צרות


אמנם לא אנימציה, אבל אחד האהובים עליי: המדריך לטרמפיסט לגלקסיה.


ולהשראה: הסטוריה קצרה של כותרות סרטים:


וגם אלה יפים:
http://www.watchthetitles.com/articles/0069-Juno
http://www.watchthetitles.com/articles/0049-Four_Rooms
http://www.watchthetitles.com/articles/00106-Madagascar_Escape_2_Africa

גובלינס: בית ספר לאנימציה

השנה, כמו בכל שנה, זכו תלמידי גובלינס להכין את סרטוני התדמית של פסטיבל אנסי. הפסטיבל הגדול בעולם לאנימציה.
גובלינס הוא בית ספר צרפתי מאוד מקצועי שמציב רף גבוה מאוד של מקצועיות בתחומים מגוונים: אנימציית דמויות, עיצוב ובימוי.
סרטי הבוגרים מציפים את האינטרנט מדי שנה ומהווים הברקות ויזואליות ומשעשעות. עם זאת, לאחר שרואים כמה סרטים מתגלה גם חולשת בית הספר. הוא לא מייצר סרטים אישיים. הסרטים, במבנה העלילתי שלהם מאוד דומים. ולרוב מכילים מסע פרוע והזוי של דמות עד לאיזשהו קליימקס ויזואלי. המטרה היא בעיקר לחדד את יכולות אנימציית הדמויות והאקשן הקולנועי ופחות לומר משהו או לרגש. באותה מידה ניתן לראות בכך דבר טוב. לפעמים ב"בצלאל" (וגם בבתי ספר אחרים בארץ) האנימציה האישית היא עלה תאנה המכסה על חוסר יכולות מקצועיות. האם באמת חובה לבחור בין השניים? האם על כל אמן אנימציה אישי להיות "לא מקצועי" במובן התעשייתי? האם מי שמתמחה בתחום "צר" של אנימצית דמויות לא יוכל לבטא עצמו כיוצר מלא? כמובן שאין הכרח. אבל ברמת תוכנית לימודים, בעיקר זו שקצרה מ-4 שנים, כנראה עדיין מדובר בגישות ס…