דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך מרץ, 2014

בשוטף: 'אנימיקס פסח' ותחרות 'יד ביד'

נתחיל עם סופר-משה! של גיא אלנתן (כשעוד היה סטודנט).

ולחדשות:
עמותת יד ביד מקיימת תחרות סרטי אנימציה בנושא בית.
הסרטים פתוחים להצבעה בקישור: http://www.yadbeyad.org.il/Animation_clips/
הצביעו והשפיעו!
ושהטוב ביותר ינצח. בתקווה שהוא סטודנט שלי :)...



בחופשת הפסח המכללה לאנימציה בשיתוף פסטיבל אנימיקס מציגים מיני-פסטיבל אנימציה. לחצו להגדלה לצפיה בתוכניה. לינק לדף הפייסבוק: פסטיבל אנימיקס-פסח יש תוכניות מעשירות לילדים ונוער וגם סדנאות למבוגרים יותר. נראה לי שההרצאות הכי מקצועיות הן של כפיר רם וטל לוטן. טל תרצה על "פרוזן" ועל התהליך האנימטיבי בכלל. כפיר ירצה על אפקטים לקולנוע, יניר תירוש ירצה על פיסול דיגיטלי ועוד.



גם בית הספר הישראלי לאנימציה המקוון "FRAME BY FRAME" עורך יום מיוחד בפסח ב-17.4 עם הרצאות בנושאים שונים:
http://framebyframeanimation.com/event-payment/


ולסיום, לכבוד האביב
"כמו עלי סתיו": קליפ חדש שעשה אסף בן הרוש.


זהו.

לילית בתהליך (רשומה מוזרה)

זה סיפור ארוך-קצר שמתאר רצף של אירועים שמתחיל איפשהו בגיל 16 ומסתיים בשבוע של צירופי מקרים נדירים.

שיר ותמונה : ההשפעות האמנותיות בסרטי טים ברטון - חלק א'

ניתוח השפה האמנותית של טים ברטון בבלוג "שיר ותמונה":
שיר ותמונה : ההשפעות האמנותיות בסרטי טים ברטון - חלק א':

'via Blog this'

'אני תום מודי', 'דני בוי' ועוד סטופמושן חדש עם הצצה אל מאחורי הקלעים

שלושה סרטי סטופמושן דרמטיים ומרגשים המתאימים לצפייה קשובה. סרטים שמנצלים את הטכניקה כדי ליצור אפקט רגשי שאפשר להשיג רק עם סטופמושן. יש משהו בחומריות הזו שהופך כל פנטסיה סוריאליסטית לעוכרת שלווה.
הסרט הראשון הוא "דני בוי" של מארק קרובקי. סיפור יפהפה על בחור שנמצא בעיר... מיוחדת. בלי ספוילרים... טוב... אפשר לראות מהאימג' הנבחר... בכל מקרה, אני מאוד אהבתי את הסרט הזה.
מאחורי הקלעים:

"אני הוא תום מודי" "תום מודי" הוא דרמה קטנה-גדולה המתרחשת במוחו של תום מודי. סרט הגמר עטור הפרסים (באמת המון!) של איינסלי הנדרסון שגם שותף ליצירה של "העשייה של לונגבירד". (הסרט הורד במפתיע ביום שבו העליתי אותו...)
מאחורי הקלעים:
EAGER. כבר כתבתי על אליסון שולניק. אני אוהב את היצירות שלה ויש כאלה שממש לא. כנראה שהסגנון שלה לא עובד על כולם באותו אופן. בכל מקרה, בסרטה החדש היא הלכה צעד קדימה עם בובות הפלסטלינה הנמרחות שלה ויצרה מופע מחול עוצמתי ומטריד:

על 'קומיוניטי' ומטא סטופמושן

מה קורה לדמות כשהיא מודעת להיותה דמות?
ומה קורה כשמדובר בדמות סטופמושן? ומה זה אומר על החיים של כולנו?
מטא-חומר למחשבה.

ראיון וטיפים ממיזאקי (מתורגם)

דרך filmschoolrejects.com בהקשר של אנימציה אמריקנית, הייאו מיאזאקי עושה סרטים שנראים כמעט בלתי נתפסים. עם ההיעדר הבולט בתיאטרליות שפונה לילדים והמנעות מכל נטל של רפרנסים לתרבות הפופ, סרטיו של מיאזאקי מאפשרים לחקור את אפשרויות הדמיון הבלתי מוגבלות של קולנוע אנימטיבי. ויש מעט אנשים עם דמיון כמו שיש למיאזאקי.

'פלמיפדריום' (2012) של ג'רמי קלפין ועוד

ג'רמי קלאפין יצר את "סחיזאין" הנפלא שהעליתי בעבר. סרט מיוחד על אדם נמצא במרחק מגופו. ניתן לצפיה פה: http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/07/SKHIZEIN.html

"פלמיפדריום" הוא סרטו החדש והמוערך :



על היוצר ג'רמי קלאפין באתר director's notes ראיון איתו למגזין האנימציה:
http://www.animationmagazine.net/people/jeremy-clapin-art-palmipedarium/


פרסומת יפה שעשה:

מאמר מתורגם: מיהו אמן סטוריבורד וסיפור טוב (ואיך להתקבל לדיסני)

מאמר נוסף מאת מארק קנדי מהבלוג הנהדר "מקדש שבעת הגמלים המוזהבים". המאמר הקודם שלו שתורגם עסק בלייאאוט.וגם הוא תורגם על ידי עדינה חוטר. תודה רבה :) מארק קנדי:
בהערות מהפוסט האחרון שלי, ג'יי קלי שואל/ת אם אוכל לכתוב איך יוצרים סטורי פורטפוליו טוב. (תיק עבודות לסטוריבורד) חשבתי שזה רעיון טוב לפוסט בבלוג כיוון שאנשים שולחים לי אימיילים ושואלים על כך לעיתים.
תוך כדי כתיבה, הבלוג התארך והתארך (מצטער על זה!) וסובל קצת מסקירת יתר. זה הפך מלהיות פוסט על פורטפוליו לסקירה של פרספקטיבה רחבה יותר אודות מה (לדעתי) עושה אמן סטורי טוב.
אנשים שואלים אותי גם על הנושא הזה מזמן לזמן, אז ייתכן שחלק מכם סקרנים לדעת.
אני מתנצל אם זה יותר מדיי. אני מרגיש שהאיכויות שאני חושב שחשובות עשויות להישמע מופשטות ומעורפלות, אז הרגשתי שאני צריך להסביר אותן באופן היסודי ביותר שאפשר.

ראשית, כמה הבהרות:

ישראלי עכשווי: 'בואו נעשה את זה טוב' ועוד

כמה חומרים ישראלים טובים\מעניינים שהצטברו על שולחני:
(אה! בלי קשר! לאיגוד האנימציה יש פורום חדש)

יונתן פופר בקליפ מעולה לTYP (של עברי לידר ועוד אחד) Lets do it right


עוד:

שוליית הקוסם לילדים - גרסת התקליט

כילד, היו לי התקליטים של פיטר פן, שלושת החזירים ופינוקיו אבל גם התקליט הזה הוא קלאסיקה. הועלה לרשת על ידי דניאל יהל:



החיים אחרי פיי

דוקומנטרי על הקריסה של חברת  Rhythm & Hues שאחראית לאפקטים של "חיי פיי". והמשבר בתעשיית האפקטים.





על האפקטים האנימטיביים. בעיקר הדמיית חיות:

'מלך הביצה' של נדב נחמני

נדב נחמני מתגלה כאחד האנימטורים הפוריים בסביבה. הנה סאטירה תאולוגית חדשה שלו ושל דרור שפאץ:



נדב: לפני כשנתיים נרשמתי יחד עם דרור שפץ למרטון חולון שבו כאמור צריך להכין סרטון אנימציה בן דקה במשך חמישה ימים, בתור בריף כל מה שקיבלנו היה שיר מאת ויסלבה שימבורסקה (אם אני לא טועה) השיר נקרא בצל.השיר דיבר על השלמות של הבצל העגול וכנגד זה הריקנות שלו, דבר שהוא חסר משמעות ברגע שמקלפים את הקליפות.משהו כזה, זה היה שיר שקל לקחת אותו להרבה מקומות שונים.במשך כל הלילה בכלל פיתחנו קונספט אחר וכבר סיימנו אנימטיק אבל לקראת הבוקר פתאום דיברנו על לקחת את זה למקום אחר לגמרי, דיברנו על רעיון של עבודת אלילים, איכשהו נזרקנו לסצנה של צפרדעים בביצה שפוגשים בלון וחושבים שזה אל,

'היפה האחרונה' (The last belle, 2011) סרט חדש בטכניקה מסורתית לגמרי

The last belle  (אנגליה\צרפת) במאי: ניל בוייל
מוכרחים לדבר על הסרט הזה. הוא 20 דקות אמנם אבל שווה את זה.



הסרט נעשה בשיטה המסורתית וזה מורגש בכל פריים ופריים ששזור בסרט. הוא צוייר ונצבע ידנית וצולם במצלמת 35 מ"מ. לא יאומן! ב2011! מעבר לכך, כל השפה הקולנועית והעיצובית מעוררת תחושה שאם ריצ'רד ווילאמס היה עושה סרטים הם היו נראים ככה. הסרט הזה הוא "קלאסי" במלוא מובן המילה. לא רק בכבוד שהוא נותן לאומנות (Craft) אלא גם בסוג הסטוריטלינג שלו. מזמן לא ראיתי סרט כל כך "מצוייר", שהדמויות בו מתנהגות כמו דמויות בסרט מצוייר בלי שום מודעות-יתר או התחכמות, והתוצאה מרגשת ומצחיקה. כמעט כל שוט כאן הוא בית ספר למשחק ועיצוב לאנימציה.
אני חושב שיש בסרט גם

ראיון עם מאשה ויונתן צור גלוזמן על 'מאגיה רוסיקה' באתר 'הפינקס'

ראיון חדש עם מאשה צור גלוזמן ובעלה יונתן על סרט הדוקו שעשו על ענקי האנימציה הרוסית: "מאגיה רוסיקה".
הסרט יוצא מחדש בDVD. מומלץ ביותר!!!
לרכישת הDVD החדש: באתר הסרט.

הסרט עוסק בשאלות של יצירה חופשית תחת הממשל הסובייטי שהתערב בכל תחומי היצירה אך גם מממן אותם ביד רחבה
וכולל ראיונות עם יורי נורשטיין, גרי בראדין ועוד אמנים אחרים שבאופן מפתיע, מרביתם יהודים.

לראיון המלא:
http://ha-pinkas.co.il/?p=16539

על צ'יבורשקה. קטע מהסרט:

קיפוד בערפל, יורי נורסטיין, 1975.

מר הובלוט והגברת במספר 6 - זוכי אוסקר 2014

מר הולבוט הוא סרט גרוע אבל זוכה אוסקר 2014. עוד אחד לרשימת המיותרים.



טוב. אולי הגזמתי קצת. אבל ראיתי השנה סרטי סטודנטים עם יותר יצירתיות וסיפור מקורי מהסרט הבנאלי-עד-תימהון הזה.

לפני שבוע נפטרה "הגברת במס' 6", אליס הרץ זומר בלונדון. אליס הייתה ניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם. אתמול הסרט הדוקומנטרי הקצר עליה זכה גם הוא באוסקר:


'כסף בשביל כלום' ועוד: זכרונות ראשוניים בתלת-מימד

ההסטוריה של התלת-מימד היא אמנם קצרה אבל מהווה נתח מרכזי בהתפתחות האנימציה כמדיום.
אספתי פה מספר זכרונות שלי (אישיים, אני לא מומחה לתחום) מתהליך ההווצרות של האנימציה הממוחשבת. אני חושב שיש לכך חשיבות כי עולם האנימציה הממוחשבת, כמו מדיומים אמנותיים אחרים, נושא איתו את הגנים ההתפתחותיים שלו, כמו גם ההסטוריה והמסורת הפרטיים שלו.

בראש ובראשונה: הקליפ של Dire Straits. "כסף תמורת לא כלום".
בזמנו עוד לא ידעתי מה אני רואה. היום, במבט לאחור, אני רואה בקליפ את אחת מאבני הדרך הראשונות של תלת מימד נרטיבי.