דלג לתוכן הראשי

'מלך הביצה' של נדב נחמני

נדב נחמני מתגלה כאחד האנימטורים הפוריים בסביבה. הנה סאטירה תאולוגית חדשה שלו ושל דרור שפאץ:



נדב:
לפני כשנתיים נרשמתי יחד עם דרור שפץ למרטון חולון שבו כאמור צריך להכין סרטון אנימציה בן דקה במשך חמישה ימים, בתור בריף כל מה שקיבלנו היה שיר מאת ויסלבה שימבורסקה (אם אני לא טועה) השיר נקרא בצל. השיר דיבר על השלמות של הבצל העגול וכנגד זה הריקנות שלו, דבר שהוא חסר משמעות ברגע שמקלפים את הקליפות.משהו כזה, זה היה שיר שקל לקחת אותו להרבה מקומות שונים.במשך כל הלילה בכלל פיתחנו קונספט אחר וכבר סיימנו אנימטיק אבל לקראת הבוקר פתאום דיברנו על לקחת את זה למקום אחר לגמרי, דיברנו על רעיון של עבודת אלילים, איכשהו נזרקנו לסצנה של צפרדעים בביצה שפוגשים בלון וחושבים שזה אל,
וזה התגלגל משם. זה הסרטון שהכנו בזמנו:http://flix.tapuz.co.il/maratoon2011/showVideo.asp?m=4011460
את המוזיקה לסרטון הקודם הכין דניאל קורן, מלחין ומוזיקאי מאוד מוכשר שמתגורר בניו יורק עם ערוץ יוטיוב מאוד מוצלח דרך אגב.כמובן שלהכין סרטון בחמישה ימים זה מאוד קשה, ולמרות שסך הכל היינו מרוצים מהתוצאה, רציתי לשפר כמה שוטים, אז אמרתי לעצמי שאשקיע קצת זמן ואתקן כמה שוטים, והאמת היא שעם הזמן פשוט התחלתי לתקן יותר מידי, להוסיף שוטים, להחליף שוטים לגמרי, ופתאום נכנסתי לאובססיה והסרט הפך לסרט חדש ואחר בן 4 דקות. זה היה תהליך מאוד שונה, כי זה לא היה כמו כתיבה חדשה ובנייה מסודרת, אלא זה היה יותר כמו בנייה על הריסות, ונסיון להשתמש כל הזמן בחומרים קיימים, מה שגם הסרט נעשה במשך שנתיים תוך כדי עבודות על פרוייקטים אחרים, אז הייתי עוזב אותו לכמה חודשים וחוזר וככה שוב. אז זה היה תהליך מאוד לא טבעי וגם מאוד מתסכל.את המוזיקה לסרטון החדש הלחין רע מאיר המוכשר, שהלחין סרטים רבים לסרטי גמר בבצלאל.
נדב מנהל עכשיו גם קמפיין אינטרנטי כדי לממן את הפרק הבא בקורותיו של SAMURAI JEW באתר קיקסטרטר לנושאי יהדות:
יש כזה, מסתבר...

הנה כמה פרויקטים נוספים שלו:










פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















פטריק סמית

פטריק סמית, אנימטור ניו יורקי.
למעשה הוא די מנייריסט אבל למרות זאת, יש בו משהו.


שתה:



לחיצת יד:




אתר: http://www.patsmith.com/
הבלוג שלו ושל ביל פלימפטון:  http://www.scribblejunkies.blogspot.co.il/