דלג לתוכן הראשי

לילית בתהליך (רשומה מוזרה)

זה סיפור ארוך-קצר שמתאר רצף של אירועים שמתחיל איפשהו בגיל 16 ומסתיים בשבוע של צירופי מקרים נדירים.

לילית, בקצרה.
לילית היא דמות מדרשית-קבלית-מיתולוגית. היא מהווה מעין שטן נשי וגם מודל פמיניסטי רדיקלי. היא נחשבת לאשתו הראשונה של האדם הראשון ומעין מקבילה לו. היא גם נתפסת בתור האישה הפנטסטית, הדמיונית והדמונית שנוצרת מדמיונו של הגבר וככזו לכן היא גם נתפסת כמי שמאיימת על התא המשפחתי כי היא תמיד "האישה האחרת" (ניל גיימן, מישהו?). (להרחבה ביקום-תרבות: "מיהי ומהי לילית? וגם  ספורי לילית)
אז היא דמון ויש לי דיאלוג ממושך איתה במשך שנים. וחשבתי לעשות על זה סרט.

הסרט: טיוטה
הסרט שהתגבש אצלי מספר על לילית כפיה מזדקנת ובודדה, הממשיכה לטפח את עץ הדעת שנותר במה שהיה נקרא גן עדן. כשלפתע חוזר מהעבר אהובה האנושי, היא בבת אחת מנסה לחזור להיות אטרקטיבית. היא מזמינה אותו לביתה ובינתיים מנסה לסחוט לכוס השתיה מפרי עץ הדעת. בינתיים הוא מתגנב למרתף שם היא מחזיקה את הנשמות שלא באו לעולם. הוא בא לשם ממקום בוגר יותר, בורגני יותר, ממוסד כדי להשיב לעצמו את בתוליו. את תמימותו.
הסצינה הסופית היא הגילוי שלה את הרמאות. היא הופכת באחת למפלצת המנסה לבלוע אותו ואת היקום כולו. סוף פתוח.
הסרט לווה במשך שנים ברצון להחיות מיתולוגיה ארץ-ישראלית יחד עם פנטזיה מקומית. רצון שביטאתי ברשומה הזו על "בית שאן".

סקיצות ורפרנסים:





"רוכב ערבות"
ואז התבקשתי לכתוב קומיקס ובמסגרת ההתלבטות שלי על מה ולמה יצרתי קשר עם יהודה גזבר, שהכרתי דרך פייסבוק, שהוא עושה הרבה דברים מגוונים אבל גם תסריטאי ומעביר סדנאות כתיבה והתברר שגם לו יש עניין בעולמות האלה וביקשתי לקרוא סיפורים שלו. אחד מהם הוא: "רוכב ערבות" (בבלוג שלו "הכריכה האחורית").

*עדכון: יהודה העלה רשומה משלו שמתכתבת לרשומה הזו בבלוג שלו: "על פנטזיה יהודית".

הסיפור מתאר את אלישע שקיצץ בנטיעות (חזר בשאלה, לצורך העניין) ומבלה בערב צום תשעה באב בפאב יחד עם מיני שדים ובליל של מיתולוגיות יהודיות. גם לילית נמצאת שם בסוג של דאון-טאון יהודי. הסיפור כתוב מאוד יפה ודווקא בגלל זה הוא לא התגבש לי לכדי משהו ויזואלי. לא לכדי סרט.

אבל אז עוד משהו נכנס לתמונה: רשומה של חבר שלי, מאיר עולמי, על התופעה של "החרדים האנוסים". אלה הם אנשים שהם חלק מהחברה החרדית אבל רק בגלל שהם מפחדים לעזוב אותה מסיבות שונות. ולכן הם מנהלים חיים כפולים. במקרים קיצוניים החיים הללו כוללים שגרת יום חרדית ובמקביל מסיבות של פורקן עול מוחלט.
זוהי רשומה לא קלה לקריאה למי שמעוניין: "מסיבה של אבודים".
הרשומה הזו מדכאת ועצובה וגם היא לא התחברה לי עדיין לכלום. אבל אז עלתה גם כתבה במאקו באותו נושא: "עונג לפני שבת" ופתאום הקצוות התחילו להתחבר.

סגירת המעגל הראשון.
מה שהיה חסר לי בעיקר במה שגיבשתי על לילית היה דמות הגבר החוזר. בעיניי הוא היה אדם גנרי, "כל אחד" בורגני. מבחינה קולנועית זה רעיון רע ליצור דמות חסרת אפיון ספציפי וזה באמת לא היה טוב להשאיר את זה ככה.
ואז הבנתי שאלישע ההוא מהסיפור של יהודה גזבר הוא סיפור הרקע של דמות הגבר. כלומר, חוזר בשאלה שעובר משבר ומפותה על ידי לילית ולאחר מכן חזר לחיק הדת. כאן זה התחבר לי למסיבות החרדים האנוסים. אנשים שלא מסוגלים להרפות מהעולם הדתי ברבדים נפשיים שונים (תלות חברתית, כלכלית או ברבדים עמוקים יותר).

וזה התאים לי בדיוק: הגבר פוגש את לילית בתקופה של בילבול והם נמצאים במערכת יחסים שנגמרת עם "התחזקותו" של הגבר. כלומר, התברגנותו, או במונחים דתיים: החזרה לו אל חיק הדת. אל המסורת, אל האישה והילדים. מה שמשאיר את לילית, כמו בסיפור המדרשי-מיתולוגי, "האישה האחרת". זו שמזוהה עם חיי ההפקרות של הגבר. אותו דבר שהוא מדחיק ומנסה לטאטא מתחת לשטיח יחד עם יצריו כדי לקיים אורח חיים "מהוגן".

מוטיבים חוזרים
זהו השלב הראשון של סגירת המעגל: שלושה סיפורים שמוצאים עצמם משלימים זה את זה.
מה שהיה מעניין זה לראות איך מוטיבים ומושגים שונים עוברים גם הם כחוט השני בסיפור הזה.
התמונה שהייתה לי בראש בטיוטה המקורית של לילית שמנסה להכניס את "פרי עץ הדעת" לכוס המשקה של הגבר פתאום התחברה לי לאותה מסיבה אפלה בערב תשעה באב. האם עץ הדעת הוא מעין סם אונס? חומר שהאישה הכניסה למשקה הגבר כדי לגרור אותו אל הומות החטא? ואולי גם חווה השתמשה בכך בחטא הקדמון? ואולי הבורגנות עצמה, העוטפת והחמימה היא גם סוג של סם אונס? ואולי זהו דווקא סם החיים, שמופק מעץ החיים? הדברים מתחברים.
גם ברמה המילולית המוטיבים חזרו: החרדים האנוסים, וסם האונס, והתורה שיכולה להיות סם חיים וגם סם מוות. פתאום הכל נראה כלקוח מאותו עולם ומספר את אותו סיפור.
וזו רק דוגמה. אחת למוטיבים שחוזרים כהד בין הרעיונות השונים.

סגירת מעגל שני.
אז לאחר שנמצא "הגיבור" של הסרט וגם כל הרקע הרומנטי שלו עם לילית אתמצול בערב נתקלתי בסרט המאוד מרשים הזה:


כבר נתקלתם בדמות הזו בעבר. באיש האפל שנמצא בין שני עולמות. העולם הזה וזה שמעבר. לפעמים קוראים לו "מדיום" לפעמים קוראים לו "מגרש השדים". הוא רואה מעבר וזה הופך אותו לאדם מיוסר שחי על הקצה. אחת הגרסאות המאוחרות לדמות הזו הופיעה בסרט של קיאנו ריבס: "קונסטנטין" שגם שם הופיעה מעין גרסת לילית (עם טוויסט רציני מאוד יודו-נוצרי. סרט נחמד).


אז מה קרה שם בעצם? לא רק שדמותו האפלה של אלישע הופיעה פה בתבנית של פילם נואר אלא שהוא גם נמצא בעימות עם אישה-שדה שמסתיים בהפיכתה למפלצת.
אבל זה עוד מילא. שמתם לב לשד הראשון איתו הוא נפגש?


כן... זו הלילית שלי. ללא ספק.



ואולי גם זה לא ממש צירוף מקרים (למרות הנושא, הדמיון הויזואלי והעובדה שרוב הדברים קרו בשבוע האחרון)? הרי גם בביטלג'וס הופיעה דמות שקצת דומה לזה.

אז אולי העובדה שמסתבר לי באותו יום שלא רק שמאיר ויהודה מכירים אלא שהם עסוקים בדיוק באותה השאלה?

טוב. לסיכום
מה המשמעות של צירופי מקרים?
יש שיאמרו: סימפטום של תת-מודע קולקטיבי. יש שיאמרו האל שבתוך המכונה: הדיבור העליון שמופיע במציאות. יש שיאמרו להפך: שרירותיות מוחלטת שמתפרשת לנו כמשמעותית על ידי הדמיון.
ומה דעתי בנושא?
אני מאמין שמדובר בדיבור שמזמין הקשבה והשאלה היא מה הוא אומר: האם יש פה קריאה לממש את הסיפור או להפך: להגיד שהוא כבר קיים וצריך לפנות לדרכים חדשות?

ואולי צירופי מקרים כאלו קורים כל הזמן, כמו בפתיח הנהדר של מגנוליה:


*יהודה גזבר העלה רשומה משלו שמתכתבת לרשומה הזו בבלוג שלו: "על פנטזיה יהודית".
image

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):