}

18:54

מאמר מתורגם: מיהו אמן סטוריבורד וסיפור טוב (ואיך להתקבל לדיסני)

מאמר נוסף מאת מארק קנדי מהבלוג הנהדר "מקדש שבעת הגמלים המוזהבים".
המאמר הקודם שלו שתורגם עסק בלייאאוט. וגם הוא תורגם על ידי עדינה חוטר. תודה רבה :)
מארק קנדי:
בהערות מהפוסט האחרון שלי, ג'יי קלי שואל/ת אם אוכל לכתוב איך יוצרים סטורי פורטפוליו טוב. (תיק עבודות לסטוריבורד) חשבתי שזה רעיון טוב לפוסט בבלוג כיוון שאנשים שולחים לי אימיילים ושואלים על כך לעיתים.
תוך כדי כתיבה, הבלוג התארך והתארך (מצטער על זה!) וסובל קצת מסקירת יתר. זה הפך מלהיות פוסט על פורטפוליו לסקירה של פרספקטיבה רחבה יותר אודות מה (לדעתי) עושה אמן סטורי טוב.
אנשים שואלים אותי גם על הנושא הזה מזמן לזמן, אז ייתכן שחלק מכם סקרנים לדעת.
אני מתנצל אם זה יותר מדיי. אני מרגיש שהאיכויות שאני חושב שחשובות עשויות להישמע מופשטות ומעורפלות, אז הרגשתי שאני צריך להסביר אותן באופן היסודי ביותר שאפשר.

ראשית, כמה הבהרות:
אני לא מייצג את חברת דיסני בשום דרך בפוסט הזה.
אם אתם רוצים להשיג את המידע הרשמי שלהם לגבי אמני סטורי והגשת מועמדות לעבודה כאמני סטורי, יש להם אתר פה וזו הדרך הטובה ביותר לקרוא לגבי הגשת מועמדות ויצירת קשר עם חברת דיסני אם יש לכם שאלות כלשהן. מה שאני כותב פה לגבי עצות לפורטפוליו והעבודה כאמן סטורי זו לגמרי דעתי האישית.
אני גם רוצה לציין שמעולם לא עבדתי עבור פיקסאר, דרימוורקס או בלו סקיי או בכל מקום אחר.
אנא היו מודעים לכך שלסטודיואים הללו (אני מניח) יש מדדים וציפיות שונים כשזה מגיע למועמדים לעבודות סטורי בורד. בנוסף, להגדרת התפקיד של אמן סטורי ישנה משמעות שונה בכל סטודיו.

מעבר לכך, שווה להבהיר בהקשר לפוסט הזה שרוב שותפיי לעבודה היו אומרים שאני יותר מדיי קשוח לגבי תיקי עבודות. אני הראשון להודות בכך שאני מחפש הרבה בפורטפוליו ושזה בגלל ש- מנסיוני האישי- לטוב ולמוטב, אין הרבה זמן של "אימון תוך כדי עבודה" בדיסני. מחלקת הסטורי שונה בכך שאין הרבה אימון בתוך המחלקה ויש מעט מאד משימות קבוצתיות.

אמני סטורי מקבלים חלק של סרט לאייר בעצמם והם צריכים להיות מסוגלים לעשות זאת בזמן קצר ללא הרבה עזרה, הדרכה או השגחה. במחלקת הסטורי, כולם צריכים להיות מסוגלים למסור במהירות סיקוונס שעובד ברמה מקצועית בסיסית. זה עשוי להיות קשה לדעת מי יהיה מסוגל לעשות זאת על פי הפורטפוליו אבל אני מחפש רמזים מסויימים ליכולות של המועמד. מה שאפרט כאן, הם מצרכים בסיסיים אותם אני מחפש בהגשות (כמו גם דברים שאני חושב יוצרים אמן סטורי טוב) 
 

בהירות

זה מאד מאד חשוב.

אני לא יכול להדגיש מספיק עד כמה חשובה הבהירות ועדיין אני לא חושב שאנשים תופסים עד כמה קריטי זה להצלחה בעבודה הזו. סטוריבורדינג נועד על מנת להבטיח שכל נקודה בסיפור ברורה (ללא תמיכה של דיאלוג ומבלי שהאמן יצטרך לתת הסבר כלשהו לגבי מה שקורה שם) ואם אתה לא מסוגל לעשות את זה- שום דבר אחר לא משנה.

ברגע שהצופה מבולבל כל מה שיבוא אחרי כן, כבר אבוד עבורו. נקודה. בנוסף, אני לא חושב שאנשים מבינים עד כמה קשה להיות ברור לגבי מה שאתה מתכוון לומר. זה לוקח כמות עצומה של עבודה וחשיבה. אני חושב שרוב האנשים אינם מקדישים כלל את המאמץ הראוי לתחום הזה.

כל המטרה של בחינת תיקי עבודות של סטוריבורד היא לראות איך מישהו מתמודד עם העברת סיפור.

אם אני מתבלבל בנקודה כלשהי לגבי מה שקורה בבורדים שלך ואני לא יכול להבין מה מתרחש, שום דבר שמגיע אחרי כן לא יירשם אצלי. אני צריך לעקוב אחר כל צעד של הסיפור כדי להבין איך הסיבה והתוצאה בסיפור שלך נפרשים.

אני צריך לדעת אם המועמד מבין איך פעולה ותגובה עובדים כדי לקדם סיפור. ייתכן שיש לך רישומים נהדרים בסוף הסיקוונס שלך שמראים את הדמות שלך בוכה או מעוצבנת, אבל אם אני לא מבין למה היא מרגישה כך, אני לא יודע אם אתה יכול לספר סיפור. אני רק יודע שאתה יכולים לצייר יפה דמות בוכה.

אז אם אתה רוצה להיות אמן סטורי, אתה צריך להקדיש מאמצים רבים ללמוד לצייר דברים באופן ברור (זה קשה) וללמוד איך להציג רעיונות באופן שעושה אותם ברורים כשמש וללא צורך בפרשנות עבור אף אחד מהמתבוננים (גם זה קשה). תמיד ישנה העצה הישנה להראות את העבודה שלך למספר אנשים רב ככל האפשר ולראות אם הם יכולים להבין אותו. זה יכול להיות כלי נהדר. אם תעשה זאת, זכור שעליך לאפשר לאנשים להתבונן בעבודה שלך מבלי שתוכל לעמוד שם ולהסביר להם אותה. מפני שזו הדר שבה אנחנו נסתכל בתיק העבודות שלך... אתה לא תהיה שם כדי להסביר לנו מה חשבת. זה חייב להיות ברור לנו רק מהתמונות.
דרך נוספת לקבל פרספקטיבה על העבודה שלך ולראות אם היא ברורה, היא פשוט לעשות הפסקה ולחזור אליה.
לעיתים קרובות אני מסתכל בעבודה שלי בבוקר למחרת ורואה בעיות שלא ראיתי בלילה לפני כן.
מרחק יאפשר לך לקבל נקודת מבט חדשה על הדברים.

עוד תמיכה שאנשים מנסים להשתמש בה כדי להבהיר את הרעיונות שלהם, הוא להתחיל להוסיף דיאלוג על מנת להבהיר מה שמתרחש. זו אינה דרך טובה לתקן בעיות של בהירות. ביצירת סטוריבורד המטרה שלנו היא תמיד לנסות לספר את הסיפור באמצעים חזותיים בלבד כדי שהקהל יבין מה מתרחש גם אם הוא צופה בסרט ללא קול.

זה מכיוון שלאמצעים החזותיים יש יותר כח מאשר לדיאלוג והם יכולים להעביר את הסיפור באופן עוצמתי יותר מאשר שורות של דיבור. אנחנו יודעים שאנשים (ודמויות) עשויים לשקר לנו, כך שאנחנו לא תמיד סומכים על הדיאלוג. אנחנו סומכים על מה שאנחנו יכולים לראות במו עינינו. אז לאמצעים חזותיים יש תמיד יותר כח. בגלל זה, אנחנו מחפשים אמני סטורי שיכולים לספר לסיפור נהדר ללא שום דיאלוג. לאחר שזה נאמר, מעט דיאלוג זה בסדר.
לפעמים צריך אותו כדי לספר את הסיפור באופן הטוב ביותר. רק אל תסתמך עליו על מנת שיכסה חלקים מבלבלים.

הסתכל על אמנים אחרים שאתה אוהב- במיוחד כאלו שמספרים סיפורים בעבודה שלהם- ותבחן מה הם עשו על מנת להשיג בהירות. הסתכל בסרטים שאתה אוהב ושאל את עצמך איך הם משיגים בהירות ואם יש חלקים מבלבלים מה גורם להם לבלבל? איך הם יכלו להיות בהירים יותר?

כמה רמזים שאני יכול לתת על מנת לעזור לך לשפר את הבהירות בעבודתך:

1, הצג רעיון אחד בלבד בכל פעם. רק רעיון אחד יכול לתקשר בכל איור של סיפור. לעיתים קרובות אנשים ינסו להציג שניים (או שלשה) רעיונות בו זמנית. זה תמיד מוביל לבלבול. הצג רעיון אחד בכל רישום על מנת לסייע לצופה לעקוב ולקבל כל פיסה חדשה של מידע באופן ברור, בר-עיכול על מנת לצמצם את הבילבול ונתינת פרשנות מוטעית.

כאשר רישומי סטורי חתוכים יחד בצורת סליל של סיפור, כל איור בדרך כלל נמצא על המסך במשך מספר שניות. בסיקוונס פעולה, כל איור עשוי להיות על המסך למשך פחות משניה. אז חשוב להציג רעיון אחד בכל פעם (כמו גם לצייר באופן ברור) כדי שהקהל יוכל לתפוס מה מתרחש בכל איור.

הנה דוגמה:
:



באיור הראשון, איש במטבח מפיל כלים תוך כדי נשיאתם. באיור השני, טבח טועם את המרק במטבח.
באיור השלישי, שני הרעיונות מוצגים בו-זמנית.

הכנתי את הדוגמאות האלה לשימוש בהרצאה על סטוריבורדים ובזמן ההרצאה אני מראה כל איור במשך כשתי שניות (עם פריים או מסך שחור ביניהם). ייתכן שאין זה כה ברור פה, בצורת בלוג, כאשר אתה יכול לבהות בכל תמונה כמה זמן שאתה רוצה, אבל אני מקווה שאתה עדיין יכולים לראות את הנקודה.

שני רעיונות המוצגים בו-זמנית יוצרים בלבול מכיוון שהצופה יכול להבחין באחד מהם אך לא בשני. בנוסף, הכל בסרט תלוי בפעולה ותגובה. אם פעולה ותגובה מתרחשים בו-זמנית (או שתי פעולות, או שתי תגובות) זה יוצר בלבול בנרטיב. סדר האירועים אינו ברור.

הטיפ הבא שאתן לך לעזור לבהירות הוא לצייר באופן הפשוט ביותר. (תוך השארת מספיק פרטים שיאפשרו להעביר את המשחק והרגשות הנחוצים לעידון הסצינה, כמובן)
הימנע מפרטים חיצוניים בלתי נחוצים. הכל באיור צריך לתרום לנקודת הסיפור של האיור. כל דבר שנמצא שם רק על מנת לייפות את האיור, עשוי להוסיף לבילבול.

ואנחנו מחפשים אנשים שיכולים לצייר את הרעיונות שלהם במהירות וביעילות. אמני סטורי חייבים לעבוד מהר.

הוספת פרטים או צבעים לאיור תמיד גורמת לי לחשוד שהאמן לא הבין את מה הייתה מטרת האיור או שקשה לו לעבוד במהירות ובאופן גס כאשר תאריכי היעד צפופים.

מה הייתם מוסיפים לאיורים הבאים כדי להבהיר אותם יותר? הוספת פרטים נוספים כלשהם רק יכלו לערער את הבהירות והאחידות של המסר שלהם.









ההחלטה מה להשאיר בפנים ומה להסיר מאיור היא אמנות בפני עצמה. מובן שאם מטרת האיור היא שאשה מתפעלת משמלה יקרה בחלון ראווה של חנות, אני עשוי לקחת את הזמן בציור השמלה באופן שיגרום לה להיראות מהודרת ומקושטת, כיוון שזה מסייע למכור את נקודת הסיפור שאני מנסה להעביר. אבל אם הסיפור שאני מנסה לספר הוא שהאשה מעמידה פנים שהיא מתפעלת מהשמלה בחלון של החנות על מנת שתוכל לרגל אחרי בעלה שנמצא מעבר לכביש, אני לא הולך להשקיע זמן ומאמץ לגרום לשמלה להיראות מקושטת. זה יהיה מבלבל ומסיח את הדעת ממה שבאמת מתרחש בסצינה. אז חלק נכבד מלהיות אמן סיפור נהדר הוא לדעת מה לכלול באיור... ומה להשאיר בחוץ.

תמיד הייתי מעריץ נלהב של קוונטון בלייק כי אני מרגיש שיש לו חוש נהדר לכמה שורות לוקח לומר מה שהוא רוצה לומר. הוא לא מתעסק בגדילים וציצות מיותרים.







פגשתי מספר אנשים שמוצאים את העבודה הזו פשטנית ופשוטה מדיי לטעמם. הדבר שאני מתפעל ממנו בעבודה הזו (מלבד האנרגיה והחיים שברור שיש לה) הוא שאני חושב שזה לוקח הרבה ניסיון ותחכום לדעת בדיוק כמה עליך להשאיר בחוץ ועדיין לתקשר.

אנימציה הינה במיטבה כאשר היא ברורה, ישירה ועוצמתית ללא ניואנסים ואריזות מיותרות.

אם תסתכלו בעבודות הסטוריבורד של ביל פיט לדיסני, העבודות המוקדמות שלו מראות רמת פירוט ורינדור שלחלוטין נעדרות מהעבודות המאוחרות יותר שלו.
אם תיכנסו לכאן   http://www.michaelspornanimation.com/splog/?p=1285  

תוכלו לראות את הפוסט של מייקל ספורן עם מעט מהעבודה של ביל על דמבו ששוחרר ב 1941. ראיתי יותר ממה שרואים כאן ולהכל יש רמת רינדור גבוהה יותר מאשר מה שמאפיין את העבודה המוקדמת של ביל.
עד 1960 נעשתה העבודה של ביל הרבה יותר יעילה וזורמת. כמובן שסטוריבורדינג מטרתו להרים את הרעיון ולנסות אותו במהירות. אז לעבוד מהר יותר ולהרים אותו מהר יותר זו עזרה גדולה.
בנוסף, עשורים של נסיונות לעשות מחדש את האיורים שלך כאשר הסיפור משתנה ומשתפר, ישכנעו אותך לצייר בפשטות, אם שום דבר אחר לא יעשה זאת. לא שווה להשקיע טון עבודה בכל איור אם עשויים להחליף אותו ברעיון טוב יותר למחרת.
גם כאשר הוא כן מרנדר דברים, זה כדי למכור את הסביבה ועדיין מרגיש יותר מהיר מאשר העבודה הזהירה שלו על דמבו.


נקודה חשובה אחרונה: איור לא חייב להיות נקי על מנת להיות ברור. ציור גס שמתקשר הוא הרבה הרבה יותר טוב מאיור נקי שמבלבל.

אז אלה כמה מחשבות שמנסות להסביר למה אני מתכוון בבהירות לצופים ואתם חייבים להיות מסוגלים לספר סיפור מבלי לבלבל או לאבד את הצופה.

דמות ואישיות

הסטוריבורדינג השתנה והתפתח לאורך השנים. כיום מצופה מאמני סטוריבורד להכניס יותר מידע לסטוריבורד שלהם מאשר אי פעם. במיוחד מצפים מאמני סטורי למסור בורדים שמכילים הבעות ופוזות מסויימות עבור כל דמות בכל סצינה. בדיסני, לא מצפים מאף אחד לצייר דמויות בדיוק לפי המודל (אפילו אין לנו עדיין עיצובים כשאנחנו עושים את הסטוריבורד), אבל הפוזות, ההבעות והמשחק עבור כל דמות צריכה להיות ברורה וקריאה, כמו גם סוג המשחק הנכון עבור כל דמות ברגע מסויים. אנחנו מנסים לפתח את הדמויות ולחקור את האישיות שלהן. אז אנחנו צריכים להיות כמה שיותר ספיציפיים לגבי מי הן, איך הן פועלות ואיך הן חושבות.

יש אנשים שאינם מבינים מה המטרה של זה. לפעמים אנשים אומרים ש- אם הסיפור עובד באמת- יכולת פשוט לספר אותו בדמויות מקל ועדיין תהיה לך גרסה טובה של סליל הסיפור.
אני מבין מהיכן מגיעה הצהרה שכזו. לפעמים במאים רוצים ניואנסים מאד עדינים במשחק של סטוריבורד והם מצפים לכל כך הרבה פוזות שזה כבר לא נראה כמו סטוריבורדינג... זה יותר אנימציה. זה מתסכל וגורם לאמני סטורי לשאול למה הם מוכנים להכניס כל כך הרבה עבודה ושפשוף לתוך הבורדים כאשר הקהל לעולם לא יראה אותם.
אבל הקיצוניות השניה היא, הייתי אומר שדמויות מקל לא יספיקו כדי לספר אף סיפור, לא משנה כמה הסיפור עצמו טוב. דמויות המקל לא באמת מגלות אישיות ולא מוצלחות בהעברת הבעות פנים ומשחק. ומאד חשוב לקבל מושג לגבי מי הן הדמויות ומה הן חושבות ומרגישות ולמה הן עושות מה שהן עושות. קשה להיכנס לתוך "ראש" של דמות מקל. והדברים האלה חשובים. אחרי הכל, מה שהדמויות חושבות ומרגישות אלו הדברים שמניעים את הסיפור קדימה וגורמים לצופה שיהיה אכפת לו מהאירועים שקורים על המסך.

במילים אחרות, לומר שדמויות מקל מספיקות לסטוריבורד של סרט, זה להציע שלדמויות חשיבות מינימלית בסיפור. שהסיפור הוא סך הכל אירועים שמתרחשים ומי או מה מושפע מהאירועים הללו לא משנה.

אבל לדעתי, זו טעות בסיסית... בלתי אפשרי להפריד בין הדמויות לסיפור. הסיפור והדמויות הן אותו הדבר. האירועים של הסיפור קורים בגלל שהדמויות גורמות להם לקרות על ידי הבחירות והפעולות שבהן הן נוקטות. והן מקבלות החלטות ופועלות על בסיס האירועים שמתרחשים ומתגלים עם התקדמותו של הסיפור.

אז הייתי אומר שדמויות מקל אינן מספיקות לסטוריבורד כיוון שהן לא יכולות לאפשר להתבונן לתוך מה שהדמויות חושבות ומרגישות, מה שיש לו חשיבות מכרעת ליצירת אכפתיות ורגש בקרב הקהל. עם זאת, אני מסכים עם אנשים שאומרים שאתה לא צריך להיות "סופר ספיציפי" ומאד מעודן בהשתנות ההבעות בסטוריבורד. כאשר אתה מתמקד יותר מדיי בפרטים בסטוריבורד, אתה נוטה לאבד את המראה והצורה של הסיפור הכללי. וסטוריבורד לסרט עוסק בדיוק במציאת הצורה הכללית של הסיפור. אנימציה היא המקום לניואנסים ושינויי הבעות מעודנים... אחרי שנמצאו הדמויות והסיפור.

אז כשכל זה בראש, כאשר אני בוחן פורטפוליו לסטוריבורד, אני מחפש אנשים שיכולים לצייר דמויות באופן שמביע אישיות ואופי. אני מחפש אנשים שיכולים לצייר פוזות והבעות מתאימות עבור כל דמות ויכולים לתת לי מעט תחושה של מי הן. אני לא אוהב את זה כאשר אנשים מציירים את אותו "סטוק" של פוזות לכל דבר... כאשר לכל דמות יש אותה פוזת הליכה, או אם לכל דמות יש את אותה פוזה קלישאתית שמראה מה היא "חושבת" או שאפילו אם יש לכל דמות בדיוק את אותה הבעה כאשר היא כועסת... זה סימן בשבילי שהאמן לא באמת מבין לעומק מהו אופי. הם פשוט משתמשים באותן פוזות לכל דבר ולא דוחפים את עצמם למצוא הבעות מובהקות שייחודיות לאותה דמות ולמה שקורה לה באותו רגע.

כדוגמה של "כעס" למשל, זו הבעה שאנשים נוטים לצייר גירסה כוללנית לכל דמות. אבל לכל דמות יש רמת כעס שונה שאליו היא מגיעה... למישהי כמו קרואלה דה ויל יש רמת כעס הרבה יותר עמוקה מאשר יש למשל, לרפונזל.

והן יבטאו את הכעס שלהן באופנים שונים לגמרי. ובאיזו תכיפות דמות באמת "כועסת"? זה מונח מאד רחב שאין לו השלכות מפורטות. במקום לצייר דמות "כועסת" שאלו את עצמכם: מה הדבר המסויים שאליו היא מגיבה ומה התגובה שתהיה לדמות המסויימת הזו? האם היא מעוצבנת ברגע הזה? או זועמת? בוערת מכעס או עומדת לבכות מרוב תסכול? או מלאה כעס רצחני... או מה שלא יהיה. דע בדיוק מה חושבת הדמות שלכם ודחוף את עצמך למצוא את הפוזה והמשחק המתאימים ביותר לרגשות הפנימיים המסויימים שלה. ואל תשתמש באותו משחק פעמיים, אפילו עבור אותה הדמות! תמיד מצא טייק חדש למשחק עבור כל רגע, זווית חדשה של הדמויות שגורמת להם להיראות חיות ואמיתיות (הן עבור הקהל והן עבורך, כיוון שאתה מנסה ללמוד מי הן ולהיכנס לתוך הראש שלהן).

זה איכשהו מוביל לפתיחת סוגריים... הנושא של הפורטפוליו יכול להכיל:

בורדים לטלויזיה

מאד קשה לי לבחון בורדים מסדרת אנימציה טלוויזיונית ולשפוט אם המועמד יכול להיות אמן סטורי מוצלח בדיסני.

אני יודע שייתכן וזה יישמע בלתי הוגן ולא הגיוני. אבל הבעיה היא ש- כאשר אתה עובד על תכנית טלויזיה- עיצובי הדמויות מוכתבות על ידי הסדרה והאישיות של הדמויות מוגדרת על ידי הסדרה ודפי התסריט תרמו רבות לתוכן של הסטוריבורד.

עכשיו, אני עצמי יצרתי סטוריבורדינג לטלויזיה ואני יודע שזה לא קל. אני לא אומר שזה קל בכלל. זו עבודה מאד קשה ותובענית. אבל כאשר אני בוחן סטורי בורדים מתכנית טלויזיה, אני לא יודע כמה האמן תרם לסטוריבורד עצמו במונחים של פיתוח הדמויות. הם עשויים להעתיק פוזות ישר מדף המודלים. הנגיעות הקטנות בדמויות שגורמות לסטוריבורד לזהור יכלו להיות שם בזכות אמן הסטורי או שיכלו להגיע מדפי התסריט. באמת קשה לי לקבל תחושה של איך אמן הסטורי חושב ומה הטעם שלו ויכולות הבידור שלו כי בטלוויזיה כל כך הרבה מוחלט על ידי אנשים שאינם אמני הסטוריבורד.

בעיה גדולה אף יותר היא שאני לא יכול לדעת מה סגנון האיור של המועמד. כיוון שבורדים של טלויזיה חייבים להיעשות בסגנון של הסדרה, אני לא יודע אם האמן יכול לצייר באופן שיעבוד גם בדיסני. זה לא אומר שיש סגנון "ביתי" מסויים שבו מכריחים אתכם לצייר בדיסני... רחוק מזה. אמני סטורי חופשיים לחלוטין לצייר בסגנונם האישי. אבל באותו זמן, כשאתם מסתכלים בהקרנה של סטוריבורד חתוך יחד, אתם רוצים לחוש בסיפור אחד שלם כאשר כל הדמויות עקביות ככל האפשר לכל האורך... לא חבורה של מיני-סרטים בלתי קשורים שנחתכו יחד. אם סגנון הציור של הבורדים משתנה באופן רדיקלי בין הסיקוונסים, זה יכול ליצור התנגשויות.

אז סגנון משותף כלשהו, יהיה לעזר. יותר מדי סגנונות נפרדים מסיחים את הדעת ומסיטים את המיקוד שלנו מהנקודה הראשית של סליל הסיפור: להבין אם יש שם סרט ואיך להתקדם ולשפר אותו.

בנוסף, חלק גדול מסליל הסיפור הוא לגלות את הטון של הסרט השלם. אז סגנון ציור שנותן הערכה סבירה לגבי המראה וטון של הסרט הסופי יהיו לעזר. זה רק נותן לכולם תחושה טובה יותר של איך צריך להיראות ולהרגיש התוצר המוגמר וזה מרכיב גדול של העבודה שלנו. ואם כבר מדברים...

נשיאת חן

אני חושב שמאד חשוב שלאמן סטוריבורד יהיה סגנון ציור שימצא חן בעיני הצופים (שנעים להסתכל בו). שוב, זו אחת מהדעות השנויות במחלוקת שלי. לא כל שותפיי לעבודה מסכימים שנשיאת חן היא דרישה חשובה לאמן סטורי. אחרי הכל, כפי שכבר ציינתי, אף אחד מחוץ לסטודיו לא יראה את הסטוריבורדים. הם רק כלי, טיוטה של סרט. למי אכפת אם האיורים של הסטורי מוצאים חן בעיני הצופים?

לפני שנים הייתי מסכים עם התחושה הזו. אך עם חלוף השנים, הבחנתי איזה הבדל עשויה נשיאת חן להוות באיור לסטוריבורד. אחרי הכל, האופן בו הסיפור המאוייר נצפה הוא שאנחנו עורכים את כל האיורים השחורים והלבנים יחד ומקליטים את הקולות של עצמנו כדיאלוג זמני כדי לייצג את הסרט השלם. אז יוצא שבסופו של דבר אנחנו צופים בכ- 90 דקות של רישומי הסיפור ללא הרווח של שחקנים (אמיתיים), צבע, או התנועה והחיות שהאנימציה (בסופו של דבר) יביאו לסרט. זה יכול להיות מייגע. ואם אתה מוסיף על כל זה ציורים שאינם מוצאים חן בעיניך... זה עשוי להשפיע כל האופן בו אתה מרגיש כלפי הסיפור ואתה עשוי למצוא בעיות במקום שבו- אם רק היו ציורים בעלי חן רב יותר, לא היית רואה את אותן בעיות.
זה ודאי נשמע מטורף. אני מבין את זה. אם סיפור מוצק ועובד... למי אכפת אם האיורים נושאים חן או לא? ובכן, חלק מזה זה פשוט טבע האדם. אנשים אוהבים להסתכל בדברים שקל יותר להביט בהם. וכאשר איורים של סיפור קלים יותר להסתכלות, זה פשוט הופך את חווית הצפייה בהם ליותר נעימה ומהנה. זה מושך אותך פנימה ומעודד אותך להמשיך לצפות ולעקוב אחר הסיפור והדמויות. ואתה יכול להתמקד בסיפור ומה עובד ומה לא במקום להיות מוסך על ידי איורים שלא נעים להסתכל בהם.
זה ממש כמו תוכנה. אתה יכול לכתוב תוכנה נהדרת ושימושית שעובדת היטב אבל הממשק שלה מכוער. ואנשים ישתמשו בה... אבל תהיה להם חוויית שימוש טובה יותר אם יש לה ממשק מושך. זו בדיוק הדרך בה בני אדם מוזרים.

ואתה יכול לצעוק נגד זה ולהתלונן על כמה שזה לא הוגן... או שאתה יכולים להשקיע מאמץ בהפיכת האיורים שלך לכאלו שימצאו חן בעיני הצופים.
ושוב, לאיורים בעלי חן יש את היתרון של נתינת תחושה טובה יותר של איך ייראה וירגיש המוצר הסופי וזה חשוב.

ככל שאיור הסיפור קרוב יותר לאופן שבו המוצר המוגמר ייראה (בגבולות ההיגיון כמובן) כך כולם יקבלו יותר את התחושה של מה עובד ומה לא. כאשר אנשים דנים בסרט ומדברים על איך ניתן לשפר אותו, לכולם יהיה רושם אחד ברור של מה עומד הסרט להיות. הם לא צריכים להפעיל שיפוט לגבי האופן בו סליל הסיפור ישתנה כאשר יתורגמו לסרט המוגמר. זה מסייע לכולם לדבר על הסרט ולהגיע במהירות לאותו הדף לגבי מה עובד ומה לא. אין פערים ענקיים בהבנה של מה שכולם מביטים בו.
אז אני מחפש מועמדים עם מידה מסויימת של חן באיורים שלהם. זו לא חייבת להיות מרי בלייר אבל אם אתם אוהבים לאייר כמו רוברט קראמב (ואין שום רע בכך) אני עשוי לחוש כי אינכם הטובים ביותר לעבודה.

בימוי,חלוקה  ואמנות הסיפור.

הקדשתי מקום רב לדיבור על דמויות, משחק ופוזות וכיצד הם מתקשרים לאיור הסיפור. מרכיב גדול נוסף באיור הסיפור הוא כמובן שצריך להיות לאמן הסטורי ידע בעשיית סרטים. אמן סטורי צריך לדעת כיצד חיתוך ועריכה עובדים ולהבין היטב איך להשתמש בבימוי (היכן ממוקמת המצלמה על מנת לספר את הסיפור באופן הטוב ביותר) ואיך להשתמש בחלוקה (איך הדמויות נעות לאורך הסצינה) לספר את הסיפור באופן הכי חזק שאפשר.

כתבתי פוסטים רבים על חיתוך, בימוי וחלוקה אם אתה רוצה למצוא את מחשבותיי לגבי הדברים האלה (פשוט הקלד "חיתוך" "בימוי" או "חלוקה" למקום החיפוש בחלק העליון של האתר כדי למצוא אותם). כמו כן, יש מספר ספרים טובים שמדברים על הדברים האלה. וכמובן, אין חינוך טוב יותר מאשר להסתכל בסרטים ולשאול את עצמך למה הבמאי מיקם את המצלמה במקום מסויים ולמה השחקנים עושים מה שהם עושים בסצנה. האם זה עובד? האם זה לא עובד? האם זה יכול להיות טוב יותר?

אני ממש מחפש מועמדים לסטורי שאינם חוששים להזיז את המצלמה ולבחור זוויות מעניינות- לא רק לשם הזוויות המעניינות- אלא כדי לספר את הסיפור באופן הטוב ביותר ולגרום לצופה לחוש מה שאמן הסיפור רוצה שהם ירגישו ולקדם את פרישת הסיפור.

זה קמט חדש נוסף שהפך להיות עבודתו של אמן הסטורי בזמן האחרון. במשך שנים רבות אמני סטורי בדיסני היו עוסקים יותר בהצגת רעיונות באופן ברור מאשר בבחירת זוויות צילום מסויימות. ככל שעבודת המצלמה הפכה מתוחכמת יותר ולוחות זמני ההפקה יותר דחוסים, זה נעשה חשוב יותר (ומצופה יותר) מאמני סטורי לקבל החלטות לגבי לייאאוט והיכן על המצלמה להיות ממוקמת. מחלקת הלייאאוט עדיין תפרש את העבודה כפי שהם רואים לנכון והם ישנו וישפרו את הבימוי כדי לספר את הסיפור יותר טוב אך אם אמן הסטורי עשה בחירות לגבי המיקום הטוב ביותר למצלמה, זה נותן לבמאי כלי טוב יותר לדיון כאשר הוא או היא מעבירים את הסצינה ללייאאוט. ושוב, זה יתן לכולם מושג טוב יותר של איך הסצנה עובדת כאשר הם מסתכלים בסרט בצורת איורי סטוריבורד.

בידור

אני מחפש אחר אמני סטורי שמסוגלים להכניס תחושה של בידור לעבודה שלהם. בסופו של דבר, כל רגע בסרט צריך להיות מבדר. זה לא אומר שכל רגע צריך להיות מצחיק. רגעים דרמטיים צריכים להיות מרגשים. סיקוונס פעולה צריך להיות מרגש. רגעים עצובים צריכים להרגיש אמיתיים וכנים ולא מניפולטיביים ומזוייפים. אז אני תמיד מחפש אנשים שיודעים איך להציג כל רעיון בדרך שמעניינת ומושכת אותי לתוך הסיפור והדמויות. זה לא משנה כמה נהדרים הרעיון או הסצינה אם היא לא יוצאת אל הפועל באופן מבדר. אני עושה סטוריבורדים כבר זמן רב וכל סצינה של סרט נעשית מחדש שוב ושוב. תמיד יש סצינות מסויימות שפשוט לא עובדות עד שהאדם הנכון יוצר אותם מחדש ב"טייק" האישי שלו... ופתאום הסצינה עובדת בפעם הראשונה. הכל נובע מטעם ולדעת מה בדיוק כל סצינה צריכה כדי לעבוד נכון.

אז אני מחפש תיקי עבודות שיש להם תחושה טובה של בידור. בין אם הפורטפוליו מכיל סטוריבורדים של סצינות דרמטיות, סצנת פעולה או סצנה קומית, אני מחפש לראות אם הם טופלו באופן משכנע ומעניין.

בנוגע לרישומים של טבע דומם וחיות, אני לא מתבונן בהם באופן אישי כשאני עובר על פורטפוליו. אני באמת עובר ישר לסטוריבורדים. .. להיות מסוגל לצייר חיות נהדר לא באמת אומר לי אם אתה יודע לעשות סטוריבורד. אך זה עשוי להיות חשוב עבור אנשים אחרים ואני חושב שהרבה סטודיואים עדיין דורשים שפורטפוליו יכלול את הדברים הללו.

אז בדוק מה הדרישות של כל סטודיו לו אתה מגיש מועמדות.

עוד מקור בעל ערך הוא להסתכל בכל ספר עדכני של "האמנות (הארט) של..." מסרטי דיסני. הם יתנו לך מושג טוב לגבי מה אנחנו מחפשים בסטורי בורדים. אני מקווה שזה היה לעזר לכל מי שאי פעם תהה מה האיכויות שהופכות פורטפוליו של סטורי לטוב (לדעתי, בכל אופן).