דלג לתוכן הראשי

'היפה האחרונה' (The last belle, 2011) סרט חדש בטכניקה מסורתית לגמרי


The last belle  (אנגליה\צרפת) במאי: ניל בוייל
מוכרחים לדבר על הסרט הזה. הוא 20 דקות אמנם אבל שווה את זה.



הסרט נעשה בשיטה המסורתית וזה מורגש בכל פריים ופריים ששזור בסרט. הוא צוייר ונצבע ידנית וצולם במצלמת 35 מ"מ. לא יאומן! ב2011! מעבר לכך, כל השפה הקולנועית והעיצובית מעוררת תחושה שאם ריצ'רד ווילאמס היה עושה סרטים הם היו נראים ככה. הסרט הזה הוא "קלאסי" במלוא מובן המילה. לא רק בכבוד שהוא נותן לאומנות (Craft) אלא גם בסוג הסטוריטלינג שלו. מזמן לא ראיתי סרט כל כך "מצוייר", שהדמויות בו מתנהגות כמו דמויות בסרט מצוייר בלי שום מודעות-יתר או התחכמות, והתוצאה מרגשת ומצחיקה. כמעט כל שוט כאן הוא בית ספר למשחק ועיצוב לאנימציה.
אני חושב שיש בסרט גם
כמה מחוות מובהקות לריצ'רד וויליאמס. בעיקר בכאוס שברכבת התחתית שמזכיר את השימוש שלו בפטרנים ואינסופיים בסרט "הגנב והנגר" (כתבתי עליו פה. הבמאי, ניל בוייל, עבד עם וויליאמס על הסרט "הגנב והנגר" וגם על "רוג'ר ראביט".)

אז איך הרגשתם לגבי הסרט? הוא הרגיש לכם מיושן או קלאסי במובן הטוב?
אני הרגשתי שהוא קלאסי ועם זאת יש לי תחושה שהמנגנון הפנימי של הצופים, ואני בינהם, שרודף אחרי ה"חדש" לא יתן לסרט הזה את המקום הראוי לו.

עוד הערה קטנטונת: אורך הסרט הוא 20 דקות. אני מאוד אוהב את האורך הזה. יש בו משהו שמאוד מתאים לאנימציה כי הוא לא דורש משאבים של סרט באורך מלא אך מספיק כדי ליצור עלילה שמכילה התפתחות ומזמינה הכרות מעמיקה עם דמויות ועומק רגשי. 20 דקות זה גם זמן שלא מאפשר לך לאכול סרט על הדרך אלא מחייב לפנות זמן וקשב. שזה דבר מבורך בפני עצמו.

קישור: בלוג הסרט: http://thelastbelleblog.blogspot.co.il/ שווה לצלול לתוכו. הוא מתאר את התהליך של העבודה והרבה מעבר לכך. תהליך שכבר לא עובדים לפיו ו.. טוב.. זה לא המקום להיות נוסטלגי ועדיין, מדובר בפרויקט מדהים שכדאי לחקור. בלינק הזה לדוגמה הוא עונה לשאלה: למה? למה לעשות ככה סרט היום?!

קישור: טל לוטן גם כתבה על תהליכי העבודה על הסרט בבלוג שלה (עברית):  אנימטורית על יצירתיות ויצירה באנימציה

ארט:










איך אומרים? "there is no school like old school" .אכן כן. מעורר השראה.



והנה עוד סרט צרפתי קצר ומקסים על ספיד-דייטינג.


ולסיום, עוד מחווה קלאסית נהדרת. סילוון שומה עושה פתיח לסימפסונים.


בעבר הם צחקו עליו ועל שלישיית בלוויל שלו בפרק"angry dad".

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת: