דלג לתוכן הראשי

ראיון וטיפים ממיזאקי (מתורגם)

עוד ארט פה: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.543789742383792.1073741833.129979363764834&type=3
בהקשר של אנימציה אמריקנית, הייאו מיאזאקי עושה סרטים שנראים כמעט בלתי נתפסים. עם ההיעדר הבולט בתיאטרליות שפונה לילדים והמנעות מכל נטל של רפרנסים לתרבות הפופ, סרטיו של מיאזאקי מאפשרים לחקור את אפשרויות הדמיון הבלתי מוגבלות של קולנוע אנימטיבי. ויש מעט אנשים עם דמיון כמו שיש למיאזאקי.

זה מה שגורם לפרישתו לרגל "הרוח עולה" להוות כזה הפסד. זה קשה שלא להיות אסיד תודה על הסרטים היפים שהמנהל בן ה-73 עשה, אבל ההיעדרות שלו בהחלט תשאיר חור ענקי שאף קולנוען אחר יכול למלא.
אז הנה קצת בית-ספר בחינם  (עבור אוהדים ויוצרים כאחד) מהאיש שגורם לנו לרצות להתקשר אל "רוח העץ הענק" השכן שלנו.

לעבוד עבור תרבות עשירה יותר, לא אחת מוסחת

"[מיאזאקי הוא] מבקר גדול של התלות שלנו במשחקי מציאות מדומים, מחשב, טלוויזיה, ואנימציה, יותר מדי. הוא התלונן, כשפגשתי אותו, שכל כך הרבה בתרבות שלנו הוא 'רזה ורדוד ומזויף. " הוא גם איש איכות סביבה, מהסוג המעט אפל ואפוקליפטי. הוא אמר, לא לגמרי בצחוק, שהוא מצפה לזמן שבו טוקיו תהיה שקועה בים ומגדל NTV יהפוך לאי, כאשר כמות האוכלוסייה האנושית צונחת ואין יותר עלייה ".
איכות הסביבה היא בהחלט נושא שבא לידי ביטוי בעשייה הקולנועית שלו, ואולי מיוצג בעיקר בנסיכה מונונוקי. אבל תיאורו של הטבע כיצור חי, קסום, ודורש יחס, מגיע מעניין במה שמעבר להסחות הדעת של התרבות הפופולרית והתמקדות בדברים שעושים אותנו אנושיים.
זה, אולי, מה שמבדיל בין השקפתו של מיזאקי מרוב האנימציה ההוליוודית: מיאזאקי רואה אנימציה לא כאמצעי להסחת דעת לנוער, אלא כאמצעי המאפשר לדמיון לפרוח בצורה כזאת, שאנו פוגשים משהו אמיתי. אנימציה ופנטזיה הן לא הזדמנות להסיח את עצמך מהסביבה שלנו, אלא ליצור אפשרויות חדשות להבנה באופן אינטימי יותר.

תן לדימויים להתוות את הדרך

הרגע הזה ב"השכן שלי טוטורו", שמראיין ה-BBC מציין, הוא נדיר לא רק באנימציה, ולא רק בבידור לילדים, אלא בקולנוע בכלל. לעתים רחוקות קצב של סרט מסוגל להאט כדי לאפשר את הרגעים של המתנה או התמוגגות מיופיין של טיפות גשם. עדותו של מיאזאקי על הסצנה הזאת מראה כי גם באנימציה, יש זרימה של רצף אירועים שאפשר לבחור לקבל במקום לבנות. כל מה שצריך הוא קצת סבלנות, והיכולת להתבונן.

התאם בין הפוליטיקה של העסק שלך לפוליטיקה של הסרטים שלך

"מיאזאקי הוא פמיניסט, בעצם. יש לו אמונה כי כדי להצליח, חברות צריכות לעשות את זה אפשרי עבור העובדות הנשים שלהם כדי להצליח גם. אתה יכול לראות את היחס הזה ב"נסיכה מונונוקי".  כל דמויות העבודה בברזל הן נשים. אז יש גם את "פורקו רוסו".  מטוסו של פורקו נבנה מחדש לחלוטין על ידי נשים ".
בתוספת מיוחדת בDVD של "המסע המופלא", טושיו סוזוקי דן בפילוסופיה העסקית של מיאזאקי בסטודיו ג'יבלי, והאיכויות הפמיניסטיות להפליא שהוא מחדיר בחברה. הוליווד רק עכשיו מתחילה לחקור את האפשרויות לסרטי אנימציה ממוקדת לנשים מעבר לסיפור נסיכת דיסני, בעוד מיאזאקי עשה קריירה של העצמת דמויות נשיות במרכזם של רבים מסרטיו. זה חיוני כי הפוליטיקה שיוצרת את הסרט עולה בקנה אחד עם זו שמופיעה בסרט עצמו - הם בלתי נפרדים. או שכך צריך להיות.

דע את הגבולות שלך וחבק את עבודת צוות

"... בגיל הזה, אני לא יכול לעשות את העבודה שאני רגיל אליה. אם הצוות שלי יכול לשחרר אותי ואני יכול להתרכז בבימוי, אז עדיין יש מספר הסרטים שאני רוצה לעשות ".
מיאזאקי איים בפרישה כמה פעמים, כשהתהליך המפרך של אנימציה לא מכיל הזדקנות. מה שהניע את מיאזאקי כל כך רחוק נעשה בין השאר בשל הצוות שלו והמשפחה התומכת של יוצרי סרטים העומדים לרשותו לשיתוף פעולה לקראת חזון משותף. זה חשוב להכיר בכך, כמו שמיאזאקי עצמו עושה, שסרטיו אינם אך ורק  הסרטים שלו. וכי הלוגו של סטודיו ג'יבלי הוא אולי יותר מזוהה עם סרט מיאזאקי אף משמו של מיאזאקי.

דע איך לאזן את הישן עם מדיה חדשה

 "... זה מאוד חשוב לי לשמור על היחס הנכון בין העבודה ביד והמחשב. למדתי איזון איך להשתמש בשני העולמות ועדיין להיות מסוגל לקרוא לסרטים שלי בשם 2D. "
למרות שמיאזאקי בהדגשה מאמין שציור ידני על נייר הוא ההיבט הבסיסי של אנימציה כסוג של אמנות, הוא אימץ בהדרגה ובאופן סלקטיבי את ההזדמנויות שטכנולוגיות חדשות מעניקות לעיצוב של סרטיו, כל עוד הוא שומר על איזון זהיר ששומר על השלמות של התהליך שלו כמצויר ביד. טכנולוגיות חדשות לקולנוע לא צריך לאמץ רק בגלל שהן חדשות, אלא כל אחד צריך לחקור בזהירות את השירות שלהן במונחים של שמירה על כנות התהליך של הסרטים שאתה מבקש לעשות.

אל תזלזלו בילדים; ולא להפריז בהערכת מבוגרים

בעוד קהל צעיר ומבוגרים יכול להעריך את סרטיו של מיאזאקי, רבות מיצירותיו מנצלות את אפשרויות הדמיון שדווקא דוכאו בדרך כלל על ידי הפיתוח של החשיבה הרציונלית הבוגרת שלנו. הנסיכה מונונוקי מציג עולם מורכב של שדים, רוחות יער, "הולכי הלילה", ושומרים על-טבעיים מבלי לספק אקספוזיציה על הכללים של העולם - הוא פשוט מצפה ממך לקבל אפשרויות מרהיבות כפי שהן ולתת להתגלגלות של הסיפור ללמד אותנו על העולם של הסיפור הזה. זוהי מרידה גם בדרך של הקניית תחושת ביטחון מופרזת בבניית עולם דמיוני, שגם מציב אמון ואמונה מדהימים בקהל. ולפעמים ילדים הם צופי קולנוע יותר פתוחים משמבוגרים יכולים לקוות שיהיו.

מה שלמדנו

בתחילת הראיון המקושר לעיל, כתב ה-BBC שואל את מיאזאקי מה הוא חושב על הכותרת כמו "דיסני היפני", שאליו מיאזאקי מגיב כי הוא לא אוהב את זה בכלל. הוא הבמאי, לא המפיק. למרות שלמיאזאקי היה וימשיך להיות תפקיד מרכזי בסטודיו ג'יבלי, הוא בראש ובראשונה קולנוען, לא איש עסקים או מודד של נכסים פוטנציאליים. דיסני, ניתן לטעון, הוא יותר מושקע בהיסחי הדעת שסרטיו של מיאזאקי ינסו לעבור.
בעוד מיאזאקי עושה סרטים שהם נגישים לילדים, הוא מסרב לעשות סרטים שנמשכים אל הדמיון הילדותי. במקום זאת, הם דוחפים את עבר מתיחת המגבלות והמוסכמות של עולם המבוגרים הרציונלי, לחקור את מגוון אפשרויות שהם מעבר להנחות המסנוורות של מה סרטי אנימציה יכולים, או צריכים, להיות. כולנו צריך להיות כל כך בר מזל שיש אמת מידה לאפשרויות המופלאות של הקולנוע כמו מיאזאקי.
--------------------------------------------------------------
עוד שיחות עם מיזאקי על פיתוח דמויות:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מכתב אהבה לבחור שהמצאתי (ישראל, 2017)

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ.
הסרט המיוחד הזה עלה לרשת לאחר שנה של סיבוב פסטיבלים עטור פרסים. הסרט, מבצלאל 2017, נעשה בטכניקת הדפס ידנית לחלוטין ועל אף מופשטותו מצליח להעביר סיפור ורגש קונקרטי ומעורר הזדהות על מסע בעקבות הגבר המושלם שאיננו ומחשבות על מודל האהבה הרומנטית.
הסרט זכה בהרבה מאוד פרסים ברחבי העולם, בינהם פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב (שם הייתי בין השופטים) ופרס נבחר VIMEO בפסטיבל אננסי.
תהנו!



סרטה הקודם "רשת":




רחל כותבת על הסרט שלה:
רציתי לספר סיפור אהבה שמתבסס בירושלים בה גדלתי וגרתי, בהתחלה, היה לי סיפור הרבה יותר מובנה עם דמויות ועולם מאוד ברורים. עם העבודה על הפרויקט, הפשטתי את הסיפור והעולם לכדי חוויה רגשית. ביקשתי מכמה חברות מוכשרות לכתוב "מכתב אהבה לבחור אידיאלי", הן כתבו מכתבים יפהפיים ומלאי רגש אותם ערכתי לשיר שמוקרא בסרט. 
ליקטתי רפרנסים ויזואליים ממספר לא מוגבל של עולמות, חואן מירו, עיצובים סובייטים ואפילו סרטה של לני ריפנשטאל ועוד. בעזרת מנחים נהדרים ותומכים, פיסלתי וזיקקתי את הפרויקט הזה לתוצאתו הסופית.…