דלג לתוכן הראשי

ראיון וטיפים ממיזאקי (מתורגם)

עוד ארט פה: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.543789742383792.1073741833.129979363764834&type=3
בהקשר של אנימציה אמריקנית, הייאו מיאזאקי עושה סרטים שנראים כמעט בלתי נתפסים. עם ההיעדר הבולט בתיאטרליות שפונה לילדים והמנעות מכל נטל של רפרנסים לתרבות הפופ, סרטיו של מיאזאקי מאפשרים לחקור את אפשרויות הדמיון הבלתי מוגבלות של קולנוע אנימטיבי. ויש מעט אנשים עם דמיון כמו שיש למיאזאקי.

זה מה שגורם לפרישתו לרגל "הרוח עולה" להוות כזה הפסד. זה קשה שלא להיות אסיד תודה על הסרטים היפים שהמנהל בן ה-73 עשה, אבל ההיעדרות שלו בהחלט תשאיר חור ענקי שאף קולנוען אחר יכול למלא.
אז הנה קצת בית-ספר בחינם  (עבור אוהדים ויוצרים כאחד) מהאיש שגורם לנו לרצות להתקשר אל "רוח העץ הענק" השכן שלנו.

לעבוד עבור תרבות עשירה יותר, לא אחת מוסחת

"[מיאזאקי הוא] מבקר גדול של התלות שלנו במשחקי מציאות מדומים, מחשב, טלוויזיה, ואנימציה, יותר מדי. הוא התלונן, כשפגשתי אותו, שכל כך הרבה בתרבות שלנו הוא 'רזה ורדוד ומזויף. " הוא גם איש איכות סביבה, מהסוג המעט אפל ואפוקליפטי. הוא אמר, לא לגמרי בצחוק, שהוא מצפה לזמן שבו טוקיו תהיה שקועה בים ומגדל NTV יהפוך לאי, כאשר כמות האוכלוסייה האנושית צונחת ואין יותר עלייה ".
איכות הסביבה היא בהחלט נושא שבא לידי ביטוי בעשייה הקולנועית שלו, ואולי מיוצג בעיקר בנסיכה מונונוקי. אבל תיאורו של הטבע כיצור חי, קסום, ודורש יחס, מגיע מעניין במה שמעבר להסחות הדעת של התרבות הפופולרית והתמקדות בדברים שעושים אותנו אנושיים.
זה, אולי, מה שמבדיל בין השקפתו של מיזאקי מרוב האנימציה ההוליוודית: מיאזאקי רואה אנימציה לא כאמצעי להסחת דעת לנוער, אלא כאמצעי המאפשר לדמיון לפרוח בצורה כזאת, שאנו פוגשים משהו אמיתי. אנימציה ופנטזיה הן לא הזדמנות להסיח את עצמך מהסביבה שלנו, אלא ליצור אפשרויות חדשות להבנה באופן אינטימי יותר.

תן לדימויים להתוות את הדרך

הרגע הזה ב"השכן שלי טוטורו", שמראיין ה-BBC מציין, הוא נדיר לא רק באנימציה, ולא רק בבידור לילדים, אלא בקולנוע בכלל. לעתים רחוקות קצב של סרט מסוגל להאט כדי לאפשר את הרגעים של המתנה או התמוגגות מיופיין של טיפות גשם. עדותו של מיאזאקי על הסצנה הזאת מראה כי גם באנימציה, יש זרימה של רצף אירועים שאפשר לבחור לקבל במקום לבנות. כל מה שצריך הוא קצת סבלנות, והיכולת להתבונן.

התאם בין הפוליטיקה של העסק שלך לפוליטיקה של הסרטים שלך

"מיאזאקי הוא פמיניסט, בעצם. יש לו אמונה כי כדי להצליח, חברות צריכות לעשות את זה אפשרי עבור העובדות הנשים שלהם כדי להצליח גם. אתה יכול לראות את היחס הזה ב"נסיכה מונונוקי".  כל דמויות העבודה בברזל הן נשים. אז יש גם את "פורקו רוסו".  מטוסו של פורקו נבנה מחדש לחלוטין על ידי נשים ".
בתוספת מיוחדת בDVD של "המסע המופלא", טושיו סוזוקי דן בפילוסופיה העסקית של מיאזאקי בסטודיו ג'יבלי, והאיכויות הפמיניסטיות להפליא שהוא מחדיר בחברה. הוליווד רק עכשיו מתחילה לחקור את האפשרויות לסרטי אנימציה ממוקדת לנשים מעבר לסיפור נסיכת דיסני, בעוד מיאזאקי עשה קריירה של העצמת דמויות נשיות במרכזם של רבים מסרטיו. זה חיוני כי הפוליטיקה שיוצרת את הסרט עולה בקנה אחד עם זו שמופיעה בסרט עצמו - הם בלתי נפרדים. או שכך צריך להיות.

דע את הגבולות שלך וחבק את עבודת צוות

"... בגיל הזה, אני לא יכול לעשות את העבודה שאני רגיל אליה. אם הצוות שלי יכול לשחרר אותי ואני יכול להתרכז בבימוי, אז עדיין יש מספר הסרטים שאני רוצה לעשות ".
מיאזאקי איים בפרישה כמה פעמים, כשהתהליך המפרך של אנימציה לא מכיל הזדקנות. מה שהניע את מיאזאקי כל כך רחוק נעשה בין השאר בשל הצוות שלו והמשפחה התומכת של יוצרי סרטים העומדים לרשותו לשיתוף פעולה לקראת חזון משותף. זה חשוב להכיר בכך, כמו שמיאזאקי עצמו עושה, שסרטיו אינם אך ורק  הסרטים שלו. וכי הלוגו של סטודיו ג'יבלי הוא אולי יותר מזוהה עם סרט מיאזאקי אף משמו של מיאזאקי.

דע איך לאזן את הישן עם מדיה חדשה

 "... זה מאוד חשוב לי לשמור על היחס הנכון בין העבודה ביד והמחשב. למדתי איזון איך להשתמש בשני העולמות ועדיין להיות מסוגל לקרוא לסרטים שלי בשם 2D. "
למרות שמיאזאקי בהדגשה מאמין שציור ידני על נייר הוא ההיבט הבסיסי של אנימציה כסוג של אמנות, הוא אימץ בהדרגה ובאופן סלקטיבי את ההזדמנויות שטכנולוגיות חדשות מעניקות לעיצוב של סרטיו, כל עוד הוא שומר על איזון זהיר ששומר על השלמות של התהליך שלו כמצויר ביד. טכנולוגיות חדשות לקולנוע לא צריך לאמץ רק בגלל שהן חדשות, אלא כל אחד צריך לחקור בזהירות את השירות שלהן במונחים של שמירה על כנות התהליך של הסרטים שאתה מבקש לעשות.

אל תזלזלו בילדים; ולא להפריז בהערכת מבוגרים

בעוד קהל צעיר ומבוגרים יכול להעריך את סרטיו של מיאזאקי, רבות מיצירותיו מנצלות את אפשרויות הדמיון שדווקא דוכאו בדרך כלל על ידי הפיתוח של החשיבה הרציונלית הבוגרת שלנו. הנסיכה מונונוקי מציג עולם מורכב של שדים, רוחות יער, "הולכי הלילה", ושומרים על-טבעיים מבלי לספק אקספוזיציה על הכללים של העולם - הוא פשוט מצפה ממך לקבל אפשרויות מרהיבות כפי שהן ולתת להתגלגלות של הסיפור ללמד אותנו על העולם של הסיפור הזה. זוהי מרידה גם בדרך של הקניית תחושת ביטחון מופרזת בבניית עולם דמיוני, שגם מציב אמון ואמונה מדהימים בקהל. ולפעמים ילדים הם צופי קולנוע יותר פתוחים משמבוגרים יכולים לקוות שיהיו.

מה שלמדנו

בתחילת הראיון המקושר לעיל, כתב ה-BBC שואל את מיאזאקי מה הוא חושב על הכותרת כמו "דיסני היפני", שאליו מיאזאקי מגיב כי הוא לא אוהב את זה בכלל. הוא הבמאי, לא המפיק. למרות שלמיאזאקי היה וימשיך להיות תפקיד מרכזי בסטודיו ג'יבלי, הוא בראש ובראשונה קולנוען, לא איש עסקים או מודד של נכסים פוטנציאליים. דיסני, ניתן לטעון, הוא יותר מושקע בהיסחי הדעת שסרטיו של מיאזאקי ינסו לעבור.
בעוד מיאזאקי עושה סרטים שהם נגישים לילדים, הוא מסרב לעשות סרטים שנמשכים אל הדמיון הילדותי. במקום זאת, הם דוחפים את עבר מתיחת המגבלות והמוסכמות של עולם המבוגרים הרציונלי, לחקור את מגוון אפשרויות שהם מעבר להנחות המסנוורות של מה סרטי אנימציה יכולים, או צריכים, להיות. כולנו צריך להיות כל כך בר מזל שיש אמת מידה לאפשרויות המופלאות של הקולנוע כמו מיאזאקי.
--------------------------------------------------------------
עוד שיחות עם מיזאקי על פיתוח דמויות:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.