הסרט "שוק" זכה בפרס בפסטיבל ירושלים 2014. הסרט, המבוסס על סיפור של סמי ברדוגו, לוקח סיפור אישי על מערכת היחסים המורכבת בין נער ואימו והופך אותו לנציגה של תרבות מזרחית ישראלית מושתקת. הסרט הינו מטריד אך מקורי וכן בעשייה שלו ונראה ברובו כספר רישום הקם לתחייה. כשניגשתי לסרט הציקה לי שאלה מרכזית אחת: האם דיון על מזרחיות הוא לא אשכנזי. האם השיח של ההדרה וההשתקה הוא לא תמונת ראי לתפיסה האשכנזית שעוסקת באחר והדרתו מהנרטיב ובכך בעצם מרככת את העוצמה שיכולה להיות לביטוי אותנטי שאינו עסוק בשיח ההשתקה? שאלה פלצנית, הא? דותן חושב שלא ממש...

העיצובים ברשומה מתוך הבלוג המצויין "פילמסקצ'ר" המציג תהליכי עבודה ועיצובים לסרטים  http://filmsketchr.blogspot.co.il פ עמים רבות אנחנו שומעים בכל הנוגע לעיצוב בכלל ודמויות בפרט על הפשטה ופשטות. אלה הם שני דברים שונים אבל הם מדברים על בניה של דמות או עיצוב מתוך בסיס מוצק ופשוט שניתן לבטאו בצורות פשוטות או פלטת צבעים מוגבלת. בגדול אני מסכים עם הרעיון שלהפשטה (וחינוך להפשטה) יש תפקיד חשוב בלקיחת אחריות על הבחירות של המעצב; אבל הנה מקרה מיוחד של מישהו שלא יודע פשטות מהי. הדמויות שלו בנויות מטקסטורות ואלמנטים עדינים ומורכבים של חלקי מתכת, עור, שיער וטחב שיוצרים עולם מאופיין שלא ניתן בקלות להפשיטו. את בריאן פרויד הכרתי לראשונה מספרו המופתי "פיות" FAERIES. זהו ספר כמו-אקדמי על מיתוסים של פיות המאוייר ביד אמן. פיות רבות מתוארות בספר לפרטים וסביבן שלל מיתוסים הנוגעים לעולמן. מסתבר שהוא אחראי לעיצוב סרטו של ג'ים הנסון "המבוך" (עם דיוויד בואי בתפקיד מלך הגובלינים). זהו סרט מצויין שקצת איבד מקסמו עם הזמן בגלל האפקטים המיושנים שלו והמבנה העלילתי המעט צול

שרית בן יוסף (סטודנטית שלי) יצרה את הסרט הזה על פי פואמה שכתב אביה על ילדות בצל מלחמה. קצר ומדוייק. מנשר 2014. עיצובים ומחקר דמות:

תקופה חדשה מתחילה. 7 שנים עבדתי ב"עת הדעת" עד שנסגרה מחלקת הקריאייטיב. תודות להשגחה מלמעלה באותם רגעים פחות או יותר התחלתי גם לנהל את מחלקת האנימציה במנשר אחרי פרישתה של שרה חתוכה שעשתה עבודה נפלאה והשאירה לי נעליים גדולות וחמימות למלא. יש לי הרבה מה לספר לכם. מאיפה להתחיל? מהסוף.

סרט הגמר החדש והמקסים של רוני פז-הר ומאי רוזנבלום נקרא "סיפור אהבה יפואי" ( מנשר 2014 ) אבל הוא לא באמת סיפור אהבה יפואי בעיניי אלא יותר סיפור אהבה ליפו עצמה עם ארט יפהפה. תהנו!

הצפה פסיכודלית של אנימציה עכשווית: המוני מעברונים קצרים והזויים ומאוד מגוונים של ערוץ Adult swim. הנה הם בפלייליסט אחד ארוך. תהנו! ואפילו שיחסית לגאונות שלו זה דווקא לא משהו, הנה שניים של דיוויד אוריילי: וגם זה שלו. ילדותו של קים ג'ונג און. מיני-דוקו על אדולט סווים והשפעתו התרבותית.

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו. האתר של דניאלה שרר יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם ( פה וגם פה ):