דלג לתוכן הראשי

התחלה חדשה

תקופה חדשה מתחילה.
7 שנים עבדתי ב"עת הדעת" עד שנסגרה מחלקת הקריאייטיב. תודות להשגחה מלמעלה באותם רגעים פחות או יותר התחלתי גם לנהל את מחלקת האנימציה במנשר אחרי פרישתה של שרה חתוכה שעשתה עבודה נפלאה והשאירה לי נעליים גדולות וחמימות למלא.
יש לי הרבה מה לספר לכם. מאיפה להתחיל? מהסוף.


הסוף
הלימודים במנשר מתחילים השבוע ביום שלישי שבאופן מקרי לחלוטין או שלא הוא גם יום האנימציה הבינלאומי! את "יום האנימציה" נחגוג יום לאחר מכן ב29 לאוקטובר באודיטוריום וכולכם מוזמנים. אנחנו נפגש, נדבר ונראה סרטים מפסטיבל שטוטגרט האחרון. הכניסה חופשית וזו יכולה להיות גם הזדמנות שלי לפגוש אתכם. 



את הכרזה עיצב קוז'י יממורה עליו כתבתי פה. את הערב יזם ומקדם צביקה אורן שהוא לא רק מרצה במנשר ולא רק מומחה לאנימציה אלא גם נציג אסיפא בישראל. הכניסה חינם ואני אהיה שם מצפה לכם בזרועות פתוחות!
קצת לפני הסוף - מה זה אנימציה?
אחת השאלות הגדולות שהטרידו אותי עם קבלת התפקיד היא "מה המשמעות של ללמד אנימציה כיום". לכל מי שלמד אנימציה יש רשימת קורסים בסיסית שברור שחייבים להיות חלק מתוכנית הלימודים כמו עיצוב דמויות, אנימציה, תוכנות, בימוי ועוד. אבל השאלה שיותר הטרידה אותי היא איזה סוג של אמנים נבנים בלימודי אנימציה ובמובן אחר: מה זה 'אנימציה' כיום?
הדחף הראשוני שלי היה לנער את ההגדרה כי האנימציה של היום היא לא מה שהייתה פעם. יש לה שימושים מגוונים ודגשים שונים. היא מצד אחד פורחת ומתפתחת ומצד שני מנהלת מערכת יחסים מורכבת עם המסורת שלה. דברים שנוגעים גם לכל השינויים במצב הקיומי של תרבות המערב.
נורא רציתי שנתפוס כיוון של ניומדיה וזה לא יקרה השנה. "ניומדיה" לא במובן הטכני אלא העמוק: חיפוש אחר דרכים חדשות לספר סיפור גם באמצעים טכנולוגים חדשים אבל בעיקר בהתאמה לדור חדש של קהל תרבותי צעיר, קהל שהדיאלוג שלו עם העולם החיצון עבר טרנספורמציה שלא מספיק קיבלה את ביטויה האמנותי. אפשר להתפלסף על זה המון אבל בקצרה: האנימציה תמיד הייתה איזשהו גורם מתווך בין העולם הפנימי לחיצוני והוירטואליות של העולם החיצוני כיום גרמה לזה שהעולם החיצוני הוא פנימי ובאותו זמן מסרס את העולם הפנימי.
איך מבטאים את זה אמנותית? אין לי מושג אבל אני שמח לומר שאני רוצה לחקור את זה.
לכן זה די טוב שלא הספקתי לערוך שנויים רציניים בתוכנית הלימודים כי ככה יש לי את הזמן לפתח צניעות כלפי תהליכי הלמידה המסורתיים לפני שאני חושב איך אפשר לפרק ולהרכיב אותם מחדש.

סרטון קצר על ניומדיה שמדליק אותי מתוך כנס כלשהו שנערך לאחרונה:

שינויים במערכת איפשרו לי להכניס משהו אחר שהיה חסר לי בתכנית לימודים: קורס "חשיבה באנימציה". שזה בעצם אומר סוג של "שוליית הקוסם" אבל כקורס אקדמי. הרעיון הוא להכין את הקרקע להבנה שאנימציה זה דרך חיים, מצב תודעתי. שיש עקרונות לאנימציה שנובעים מטבעה האמיתי של האמנות הזאת וצריך לדבר על זה.
אותי אף פעם לא שאלו איזו אנימציה אני אוהב ולמה במהלך לימודי האנימציה שלי (חוץ מבראיון הקבלה). אני חושב שבנייה של אנימטור צריכה להתחיל מהכרה במסורת של האמנות הזו ובחיבור האישי שלו אליה ומשם לבנות קומה חדשה.
אני לא יודע עד כמה הקורס יתנהל לפי התוכניות שלי אבל ככל שאני חושב עליו אני מתרגש. ואולי כי זה תחום שאני מרגיש שלא זכיתי ללמוד בעצמי בצורה מסודרת כך שבמובנים מסויימים אני חוזר להיות סטודנט.

עוד קודם - מונפש!
לוגוSML
לרשימת הדברים שאני מנסה לתמרן בינהם נוסף אתר לאנימציה ישראלית חדש. אתר "מונפש" הוא יוזמה שלי, של דניאלה קופלר וחן חפץ שבניגוד ליוזמות אחרות אכן התממשה. אני עוד אכתוב על האתר אבל בינתיים רק אומר שסך הדברים שאני עובד עליהם כרגע נראים כמו פיזור (אולי שמתם לב שכתבתי פה פחות לאחרונה) אבל למעשה הם משרתים מטרה אחת: לקדם את האנימציה הישראלית לעבר עומקים חדשים וקהלים חדשים על ידי הכרת המסורת ועידוד חדשנות (זה משפט אמיתי, תקראו אותו שוב. הוא עובד מבחינה תחבירית).
האתר הזה יהפוך בהדרגה למגזין עם מאמרים שיהווה בעיקר חלון ראווה וקטלוג לאנימציה הישראלית. הוא לא מיועד לאנימטורים אלא לכל מי שנהנה מאנימציה או מיצירה בכלל. אנחנו נאסוף שם אנימציה מכל הסוגים מתוך גישה אוצרותית של אמנות ובידורית ופחות מסחרית. אני מקווה שיום אחד תסתכלו על האתר הזה (שפלא שלא הוקם כבר מזמן!) ותגידו לעצמכם "וואו! יש פה המון אנימטורים מצויינים!"

האתר: http://moonfash.com/
דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/MOONFASH.IL
טוויטר: https://twitter.com/MOONFASH
אין לי מילים לתאר כמה אני חושב שזה חשוב להתפתחות האנימציה בישראל אז אשמח אם תעקבו אחרי האתר ותגיבו למה שיש שם.

עוד קודם - דראפט\סקיצה
דראפט\סקיצה הוא פרויקט מימון לפיתוח תסריט לסרטי אנימציה ביוזמת איגוד האנימציה ואיגוד התסריטאים. שיתוף הפעולה שעומד בבסיס המיזם כפה עליי לעבוד עם תסריטאי על פיתוח סרט קצר שהגיתי והחיבור הזה הוא חתיכת הרפיה לשרירי האגו. אני חברתי לאלון רותם, תסריטאי פעיל ומגוון שכותב גם לילדים וגם למבוגרים. הוא אמנם חילוני שמאלני אבל כותב לילדים דוסים בערוץ מאיר, מה שכבר מעיד על אישיות רבגונית.
אלון רותם<BR>Alon Rothem
אלון רותם, שותף להזיה יצירתית
הסיפור המקורי שלי בשם "החלל הפנוי" היה "לא תסריטי" בעליל. היו בו שתי דמויות של רב ואסטרונאוט בשני סיפורים מקבילים אבל רוב הסיפור היה אוסף של סיטואציות הרהוריות-קיומיות שקורות לשניהם בזמן שאחד על הארץ ואחד בחלל.
אז אלון עשה מה שמסתבר מלמדים בבתי ספר לתסריטאים: לחפור.
מה המניע של הדמויות? איך הסיפורים השונים משלימים אחד את השני? איזה תהליך עובר על הדמויות? ועוד. התוצאה כפי שהגשנו אותה להמשך התחרות היא שונה מאוד מהמקור וגרמה לי תוך כדי לשאול כל הזמן האם זה אמיתי לי. האם זה סיפור שבאמת הייתי רוצה לספר. וכל הזמן קרה הפלא שפירוק הסיפור הוביל להרכבתו מחדש בצורה אחרת. סיטואציות שוליות הפכו למרכזיות והסיפור הפך לעלילתי ואפילו לקומדיה!שזה ממש לא מה שציפיתי שיקרה.
אז עכשיו אני מחכה לתשובה אבל אנחנו לא ניתן לתסריט הזה להרקב על המדף. הוא כיפי מדי. צפו לעדכונים.

עוד קודם - פרידה מ"עת הדעת"
אני עבדתי ב"עת הדעת" כמעט מאז שסיימתי את הלימודים במקביל להיותי אנימטור עצמאי. פגשתי שם הממממווון אנימטורים ומאיירים מוכשרים ומקסימים לאורך השנים ותמיד היינו קבוצה מאוד חברית ומפרגנת. מה עשינו שם? בעיקר סרטים ואיורים למערכת החינוך. למזלי הייתה לי הזדמנות לשלב שם אמנות וערכים.
אחד הפרויקטים הגדולים שעבדנו עליו לפני כמה שנים היה יצירת דמויות אנימציה חדשות לכיתות חטיבת הביניים והתיכון. מדובר באתגר רציני. הדמויות שנוצרו בתהליך ארוך ומאוד לא פשוט היו משפחה של יצורים כחולים "הבלוזים" שחיה עם המון "מניונים" כחולים בשם "בלופים", שקדמו, למיטב זכרוני, למיניונים הצהובים של "גנוב על הירח"!
הקונספט הזה היה אחד מתוך כמה לדמויות שיכולות ללוות תלמידים במערכת לימודית. אחד הרעיונות שפיתחתי עם לילך שמילוביץ היה דמות של ארנב צהוב ענק שהוא חבר של חתולה עם פנים של מסך וגרביים גדולות מדי. הרעיון נפסל אבל הדמות הזו שיצרתי, נהיו לה קצת חיים משל עצמה. היא לא הסכימה להעלם. ולכן עם סיום עבודתי בקשתי בקשה אחת: לקחת אותו איתי.
זה לא שיש לי מה לעשות איתו או שיש לו ערך כלכלי אבל זכרתי מה קרה לטים ברטון עם הדמויות שיצר והיו שייכות לדיסני. לא רציתי שהוא יישאר מאחור, אבוד, מבלי שאפאחד יזכור באיזה תיקיית קבצים הוא נמצא. אז הוא בא איתי. רוקו, הארנב הצהוב. אם אתם רוצים לדעת למה לא נתנו לו את התפקיד אתם מוזמנים לשאול.
אז התקופה הזו הסתיימה ובדיוק בזמן.




הדמות שלי: רוקו הארנב הצהוב. האיור של אורי אינקס.

והנה עוד קונספטים שננטשו.











עוד קודם - סוף שנת לימודים קודמת
סיימתי שנת הוראה כמרצה לאנימציה עם סטודנטים נהדרים. עם חלק מהם אני ממשיך בהנחיית סרט הגמר. סרטי הגמר משנה שעברה שמיש (קלאסית) וצחי רזניק (תלת) הנחו היו טובים במיוחד ואני אעלה אותם בזמן המתאים כדי שתהנו מהם גם (את סרט הגמר המקסים של מאי ורוני העליתי כבר).

הנה תרגיל קטן של סטודנט שלי. יבגני שומסקי ב"הוידוי של אלי".



איפה נסיים?
בהתחלה.
זו ההתחלה החדשה שלי ואלה ההתפתחויות האחרונות. יש עוד הרבה למה לצפות בדרך! שנה טובה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)