דלג לתוכן הראשי

התחלה חדשה

תקופה חדשה מתחילה.
7 שנים עבדתי ב"עת הדעת" עד שנסגרה מחלקת הקריאייטיב. תודות להשגחה מלמעלה באותם רגעים פחות או יותר התחלתי גם לנהל את מחלקת האנימציה במנשר אחרי פרישתה של שרה חתוכה שעשתה עבודה נפלאה והשאירה לי נעליים גדולות וחמימות למלא.
יש לי הרבה מה לספר לכם. מאיפה להתחיל? מהסוף.


הסוף
הלימודים במנשר מתחילים השבוע ביום שלישי שבאופן מקרי לחלוטין או שלא הוא גם יום האנימציה הבינלאומי! את "יום האנימציה" נחגוג יום לאחר מכן ב29 לאוקטובר באודיטוריום וכולכם מוזמנים. אנחנו נפגש, נדבר ונראה סרטים מפסטיבל שטוטגרט האחרון. הכניסה חופשית וזו יכולה להיות גם הזדמנות שלי לפגוש אתכם. 



את הכרזה עיצב קוז'י יממורה עליו כתבתי פה. את הערב יזם ומקדם צביקה אורן שהוא לא רק מרצה במנשר ולא רק מומחה לאנימציה אלא גם נציג אסיפא בישראל. הכניסה חינם ואני אהיה שם מצפה לכם בזרועות פתוחות!
קצת לפני הסוף - מה זה אנימציה?
אחת השאלות הגדולות שהטרידו אותי עם קבלת התפקיד היא "מה המשמעות של ללמד אנימציה כיום". לכל מי שלמד אנימציה יש רשימת קורסים בסיסית שברור שחייבים להיות חלק מתוכנית הלימודים כמו עיצוב דמויות, אנימציה, תוכנות, בימוי ועוד. אבל השאלה שיותר הטרידה אותי היא איזה סוג של אמנים נבנים בלימודי אנימציה ובמובן אחר: מה זה 'אנימציה' כיום?
הדחף הראשוני שלי היה לנער את ההגדרה כי האנימציה של היום היא לא מה שהייתה פעם. יש לה שימושים מגוונים ודגשים שונים. היא מצד אחד פורחת ומתפתחת ומצד שני מנהלת מערכת יחסים מורכבת עם המסורת שלה. דברים שנוגעים גם לכל השינויים במצב הקיומי של תרבות המערב.
נורא רציתי שנתפוס כיוון של ניומדיה וזה לא יקרה השנה. "ניומדיה" לא במובן הטכני אלא העמוק: חיפוש אחר דרכים חדשות לספר סיפור גם באמצעים טכנולוגים חדשים אבל בעיקר בהתאמה לדור חדש של קהל תרבותי צעיר, קהל שהדיאלוג שלו עם העולם החיצון עבר טרנספורמציה שלא מספיק קיבלה את ביטויה האמנותי. אפשר להתפלסף על זה המון אבל בקצרה: האנימציה תמיד הייתה איזשהו גורם מתווך בין העולם הפנימי לחיצוני והוירטואליות של העולם החיצוני כיום גרמה לזה שהעולם החיצוני הוא פנימי ובאותו זמן מסרס את העולם הפנימי.
איך מבטאים את זה אמנותית? אין לי מושג אבל אני שמח לומר שאני רוצה לחקור את זה.
לכן זה די טוב שלא הספקתי לערוך שנויים רציניים בתוכנית הלימודים כי ככה יש לי את הזמן לפתח צניעות כלפי תהליכי הלמידה המסורתיים לפני שאני חושב איך אפשר לפרק ולהרכיב אותם מחדש.

סרטון קצר על ניומדיה שמדליק אותי מתוך כנס כלשהו שנערך לאחרונה:

שינויים במערכת איפשרו לי להכניס משהו אחר שהיה חסר לי בתכנית לימודים: קורס "חשיבה באנימציה". שזה בעצם אומר סוג של "שוליית הקוסם" אבל כקורס אקדמי. הרעיון הוא להכין את הקרקע להבנה שאנימציה זה דרך חיים, מצב תודעתי. שיש עקרונות לאנימציה שנובעים מטבעה האמיתי של האמנות הזאת וצריך לדבר על זה.
אותי אף פעם לא שאלו איזו אנימציה אני אוהב ולמה במהלך לימודי האנימציה שלי (חוץ מבראיון הקבלה). אני חושב שבנייה של אנימטור צריכה להתחיל מהכרה במסורת של האמנות הזו ובחיבור האישי שלו אליה ומשם לבנות קומה חדשה.
אני לא יודע עד כמה הקורס יתנהל לפי התוכניות שלי אבל ככל שאני חושב עליו אני מתרגש. ואולי כי זה תחום שאני מרגיש שלא זכיתי ללמוד בעצמי בצורה מסודרת כך שבמובנים מסויימים אני חוזר להיות סטודנט.

עוד קודם - מונפש!
לוגוSML
לרשימת הדברים שאני מנסה לתמרן בינהם נוסף אתר לאנימציה ישראלית חדש. אתר "מונפש" הוא יוזמה שלי, של דניאלה קופלר וחן חפץ שבניגוד ליוזמות אחרות אכן התממשה. אני עוד אכתוב על האתר אבל בינתיים רק אומר שסך הדברים שאני עובד עליהם כרגע נראים כמו פיזור (אולי שמתם לב שכתבתי פה פחות לאחרונה) אבל למעשה הם משרתים מטרה אחת: לקדם את האנימציה הישראלית לעבר עומקים חדשים וקהלים חדשים על ידי הכרת המסורת ועידוד חדשנות (זה משפט אמיתי, תקראו אותו שוב. הוא עובד מבחינה תחבירית).
האתר הזה יהפוך בהדרגה למגזין עם מאמרים שיהווה בעיקר חלון ראווה וקטלוג לאנימציה הישראלית. הוא לא מיועד לאנימטורים אלא לכל מי שנהנה מאנימציה או מיצירה בכלל. אנחנו נאסוף שם אנימציה מכל הסוגים מתוך גישה אוצרותית של אמנות ובידורית ופחות מסחרית. אני מקווה שיום אחד תסתכלו על האתר הזה (שפלא שלא הוקם כבר מזמן!) ותגידו לעצמכם "וואו! יש פה המון אנימטורים מצויינים!"

האתר: http://moonfash.com/
דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/MOONFASH.IL
טוויטר: https://twitter.com/MOONFASH
אין לי מילים לתאר כמה אני חושב שזה חשוב להתפתחות האנימציה בישראל אז אשמח אם תעקבו אחרי האתר ותגיבו למה שיש שם.

עוד קודם - דראפט\סקיצה
דראפט\סקיצה הוא פרויקט מימון לפיתוח תסריט לסרטי אנימציה ביוזמת איגוד האנימציה ואיגוד התסריטאים. שיתוף הפעולה שעומד בבסיס המיזם כפה עליי לעבוד עם תסריטאי על פיתוח סרט קצר שהגיתי והחיבור הזה הוא חתיכת הרפיה לשרירי האגו. אני חברתי לאלון רותם, תסריטאי פעיל ומגוון שכותב גם לילדים וגם למבוגרים. הוא אמנם חילוני שמאלני אבל כותב לילדים דוסים בערוץ מאיר, מה שכבר מעיד על אישיות רבגונית.
אלון רותם<BR>Alon Rothem
אלון רותם, שותף להזיה יצירתית
הסיפור המקורי שלי בשם "החלל הפנוי" היה "לא תסריטי" בעליל. היו בו שתי דמויות של רב ואסטרונאוט בשני סיפורים מקבילים אבל רוב הסיפור היה אוסף של סיטואציות הרהוריות-קיומיות שקורות לשניהם בזמן שאחד על הארץ ואחד בחלל.
אז אלון עשה מה שמסתבר מלמדים בבתי ספר לתסריטאים: לחפור.
מה המניע של הדמויות? איך הסיפורים השונים משלימים אחד את השני? איזה תהליך עובר על הדמויות? ועוד. התוצאה כפי שהגשנו אותה להמשך התחרות היא שונה מאוד מהמקור וגרמה לי תוך כדי לשאול כל הזמן האם זה אמיתי לי. האם זה סיפור שבאמת הייתי רוצה לספר. וכל הזמן קרה הפלא שפירוק הסיפור הוביל להרכבתו מחדש בצורה אחרת. סיטואציות שוליות הפכו למרכזיות והסיפור הפך לעלילתי ואפילו לקומדיה!שזה ממש לא מה שציפיתי שיקרה.
אז עכשיו אני מחכה לתשובה אבל אנחנו לא ניתן לתסריט הזה להרקב על המדף. הוא כיפי מדי. צפו לעדכונים.

עוד קודם - פרידה מ"עת הדעת"
אני עבדתי ב"עת הדעת" כמעט מאז שסיימתי את הלימודים במקביל להיותי אנימטור עצמאי. פגשתי שם הממממווון אנימטורים ומאיירים מוכשרים ומקסימים לאורך השנים ותמיד היינו קבוצה מאוד חברית ומפרגנת. מה עשינו שם? בעיקר סרטים ואיורים למערכת החינוך. למזלי הייתה לי הזדמנות לשלב שם אמנות וערכים.
אחד הפרויקטים הגדולים שעבדנו עליו לפני כמה שנים היה יצירת דמויות אנימציה חדשות לכיתות חטיבת הביניים והתיכון. מדובר באתגר רציני. הדמויות שנוצרו בתהליך ארוך ומאוד לא פשוט היו משפחה של יצורים כחולים "הבלוזים" שחיה עם המון "מניונים" כחולים בשם "בלופים", שקדמו, למיטב זכרוני, למיניונים הצהובים של "גנוב על הירח"!
הקונספט הזה היה אחד מתוך כמה לדמויות שיכולות ללוות תלמידים במערכת לימודית. אחד הרעיונות שפיתחתי עם לילך שמילוביץ היה דמות של ארנב צהוב ענק שהוא חבר של חתולה עם פנים של מסך וגרביים גדולות מדי. הרעיון נפסל אבל הדמות הזו שיצרתי, נהיו לה קצת חיים משל עצמה. היא לא הסכימה להעלם. ולכן עם סיום עבודתי בקשתי בקשה אחת: לקחת אותו איתי.
זה לא שיש לי מה לעשות איתו או שיש לו ערך כלכלי אבל זכרתי מה קרה לטים ברטון עם הדמויות שיצר והיו שייכות לדיסני. לא רציתי שהוא יישאר מאחור, אבוד, מבלי שאפאחד יזכור באיזה תיקיית קבצים הוא נמצא. אז הוא בא איתי. רוקו, הארנב הצהוב. אם אתם רוצים לדעת למה לא נתנו לו את התפקיד אתם מוזמנים לשאול.
אז התקופה הזו הסתיימה ובדיוק בזמן.




הדמות שלי: רוקו הארנב הצהוב. האיור של אורי אינקס.

והנה עוד קונספטים שננטשו.











עוד קודם - סוף שנת לימודים קודמת
סיימתי שנת הוראה כמרצה לאנימציה עם סטודנטים נהדרים. עם חלק מהם אני ממשיך בהנחיית סרט הגמר. סרטי הגמר משנה שעברה שמיש (קלאסית) וצחי רזניק (תלת) הנחו היו טובים במיוחד ואני אעלה אותם בזמן המתאים כדי שתהנו מהם גם (את סרט הגמר המקסים של מאי ורוני העליתי כבר).

הנה תרגיל קטן של סטודנט שלי. יבגני שומסקי ב"הוידוי של אלי".



איפה נסיים?
בהתחלה.
זו ההתחלה החדשה שלי ואלה ההתפתחויות האחרונות. יש עוד הרבה למה לצפות בדרך! שנה טובה.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):