דלג לתוכן הראשי

עזאזל - סרט גמר באנימציה והיערות שוליים.

סרט הגמר שלי במחלקה לאנימציה בבצלאל עוסק ביום הזה, ביום כיפור. עולם הדימויים שממנו נובע הסרט הוא זר לרוב האנשים שאני מכיר. גם אלו שבקיאים בניואנסים של הטקסים הדתיים לא הצליחו (ובאשמתי) לפענח את המשמעות של הסרט. כך שכדי להבין אותו יש צורך בהברה של העולם הזה, ואת העולם שלי שמתבטא בעלילה.


כשהסרט עמד לביקורת בסוף השנה, אחד החברים שלי ללימודים אמר: "כשאתה יוצר עולם, אתה צריך להסביר אותו, את החוקים שלו." הוא צודק בזה שהעולם לא מובן אבל הוא טעה בכך שהסרט הזה לא נבע מעולם שהמצאתי. בעבור מי שגדל על עולם הדימויים הזה, לא מדובר בעולם מומצא אלא בעולם שיונק ממיתולוגיה יהודית. וככזה, הוא לא מצריך "הצדקה רעיונית".

אז מה יש פה מבחינת עולם דימויים יהודי?
עזאזל
מה זה עזאזל? עזאזל הוא הרוע, השטן, הדמון, הצד המודחק והפראי השוכן במדבר. היהדות אמנם לא מכירה ברוע כישות נפרדת מהאלוהות, ועדיין, ביום כיפור נותנים מנחה ל"קטיגור" כדי שישתוק. ולא יפריע לתיקון של העם.
הקורבן
ביום הכיפורים היו מקריבים בבית המקדש שני שעירים, דומים, שהיתה בינהן הגרלה. מי ילך לה' ומי לעזאזל. הטקס עצמו, ההגרלה, הוא נדיר מאוד. ומזוהה ביהדות עם הסיטרא אחרא: עצם הפניה אל המקריות ולא אל ההגיון. מי שעלה לה': הוקרב בבית המקדש, מי שעלה לעזאזל נשלח למדבר ושם נזרק אל התהום.
טבילה
הליך הטרות שכולל טבילה במים שלא נשאבו.
תשליך
טקס שנעשה בראש השנה ובו משליכים, סימבולית, את החטאים אל מקום מים זורמיםובכך "נפטרים" מהם.
אתון מדברת
זוהי כמובן האתון של בילעם הרשע, הנביא שצה לקלל את ישראל ויצא מברך. אלוהים פתח את י האתון די להוכיח לו שאפילו היא רואה יותר ממנו תהמצאות.
הלויתן
הלויתן הוא סמל קבלי לכחות הטומאה הבסיסיים ביותר. ניתן לראות בו את הכאוס המודחק בקרקעית תת המודע שלנו המאיים להתפרץ, כמו התנינים הגדולים במיתולוגיה היוונית.

העלילה
הסרט, כמובן לוקח את הטקס למקום אחר.
הגיבור, העז הראשית, רואה בעצמו ראוי להיות מוקרב לה'. כשזה לא קורה הוא מנסה לשכנע את עצמו שגם ללכת לעזאזל זה רצון ה'. ממש כפי שהגורל הוא ביטוי למקריות ולכאוס ועם זאת גם ביטוי להפך הגמור: לרצון ה' המתגלה מעבר להגיון ולסדר.
הנטיה הדתית לתת הצדקה תאולוגית לכל אירוע גם במחיר אישי, היא שעומדת פה למבחן.
האתון, כמו במקרה בלעם, מייצגת איזה קול חיים פשוט שמסרב ללכת בתלם. ומאתגר את הרוכב. היא יכולה לדבר, אך בוחרת בשתיקה. האם העז בחרה בגורלה? האם עצם קיומו של גורל מבטל את הבחירה של העז, ובכך שולל ממנה את האחריות על מצבה?

המשבר של הדמות שהתחיל בשבירת הציפיה להשלח לה', ממשיך כאשר העז מנסה לטהר עצמה במי התהום. היא מוצאת עצמה שוחה בחטאים של האנשים שעושים תשליך. כלומר, במקום לחוש תחושת התעלות על תפקידה בטקס קדוש היא מוצאת עצמה מנוצלת על ידי אנשים שלא מכירים בתרומתה לקיומם. אנשים שמטמאים את מי הטבלה שלה.(מכאן המונח "שעיר לעזאזל": ההוא שבהקרבתו מכפר על חטאי אחרים).
אבל איך ממשיכים מכאן? מה יכול לשמש כתחליף לטקס הדתי? השיממון המדברי שבאחריות ובחירה? אקזיסטנציאליזם חסר עבר ועתיד? אולי ניהליזם?

הסוף הוא הקטע המורכב בתסריט. וניסיתי לחשוב על כמה אפשרויות.  אולי היא תרצה לקפוץ לתהום ואלוהים יעצור אותה כמו אצל אברהם אבינו בעקדה, רק הפוך? אולי היא תברח והסטרא אחרא ירדוף אותה?
בסוף בחרתי בחיים. כלומר, ליצור דימוי שבו הדמות בוחרת בחיים בלי להפר את הטקס. כלומר, הטקס במקום מסוים קיים כדי לשאול עליו שאלות, כדי לבחון את יחסך אליו. כשהעז נשלחה לעזאזל היא נשלחה אל הספק. אל המקום שבו היא לא תוכל להתחבא מאחורי הטקס והקדושה אלא להתמודד עם בחירתה, ועצמאותה הרוחנית. אני חושב שזה מה שיפה בטקס הזה. שהוא מביא את השניות והמתח מול אלוהים אל שיאו של היום הקדוש ביותר ביהדות.
אז מה קורה שם בסוף? הטקס, הבגדים, הם שנזרקים אל התהום. ומה שנשאר זה קול פשוט, כמו השופר שנשמע כשהכתוביות עולות. קול פשוט של חיה.
קול שיש בו מקום למודעות ותרבות שנובעת ממקום פשוט. שלא נכנעת לתכתיבים, ולא בורחת מאחריות. קול של עמידה מול התהום ובחירה. בחיים.

הסרט גם עבר עיבוד לקליפ מוסיקלי ללהקת בין השמשות. שימו לב שהמילים עוסקות באותם הנושאים.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.