דלג לתוכן הראשי

עזאזל - סרט גמר באנימציה והיערות שוליים.

סרט הגמר שלי במחלקה לאנימציה בבצלאל עוסק ביום הזה, ביום כיפור. עולם הדימויים שממנו נובע הסרט הוא זר לרוב האנשים שאני מכיר. גם אלו שבקיאים בניואנסים של הטקסים הדתיים לא הצליחו (ובאשמתי) לפענח את המשמעות של הסרט. כך שכדי להבין אותו יש צורך בהברה של העולם הזה, ואת העולם שלי שמתבטא בעלילה.


כשהסרט עמד לביקורת בסוף השנה, אחד החברים שלי ללימודים אמר: "כשאתה יוצר עולם, אתה צריך להסביר אותו, את החוקים שלו." הוא צודק בזה שהעולם לא מובן אבל הוא טעה בכך שהסרט הזה לא נבע מעולם שהמצאתי. בעבור מי שגדל על עולם הדימויים הזה, לא מדובר בעולם מומצא אלא בעולם שיונק ממיתולוגיה יהודית. וככזה, הוא לא מצריך "הצדקה רעיונית".

אז מה יש פה מבחינת עולם דימויים יהודי?
עזאזל
מה זה עזאזל? עזאזל הוא הרוע, השטן, הדמון, הצד המודחק והפראי השוכן במדבר. היהדות אמנם לא מכירה ברוע כישות נפרדת מהאלוהות, ועדיין, ביום כיפור נותנים מנחה ל"קטיגור" כדי שישתוק. ולא יפריע לתיקון של העם.
הקורבן
ביום הכיפורים היו מקריבים בבית המקדש שני שעירים, דומים, שהיתה בינהן הגרלה. מי ילך לה' ומי לעזאזל. הטקס עצמו, ההגרלה, הוא נדיר מאוד. ומזוהה ביהדות עם הסיטרא אחרא: עצם הפניה אל המקריות ולא אל ההגיון. מי שעלה לה': הוקרב בבית המקדש, מי שעלה לעזאזל נשלח למדבר ושם נזרק אל התהום.
טבילה
הליך הטרות שכולל טבילה במים שלא נשאבו.
תשליך
טקס שנעשה בראש השנה ובו משליכים, סימבולית, את החטאים אל מקום מים זורמיםובכך "נפטרים" מהם.
אתון מדברת
זוהי כמובן האתון של בילעם הרשע, הנביא שצה לקלל את ישראל ויצא מברך. אלוהים פתח את י האתון די להוכיח לו שאפילו היא רואה יותר ממנו תהמצאות.
הלויתן
הלויתן הוא סמל קבלי לכחות הטומאה הבסיסיים ביותר. ניתן לראות בו את הכאוס המודחק בקרקעית תת המודע שלנו המאיים להתפרץ, כמו התנינים הגדולים במיתולוגיה היוונית.

העלילה
הסרט, כמובן לוקח את הטקס למקום אחר.
הגיבור, העז הראשית, רואה בעצמו ראוי להיות מוקרב לה'. כשזה לא קורה הוא מנסה לשכנע את עצמו שגם ללכת לעזאזל זה רצון ה'. ממש כפי שהגורל הוא ביטוי למקריות ולכאוס ועם זאת גם ביטוי להפך הגמור: לרצון ה' המתגלה מעבר להגיון ולסדר.
הנטיה הדתית לתת הצדקה תאולוגית לכל אירוע גם במחיר אישי, היא שעומדת פה למבחן.
האתון, כמו במקרה בלעם, מייצגת איזה קול חיים פשוט שמסרב ללכת בתלם. ומאתגר את הרוכב. היא יכולה לדבר, אך בוחרת בשתיקה. האם העז בחרה בגורלה? האם עצם קיומו של גורל מבטל את הבחירה של העז, ובכך שולל ממנה את האחריות על מצבה?

המשבר של הדמות שהתחיל בשבירת הציפיה להשלח לה', ממשיך כאשר העז מנסה לטהר עצמה במי התהום. היא מוצאת עצמה שוחה בחטאים של האנשים שעושים תשליך. כלומר, במקום לחוש תחושת התעלות על תפקידה בטקס קדוש היא מוצאת עצמה מנוצלת על ידי אנשים שלא מכירים בתרומתה לקיומם. אנשים שמטמאים את מי הטבלה שלה.(מכאן המונח "שעיר לעזאזל": ההוא שבהקרבתו מכפר על חטאי אחרים).
אבל איך ממשיכים מכאן? מה יכול לשמש כתחליף לטקס הדתי? השיממון המדברי שבאחריות ובחירה? אקזיסטנציאליזם חסר עבר ועתיד? אולי ניהליזם?

הסוף הוא הקטע המורכב בתסריט. וניסיתי לחשוב על כמה אפשרויות.  אולי היא תרצה לקפוץ לתהום ואלוהים יעצור אותה כמו אצל אברהם אבינו בעקדה, רק הפוך? אולי היא תברח והסטרא אחרא ירדוף אותה?
בסוף בחרתי בחיים. כלומר, ליצור דימוי שבו הדמות בוחרת בחיים בלי להפר את הטקס. כלומר, הטקס במקום מסוים קיים כדי לשאול עליו שאלות, כדי לבחון את יחסך אליו. כשהעז נשלחה לעזאזל היא נשלחה אל הספק. אל המקום שבו היא לא תוכל להתחבא מאחורי הטקס והקדושה אלא להתמודד עם בחירתה, ועצמאותה הרוחנית. אני חושב שזה מה שיפה בטקס הזה. שהוא מביא את השניות והמתח מול אלוהים אל שיאו של היום הקדוש ביותר ביהדות.
אז מה קורה שם בסוף? הטקס, הבגדים, הם שנזרקים אל התהום. ומה שנשאר זה קול פשוט, כמו השופר שנשמע כשהכתוביות עולות. קול פשוט של חיה.
קול שיש בו מקום למודעות ותרבות שנובעת ממקום פשוט. שלא נכנעת לתכתיבים, ולא בורחת מאחריות. קול של עמידה מול התהום ובחירה. בחיים.

הסרט גם עבר עיבוד לקליפ מוסיקלי ללהקת בין השמשות. שימו לב שהמילים עוסקות באותם הנושאים.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מכתב אהבה לבחור שהמצאתי (ישראל, 2017)

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ.
הסרט המיוחד הזה עלה לרשת לאחר שנה של סיבוב פסטיבלים עטור פרסים. הסרט, מבצלאל 2017, נעשה בטכניקת הדפס ידנית לחלוטין ועל אף מופשטותו מצליח להעביר סיפור ורגש קונקרטי ומעורר הזדהות על מסע בעקבות הגבר המושלם שאיננו ומחשבות על מודל האהבה הרומנטית.
הסרט זכה בהרבה מאוד פרסים ברחבי העולם, בינהם פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב (שם הייתי בין השופטים) ופרס נבחר VIMEO בפסטיבל אננסי.
תהנו!



סרטה הקודם "רשת":




רחל כותבת על הסרט שלה:
רציתי לספר סיפור אהבה שמתבסס בירושלים בה גדלתי וגרתי, בהתחלה, היה לי סיפור הרבה יותר מובנה עם דמויות ועולם מאוד ברורים. עם העבודה על הפרויקט, הפשטתי את הסיפור והעולם לכדי חוויה רגשית. ביקשתי מכמה חברות מוכשרות לכתוב "מכתב אהבה לבחור אידיאלי", הן כתבו מכתבים יפהפיים ומלאי רגש אותם ערכתי לשיר שמוקרא בסרט. 
ליקטתי רפרנסים ויזואליים ממספר לא מוגבל של עולמות, חואן מירו, עיצובים סובייטים ואפילו סרטה של לני ריפנשטאל ועוד. בעזרת מנחים נהדרים ותומכים, פיסלתי וזיקקתי את הפרויקט הזה לתוצאתו הסופית.…