עזאזל - סרט גמר באנימציה והערות שוליים.



סרט הגמר שלי במחלקה לאנימציה בבצלאל עוסק ביום הזה, ביום כיפור. עולם הדימויים שממנו נובע הסרט הוא זר לרוב האנשים שאני מכיר. גם אלו שבקיאים בניואנסים של הטקסים הדתיים לא הצליחו (ובאשמתי) לפענח את המשמעות של הסרט. כך שכדי להבין אותו יש צורך בהברה של העולם הזה, ואת העולם שלי שמתבטא בעלילה.


כשהסרט עמד לביקורת בסוף השנה, אחד החברים שלי ללימודים אמר: "כשאתה יוצר עולם, אתה צריך להסביר אותו, את החוקים שלו." הוא צודק בזה שהעולם לא מובן אבל הוא טעה בכך שהסרט הזה לא נבע מעולם שהמצאתי. בעבור מי שגדל על עולם הדימויים הזה, לא מדובר בעולם מומצא אלא בעולם שיונק ממיתולוגיה יהודית. וככזה, הוא לא מצריך "הצדקה רעיונית".

אז מה יש פה מבחינת עולם דימויים יהודי?
עזאזל
מה זה עזאזל? עזאזל הוא הרוע, השטן, הדמון, הצד המודחק והפראי השוכן במדבר. היהדות אמנם לא מכירה ברוע כישות נפרדת מהאלוהות, ועדיין, ביום כיפור נותנים מנחה ל"קטיגור" כדי שישתוק. ולא יפריע לתיקון של העם.
הקורבן
ביום הכיפורים היו מקריבים בבית המקדש שני שעירים, דומים, שהיתה בינהן הגרלה. מי ילך לה' ומי לעזאזל. הטקס עצמו, ההגרלה, הוא נדיר מאוד. ומזוהה ביהדות עם הסיטרא אחרא: עצם הפניה אל המקריות ולא אל ההגיון. מי שעלה לה': הוקרב בבית המקדש, מי שעלה לעזאזל נשלח למדבר ושם נזרק אל התהום.
טבילה
הליך הטרות שכולל טבילה במים שלא נשאבו.
תשליך
טקס שנעשה בראש השנה ובו משליכים, סימבולית, את החטאים אל מקום מים זורמיםובכך "נפטרים" מהם.
אתון מדברת
זוהי כמובן האתון של בילעם הרשע, הנביא שצה לקלל את ישראל ויצא מברך. אלוהים פתח את י האתון די להוכיח לו שאפילו היא רואה יותר ממנו תהמצאות.
הלויתן
הלויתן הוא סמל קבלי לכחות הטומאה הבסיסיים ביותר. ניתן לראות בו את הכאוס המודחק בקרקעית תת המודע שלנו המאיים להתפרץ, כמו התנינים הגדולים במיתולוגיה היוונית.

העלילה
הסרט, כמובן לוקח את הטקס למקום אחר.
הגיבור, העז הראשית, רואה בעצמו ראוי להיות מוקרב לה'. כשזה לא קורה הוא מנסה לשכנע את עצמו שגם ללכת לעזאזל זה רצון ה'. ממש כפי שהגורל הוא ביטוי למקריות ולכאוס ועם זאת גם ביטוי להפך הגמור: לרצון ה' המתגלה מעבר להגיון ולסדר.
הנטיה הדתית לתת הצדקה תאולוגית לכל אירוע גם במחיר אישי, היא שעומדת פה למבחן.
האתון, כמו במקרה בלעם, מייצגת איזה קול חיים פשוט שמסרב ללכת בתלם. ומאתגר את הרוכב. היא יכולה לדבר, אך בוחרת בשתיקה. האם העז בחרה בגורלה? האם עצם קיומו של גורל מבטל את הבחירה של העז, ובכך שולל ממנה את האחריות על מצבה?

המשבר של הדמות שהתחיל בשבירת הציפיה להשלח לה', ממשיך כאשר העז מנסה לטהר עצמה במי התהום. היא מוצאת עצמה שוחה בחטאים של האנשים שעושים תשליך. כלומר, במקום לחוש תחושת התעלות על תפקידה בטקס קדוש היא מוצאת עצמה מנוצלת על ידי אנשים שלא מכירים בתרומתה לקיומם. אנשים שמטמאים את מי הטבלה שלה.(מכאן המונח "שעיר לעזאזל": ההוא שבהקרבתו מכפר על חטאי אחרים).
אבל איך ממשיכים מכאן? מה יכול לשמש כתחליף לטקס הדתי? השיממון המדברי שבאחריות ובחירה? אקזיסטנציאליזם חסר עבר ועתיד? אולי ניהליזם?

הסוף הוא הקטע המורכב בתסריט. וניסיתי לחשוב על כמה אפשרויות.  אולי היא תרצה לקפוץ לתהום ואלוהים יעצור אותה כמו אצל אברהם אבינו בעקדה, רק הפוך? אולי היא תברח והסטרא אחרא ירדוף אותה?
בסוף בחרתי בחיים. כלומר, ליצור דימוי שבו הדמות בוחרת בחיים בלי להפר את הטקס. כלומר, הטקס במקום מסוים קיים כדי לשאול עליו שאלות, כדי לבחון את יחסך אליו. כשהעז נשלחה לעזאזל היא נשלחה אל הספק. אל המקום שבו היא לא תוכל להתחבא מאחורי הטקס והקדושה אלא להתמודד עם בחירתה, ועצמאותה הרוחנית. אני חושב שזה מה שיפה בטקס הזה. שהוא מביא את השניות והמתח מול אלוהים אל שיאו של היום הקדוש ביותר ביהדות.
אז מה קורה שם בסוף? הטקס, הבגדים, הם שנזרקים אל התהום. ומה שנשאר זה קול פשוט, כמו השופר שנשמע כשהכתוביות עולות. קול פשוט של חיה.
קול שיש בו מקום למודעות ותרבות שנובעת ממקום פשוט. שלא נכנעת לתכתיבים, ולא בורחת מאחריות. קול של עמידה מול התהום ובחירה. בחיים.

הסרט גם עבר עיבוד לקליפ מוסיקלי ללהקת בין השמשות. שימו לב שהמילים עוסקות באותם הנושאים.
































תגובות

  1. אני לא אדם דתי. ראיתי תחילה את הסרט ולמרות שהבנתי שלא הבנתי זה לא הפריע לי להנות ממנו, כי גם בלי להבין הוא מעביר אווירה מסויימת. בצפייה שנייה, אחרי שגם קראתי את ההסבר, הוא היה ממש מרתק.
    ובכלל שמחתי מאוד למצוא את הבלוג שלך, הוא נראה מרתק ואני מניח שאבקר פה גם בהמשך.

    השבמחק
  2. אני שמח שאתה נהנה ומקווה שהבלוג ייתן הצצה לתוכן ולטכניקה של עולם האנימציה. לגבי הסרט: הוא דורש צפייה שניה והסברים כי הוא עמוס מדי ולא ממוקד. מבחינתי, זה שאפשר להנות ממנו למרות כל חולשותיו זה כבר נס בעיניי. תודה שהגבת גם.

    השבמחק
  3. לא אגזים אם אומר שצפיתי בסרטון הזה יותר מעשרים פעמים השנה. בתור נער דתי שחזר לאומנות ממש לאחרונה, גיליתי את יצירותיך בארמדיל ומשם נשאבתי ל"עזעזאל".
    רציתי להגיד לך תודה על סרטון מקסים, כן, אמיתי, נוגע ומשמעותי. הזדהתי אליו והתעמקתי בעצמי בזכותו. רק הערב קראתי את הפירוש, ואני חושב שאתה מצטענע מדי עם היצירה המדהימה שיצרת, שכולל ברגישות חוייה דתית שמזדמנת לכולנו, שהזכירה לי איזה כלי הוא האומנות. תודה !

    השבמחק
  4. כשראיתי את הסרטון בפעם הראשונה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה "אני חייבת לראות אותו שוב"
    הבאת את הטקס הקדום למודעות הציבור בצורה מושלמת ממש.
    לא הייתי משנה כלום.
    צורת הסיפור המסקרנת, התהיות והשאלות שהגיבור שואל במהלך כל הסרטון, הסוף שסגר לי את כל הסיפור בצורה מדהימה- הבחירה בחיים, האתון שבוחר לשתוק, אפילו הלבוש שבחרת לכל עז.
    גם אני שמחתי למצוא את הבלוג שלך, וכמו גיא, כנראה שגם אני אמשיך לשוטט.
    שנה טובה!

    השבמחק
  5. וואו. רק עכשיו ראיתי את התגובות. תודה רבה אנונימי. מרגש אותי שאהבת את הסרט ומצאת בו משמעות. מקווה שה"חזרה" שלך לאמנות תהיה מעניינת ומספקת. שנה טובה.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה