דלג לתוכן הראשי

וויטק הדב החייל - מריאנה רסקין 2015



זה סרט הגמר של מריאנה רסקין משנקר. מריאנה היא מאיירת, מעצב ואנימטורית. מדי פעם היא עושה מחקרי אנימציה קטנים וקסומים ויש לה גם אוסף גיפים יפהפה אבל הפעם התכנסנו כדי להכיר את וויטק. הדב שהתגייס לצבא הפולני.
מבוסס על סיפור אמיתי.



וזה מה שמריאנה חלקה איתנו:

על הרעיון לסרט
כל פעם שהייתי תקועה על לפתור תרגיל שנתנו לנו, ברגע שחשבתי לעשות את זה זז, הכל נפתר הרבה יותר מהר.
בתחילת סמסטר ב' כשהתחיל תהליך העבודה על פרוייקט הגמר הייתי דיי תקועה. ידעתי שאני רוצה לעשות אנימציה בפרוייקט הגמר כבר בתחילת שנה ג' אבל עוד לא הצלחתי למצוא רעיון לסיפור שסיפק אותי ויום אחד ממש במקרה נתקלתי בפוסט ב9GAG שסיפר על וויטק הדוב החייל, שכמובן ריתק אותי והתחלתי לחקור ולקרוא עליו עוד וההחלטה לבסס עליו את סרט הגמר שלי הגיעה דיי מהר. הסיפור עצמו מרתק ובנוסף יש אצלי מוטיב חוזר של דובים בעבודות כבר כמה שנים, אז זו נראתה לי הבחירה המושלמת אבל לאחר שעשיתי את הבחירה הייתי בכל זאת תקועה המון זמן כי לא ידעתי איך אני בכלל ניגשת לפרוייקט בסדר גודל כזה.
קראתי וצפיתי כנראה בכל דבר אפשרי שקשור לדוב הזה, בין השאר בעדויות של אנשים ששירתו איתו ביחידה או הכירו אותו בעקיפין והתחילו להתגבש לי בראש כל מיני סצנות אבל הסיפור בגדול עוד לא היה בכלל סגור.
אמנם התבססתי על סיפור קיים וזה הקל עליי, אבל היו המון פרטים וסיפורים והייתי צריכה להחליט אילו מהם להכניס והיו כל מיני גרסאות לחלק מהסיפורים (למשל, לאיך הדוב הגיע אל החיילים  שמעתי כמה גרסאות ובחרתי בסוף מה שנראה לי הכי מתאים)  


תהליכי עבודה
אני עובדת בצורה לא מסודרת במיוחד, לא ממש היה לי תסריט והיה לי סטוריבורד מאד כללי וראשוני.
אני רגילה לעבוד בצורה שהיא יותר אינטואיטיבית, היה לי ממש קשה להבין איך אני מכניסה את כל הסיפור הזה לפורמט של סרט קצר שאוכל גם להספיק לבצע תוך זמן כזה קצר. כל הזמן היו לי דברים לא פתורים בראש לגבי העלילה ושיניתי עדיין דברים עד ליומיים לפני הגשה בערך. אני חושבת שעשיתי איזה 70 אחוז מהסרט בערך בחודש האחרון שהיה לי, רק אז נכנסתי לזה באמת. בסופו של דבר הלחץ מהדדליין עשה את שלו וזה הסתדר Emoji

ברגע שחשבתי על הפיתרון של מצלמה העוברת על גבי תמונות והעובדה שיכולתי להעביר חלק מהסיפור בתמונות סטילס (מאויירות) זה די פתר לי הכל וכל הסרט והלוק שלו התחיל להתגבש אצלי בראש מהר יותר. היה לי מזל שהמנחים שלי (גיא חרל"פ וערן שטרן) בטחו בי ונתנו לי לעבוד בצורה ובקצב שנוח לי וידעו ללחוץ ולעזור כשבאמת צריך.

התחלתי מלעשות אנימטיק מאד כללי בפלאש. מאד גס. עבדתי בפוטושופ כמעט על הכל, הרקעים, האנימציה. רק את החיבור של הסצנות ותנועות המצלמה עשיתי באפטר אפקטס.

מה שהיה לי הכי נחמד בעבודה על הסרט זה לאנמץ את הדוב ולתת לו הבעות, אני מאד אוהבת אנימציית דמויות ובעיקר לעשות דברים שמצחיקים אותי, 
והעבודה על הרקעים הפסטורליים היתה מאד כיפית, לצייר נופים ועצים בשבילי זה קצת כמו תרפיהEmoji.





Another sneak peek to my film



התעכבתי דיי הרבה זמן על הסיפור והאנימטיק ולא ממש היה לי זמן לעבוד על עיצובי הדמויות, אז פשוט צללתי לתוך זה וציירתי בצורה שהכי זרמה לי. הדוב היה מאד קל וברור לציור, ולעומת זאת עם החיילים קצת התקשיתי ויצא שעברתי על הדמויות שלהם בסצנת הפתיחה מחדש.
ברוב הסצנות בסרט התחלתי מיד לצייר את הפריימים של האנימציה בצבע, מלבד כמה מקרים כשזה היה יותר מסובך

עשיתי גם קצת רוטוסקופ על קטעי וידאו קצרים של וויטק בקטע שבו הוא מתאבק עם החייל



את הקריינות בסרט עשה בן דוד שלי. זה לא ממש היה מתוכנן, המנחים שלי אמרו לי לכתוב את הקריינות ולהקליט מישהו רק כדי שיהיה לי איזשהו קו מנחה שיעזור לי לסגור את האנימטיק. הקלטתי את בן דוד שלי, היה לו מבטא ושגיאות בהגיה אבל כשהבאתי את האנימטיק עם הקריינות שלו כולם התלהבו ואמרו שהמבטא שלו עושה את זה יותר אותנטי. אז היה לי ממש נוח לבחור בו בתור הקריין.

על איור מול אנימציה
לגבי המעבר שלי לאנימציה.. לא יודעת, תמיד נמשכתי לזה ועוד כשהייתי קטנה כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות כשאגדל אמרתי "לצייר סרטים מצויירים" (בלי לדעת יותר מדי מה זה אומר) מדי פעם, בשיעורים משעממים במיוחד, נהניתי ליצור אנימציות קטנות ומצחיקות בשולי המחברות והספרים. אפשר להגיד שברגע שהתחלנו ללמוד אנימציה ולמדתי איך לעשות את זה טכנית, זה נהיה הקורס האהוב עליי ובעיקר אנימציית דמויות (בהנחיית גיא חרל"פ) בשנה ג' היה החלק הכי כיף בשבוע ונתן לי הרבה כלים.
תרגילי הקורס:


הדגש בקורס היה על האנימציה, התנועות והאקטינג, ופחות על הלוק הכללי.
אבל בסופו של דבר הרגשתי שהדברים שיוצאים לי בפלאש מאד שונים משפת האיור  שלי כי אני מציירת בפוטושופ, וישבתי ללמוד לעשות אנימציה בפוטושופ (עם המדריך הנהדר של אלכס גריג) כדי שהאנימציות שלי יראו כמו אני באמת רוצה . זה גם נראה לי הגיוני לצייר ולאנמץ ישירות באותה התוכנה.
בשנה ג' ניתן לנו יותר חופש בפורמטים שיכולנו לבחור ועשיתי אנימציות בכל הזדמנות ולא רק בקורס אנימציה, והרגשתי שבאמת מצאתי את המקום שלי ושיותר קל לי להתבטא באנימציה ו"לתקשר חזותית" ולהעביר רעיון, אפשר להגיד.

 למשל, זה גיף שעשיתי לתרגיל בשם "אני המאיירת ש..." בקורס שפה אישית (בהנחיית איציק רנרט)
שנראה לי מתאר אותי דיי טוב :)
Animation is fun.
והנה עוד אחד מאותו קורס, לתרגיל בשם "החיה שאני"
(זו היתה האנימציה הראשונה שעשיתי בפוטושופ)

וזה גוגל דודל פיקטיבי שעשיתי בקורס דמות מותג (בהנחיית איתמר דאובה) שבו היינו צריכים לעצב דמות מותג לגוגל וליישם אותה בצורה כלשהי
Sort of an unofficial Google doodle i made for Brand character design class
עוד כמה גיפים:


זה הבלוג שלי עם איורים וגיפים שאני יוצרת
וזה הבלוג שבו אני אוספת גיפים מרחבי הטמבלר

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. כשקאפהד ואחיו מהמר…

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

זה מה שיש לו להציע בגזרת האנימציה:
קודם כל תחרות האנימציה הישראלית הקצרה. שם יוקרן הסרט שלי"ניגון" והוא יתמודד מול סרט של שתי סטודנטיות מצוינות שלי במנשר: אלה טבוריסקי ועינת נגר שיצרו את סרט הגמר "קרגו". עוד יוקרנו שם "רה-אורגניזציה של ריקרדו ורדסחיים, מורן סומר ואוסי ולד, "תאים רדומים – Compartments בבימוי דניאלה קופלר ואולי סייס ועוד.מוזמנים להגיע. יום שלישי בבוקר.
לינק: תחרות אנימציה ישראלית קצרה

הטריילר לסרט שלי. עוד עליו פה: https://sites.google.com/view/niggunshortfilm

הכרזה של "קרגו", מנשר 2017:

מיד לאחר התחרות הישראלית יוקרן גם הסרט החדש! הישראלי! באנימציה קלאסית! של חנן קמינסקי "אגדת שלמה".

זו הקרנת בכורה! אגדת המלך שלמה בחיפה.

שני כנסים על מציאות מדומה:
מציאות מדומה בעיר התחתית וכנס ניומדיה: כנס מציאות מדומה וניומדיה


הסרטים הבאים באורך מלא:לאהוב את וינסנט
זומבילניום


סינדרלה חתולה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

'ראש' - סרטו של סתיו לוי

סתיו לוי מציג את סרטו "ראש".
סרט הגמר שלו מבצלאל הוא מינימליסטי עד כמה שאפשר ודוגמה מצוינת למטען הסימבולי שאפשר להעמיס על דימוי פשוט, בסיפור פשוט עם סגנון פשוט.



עיצובים מרגשים לסרט:





















Engloutis, סרט סטודנטים של מארטינז לנה וליאו סושל (2017)

סרטיהם של מארטינז לנה וליאו סושל, שני סטודנטים מדהימים מבית ספר ENSAD בצרפת.

לבלוע. הגולם, היצר והיצירה.

עובדים! ליאו סושל

עיצובים מהבלוג של לנה: http://zigomatyc.tumblr.com/






פורמייר