דלג לתוכן הראשי

וויטק הדב החייל - מריאנה רסקין 2015



זה סרט הגמר של מריאנה רסקין משנקר. מריאנה היא מאיירת, מעצב ואנימטורית. מדי פעם היא עושה מחקרי אנימציה קטנים וקסומים ויש לה גם אוסף גיפים יפהפה אבל הפעם התכנסנו כדי להכיר את וויטק. הדב שהתגייס לצבא הפולני.
מבוסס על סיפור אמיתי.



וזה מה שמריאנה חלקה איתנו:

על הרעיון לסרט
כל פעם שהייתי תקועה על לפתור תרגיל שנתנו לנו, ברגע שחשבתי לעשות את זה זז, הכל נפתר הרבה יותר מהר.
בתחילת סמסטר ב' כשהתחיל תהליך העבודה על פרוייקט הגמר הייתי דיי תקועה. ידעתי שאני רוצה לעשות אנימציה בפרוייקט הגמר כבר בתחילת שנה ג' אבל עוד לא הצלחתי למצוא רעיון לסיפור שסיפק אותי ויום אחד ממש במקרה נתקלתי בפוסט ב9GAG שסיפר על וויטק הדוב החייל, שכמובן ריתק אותי והתחלתי לחקור ולקרוא עליו עוד וההחלטה לבסס עליו את סרט הגמר שלי הגיעה דיי מהר. הסיפור עצמו מרתק ובנוסף יש אצלי מוטיב חוזר של דובים בעבודות כבר כמה שנים, אז זו נראתה לי הבחירה המושלמת אבל לאחר שעשיתי את הבחירה הייתי בכל זאת תקועה המון זמן כי לא ידעתי איך אני בכלל ניגשת לפרוייקט בסדר גודל כזה.
קראתי וצפיתי כנראה בכל דבר אפשרי שקשור לדוב הזה, בין השאר בעדויות של אנשים ששירתו איתו ביחידה או הכירו אותו בעקיפין והתחילו להתגבש לי בראש כל מיני סצנות אבל הסיפור בגדול עוד לא היה בכלל סגור.
אמנם התבססתי על סיפור קיים וזה הקל עליי, אבל היו המון פרטים וסיפורים והייתי צריכה להחליט אילו מהם להכניס והיו כל מיני גרסאות לחלק מהסיפורים (למשל, לאיך הדוב הגיע אל החיילים  שמעתי כמה גרסאות ובחרתי בסוף מה שנראה לי הכי מתאים)  


תהליכי עבודה
אני עובדת בצורה לא מסודרת במיוחד, לא ממש היה לי תסריט והיה לי סטוריבורד מאד כללי וראשוני.
אני רגילה לעבוד בצורה שהיא יותר אינטואיטיבית, היה לי ממש קשה להבין איך אני מכניסה את כל הסיפור הזה לפורמט של סרט קצר שאוכל גם להספיק לבצע תוך זמן כזה קצר. כל הזמן היו לי דברים לא פתורים בראש לגבי העלילה ושיניתי עדיין דברים עד ליומיים לפני הגשה בערך. אני חושבת שעשיתי איזה 70 אחוז מהסרט בערך בחודש האחרון שהיה לי, רק אז נכנסתי לזה באמת. בסופו של דבר הלחץ מהדדליין עשה את שלו וזה הסתדר Emoji

ברגע שחשבתי על הפיתרון של מצלמה העוברת על גבי תמונות והעובדה שיכולתי להעביר חלק מהסיפור בתמונות סטילס (מאויירות) זה די פתר לי הכל וכל הסרט והלוק שלו התחיל להתגבש אצלי בראש מהר יותר. היה לי מזל שהמנחים שלי (גיא חרל"פ וערן שטרן) בטחו בי ונתנו לי לעבוד בצורה ובקצב שנוח לי וידעו ללחוץ ולעזור כשבאמת צריך.

התחלתי מלעשות אנימטיק מאד כללי בפלאש. מאד גס. עבדתי בפוטושופ כמעט על הכל, הרקעים, האנימציה. רק את החיבור של הסצנות ותנועות המצלמה עשיתי באפטר אפקטס.

מה שהיה לי הכי נחמד בעבודה על הסרט זה לאנמץ את הדוב ולתת לו הבעות, אני מאד אוהבת אנימציית דמויות ובעיקר לעשות דברים שמצחיקים אותי, 
והעבודה על הרקעים הפסטורליים היתה מאד כיפית, לצייר נופים ועצים בשבילי זה קצת כמו תרפיהEmoji.





Another sneak peek to my film



התעכבתי דיי הרבה זמן על הסיפור והאנימטיק ולא ממש היה לי זמן לעבוד על עיצובי הדמויות, אז פשוט צללתי לתוך זה וציירתי בצורה שהכי זרמה לי. הדוב היה מאד קל וברור לציור, ולעומת זאת עם החיילים קצת התקשיתי ויצא שעברתי על הדמויות שלהם בסצנת הפתיחה מחדש.
ברוב הסצנות בסרט התחלתי מיד לצייר את הפריימים של האנימציה בצבע, מלבד כמה מקרים כשזה היה יותר מסובך

עשיתי גם קצת רוטוסקופ על קטעי וידאו קצרים של וויטק בקטע שבו הוא מתאבק עם החייל



את הקריינות בסרט עשה בן דוד שלי. זה לא ממש היה מתוכנן, המנחים שלי אמרו לי לכתוב את הקריינות ולהקליט מישהו רק כדי שיהיה לי איזשהו קו מנחה שיעזור לי לסגור את האנימטיק. הקלטתי את בן דוד שלי, היה לו מבטא ושגיאות בהגיה אבל כשהבאתי את האנימטיק עם הקריינות שלו כולם התלהבו ואמרו שהמבטא שלו עושה את זה יותר אותנטי. אז היה לי ממש נוח לבחור בו בתור הקריין.

על איור מול אנימציה
לגבי המעבר שלי לאנימציה.. לא יודעת, תמיד נמשכתי לזה ועוד כשהייתי קטנה כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות כשאגדל אמרתי "לצייר סרטים מצויירים" (בלי לדעת יותר מדי מה זה אומר) מדי פעם, בשיעורים משעממים במיוחד, נהניתי ליצור אנימציות קטנות ומצחיקות בשולי המחברות והספרים. אפשר להגיד שברגע שהתחלנו ללמוד אנימציה ולמדתי איך לעשות את זה טכנית, זה נהיה הקורס האהוב עליי ובעיקר אנימציית דמויות (בהנחיית גיא חרל"פ) בשנה ג' היה החלק הכי כיף בשבוע ונתן לי הרבה כלים.
תרגילי הקורס:


הדגש בקורס היה על האנימציה, התנועות והאקטינג, ופחות על הלוק הכללי.
אבל בסופו של דבר הרגשתי שהדברים שיוצאים לי בפלאש מאד שונים משפת האיור  שלי כי אני מציירת בפוטושופ, וישבתי ללמוד לעשות אנימציה בפוטושופ (עם המדריך הנהדר של אלכס גריג) כדי שהאנימציות שלי יראו כמו אני באמת רוצה . זה גם נראה לי הגיוני לצייר ולאנמץ ישירות באותה התוכנה.
בשנה ג' ניתן לנו יותר חופש בפורמטים שיכולנו לבחור ועשיתי אנימציות בכל הזדמנות ולא רק בקורס אנימציה, והרגשתי שבאמת מצאתי את המקום שלי ושיותר קל לי להתבטא באנימציה ו"לתקשר חזותית" ולהעביר רעיון, אפשר להגיד.

 למשל, זה גיף שעשיתי לתרגיל בשם "אני המאיירת ש..." בקורס שפה אישית (בהנחיית איציק רנרט)
שנראה לי מתאר אותי דיי טוב :)
Animation is fun.
והנה עוד אחד מאותו קורס, לתרגיל בשם "החיה שאני"
(זו היתה האנימציה הראשונה שעשיתי בפוטושופ)

וזה גוגל דודל פיקטיבי שעשיתי בקורס דמות מותג (בהנחיית איתמר דאובה) שבו היינו צריכים לעצב דמות מותג לגוגל וליישם אותה בצורה כלשהי
Sort of an unofficial Google doodle i made for Brand character design class
עוד כמה גיפים:


זה הבלוג שלי עם איורים וגיפים שאני יוצרת
וזה הבלוג שבו אני אוספת גיפים מרחבי הטמבלר

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…