דלג לתוכן הראשי

וויטק הדב החייל - מריאנה רסקין 2015



זה סרט הגמר של מריאנה רסקין משנקר. מריאנה היא מאיירת, מעצב ואנימטורית. מדי פעם היא עושה מחקרי אנימציה קטנים וקסומים ויש לה גם אוסף גיפים יפהפה אבל הפעם התכנסנו כדי להכיר את וויטק. הדב שהתגייס לצבא הפולני.
מבוסס על סיפור אמיתי.



וזה מה שמריאנה חלקה איתנו:

על הרעיון לסרט
כל פעם שהייתי תקועה על לפתור תרגיל שנתנו לנו, ברגע שחשבתי לעשות את זה זז, הכל נפתר הרבה יותר מהר.
בתחילת סמסטר ב' כשהתחיל תהליך העבודה על פרוייקט הגמר הייתי דיי תקועה. ידעתי שאני רוצה לעשות אנימציה בפרוייקט הגמר כבר בתחילת שנה ג' אבל עוד לא הצלחתי למצוא רעיון לסיפור שסיפק אותי ויום אחד ממש במקרה נתקלתי בפוסט ב9GAG שסיפר על וויטק הדוב החייל, שכמובן ריתק אותי והתחלתי לחקור ולקרוא עליו עוד וההחלטה לבסס עליו את סרט הגמר שלי הגיעה דיי מהר. הסיפור עצמו מרתק ובנוסף יש אצלי מוטיב חוזר של דובים בעבודות כבר כמה שנים, אז זו נראתה לי הבחירה המושלמת אבל לאחר שעשיתי את הבחירה הייתי בכל זאת תקועה המון זמן כי לא ידעתי איך אני בכלל ניגשת לפרוייקט בסדר גודל כזה.
קראתי וצפיתי כנראה בכל דבר אפשרי שקשור לדוב הזה, בין השאר בעדויות של אנשים ששירתו איתו ביחידה או הכירו אותו בעקיפין והתחילו להתגבש לי בראש כל מיני סצנות אבל הסיפור בגדול עוד לא היה בכלל סגור.
אמנם התבססתי על סיפור קיים וזה הקל עליי, אבל היו המון פרטים וסיפורים והייתי צריכה להחליט אילו מהם להכניס והיו כל מיני גרסאות לחלק מהסיפורים (למשל, לאיך הדוב הגיע אל החיילים  שמעתי כמה גרסאות ובחרתי בסוף מה שנראה לי הכי מתאים)  


תהליכי עבודה
אני עובדת בצורה לא מסודרת במיוחד, לא ממש היה לי תסריט והיה לי סטוריבורד מאד כללי וראשוני.
אני רגילה לעבוד בצורה שהיא יותר אינטואיטיבית, היה לי ממש קשה להבין איך אני מכניסה את כל הסיפור הזה לפורמט של סרט קצר שאוכל גם להספיק לבצע תוך זמן כזה קצר. כל הזמן היו לי דברים לא פתורים בראש לגבי העלילה ושיניתי עדיין דברים עד ליומיים לפני הגשה בערך. אני חושבת שעשיתי איזה 70 אחוז מהסרט בערך בחודש האחרון שהיה לי, רק אז נכנסתי לזה באמת. בסופו של דבר הלחץ מהדדליין עשה את שלו וזה הסתדר Emoji

ברגע שחשבתי על הפיתרון של מצלמה העוברת על גבי תמונות והעובדה שיכולתי להעביר חלק מהסיפור בתמונות סטילס (מאויירות) זה די פתר לי הכל וכל הסרט והלוק שלו התחיל להתגבש אצלי בראש מהר יותר. היה לי מזל שהמנחים שלי (גיא חרל"פ וערן שטרן) בטחו בי ונתנו לי לעבוד בצורה ובקצב שנוח לי וידעו ללחוץ ולעזור כשבאמת צריך.

התחלתי מלעשות אנימטיק מאד כללי בפלאש. מאד גס. עבדתי בפוטושופ כמעט על הכל, הרקעים, האנימציה. רק את החיבור של הסצנות ותנועות המצלמה עשיתי באפטר אפקטס.

מה שהיה לי הכי נחמד בעבודה על הסרט זה לאנמץ את הדוב ולתת לו הבעות, אני מאד אוהבת אנימציית דמויות ובעיקר לעשות דברים שמצחיקים אותי, 
והעבודה על הרקעים הפסטורליים היתה מאד כיפית, לצייר נופים ועצים בשבילי זה קצת כמו תרפיהEmoji.





Another sneak peek to my film



התעכבתי דיי הרבה זמן על הסיפור והאנימטיק ולא ממש היה לי זמן לעבוד על עיצובי הדמויות, אז פשוט צללתי לתוך זה וציירתי בצורה שהכי זרמה לי. הדוב היה מאד קל וברור לציור, ולעומת זאת עם החיילים קצת התקשיתי ויצא שעברתי על הדמויות שלהם בסצנת הפתיחה מחדש.
ברוב הסצנות בסרט התחלתי מיד לצייר את הפריימים של האנימציה בצבע, מלבד כמה מקרים כשזה היה יותר מסובך

עשיתי גם קצת רוטוסקופ על קטעי וידאו קצרים של וויטק בקטע שבו הוא מתאבק עם החייל



את הקריינות בסרט עשה בן דוד שלי. זה לא ממש היה מתוכנן, המנחים שלי אמרו לי לכתוב את הקריינות ולהקליט מישהו רק כדי שיהיה לי איזשהו קו מנחה שיעזור לי לסגור את האנימטיק. הקלטתי את בן דוד שלי, היה לו מבטא ושגיאות בהגיה אבל כשהבאתי את האנימטיק עם הקריינות שלו כולם התלהבו ואמרו שהמבטא שלו עושה את זה יותר אותנטי. אז היה לי ממש נוח לבחור בו בתור הקריין.

על איור מול אנימציה
לגבי המעבר שלי לאנימציה.. לא יודעת, תמיד נמשכתי לזה ועוד כשהייתי קטנה כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות כשאגדל אמרתי "לצייר סרטים מצויירים" (בלי לדעת יותר מדי מה זה אומר) מדי פעם, בשיעורים משעממים במיוחד, נהניתי ליצור אנימציות קטנות ומצחיקות בשולי המחברות והספרים. אפשר להגיד שברגע שהתחלנו ללמוד אנימציה ולמדתי איך לעשות את זה טכנית, זה נהיה הקורס האהוב עליי ובעיקר אנימציית דמויות (בהנחיית גיא חרל"פ) בשנה ג' היה החלק הכי כיף בשבוע ונתן לי הרבה כלים.
תרגילי הקורס:


הדגש בקורס היה על האנימציה, התנועות והאקטינג, ופחות על הלוק הכללי.
אבל בסופו של דבר הרגשתי שהדברים שיוצאים לי בפלאש מאד שונים משפת האיור  שלי כי אני מציירת בפוטושופ, וישבתי ללמוד לעשות אנימציה בפוטושופ (עם המדריך הנהדר של אלכס גריג) כדי שהאנימציות שלי יראו כמו אני באמת רוצה . זה גם נראה לי הגיוני לצייר ולאנמץ ישירות באותה התוכנה.
בשנה ג' ניתן לנו יותר חופש בפורמטים שיכולנו לבחור ועשיתי אנימציות בכל הזדמנות ולא רק בקורס אנימציה, והרגשתי שבאמת מצאתי את המקום שלי ושיותר קל לי להתבטא באנימציה ו"לתקשר חזותית" ולהעביר רעיון, אפשר להגיד.

 למשל, זה גיף שעשיתי לתרגיל בשם "אני המאיירת ש..." בקורס שפה אישית (בהנחיית איציק רנרט)
שנראה לי מתאר אותי דיי טוב :)
Animation is fun.
והנה עוד אחד מאותו קורס, לתרגיל בשם "החיה שאני"
(זו היתה האנימציה הראשונה שעשיתי בפוטושופ)

וזה גוגל דודל פיקטיבי שעשיתי בקורס דמות מותג (בהנחיית איתמר דאובה) שבו היינו צריכים לעצב דמות מותג לגוגל וליישם אותה בצורה כלשהי
Sort of an unofficial Google doodle i made for Brand character design class
עוד כמה גיפים:


זה הבלוג שלי עם איורים וגיפים שאני יוצרת
וזה הבלוג שבו אני אוספת גיפים מרחבי הטמבלר

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)